אל תחנך אותנו

סערת הניצחון בדרבי נמשכת * שני אוהדים כותבים על התחושות הקשות בעקבות ההוראה לשחקנים לא להגיע לקהל * עומר פרימור: גם התנצלות לא תספיק * עינב חזנולד: פרדי, רמסת את הכבוד של ילדים ובני נוער 

(לכיתובי התמונות – הניחו את התוויין על הצילום. להגדלה – לחצו על הצילום)

לעשות בדק בית יסודי של האירוע / מאת עומר פרימור

עבר. הלוואי והיתה זו הפעם הראשונה, אך לצערי ולצערנו זה קרה בעבר יותר מדי פעמים, גם עם המאמנים הקודמים. אני מרגיש שמנסים לחנך אותי איך להתנהג, אבל לא מצליח להבין למה. אז צועקים, אז מקללים קצת, נו מילא. כדורגל, לא קונצרט. אתמול עמדו בסיום 70-80 אוהדים מחוץ לשער הברזל הפתוח, צעקו ודרשו את עלבונם, אך אף לא אחד מהם העז לחצות את המפתן ולהיכנס למתחם נטול המאבטחים כדי למחות.

הקהל הכי עדין בהיסטוריה של הכדורגל בארץ ובכלל, אז מה? מותר לדרוך עליו? מותר לחנך אותו? מותר להשפיל אותו ככה? אני מנסה לדמיין תרחיש בו מכבי אש"פ מנצחת דרבי, והשחקנים שלה לא רצים ומשתטחים על הדשא מול כל יציע בנפרד, טובלים וטובעים באהבה מהקהל. זה משנה בכלל אם ביציע יש 200, 2,000 או 20,000 אוהדים? אני בתוקף טוען שלא, אבל אולי זה משנה לגאוותנים צרי מחשבה שמרגישים שמותר להם הכל כי הם "ירדו בשבילנו לליגה שנייה". וואי, תודה תודה תודה גבר! הרבה זמן לא עשו אותי כזה קטן!
סופו של חטא היוהרה שהוא הורס כל חלקה טובה.

הווה. התחושות קשות, עננה של אי-צדק אופפת אותנו. זה לא הגיע לנו, וגם התנצלות לא תספיק כאן. נאשם העומד בפני שופט לא יוצא זכאי לאחר התנצלות נרגשת, במקרה הטוב אולי יזכה להקלה כלשהי בעונש, במקרה הפחות טוב הוא הרגיע את מצפונו ותו לא. מנסה, אך לא מוכן לקבל את זה שאף שחקן לא יצא חוצץ נגד ההוראה, שלאף אחד לא היה את הלב והביצים לצעוק שהמלך הוא עירום, ושמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, מהסוג שאסור לבצע על פי צו מצפון ולהעמיד את המפקד (הגנרל, במקרה הזה) לדין.

לא אשקר, ולא אתייפייף – אני רוצה דין משמעתי למי שקיבל את ההחלטה המבישה הזו. לא שיחת נזיפה, לא 'נו נו נו', לא מכה על היד – דין משמעתי, שיברר ויתחקר לעומק את הנסיבות שהביאו למצב הנוכחי, ויחתור למצוא פתרונות. כנראה שלא אני האיש שיקבע מה יקרה, אבל אני יודע מה ראיתי ושמעתי אתמול: האדמה רעדה והשבר העמיק. לא אמהר לקבוע שהוא לא יכול להיסגר, אך זה לבטח לא יהיה קל ולא יקרה מעצמו. אני מפציר במועדון לעשות בדק בית אמיתי ויסודי לגבי האירוע הזה, פן יקרה שוב והשבר יהיה לתהום עמוקה.
(ולא, אני לא חושב שהאוהדים היו לא בסדר. לפי דעתי, האוהדים אתמול היו בשיאם על פי כל קנה מידה אפשרי, ויעידו על כך דווקא מספר המטריות ביציע. זה לא היה גשם שהחל לרדת במפתיע, אלא משחק שנערך במרכזה של סופה, והאוהדים שהגיעו אתמול קיבלו ביציאה מהבית החלטה מודעת ולא פשוטה – 'אני יודע שאני אהיה רטוב ושיהיה לי קר, ושאין גג ביציע המזרחי, אבל אני מגיע כי הקבוצה חשובה לי ואני לא רוצה לפספס את המשחק הזה גם במחיר של להיות חולה'.)

עתיד. בעיקר לוט בערפל, אבל שני דברים בטוחים. הראשון הוא שצריך לטפל במשבר, ויפה שעה אחת קודם. הזמן לא יעשה את שלו, והאוהדים עדיין לא סלחו גם למאמנים קודמים על תקריות דומות. השני הוא שהקהל שלנו התבגר אתמול, ולראשונה מזה המון זמן עמד על שלו במפגיע – 'כן, גם לנו יש קווים אדומים, ואנחנו לא אוהבים להרגיש שמשתינים עלינו'. שעה וחצי עודדו בגשם, ושעה וחצי נוספות חיכו בקור כדי לקבל תשובות. נקודת אור מבטיחה בים של עצבות.

סעמק.

מכתב לפרדי דוד / מאת עינב חזנולד

1. שעות ארוכות אחרי הניצחון החשוב בדרבי אני יושב בבית בתחושת עלבון קשה וזעם שלא יתואר לנוכח התנהגותך המבישה לאחר המשחק.

2. אני יוצא להגן על כבודם של מאות אוהדי הפועל ר"ג, מהם ילדים ובני נוער רבים, שרמסת ברגל גסה ולא בפעם הראשונה. בדרבי הזה הגעת לשיאך.

3. עבור רבים מאוהדי הפועל ר"ג הסופר קלאסיקו הספרדי היה רק הקדמה לדבר האמיתי שהוא הדרבי, ומסי ורונאלדו היו רק זמרי חימום לצ'קאנה ואופיר חמו. האוהדים חיכו חודשים ארוכים כדי לנקום את ההשפלה מהסיבוב הראשון ולנצח. אוהדים רבים, במיוחד הצעירים שבהם, השקיעו את השבוע האחרון מזמנם החופשי ומכספם כדי להגיע לדרבי מצויידים כראוי ולהעניק לקבוצה ולך אווירה ביתית, עידוד קולני וחם ותחושה טובה. הם הגיעו למשחק שעות ארוכות לפני, מצויידים באנרגיות חיוביות ובהרבה רצון טוב. הם עמדו שעתיים בקור מקפיא, בגשם כבד, ולא הפסיקו לעודד ולשיר. בסיום המשחק נעמדו וחיכו לחלוק את האושר עם השחקנים, ולקבל אפילו במבט מעט הוקרת כבוד. ואתה, בהחלטה טיפשית ומלאת אגו נוספת, מנעת זאת מהם. כאב לי הלב להביט בפניהם ובתחושת הכעס\עלבון\כאב שהותרת בהם.

4. מתחילת העונה אתה מתנהג כאחד שבטוח שהשמש זורחת לו מהתחת. אתה יהיר ומלא בעצמך. הדבר הכאוב לי מכל היא התחושה שאתה מעניק, כאילו אבי תורת הכדורגל הגיע לפרובינציה זניחה במטרה ללמדם דבר או שניים על כדורגל. ככה זה נראה, ככה זה מרגיש.

5. אדון פרדי דוד, קיבלת את הזכות לאמן את הפועל רמת גן ולא להיפך.

6. מועדון הפועל ר"ג הוא מועדון מכובד ובעל ייחוס. לקבוצה קהל לא גדול, אבל קהל שהוא משפחה אחת גדולה. נאמנים, מיוחדים, שקטים ורגועים. אוהדים "אחרים" – משפחה. היום פגעת במשפחה הזו, ולא בפעם הראשונה.

7. רוב האנשים עובדים במקומות פחות מכובדים משלך, עם משכורת פחותה בהרבה משלך ועם בעיות גדולות משלך. גם אתה, בתפקידך ובמשכורתך, יכול להתמודד עם 4-3 אוהדים שמביעים את דעתם ולא לפגוע בקהל כה גדול ולויאלי. האוהדים היו עשרות שנים לפניך ויישארו בה עשרות שנים אחריך. אתה אפיזודה חולפת בלבד. אתה מגיע בגלל הכסף, אנחנו מגיעים רק בגלל הלב.

8. הפועל ר"ג תעלה השנה ליגה. יש לך את הבעלים הכי טוב, השחקנים הכי טובים, התנאים הכי טובים והקהל הכי טוב.

9. ההיסטוריה תזכור אותך כמאמן שהעלה את הקבוצה לליגת העל בעונת 2012-2011. אנחנו נזכור אותך כאחד מבעלי המקצוע היהירים והמתנשאים שדרכו במועדון.

קידוש נעים שיהיה לך.

עוד מבט על האוהדים שקיבלו את הסטירה מפרדי

(לכיתובי התמונות – הניחו את התוויין על הצילום. להגדלה – לחצו על הצילום)

פרדי, לכלכת

הדרבי הזה ייזכר בזכות הניצחון של האדומים 0:2 ובזכות סערת הגשם במחצית הראשונה, אבל במיוחד ייזכר בגלל העימות המיותר והמטופש בין המאמן לאוהדים שבגללו שוב לא הגיעו השחקנים להודות לקהל

הכל היה מוכן לדרבי. האורדונס קומנדוס הכינו שני דגלים חדשים ומושקעים, הקהל הצטייד במיטב בגדי החורף, האינטרנטים מלאו ברוח קרב לנקום את ההפסד הקודם, השחקנים התאמנו ברצינות כל השבוע, ההנהלה החתימה את הטנק אורן ניסים, והאווירה לפני המשחק ובמהלכו היתה נלהבת. גם ענן הגשם הכבד לא הצליח לכבות את האש.

המחצית הראשונה עמדה בסימן שער עצמי של הכח לרשתה, במשחק לא מדויק בגלל השלוליות והבוץ והגשם האכזרי שצלף באורדונים, שלכבוד המשחק החוץ בווינטר הוגלו ליציע המזרחי ועמדו חשופים לסערה. החורף ב-45 הדקות הראשונות לא ריחם. מטריות קרסו בזו אחר זו וטיפות הקרח צרבו בפנים. למרות זאת, האוהדים סיפקו את התפאורה הקולית ולא נחו לרגע. התור לקפה ולתה במחצית הזכיר תורים ללחם במדינות רעבות.

צ'אם ממאדו היה הדמות הטארגית-קומית במשחק. שום דבר לא הלך לקיצוני הימני הזריז. הוא הגיע לשיאו בהחמצה קשה בדקה ה-46, כששוער הכח לא הסתדר עם בעיטה מתוחכמת של פרננדס והדף בקושי. ממאדו שהגיח מאחור לריבאונד היה צריך לקרוע את הרשת, אבל בעט היישר לגופו של השוער. זה היה שיאו של יום רע בעבודה לממאדו, שנכשל בפעולות פשוטות ועורר את זעם האוהדים. זה קורה כשהפועל ביתרון שברירי, אבל מסכנים מדי פעם את שער הכח. צריך רק מיליגרם של דיוק בבוץ הזה, מסירה אחת טובה, טאץ' מכל הלב, וממאדו היה החוליה החלשה. זה קרה, זה קורה, וזכותו של פרדי דוד להמשיך לתת אשראי דווקא לשחקן שלא הולך לו ולהוציא החוצה דווקא את פרננדס, אחד שבפעולה אחת טובה יכול לגמור משחק.

כמו שזכותו של פרדי דוד להתעקש על שלו, זכותו של עופר טרב, אוהד מסור, שנוסע עם הקבוצה לכל משחק חוץ ובכל מזג אוויר, קונה כרטיס ומנוי ומביא את ילדיו, לצעוק למאמן ולהביע את מחאתו מהשארתו של השחקן הגרוע בהפועל היום. מצד שני, אין שום הצדקה בעולם למאמן להתחיל בדו-שיח חריף עם האוהדים. מעדויות של אלה שעמדו קרוב לספסל נשמע פרדי קורא לעברם "אפסים". האווירה התחממה לרעה, מאמן השוערים אבי ששון נזעק להגן על המאמן, שהביט בקהל במבט עצבני ושוטם. עימות מיותר, שלא מכבד אף צד, במיוחד את הצד של פרדי דוד, שבמקום לנהל משחק עסוק בהתכתשות מילולית עם אוהדים.

כשאביב עזריה ביסס את הניצחון 0:2 בזמן פציעות, השמחה ביציע גאתה, אוהדים הורידו חולצות בקור הזה, אבל הכל התחלף מיד בתדהמה ובזעם. השחקנים התכנסו בעיגול האמצע ולאחריו הלכו לחדר ההלבשה. שירת הקהל "כל הקבוצה לבוא לפה" שוב נותרה באוויר. השחקנים לא הגיעו לשמוח עם אוהדים צעירים שהשקיעו השבוע שעות רבות בארגון העידוד ולא נחו כל המשחק. שריקות בוז, קללות וצעקות 'תתפטר' היו אקורד הסיום לדרבי שבו הפועל ר"ג ניצחה.

ההמשך היה מחוץ לאיצטדיון כשכמה עשרות אוהדים התגודדו וצעקו לפרדי ללכת הביתה. על פי עדויות, ניר ארקין היה נסער מאוד מהטונים הצורמים, הביע כעס על פרדי דוד ומישהו ידע לספר שארקין נשמע אומר שהוא שוקל את המשך דרכו בקבוצה – כנראה ברגע של כעס. טל חן ואלי לוי שיצאו לקהל הזמינו ארבעה אוהדים להיכנס ולהיפגש עם המאמן.

בהמשך יצא המאמן אל האוהדים שבחוץ, והתנצל בפניהם. ההתנצלות הזו מיותרת בדיוק כמו התקרית שקדמה לה. היחסים המתוחים בין המאמן לבין האוהדים נמשכים תקופה ארוכה, ההנהלה לא עשתה שום דבר כדי לרכך את המתח ובסוף זה התפוצץ בצורה מכוערת. במקום לשמוח על ניצחון בדרבי, מתעסקים בשטויות, בחילופי האשמות ואחר כך בהתנצלויות. פרדי דוד נחשב לאיש מקצוע טוב, אבל ניחן בפתיל קצר ובאגו גדול מדי. כדאי שייקח כמה שיעורים באיפוק, ואם זה לא עוזר – מישהו צריך לקחת אותו לשיחה קשה.

כשפיצלה ולופא הלכו מכות

מכות ביציעים * מהלומות בין שחקנים * סוס משטרה שנדקר * ניסיון לקנות משחק * פיצוצים ותמרות עשן * "אדום עתיק" חוזר לשנים שבהן שחקני הפועל עברו לצד השני של המדרכה כשראו מולם שחקן של הכח

מאת יוסי עוז (אדום עתיק)

ביום שישי ייערך עוד דרבי בין קבוצתנו האהובה, הפועל ר"ג, לבין שנואי נפשנו הסגולים-צהובים, הידועים בשם הכח עמידר רמת גן. הדרבי ייערך במבצרם של ה"אוסטרים", הידוע כאיצטדיון וינה טר, על שם בירתם  (לצערנו, גם מגרשנו הביתי ). דרבי הוא דרבי הוא דרבי, ואמור לרגש את קהל האוהדים ולטעון אותו באנרגיות הנדרשות כך שביום שישי בשעה 3 יחול המפץ הגדול.

עם עליית הקבוצות ירעם קהל האלפים האדום ויטיל חיתתו על קומץ הסגולים הידועים בבריונותם. על כר הדשא ינעצו השחקנים מבטים מזרי אימה ביריביהם - והאיבה תפרח. מיד עם הפתיחה יתנפלו אלה על אלה, כיסוחים ללא קץ, הרחקות שחקנים, אש ותמרות עשן. ביציע – אבנים מתעופפות, קטטות בין מחנות האוהדים, תופים נקרעים, כרזות עידוד נתלשות ונרמסות, אוהדים פורצים למגרש, שופטים חסרי אונים, כוחות משטרה בגיבוי סוסים ישעטו להפריד בין מחנות הניצים, ולמרבה הפליאה בשוך המהומה יתחדש המשחק עד לפיצוץ הבא. בסוף כמובן ינצחו האדומים הטובים ויהיו מלכי עיר הגנים ועיר הגבעות לפחות עד הדרבי הבא.

תאמרו בוודאי מהיכן שאב "אדום עתיק" חזיונות אפוקליפטיים והזויים כאלה? האם שוב התבלבלו לו הכדורים בבוקר? ובכן אוהדים, בעיקר הצעירים, היה גם היה! כל זאת ועוד התרחש בתקופת הדרבים הגדולים, אלה ששוחקו בשנים 1961-1969 בליגה הראשונה במגרשי המכתש וגלי גיל (ששכן במקום בו עומד היום בניין מכבי במתחם הבורסה ובסמיכות לבריכת גלי גיל ז"ל) לעיני קהל אלפים. פשפשתי בזכרוני ונזכרתי בחוויות האישיות מחלק מהמשחקים שגם ראיתי. נעזרתי מאוד בחומרים שסיפק לי באדיבותו אלישע שוחט, ההיסטוריון של הפועל ר"ג והאיש שיודע כל מה שרק אפשר לדעת על כל משחק. נעזרתי גם בזכרונם של שחקני עבר, ולצורך כך שמתי נפשי בכפי, חציתי את הקווים ונפגשתי עם אהרון קפיטולניק, בלמה האימתני של הכח, שוחחתי ארוכות עם רוני יעקובסון, מגן הקבוצה בסוף שנות ה-60, ואף עם קיצוני דור האליפות, צביקה (פיצלה) היימן.

אין לי כוונה למחזר את כל המשחקים ושלל האירועים. רק לרענן את זכרונם של הוותיקים ולהנחיל קצת מורשת קרב לצעירים יותר. אז מאיפה צמחו שורשי האיבה בין הקבוצות? קודם כל היריבות העירונית ניזונה ממיתוס הדרבי - מי תהיה מלכת העיר. יתכן וברקע פעלו גם מתיחויות על רקע סוציולוגי ופוליטי. הפועל היתה מזוהה עם השילוש ההסתדרות/מפא"י/אדום ועם גבעתיים ור"ג הממוסדות. הכח הגיעה במקור משכונת שפירא בת"א ואוהדיה היו מזוהים עם שכונות השוליים. רבים מהם היו בזמנו אוהדי וחברי אצ"ל ואחר כך מפלגת חרות.

רוני יעקובסון אומר במפורש: "שנאנו אותם. כשראיתי ברחוב שחקן הכח עברתי למדרכה השנייה". קפיטולניק  אומר: "לא זכורה לי שנאה אישית, אבל היה נתק בין הקבוצות ולא אהבנו את האדומים". פיצלה זוכר יריבות קשה, אבל לאחר זמן דווקא חברויות. המשחק הראשון הידוע כ"דרבי הסוס" נערך ב-1961 במכתש, שכרגיל בכל משחקי הדרבי היה מלא מפה לפה. אוהדי שני המחנות ישבו יחד ביציע הדרומי כאשר אוהדי הכח, שהיו במיעוט, התרכזו בצידו המזרחי. היציע המזרחי, שהיה אז מצוק הכורכר, נכבש ע"י חניכי הנוער העובד בחולצות כחולות וחמושים בתופים (פוליטיקה כבר אמרנו?).

משום מה, לא הוגדר המשחק הזה כדרבי . הכח עדיין היתה ת"א ושתי הקבוצות היו בליגה השנייה. על הקווים של הכח עמד חנוך מורדכוביץ', שחקנה האגדי של הפועל ר"ג רק שנה לפני כן, ואת הפועל ר"ג אימן וארון. עד הדקה ה-50 הובילה הפועל 1:2 (גיצי ודוד נתן), ואז בדקה ה-60 זה התחיל.

יעל קפיטולניק, אשתו של בלם הכח, זוכרת שאוהדי הפועל הקניטו את קדוש בקריאות ב.כ.ת. (כינוי למי ששוחרר מהצבא על סעיף נפשי) וכמובן זריקת אבנים מהמזרחי, מה שגרם לשוער המיתולוגי להשתולל. ואז פרצו אוהדי הכח ליציע המזרחי, תלשו כרזות ושלטים, היכו את ילדי הנוער העובד, קרעו את התופים, חדרו למגרש והתעמתו עם אוהדי הפועל. שוטרים ופרשים נכנסו להשליט סדר. במהומה נדקר סוס משטרה. לופא קדוש טוען שהסוס נתקע בעמוד ברזל, אבל יעל קפיטולניק ועוד רבים (אני ביניהם) זוכרים דקירה. רק לאחר שנים נודע לי שהסוס מת ואילו רוכבו נפטר שנה לאחר מכן. לפי "מחקרים" נדקר הסוס ע"י אוהד הכח, יוסקאי.

מה שלא כולם זוכרים זו העובדה שהמשחק חודש, עד לדקה ה-88, בה פנה קפטן הכח לשופט וורנר בטענה ששוב נזרקות אבנים על השוער. וורנר הורה להמשיך ואז בעט הקפטן את הכדור מחוץ לתחומי המכתש, שוב פרצה השתוללות של אוהדי הכח ואיום על השופטים, המשחק פוצץ והכח ספגה הפסד טכני.

שנת 1964-1963 - עונת האליפות. בדרבי הראשון ניצחה הפועל 1:2. הדרבי השני נערך מחזור אחד לסיום. במשחק הבא תנצח ר"ג את מכבי חיפה ותזכה באליפות ההיסטורית שלה. הפועל ניצחה בדרבי שוב 1:2. יעל וקפי מספרים כי ביום שישי לפני המשחק באו שני אנשי הפועל לדירתם והציעו לקפי סכום עתק, בתנאי שייתן את המשחק. קפי גירש את השניים וזכה לשטיפה מיעל, שטענה כי הסכום שהוצע היה מחלץ אותם מהקשיים הכלכליים כזוג צעיר, ושמדובר בסך הכל במשחק. קפי מתעקש על ספורטיביות.

שנת 1965-1964 היתה עונת האליפות של הכח. הדרבי הראשון הסתיים בתיקו אפס. הדרבי השני נערך שוב מחזור לפני הסיום. שלמה לוי מתעתע בקפיטולניק בתרגיל שכונה, שולח את הכדור משמאל לבלם, עוקף אותו מימין ומול קדוש קובע 0:1. קפיטולניק מספר  לי כי באימון יום לפני  המשחק הוא נפצע, אבל הוכרח לעלות לשחק וקיבל זריקה ששיתקה את כף הרגל. לדבריו, אפילו שלמה לוי התפלא על הקלות בה עבר את הבלם. אליפות הכח עמדה בסכנה, אבל במשחק הבא מכבי ת"א פתחה רגליים, הפועל ת"א הפסידה בנתניה והכח אלופה.

עונת 1967-1966 לא האירה פנים להפועל, שלמרות רוב הרכב האליפות והכריש על הקווים השיגה ניצחון אחד ב-14 משחקים. אבל לדרבי חוקים משלו, והפעם דאגו לכך השלישייה היימן, קדוש וקפיטולניק. דקה 6, הוצאת שוער גרועה של קדוש וראובן קובינה כהן מקשית מ-25 מ' – 0:1 להפועל. דקות מספר חולפות, קדוש הודף לא טוב, קפיטולניק מנסה להחזיר לשוער, נחמיאס מתערב, מסיט לכתב ששון וכבר 0:2. דקה 33, היימן מעלה ל-0:3. דקה 63, שוב טעות של קדוש וששון קובע 0:4. הכח מצמצמים ומקופחים בפנדל, והמשחק הופך להיות אלים. בדקה ה-87 מגיעה המהומה המסורתית: השופט שורק לעבירה, קפי רץ לשופט אשכנזי ובדרך פוגע בהיימן. השופט לא רואה. היימן מחזיר לקפי והפעם אשכנזי רואה ומרחיק את היימן. פיצלה מסרב לרדת ומשתולל. מהספסל נשלח מנו אדיב לפנות את היימן מהמגרש. בדרך החוצה הם חולפים ליד קדוש, היימן  מחליף איתו ברכות וקדוש עצבני כתמיד רץ לסגור חשבון. שוב פרשי משטרה פורצים למגרש עד לרגיעה, המשחק מחודש עד לסיום והפועל מנצחת 1:4.

עונת 1968-1967 היתה עונת ההקפאה. בסיבוב הראשון 1:1. הסיבוב השני זימן את אחד המשחקים ההזויים שראיתי. עד למחצית היתה התוצאה 0:1 להפועל. דקה 57, ראובן כהן מבקיע והמגן ברזסקי רץ לקחת את הכדור, אלא שמגן הכח אינו מאפשר. ברזסקי מושך בכוח את הכדור מידי המגן שנופל, קם ופוגע בברזסקי שנופל לרצפה. קדוש (כרגיל) רץ ובועט בצווארו ומיד מורחק ע"י השופט אוטו פריד. קפיטולניק נכנס לשער וקובינה מבקיע את השלישי. דקה 77, פרקש מהכח פוגע בשוער הפועל, עוזי זנדר, ומורחק. הכח נשארת ב-9 שחקנים. דקה 83, בביוף מהכח נוטש את המשחק, קובינה והיימן מוסיפים צמד ואז אלבוכר מהכח מחליט גם הוא שדי לו ועוזב. הכח מסיימת עם שבעה שחקנים ועם בלם בשער. עד היום לא ברור לי מה בדיוק קרה שם.

1969-1968, עונת הירידה של הפועל ר"ג היתה גם העונה היחידה בה ניצחה הכח בשני המשחקים, כאשר מאמנה הוא הכריש דוביד שוייצר, שחצה את הכביש והפך למאמן עם מספר הנצחונות הגדול ביותר בדרבים  משני צידי הכביש. סיבוב ראשון 1:2 לכח, שמנצחת גם בסיבוב השני 0:2, והפועל בדרך לליגה השנייה. עשר  שנים חולפות עד לדרבי הבא שממנו ואילך כל הדרבים משוחקים בליגה השנייה.

ימי הדרבים הגדולים חלפו ללא שוב. ביום שישי שוב דרבי, שוב בליגה השנייה. 5,000 צופים לא יהיו, גם המכתש לא, סוסי המשטרה ינוחו באורווה, קפיטולניק והיימן יישארו בבית וקדוש יעמוד על הקווים של הפועל ירושלים. אנחנו נהיה שם, ננצח, אלא מה, ונקווה ששוב יהיה זה הדרבי האחרון כי רק קבוצה אחת עולה לליגת על וזו תהיה הפועל ר"ג.

נחותים בצמרת

ר"ג טובה במיוחד מול קבוצות תחתית, בעימותי צמרת היא בבעיה * חומר למחשבה לקראת הפלייאוף העליון המקוזז

אוהד חרוץ בדק איפה ממוקמת ר"ג בעימותים מול קבוצות צמרת. את המסקנות שלו פירסם בטוקבק, וראוי להעלות את הממצאים לדיון פומבי. על פי התוצאות, בהרכב ובכושר הנוכחיים יש לר"ג בעיה – חומר למחשבה עבור ראשי הקבוצה בימים שנותרו לסיום מועד ההעברות. להלן העובדות:

לפני סיום המחזור, היריבות שלנו לחלק העליון הן:

בני לוד – אותו מספר נקודות. ניצחנו אותם בבית.
מכבי הרצליה – 3 נקודות פחות. הפסדנו להם פעמיים.
אחי נצרת – 4 נקודות פחות. הפסדנו להם בחוץ.
הפועל ירושלים – 5 נקודות פחות. הפסדנו להם בבית.
רעננה – 5 פחות. ניצחון בבית ותיקו בחוץ.
אום אל פחם – 7 פחות. ניצחנו פעמיים.
אשקלון – 8 פחות. הפסדנו בחוץ.

אולי לא כולן תתמודדנה איתנו על העלייה ואולי תהיינה אחרות שיצטרפו למירוץ. אסור גם לשכוח שיש קיזוז, שבצפיפות הקיימת הוא מאוד משמעותי.

מה ניתן לראות (ואולי ללמוד) מהנתונים הללו? מתוך עשרת המשחקים של הפועל ר"ג מול קבוצות הצמרת היא הפסידה בחמישה! יש לה רק ארבעה נצחונות ותיקו אחד - 43 אחוזי הצלחה. לעומת זאת בליגה כולה, מתוך 20 משחקים, יש לר"ג 11 נצחונות, 6 הפסדים ו-3 תיקו עם 60 אחוזי הצלחה. רק הפסד אחד (להכח עמידר) לקבוצת פלייאוף תחתון. מה שנקרא גיבורים על חלשים.

המאזן בליגה הפנימית של קבוצות הצמרת:

ר"ג – 10 משחקים. 4 נצחונות, תיקו אחד ו-5 הפסדים. 43% הצלחה.
לוד – 11 משחקים. 2 נצחונות, 5 תיקו ו-4 הפסדים. 33% הצלחה.
הרצליה – 11 משחקים. 3 נצחונות, 6 תיקו ו-2 הפסדים. 45% הצלחה.
אחי נצרת – 10 משחקים. 4 נצחונות, 2 תיקו ו-4 הפסדים. 47% הצלחה.
ירושלים – 9 משחקים. 3 נצחונות, 5 תיקו והפסד אחד. 52% הצלחה.
רעננה – 10 משחקים. 3 נצחונות, 4 תיקו ו-3 הפסדים. 43% הצלחה.
אום אל פחם – 9 משחקים. 3 נצחונות, 4 תיקו ו-2 הפסדים. 48% הצלחה.
אשקלון – 10 משחקים. 3 נצחונות, 3 תיקו ו-4 הפסדים. 40% הצלחה.

הליגה הפנימית בצמרת לפי אחוזי הצלחה:

הפו' ירושלים 52%
אום אל פחם 48%
אחי נצרת 47%
מכבי הרצליה 45%
הפו' ר"ג 43%
רעננה 43%
אשקלון 40%
לוד 33%

מה זה אומר לקראת הפלייאוף ומה זה אומר מבחינת ההפרש הרצוי לר"ג בסיום הליגה הרגילה? אתם מוזמנים לענות.

יום רע בעבודה

עצירת רצף הנצחונות ברעננה השפיעה גם על משחק הבית מול מכבי הרצליה, שלאט לאט הופכת לנאחס של ר"ג * גם הפסד 2:1 וגם משחק גרוע

בצילום אפשר לראות את מגרש החניה המכוער של איצטדיון וינטר ביום חורף. בכל מחצית משחק במגרש הבית הרשמי והמוצהר של הפועל ר"ג, אני עולה למרומי הטריבונה ומשקיף על המראה הזה כדי להשתכנע שוב שזה קורה. שהמכתש בגבעתיים הוא כבר באמת היסטוריה זכרונה לברכה, ושאנחנו חווים תקופה עכורה כמו השלוליות במגרש החניה. המועדון אמנם תחת ניהול חדש ומבטיח, אבל צריך לצבוט את עצמך שאיצטדיון וינטר בדרום העיר הוא אכן הבית שלך – חלום בלהות של כל אורדון מתחיל שגאה להצטלם עם גביע הטוטו ומרגיש כאילו זכה בליגת האלופות.

וכשלמראה הזה של מגרש חניה שמביא מצב רוח עגמומי מתווסף גם משחק גרוע של הקבוצה, אין מושלם מזה להתחיל את השבת בסבבה. האירוע החל בשעה 15:00, אבל עד עכשיו ר"ג לא נכנסה למשחק. היא התקשתה במסירות, לא הצליחה להגיע למצבים, שום דבר לא דפק, הכל הלך עקום, ואלמלא פנדל מקרי שקיבלה, היתה מגיעה לקידוש ליל שבת עם 3 חתיכות ברשת שלה. אלו היו 90 דקות על סף של זוועה.

מרוב דיכאון קליני ויתרתי על הקסטה הקבועה. מוכר הארטיקים היה מאוכזב אבל הבין. מתחתיי ראיתי אנשים אוכלים בלי בושה נקניקיות ומקללים בפה מלא. נקודת האור במשחק היתה המראה המרהיב של חיריה המעוצבת והעמק הירוק שנפרש למרגלותיה. בפעם הבאה אני חייב להתמקד יותר במראה הזה. בשעה 16:50 דילגתי מעל שלולית וחצי חומה-אפורה בדרך לרכב. בתוך המים עמדה מודעה עצובה שקראה לבוא לאסיפת עמותה. זה היה סיפור של חורף, לא יותר.

פארטייה של החיים

מקרים הזויים במיוחד בתולדות הפועל ר"ג * אתם מוזמנים להוסיף

>>> השופט מפסיק משחק בגלל מבול במכתש, למרות 1:6 מול מכבי עכו.

>>> החלוץ המקופח דני אשכנזי רודף עם מעדר אחרי המאמן משה מאירי.

>>> מגן הקבוצה רוני לוי כובש שער עצמי מרהיב בבעיטה מ-40 מ' לחיבורים (1:1 מול לוד).

>>> רימון גז מושלך למגרש – משחק החוץ מול מכבי יבנה לא הופסק (2:0).

>>> השוער יוז'י סורינוב מעיף באוויר שוטר, במשחק שפוצץ בעכו 1975.

>>> יובל נעים נוגח בקוון, המשחק פוצץ, ראש עיריית טייבה רץ משולהב לקהל שלו ומסמן וי.

>>> המאמן דוביד שוייצר ואשתו מירה מכינים סנדוויצ'ים לחתונת הקיצוני צביקה היימן.

>>> סוס משטרה נדקר בסיום הדרבי מול הכח בשנות ה-60 (1:1 במכתש).

>>> שחקן ספסל בן 20 שלא קרע זוג נעליים כובש את הפנדל המכריע בגמר גביע המדינה.

>>> עבריין המקורב לראשי הקבוצה משותף באימונים ובמשחקי אימון.

תוצאה טובה

אחרי 7 נצחונות רצופים הפועל ר"ג נעצרת ברעננה עם 0:0 * יכלו לנצח, אבל גם לא היו רחוקים מהפסד * הפער בצמרת: 3 נקודות  

איזה כיף להגיע למשחק חוץ אחרי שבעה נצחונות רצופים. איזה כיף להגיע למשחק חוץ ולדעת שגם הפסד ישאיר אותך במקום הראשון. איזה כיף להגיע למשחק חוץ שנמצא עשר דקות הליכה מהבית, ואיזה כיף להגיע למשחק חוץ במגרש שהכי דומה למכתש.

האיצטדיון של רעננה מיושן כמו המכתש, שוכן בלב איזור מגורים כמו המכתש, הדשא קרוב ליציע כמו המכתש, הוא קטן כמו המכתש ויש עליו תוכניות בנייה כמו המכתש. אווירה רגועה כמו באולם קונצרטים, וכל זה במחיר 20 שקל הכרטיס! את המקום הזה נאלצה הפועל רעננה לעזוב לאחר שהמגרש לא עמד בתקני ההתאחדות. בשנתיים האחרונות, בגלל היעדר תאורה, נדדה רעננה בין האיצטדיונים של כפר-סבא ונתניה. איזה עתיד יש לקבוצה, שמספר אוהדיה ביום טוב מגיע ל-54, אם מוציאים אותה מהסביבה הטבעית שלה וזורקים אותה 20 ק"מ מהבית? בדיוק כמו העוול שההתאחדות האטומה עשתה להפועל עכו, שבמשך שנתיים שיחקה בנצרת עילית – נסיעה של שלושת רבעי שעה מהעיר. למזלה, עיריית רעננה נחלצה לעזור ולמרות מחאות התושבים דפקה שם ארבעה פרוז'קטורים – לרווחת הספורט בעיר.

החמצה אדירה של ליאור אסולין – נגיחה החוצה מ-5 מטר (דקה 35) סימנה יום מפוזר בהתקפה. עוד קודם חטף אסולין כדור ברחבת רעננה שנמסר לשוער, אבל בעט לגופו של ניר אברבנל. במחצית השנייה היה זה פרננדס בכדור חופשי מ-18 מטר שסחט הדיפה משוער רעננה, ראינו מפגן בעיטות של וובה מרחוק, יותר מדי מרחוק, שליטה אופטית של ר"ג במשחק, יותר מדי מסירות לאחור ובעיקר לרוחב, וקבוצה שנחלשת ככל שהזמן התקדם. פרננדס נגוז לאיטו אחרי כמה פריצות יפות מאוד בחצי הראשון, כולל נגיחה מסוכנת. בוקסה היה פושר מינוס, חמו פתח טוב ודעך, קרלוס היה לא מדויק ועצבני, וההגנה רשמה כמה לפסוסים מדאיגים שבנס לא הסתיימו ברשת של ארקין.

לא בושה לחזור עם תיקו חוץ מרעננה, שכמו לוד, נמצאת בתנופה ומנסה להתגנב לצמרת. ביום שישי מכבי הרצליה מגיעה לווינטר בידיעה שניצחון מביא אותה קרוב מאוד לפיסגה והפסד מרחיק אותה 9 נקודות מהמקום הראשון. תזכורת: בפעם האחרונה שמכבי הרצליה התארחה אצל הפועל ר"ג, זה נגמר בהתנצלות פומבית של ניר ארקין.

היסטוריה אפשר לשחזר?

על רקע ההצלחה של קרית שמונה והוואקום שנוצר בכדורגל הישראלי, הנה אתגר לניר ולמורי ארקין: להחזיר את 1964 במהדורת 2012/2013

שבעה נצחונות רצופים, מקום ראשון בפער שלוש נקודות מהמקום השני, אווירה טובה ביציעים, הטבה ניכרת ביחסי הקבוצה-אוהדים וההגרלה הכי נוחה בגביע המדינה – כפר קאסם מתחתית ליגה ב'. המזל הולך עם הטובים והמנצחים, ואפשר לקוות שהתקופה הטובה לא במהרה תסתיים. לקח קצת זמן עד שגלגלי המכונה הישנה החלו להסתנכרן לפי פעימות המנוע החדש מתוצרת ארקין. אולי יהיו עוד כמה חריקות בדרך, אבל גם יכול להיות שקורה כאן משהו גדול.

הצלחתה של קרית שמונה, כמו גם הצלחותיהן של אשדוד, רמת השרון ועכו להפוך לקבוצות צמרת, מעידות על תהליך חדש. הכדורגל הישראלי נכנס לוואקום ניהולי, שבו חלק מבעלי הבית של הקבוצות הגדולות הם בסדר גודל בינוני (הפועל ת"א) עד מינימלי (בית"ר). מבחינה כספית, לר"ג יש יכולת להעמיד תקציב גדול יותר מקרית שמונה ואשדוד, ועם חיזוק מתאים אף להתמודד במגרש כשווה מול מכבי ת"א וחיפה. אם קרית שמונה תתמיד ביכולתה הטובה ותדהים עם אליפות – זה איתות לארקין. והאיתות אומר – בהנחה שר"ג תעלה העונה – אתה מסוגל ויכול לשחזר את ההיסטוריה מ-1964. בואו נראה שוב עולה חדשה שזוכה באליפות המדינה. דמיוני? הזוי? מטופש? לא במציאות החדשה שמתהווה בליגת העל.

כתב אישום בפרשת המכתש

סנסציה! השבוע הוגש כתב אישום בפרשת הולילנד גבעתיים הידועה גם כקומבינת המכתש. הנה פרטים ראשונים מכתב האישום, למרות ששמות הנאשמים עדיין חסוי

חקירת פרשת הולילנד גבעתיים החלה בעקבות עדותו של עד מדינה, ולאחרונה החליטה הפרקליטות על העמדה לדין. כתב האישום כולל נאשמים רבים מצד נותני השוחד וכמובן מצד מקבלי השוחד. שמות הנאשמים בפרשה החמורה טרם אושרו לפרסום.

העבירות העיקריות בפרשת הולילנד גבעתיים הן לקיחת שוחד ומתן שוחד, הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מס ועוד. לפי כתב האישום, החל מאמצע שנות ה-80 פעל X כדי להפוך את מגרש הכדורגל המכתש לפרויקט מגורים גדול וחריג בנוף של גבעתיים מבחינת זכויות בנייה. הוא פעל לשינוי ייעוד הקרקע מספורט למגורים, להגדלת אחוזי הבנייה במתחם ולצמצום עלויותיו כיזם. מאחר שידע כי כוונותיו יחייבו השגת תמיכה של נבחרי ציבור ועובדים בכירים, העניקו להם נותני השוחד טובות הנאה מופלגות. בין 1989 עד 2003 ובכלל, פעלו עד המדינה ומיסטר X ביחד עם אנשים נוספים, והעניקו טובות הנאה כספיות ואחרות לנבחרי ציבור ועובדי ציבור האחראים על קידום תוכניות הבנייה והליכי התכנון.

לאחר שנפח הבנייה במתחם גדל משמעותית וייעוד הקרקע שונה למגורים, מכר X חלק מהמקרקעין לחברת הולילנד פארק, וזו המשיכה להפעיל את X כדי לשחד את נבחרי ועובדי הציבור להמשך קידום הפרויקט. בכתב האישום נכתב: "בפעילות שיטתית, מתמשכת, תוך ביצועה של התוכנית העבריינית, נתנו מעת לעת היזמים טובות הנאה כספיות בשווי מיליוני שקלים לשורה ארוכה של נבחרי ועובדי ציבור. התפתחה לכאורה מערכת יחסים של תן וקח בין נותני השוחד למקבליו. עובדי ונבחרי הציבור קיבלו טובות הנאה כספיות, ובתמורה פעלו למען קידום התכניות שהגישו היזמים". לפי כתב האישום, תשלומי השוחד הועברו תוך שימוש בשיטות שונות של העברת כספים והסוואתם באמצעות מערכת כוזבת של כיסוי ותיעוד חשבונאי.

בפרשת הולילנד גבעתיים, הנפרשת על פני שנים רבות, מככבות עשרות דמויות והיא מגוללת את הסיפור האלטרנטיבי של שוק הנדל"ן והשירות הציבורי. הוא נחשף בזכותו של עד מדינה, שפרש סיפור מבהיל על האדמה שלנו ועל אלה שהופקדו לשמור עליה: ועדות התכנון, מינהל מקרקעי ישראל, חברי מועצת עיר, ראשי ערים ואנשי ציבור נוספים.

עד כאן עיקריו של כתב האישום בפרשת הולילנד גבעתיים… סליחה הולילנד ירושלים. קראתי את כתב האישום בפרשת הולילנד ירושלים שהוגש בשבוע שעבר, וראיתי בעיני רוחי את קומבינת הולילנד גבעתיים. אותה שיטת פעולה, אותם טיפוסים משחדים, אותם נבחרי ציבור רקובים. צריך רק לשנות את השמות בכתב האישום של הולילנד ירושלים והרי לכם כתב אישום גם על הולילנד גבעתיים. השאלה מי יהיה עד המדינה שיסכים לספר למשטרה את מה שהוא יודע.

מתווך הנדל"ן, קובי פישרמן, האם אתה מתנדב?

קבוצת השיווק הטובה ביותר

בהפועל ר"ג כדורגל צריכים לשתף פעולה עם קבוצת הכדורסל כחלק מהמסע השיווקי להחזרת הקהל * מי שהיה בשבת בהדר יוסף מבין עכשיו מאיפה זורחת השמש

תרימו ת'ידיים / ותנו בכפיים / זה עכשיו או לעולם / תנו את הטירוף ואת הנשמה / ועכשיו נשיר כולם / אווווו, יאללה הפועל.

משחק העונה של הפועל ר"ג בכדורסל הפך למסיבת סיום עונה. תבוסה של 16 נק' להפועל שאריות ת"א הוציאה את ר"ג מעשית מתמונת העלייה. בעונה הבאה היא תנסה שוב, וסביר להניח שהפעם תצליח. ההפסד הוא משני בסיפור. המטרה העיקרית היתה ליצור בסיס למשהו שיכה שורשים ויהפוך את ר"ג לקבוצה לגיטימית בליגה הארצית ואחר כך בלאומית, ואולי אחר כך – זה כבר תלוי בכסף. ברמת האוהדים נוצר משהו חדש, מרענן, מרגש ומושך. זו הבשורה הגדולה שיוצאת מקבוצת הכדורסל.

האורדונים נענו לצו 8 לעזור לקבוצה החדשה במשימת העלייה. בשבת אחר הצהריים מילאו את האולם בהדר יוסף קרוב ל-400 אוהדי ר"ג. משפחות שלמות של אורדונים על נשיהם וילדיהם, אנשים שלא נראו בכדורגל. את רבים מהם המשחק עניין פחות. הבשורה היא חוויית ספורט חדשה שמעניקה תחושת השתייכות וגאווה למשפחת האורדונים. ההפנינג החל בשיירת מכוניות מהכופר. באולם עצמו נסחפו המאות אל האווירה הנפלאה בהנהגת צחי בן יוסף ועומר פרימור – ראשי האורדונס קומנדו והיו"רים של הקבוצה. שואו של מקהלה מעולה, עם המתופף המצוין יואב שחר והמאסטרו אלמוג יולזרי, שהסולו שלו לשירת "תרימו ת'ידיים" (באדיבות ליידי גאגה) שווה גמר "כוכב נולד" של הטריבונות. להיט שתפס גם את השתקנים ביותר. היציע העליון שאוכלס ברובו על-ידי בני 40-60 והיה פחות פעיל בעידוד, נסחף אחרי האווירה והצטרף לשירה במקומות הנכונים. 40 דקות שעשו חשק לעוד.

אווירת הביחד הורגשה דווקא ברגעים הלא ספורטיביים: לפרקט הושלכו כוסות שתייה חצי מלאות במחאה על השיפוט. השופטים איימו להפסיק את המשחק, אבל הכוסות המשיכו לעוף ביחד עם קללות ואיומים, וגם שירת "עודפים זה מכבי". ההתנהלות לפני המשחק של הקבוצה ממול הזכירה לרבים את הדורסנות המכביסטית - פטנט שאיחד את כולם בשנאה. הזכיר את התפרצויות הזעם של האוהדים במשחקי עונה מול מכבי בשנות השמונים.

מבחינה מקצועית הועמדה קבוצת כדורסל נחמדה מאוד, מהירה וזריזה, אבל חוסר מזל הביא לליגה ב' מחוז ת"א את הפועל עודפים, קבוצה שהחלה מחדש עם שחקנים איכותיים שחלקם מתאימים לליגה הלאומית. מולה נראתה ר"ג אובדת עצות – רכה מדי, חסרת נוכחות בעמדת הסנטר, איבודים רשלניים, החטאות משוועות מתחת לסל ומשחק פזיז. הקפטן נמרוד כהן היה בערב בינוני מינוס, אולי בגלל שרצה יותר מדי, אבל הוא לידר כריזמטי ונכס לקבוצה. הרבע השלישי (17:28 לת"א) הרג את ר"ג והעלה את הפער ל-20 (72:52). בדקות הסיום אפשר היה להוריד את ההפרש, אבל יותר מדי איבודים חתמו ניצחון תל-אביבי בהפרש שיספיק להם לגומלין.

טועים אלה שטוענים שקבוצת הכדורסל תפגע בכדורגל. כשמנסים לראות איך ממלאים את היציע המתרוקן בווינטר – חלק מהפיתרון עשוי להגיע מהכדורסל. הקבוצה החדשה יכולה להשתלב כמנוף שיווקי להחזרת אוהדי הפועל ר"ג, בטח שליצירת דור חדש. בהנהלת הכדורגל עושים לאחרונה קולות של חיזור אחרי האוהדים, והייתי מציע לה לשלב ידיים עם הכדורסל ולפעול יחד איתה.

אין הרבה קבוצות עם קהל שתומך לאורך כל המשחק גם כשההפרש הוא 20 לרעתם. אין הרבה קבוצות עם קהל שממשיך לעמוד דקות ארוכות אחרי תבוסה במשחק עונה וממשיך לשיר בהתלהבות. אם קבוצת הכדורגל תקרב את עצמה לאוהדים – במפגשים משותפים ובכל מיני פרויקטים – הקהל הזה לא יישאר אדיש כמו שקרה העונה בכמה משחקים, ובעיקר לא יירשמו חיכוכים צורמים כמו עם פרדי דוד. ההתלהבות והאהבה מהמנחיל ומאוהל שם צריכות לעבור גם למשחקים של הקבוצה מווינטר. זו מציאות חדשה ומעניינת, או כמו שאומרים בשירים ושערים בעת מהפך בתוצאה: הסדר הוא הפוך.