הדרמה הגדולה ברעננה שלב אחרי שלב * סיפור בתמונות
הערה: כדאי להביט בצילומים בהגדלה על מנת לראות את כל הפרטים. לחצו על הצילום וכדי לשוב לפוסט – לחצו על החץ "בחזרה"
השעה 14:30: תנועה דלילה מסביב המגרש. מזג אוויר חמים, לא חם מדי, אבל מי שיבלה יותר משלוש שעות במשחק הזה יחזור שזוף ביותר. ראשוני האורדונים מגיעים, בעיקר החבר'ה עם הציוד. ניידות השידור של ערוץ הספורט כבר ממוקמות בסמוך ומוכנות לשידור הקרב הגדול שהמוקד שלו כאן ברעננה עם הסתעפויות מהרצליה ומלוד. אף אחד עוד לא הכין אף אחד לדרמה הגדולה של הליגה הלאומית, ה-11 במאי 2012. מצפים לשלושה משחקים כמעט צפויים עם נטייה להפתעות. בשלב הזה אני מהמר לעצמי שלוד לא תנצח בנצרת, שהרצליה תנצח בלי בעיות וכך גם הפועל ר"ג.
14:45: מתחילים להכניס את הציוד. דגלים, תופים, כל מה שהמשטרה מאשרת לאחרונה במסגרת ההגבלות הקשות בעקבות התפרעות אוהדי הפועל ת"א בדרבי. על האירוע מטעם הקומנדו מפקד אסף. תוך 3-2 דקות כל הציודים בפנים. מסביב כבר מורגשת תנועה ערה של אוהדים באדום. קשה להשיג חניה ברדיוס של 100 מטר מהמגרש. הקופות די שוממות לאחר שהאפקט המעושה של "בהלת הכרטיסים" עשה את שלו וגרם לכ-700 לרכוש במכירה מוקדמת. פה ושם נראו אוהדים עם כרטיסים מיותרים, שעשו מאמצים למכור אותם כדי לא להפסיד. היו גם כאלה ש"נתקעו" עם הזמנות חינם וביקשו להרוויח עליהן איזה 100 שקל. לבריאות.
15:05: כתב ערוץ הספורט תופס שלושה אורדונים לראיון על המצב. מה דעתכם, הוא שואל, כאילו שיקבל תשובות שהפועל ר"ג לא תעלה. ואמנם השלושה מגלים פטריוטיות אין קץ ומספרים בלהט שאין מצב כזה שהפועל ר"ג לא תנצח היום ולא תעלה. האופטימיות משחקת שעות נוספות. ההפנינג באדום מתחיל ברגעים אלה עם פתיחת השערים. התורים קצרים, הבדיקות מהירות והכניסה קולחת פנימה ללא תקלות. תוך חמש דקות כבר נכנסים פנימה כ-100 איש, כשמחוץ למגרש נראית זרימה הולכת וגוברת של האוהדים. מצב הרוח מעולה, כאילו באים למסיבת סיום עם תסריט ועלילה ידועים מראש.
15:15: על ספסל ציבורי בצל חומת האיצטדיון יושבים כמה אורדונים, תופסים קצת שלווה – רגע לפני המלחמה. מתנחים את המצב, מבקשים לשמוע פרטי אינפורמציה אחרונים, כל מיני חצאי שמועות, פיסות קטנות של חומרים, כדי לעבד את הכל לתמונה אחת שתיתן איזו אינדקיציה על המצב, ורצוי חיובית. אלה הדקות היפות לפני כל משחק עונה כזה. השקט שלפני. הצעיף המקופל שמחכה להיפתח, סיגריה אחרונה והתקווה שהכל ידפוק כמו שעון, שהגוף שוב יעמוד בלחץ הזה. סיבולת לב-ריאה, לחץ דם, נשימה סדירה. רק שיעשו 0:2 מהיר כמו נגד אחי נצרת, יעשו את המשחק לקל ושעוד לפני סיום המחצית כל תשומת הלב שלנו תלך לנעשה במגרשים האחרונים.
15:20: עדיין מחוץ למגרש. ראובן כהן, קפטן עונת האליפות, מתקרב לגיל 75, דופק הופעה שלישית ברציפות בפלייאוף הזה ונראה מתוח לא פחות מכל אורדון מצוי. אבי בוקסה מספר לכל מי שרוצה לשמוע שאם הפועל ר"ג לא תעלה ליגה זו תהיה עבורה כמעט מכת מוות. יפה לראות את שחקני העבר ממשיכים להיות מחוברים למועדון ומגיעים למשחקים. מלבדם נצפו גם רוני נכטיילר (בצילום מימין), בנצי דרילינגס (שהגיע מארה"ב), אבי כהן, אבי ברשצקי, צ'וצ'ו, משה הוברמן, משה זילבר, ובטוח שהיו עוד כמה שלא ראיתי.
15:30: היציע באדום מתמלא לאיטו ובקצב בטוח. במהרה הקרחות הרגילות בטריבונה נעלמות וכל כסא נתפס. הקבוצה כבר עלתה למגרש לקול תשואות החימום הראשונות. על כסאות הקולנוע הכחולים והמוזרים של רעננה מתנהל סמול טוק המוני בקול נמוך ובמצב רוח מצוין. אם תלחצו על הצילום אפשר לזהות המון פרצופים מוכרים מהגרעין הקשה, הוותיק, שהולך עם הקבוצה כמעט לכל משחק. מצב הרוח בטריבונה נע בין אופטימיות לא זהירה לדאגה עצבנית. מוכר הצעיפים הידוע עושה קופה יפה ממכירת כובעים. עד עכשיו, אין טענות.
15:40: מצב הרוח הטוב מדביק גם את השחקנים. כאן הם בחימום המאוד שמח מבחינתם. הם לא זוכרים מתי התכוננו כך למשחק כשמאות אורדונים ממלאים את היציע וממשיכים להיכנס בזרם מוגבר. זה לא חימום לעיני 48 איש רדומים בווינטר, אלא מסה של אוהדים ואנרגיות שמעניקים תחושה של כוח לשחקנים ואמורים להדביק אותם בהתלהבות שצריכה וחייבת להתפרץ במגרש. קהל כזה לפני משחק הוא תוספת אדרנלין לשחקנים. אלא שבסיפור שלנו, כמו שיקרה עוד כמה דקות, משהו השתבש בכל זאת. הקרינה החיובית לא כל כך הגיעה לרגליים או לראש.
15:50: מפגן עוצמה ראשון של היציע. הקהל מתבקש לקום ולהרים חתיכות קרטון ובלונים באדום. האפקט מרשים וכולם לוקחים חלק בתצוגה מתוך ידיעה שזה לא סתם משחק על 3 נקודות. זה משחק שאין ממנו דרך חזרה. מילה על כמות האנשים: לפי קצב מכירת הכרטיסים המוקדמת, ציפו ל-1,500 איש. זה היה אמור להיות אחד המשחקים עם הכי הרבה קהל מאז משחק העלייה מול רמת השרון במכתש (כ-2,000 צופים). אלא שהכמות שהגיעה נאמדת פחות או יותר סביב האלף בלבד. בכל מקרה, זהו קהל השיא שהגיע העונה למשחקי הפועל ר"ג, בתקווה לראות את המספר הזה גדל במשחק העלייה מול לוד ביום שישי.
15:58: רגע לפני שזה יוצא לדרך – דגל פריסה ענק מתגלגל מלמעלה ומכסה את כולם. הגג הזה מוצא חן בעיני רבים לא רק בגלל האווירה – אלא גם כי הוא מספק מסתור מהשמש. בינתיים הקומנדו סוחף את כולם לעידוד מאסיבי. 80 אחוז מהקהל משתתף בשירה, מה שאומר שהמעודדים הקבועים לא נשארו הפעם לבד. האווירה נפלאה, מזג האוויר מצוין, השחקנים נראים חדורי מוטיבציה, תיכף איתן תבריזי ישרוק לתחילת הקרנבל. כולנו מצפים לטיול נחמד של 0:3, ולעשות סוף לקשקושים על מגרש הדמעות ועל הפועל רעננה הספורטיבית שיודעת לקלקל חגיגות. לא היום.
16:15: מה אמרת? 0:1 ללוד? אה, כבר 0:2 ללוד… נו טוב, היה ברור. הדיווחים מהמגרשים מתחילים להגיע למשחק השליו שמתנהל ברעננה. רק הקהל באדום מפריע את מנוחת הצהריים של השכנים ושל שחקני הפועל ר"ג, שעדיין לא מביאים שום דבר מההתלהבות שציפו מהם. בצילום קרן של אורי אברהם שהולכת לשום מקום. שבעת השחקנים המורחקים יושבים ביציע "הרענני" לכיוון ההתקפה ומייעצים בקריאות לחבריהם במגרש מה לעשות. בקרן הזו אבי בוקסה צועק לעומר לחכות לכדור חוזר על קו ה-16. עומר שעומד קרוב לאורי אברהם חוכך בדעתו, האבא צועק שוב והבן ממהר פתאום לאן שצריך. כמה אמרת שלוד? כבר 0:3! אמרנו לכם שהערבים האלה יתנו אחד לשני. והכרוז של אחי, שמעתם שאיחל בהצלחה ללוד? לא יאומן. תיכף יהיה 0:4 ללוד, וכאן ר"ג עוד משחקים בהליכה.
16:40: איזה יום מבאס, 0:1 לרעננה מתרגיל מבריק של כדור חופשי. ר"ג נראית כבויה, לא מדויקת, לא התקפית. תיכף תהיה כאן מחצית ואחרי זה נצטרך לרדוף אחריהם. עוז יפרח וטל חן יורדים ממרומי היציע ומתחילים לדרבן ולחלק הוראות. טל חן צועק לחמו ללכת לשופט ולהתלונן על בזבוזי הזמן של רעננה. חמו אומר לו שהוא אמר לקוון, וטל חן צועק – לא לקוון, תלך לשופט. חמו ממהר לתבריזי. בצילום הזה עוז יפרח מדרבן את יקיר ברוכיאן לפרוץ על הקו. ברוכיאן רדף אחרי הכדור, אבל זה ברח החוצה. איזה תסכול. הצילום יצא מטושטש בערך כמו היכולת של הקבוצה. לוד מובילה 0:4, היא כבר מבטיחה לעצמה לפחות את המקום למשחק העלייה, למרות שבשלב הזה היא עולה אוטומטית לאור התוצאות של ר"ג והרצליה. הקרקע מתחילה להישמט לנו.
16:50: מחצית, 1:1, הודות למאמדו שהיה שם. חמשת האוהדים ואני בהם שעמדנו מול קו החמש של רעננה מוכנים להישבע שמאמדו כבש מנבדל. סוג של קונטרה לשער היתרון של רעננה שנכבש בבעיטה חופשית מ-18 מ'. אנחנו משוכנעים שתבריזי טעה בהחלטה, שהעבירה ששרק לרעננה היתה צריכה להיות בכלל לטובת ר"ג, אבל מילא. חיים שטיינבך עם כובע המצחיה ההפוך לוקח אחוזים על שער השיוויון בגלל ששיגע את הקוון – וזה לא הרים את הדגל לאופסייד. שיהיה. מחצית ראשונה חלשה של ר"ג, שלמזלה לא ירדה בפיגור. הקהל משוכנע שבחצי השני יהיה טוב והשערים יבואו בלי שנצטרך לאכול את הלב ולהיות בעצבים. בינתיים מנסים לקבל דיווחים על פשר התוצאה המוזרה מנצרת.
17:10: המחצית השנייה יצאה לדרך. עוד לא הספקנו לראות את ר"ג עוברת את האמצע וכבר – וואו, לא ייאמן, רעננה שוב מובילה. כנס חירום מתארגן מול הרחבה של ניל אברבנל. מנסים לטכס עצה איך יוצאים מהברוך. 0:5 ללוד, 0:0 בהרצליה, 1:2 לרעננה. במצב הזה לוד עולה ליגה בלי משחק מכריע. אבל בעוד שהאבו ענזות מטיילים בעילוט כולל חלוקת קפה ובקלוואה חינם ברחבה של אחי נצרת, כאן ר"ג יורקת דם מול קבוצה שאין לה מה לחפש בליגה, שמשחקת בהרכב חסר, ואפילו לא נאלצת להתאבד כדי לבלום בלי בעיה את התקפת ר"ג הדלילה. אני מציץ בשעון כל דקה וחצי לראות אם הזמן עומד מלכת. עוד חצי שעה של משחק, עוד 25 דקות, עוד 21 דקות. השעון מסרב להאט, רעננה מסרבת להיכנע, ר"ג לא רוצה לכבוש, ליגת העל בורחת.
17:30: עוד קרן, שוב קרלוס עושה את הדרך הארוכה מעמדת הבלם לעבר הנקודה בה תקוע הדגל. תיכף הוא יגביה וההגנה הגבוהה של רעננה תרחיק בלי בעיה. לחצו על התמונה, תביטו על הפנים של קרלוס – כמה חוסר אונים, ואיך יוצאים מזה. ואם קרלוס משדר מצוקה, תבינו מה עובר גם על השחקנים – וכמובן על הקהל. לא ייאמן, אבל אנחנו הולכים להפסיד כאן. ואם לא להפסיד, אז בטח לא לנצח, ולא לנצח פירושו – כישלון. רגע, מי אמר שהרצליה מובילה? הרצליה מובילה? אכן, הרצליה מובילה. הרצליה הולכת עכשיו עם לוד למשחק העלייה. רק אנחנו תקועים פה עם משחק מביך. בשביל לנצח חייבים לכבוש עכשיו, להשוות, לעשות משהו, אבל עכשיו! מהר. עומר פרץ נכנס, אורן ניסים נכנס, אבל שום דבר משמעותי לא קורה. אורן ניסים נוגח מקרוב לידיים של אברבנל, זה הכי מסוכן שיש. ותשמע, לא נעים לומר, עוד רבע שעה לסיום ואני יכול לומר כמעט בוודאות שאכלנו אותה, אני לא מאמין שזה קורה לנו.
17:40: דקה 85, עדיין 1:2 לרעננה. זה באמת נגמר. אין מה לעשות. הקבוצה לא באה למשחק. כמו שהיא נראית, אין מצב שהיא תצליח אפילו להשוות. אווירת הייאוש והצעקות ההיסטריות לשחקנים לעלות למעלה מתחלפת בקללות. זו השלמה עם המצב. אפילו טל חן שנמצא במתחם חדר ההלבשה עובר לחילופי קללות עם אוהד. הנה מתחילה ההתפרקות הטוטאלית. ממש עכשיו נפתחת חזית קללות על פרדי ועל השחקנים. אני רואה מסביבי אנשים גמורים, אנשים בהלם, אנשים שלא מאמינים, אנשים שמאבדים את כל עולמם. קבלת שבת עגומה כזו לא תהיה מאז הניצחון על הכח, אם בכלל. מדהים מה שקרה לנו כאן.
17:42: ועוד תמונת מצב אחת של ייאוש, ממש על הקצה. דקה 88, איבדתי את תחושת הזמן. חשבתי שהשלט על התוספת כבר הורם. אף אחד כבר לא רואה בעיניים שום דבר, מלבד את התקווה מתנפצת בפרצוף. השאלה איפה טעינו, מה לא עשינו בסדר שדווקא במשחק לא קשה מדי הקבוצה הזו שלנו עשתה במכנסיים. אתה רוצה לומר עוד משהו, כבר נגמרו המילים, ופתאום אורן ניסים מגלגל מתוך ערבוביה וזה הולך לרשת – 2:2. יש פתאום שמחה קצרה, אבל הרוב עוד לא מאמינים שיקרה נס. פשוט אין מספיק זמן כדי לכבוש שער ניצחון. הליגה ברחה מבין הידיים, השחקנים נראים פתאום כאחוזי תזזית, איפה הייתם עד עכשיו? התעוררתם מאוחר מדי, כל העונה הזו הלכה קאפוט. ניסים לא קורים פעמיים.
17:45: יששששש. לא ייאמן. אני בטוח שהכדור הזה שבעט קרלוס הלך לרשת החיצונית, הייתי המום לרגע. אבל אז קרלוס התקרב לכיוון שלנו בריצת אמוק כשהוא חובט על הלב שלו – רק אז ירד האסימון. 2:3! זה מטורף. אנשים בהיסטריה, לא ראיתם דברים כאלה. שימו לב לצילום הזה, יש לנו גם אוהד שקופץ לדשא מהאקסטזה. מי זה? למה הוא קפץ פנימה? לא אמרו שכניסת קהל לתחומי המגרש זה מינוס עשר נקודות? מה איכפת לו. זה לא קהל ולא המונים, כולה אוהד אחד שחייב עכשיו לנשק את קרלוס, ויהי מה. הגורל הקדוש נדבק לקרלוס ומסדר לו לנצח לנו משחק אבוד. דרמה מארץ הדרמות. בבת אחת עלינו מהמקום השלישי למקום הראשון. איזה גול!
17:46: איזה טירוף עשה הגול הזה. ערימת שחקנים ומעליהם אוהדים מוטרפים, וכל זאת בקצה הכי פינתי של המגרש. תגדילו את הצילום ושימו לב להשתוללות השמחה של השחקנים המורחקים. אלי לוי, טל חן – ויוגב בן סימון שמטפס על הגדר. כמה שאנחנו מוקיעים אלימות במגרשים, אין ספק שהבלגן בו היו האנשים האלה מעורבים בסיום המשחק מול לוד גרם למיפנה. בדיעבד, זה מה שתקע את לוד כשהרצליה נכנסה פתאום לתמונה בעקבות הפחתת הנקודות, ועצרה את לוד עם חמישייה ברשת. אלמלא הרצליה, לוד כבר היו עולים. עכשיו בגלל זה אנחנו מחדש בתמונת העלייה עם שלושה נצחונות רצופים – כל אחד יותר יפה מהשני.
17:50: זהו, תבריזי שורק, המשחק נגמר. נמרוד כהן, קפטן קבוצת הכדורסל, באקסטזה. מסביב אתה רואה אנשים קופצים, שרים, תופסים את הראש ולא מאמינים. הם חוגגים וצוחקים במבוכה, כאילו – איך זה קרה לנו? איך זה ייתכן? למה דווקא אנחנו? איך זכינו לכבוד הזה? רק לפני חמש דקות אנשים רטנו על המנחוס שנדבק ולא עוזב, על 1975, רוני קלדרון, הירידות, ההתרסקויות, המכתש שהלך, כל האכזבות. המשחק הזה ברעננה הלך להיכנס להיסטוריה המבאסת שיצר המועדון הזה. אנחנו לא מורגלים באירועים כאלה. היו "טעויות" כמו גמר הגביע ההוא, כמו מכבי חיפה ברבע הגמר, אבל כזה נס בליגה? זה אומנם יכול להתרסק בעוד שבוע אם לא נעלה, אבל נכון לעכשיו זה אחד משערי הניצחון של דקות הסיום הכי מסחררים שידעה האגודה הזו. זה הזמן לשמוח.
17:52: אנשים נדחקים לגדר, רוצים להיות כמה שיותר קרוב לשחקנים. ברגעים האלה אין בעל בית על העידוד, הכל ספונטני ומי שלוקח יוזמה אנשים שרים אחריו. עשרות מצלמות סלולר באוויר מנציחות את המראות המרגשים של האורדוניה. אם היו כאן ילדים בהופעת בכורה בטריבונה, קנית אותם לשנים. זה היה צריך להיות גול של עלייה, לא גול שמסדר לך הופעה במשחק קובע. לא מספיק הקיזוז – סידרו גם משחק מכריע. כאילו לייצר מתח על דרמה, דרמה על סנסציה. הכל בשבעל השואו והרייטינג. אז אם צריך – נעבור גם את דרך היסורים הזו. כמו שאמר ממציא השיטה העקלקלה – על אפם ועל חמתם.
17:54: השחקנים מתייצבים בצורה מסודרת מול האוהדים כדי להודות להם. פרננדס משמאל, לידו עומר חזום, שהפך משחקן נוער אלמוני לחלק מרכזי במפעל העלייה הזה, וביחד עם יקיר ברוכיאן, לקח בגדול את הצ'אנס שקיבל כתוצאה מההרחקה הסיטונאית. אלה רגעי אושר מזוקקים. אתה מנסה לסחוט מהם כל שניה כדי להרגיש את עוצמת החוויה והריגוש. עוד עשר דקות הכל יתפזרו עד לפעם הבאה – הגורלית. ובינתיים מתייגים את המשחק הזה כאחד הגדולים והדרמטיים.
17:55: קרלוס מוכתר סופית למלך הפועל ר"ג בעת החדשה. שימו לב לאדריאן פרננדס שנושא אותו. ליאור אסולין נעלם מיד כששוחרר, לא פרננדס. הוא נדבק לקבוצה הזו והפך לחלק ממנה. מי שעשה אותו כזה הוא קרלוס צ'קאנה, שעזר לו להתאקלם בקבוצה ובארץ. פרננדס לא שכח. היה צריך לראות אותו אחרי ה-2:3 של צ'קאנה: הוא עמד ביציע ובכה. מה בין האיש הרגיש הזה לבין המתאגרף ההיסטרי שמכה כל מה שזז בווינטר? פרננדס שילם מחיר יקר על תקרית המכות, כולל שחרורו המיידי מהקבוצה וסילוקו מטקס הרמת כוסית לכבוד פסח. לא הרבה שחקנים היו מוחלים על כבודם וחוזרים כאוהדים שרופים למשחקי הקבוצה שגירשה אותם. עוד אירוע מרגש שנזכור מהמשחק הזה.
17:57: וכששהמולה מעט שוככת, משפחת צ'קאנה מתאחדת מחדש ליד הגדר אחרי הדרמה. ללא ספק, גם איגור ז"ל היה שם בחיבוק המרגש הזה. קרלוס הוא האיש שהחזיר לנו את הצבע האדום לפנים. הקלישאה אומרת שלא היה מתאים יותר ממנו לכבוש את שער הניצחון ברעננה. אומרת – ודאגה לקיים. עם החיבוק המנצח הזה תם סיפורו של המשחק ברעננה. תם – ולא נשלם. הפסד במשחק העלייה – יגרום לאגדת נס רעננה-צ'קאנה להידחק מעט עם השנים. האם קרלוס מסוגל לסחוב את הקבוצה גם ביום שישי ולגמור יפה את הסיפור? להתראות בפ"ת.
