כדורי: הגביע נמצא במקום טוב

 img292/7920/img2425xe4.jpg

שחר כדורי מודה לראשונה: גביע המדינה שנעלם נמצא אצלי * הקפטן לשעבר חוזר לעונות העלייה, משחזר את הדרך להישג הדרמטי בר"ג ומספר על משבר הירידה * וגם: איך ולמה הפך לאויב ההנהלה * והאם אביו אכן נמלט מהארץ בגלל חובות

חמש שנים אחרי הזכייה המדהימה בגביע המדינה, מודה בפעם הראשונה שחר כדורי כי הגביע שנעלם בצורה מסתורית זמן קצר לאחר מכן, נמצא ברשותו. כזכור, שנה לאחר מכן, לקראת הגמר בין הפועל חיפה לסכנין, נזכרו בהתאחדות שהגביע לא חזר מהפועל ר"ג. בספורט מעריב ניסו לברר לאן נעלמה האבידה, אבל התעלומה נותרה והגביע לא נמצא. בלית ברירה הזמינו בהתאחדות גביע אחר. לפני שנה פורסם כי הגביע ניזוק קשה בתאונה שעבר רכבו של כדורי. אלא שבראיון מקיף שהעניק לי השבוע לבלוג, הוא מגלה את האמת. הגביע חי ושלם.

(את החלק הרלוונטי בראיון מפרסמים ספורט מעריב ו-nrg).

במידה רבה, שחר כדורי הוא העתק מודרני של ראובן כהן. שניהם היו קפטנים ומנהיגים בזכיות של הפועל ר"ג בשני התארים הגדולים. ובכל זאת, הסיפור של כדורי שונה. אביו היה במשך שנים הספונסר הראשי ויו"ר ההנהלה, ומשך אש מכיוונים רבים. אוהדים רבים האשימו את האב שלקח את הקבוצה רק כדי שלבן שלו תהיה קבוצה והוא יוכל לשחק בהרכב. כששחר הוחלף באחד המשחקים, הוא ספג שריקות בוז. קשה להיזכר בעוד קפטן כל כך שנוי במחלוקת. רק הזכייה ההרואית בגביע שיפרה את דימויו והפכה אותו לקונצנזוס. אז גם נחשף יותר שחר המנהיג, זה שקבוצה שלמה היתה מלוכדת סביבו. משפחת כדורי עזבה את המועדון עם טער מר, אחרי עונת ירידה לליגה השלישית, כשהאב אלי סופג אש על חלקו בעיסקת מכירת המכתש. שחר, כיום בן 33, אחראי מיחשוב ב"המאגר" – עסק משפחתי לחלפי רכב, נפגש איתי השבוע לדבר על התקופה שלו בקבוצה. היה ארוך, אבל מרתק.

איך אתה מסביר שאתה סמל בהפועל ר"ג, אבל די שנוי במחלוקת?

תמיד הייתי שנוי במחלוקת בהפועל ר"ג. זו אגודה שגדלתי בה ואני אוהב אותה, אבל אני מודע למציאות הזו שהפועל ר"ג תמיד היתה אגודה שהקהל היה מאוד בעל אינטרס, תמיד היה ותמיד יהיה. זו הפועל ר"ג.

זה קרה לך בגלל שאביך היה יו"ר ההנהלה?

במקרה שלי ספציפית אז כן, כי בהפועל ר"ג אני שחר כדורי הייתי בגלל אבא שלי ותמיד היו כאלה שייחסו לי את זה שבגלל אבא שלי אני משחק. אני מבחינתי זה לא עיניין אותי אף פעם, לא התרגשתי מזה. לא היתה לי בעיה שיצעקו לי שבגלל אבא שלך וכל הדברים האלה, תאמין לי רק הייתי נהנה מזה. שיצעקו. מה אני, אריב איתם?

מתי עלית לבוגרים?

עליתי שנה אחרי שהייתי חולה ולא שיחקתי כדורגל בכלל (1997). ואז כשחזרתי זה היה בתקופה שבוקסה אימן. לא זוכר בדיוק את השנה. באתי לתקופה קצרה ואז עזבתי לבית"ר ת"א אני חושב, או בית"ר ר"ג, לא זוכר. בקיצור, חזרתי לשחק אחרי שנה שלא שיחקתי ולא הייתי בבוגרים בכלל. זה היה בגיל 21, וככה התגלגלתי. שיחקתי פה חצי שנה, שם חצי שנה, ואז כביכול קראו לאבא שלי לבוא להפועל ר"ג, בנפילה הגדולה כשהכל היה כבר סגור. אבא שלי תמיד היה אוהד של ר"ג ותמיד היה באיזור ותמיד אהב את האגודה. גם לפני זה ניסו להביא אותו, אבירי ניסה, וזה לא הסתדר, ואז הוא בא ומפה חזרתי גם אני ועוד הרבה חזרו.

אז חזרת בעיסקת חבילה. האבא בא, הגיע גם הבן.

הקבוצה היתה אז בגירעון, ג'קי צרפתי שיחק אז, ואיציק ברוך שיחק וכל החבר'ה שבסוף הגיעו להישגים הם התחילו באותה תקופה. בשנה הזו ירדנו ליגה ואחרי זה עלינו ועלינו, כמעט עלינו פעם שלישית והגענו לגביע וירדנו ליגה בסוף. הגעתי בירידה וסיימתי עם ירידה.

אתה מגיע מבית של הפועל ר"ג.

אבא שלי היה אוהד, הוא גדל בשכונת יהלום, וכמו כולם באיזור אהד את ר"ג. מגיל אפס אני הייתי מגיע למשחקים. זוכר את השנה של העלייה בחדרה, לא אשכח, את השיירה בכביש הראשי ואיך שעצרנו בכביש וכולם יצאו לחגוג, וביבנה את הרימון עשן, רימון גז, כל הדברים האלה זוכרים, גדלנו על זה.

ואתה מצטרף כשחקן בילדים.

הגעתי בגיל תשע. המאמנים שלי היו יעקב ברנטל, היום הוא משהו בגרמניה, איציק מרקל, קופלר, בוקסה תקופה קצרה בנוער ואחר כך בבוגרים. התחלתי שוער בכלל ורק בנערים ג' עברתי לשחק כשחקן, הייתי מגן ימני ואז קשר ולקראת זקנה אלי כהן דחף אותי אחורה.

למה?

הוא כנראה אוהב שחקני הגנה, הוא מייצר את כולם שחקני הגנה. תראה, בזמנו הוא אמר שיש לי כושר מנהיגות ואז הרבה יותר נכון שאשחק אחורה. איציק ברוך היה שם, והוא גם רצה להוסיף קצת מהירות מאחורה, אז שם אותי שם.

אז היו לך שתי עליות רצופות עם הקבוצה. בוא תזכיר מי היה שם ומה היה שם.

היה נועם סייג, תומר ברזילי, דודי סטולפר, שנים יפות. אני כבר הייתי קפטן. זה קרה ברגע שיובל בקר פרש. היינו קבוצה צעירה מאוד, שכולנו גדלנו ביחד, תמיר ואיציק ברוך, אלדר עוד לא היה, הוא חזר אחרי זה מצפרירים, היינו ממש קבוצה של הפועל ר"ג, אי אפשר להגדיר את זה אחרת. כולם גדלו ונשמו הפועל ר"ג. כשירדנו ליגה כביכול, כשדפקו אותנו והגדילו את הליגה, אז ירדנו שתי ליגות בעצם ואז עלינו פעמיים רצוף והגענו לליגה הלאומית.

מה אתה זוכר מאותן שנים?

המון, המון. אלה היו שנים מאוד יפות. עזוב רגע את הכדורגל, ששיחקנו כדורגל יפה ונהנינו בכלל. אבל היו אלף ואחת חוויות, נסיעות באוטובוסים וכל אימון היו מגיעים שעה וחצי לפני והולכים שעה וחצי אחרי. נגמר אימון, יושבים על הדשא, מדברים, צוחקים, לא רוצים ללכת. עד שאיגור היה צועק עלינו יאללה הביתה, ללכת. עד שלא היה מעיף אותנו, לא היינו הולכים. היינו פשוט מרגישים כמו משפחה, עד היום אומרים שהפועל ר"ג זה כמו משפחה והאגודה הזו תמיד תהיה ככה, לא יעזור, אבל באותן שנים זה באמת היה משהו יוצא דופן. היינו יכולים לדבר שעות ויכולת לשמוע סיפורים. איציק ברוך לדוגמה חבר עד היום, אני מדבר איתו המון.

איך זה בא לביטוי במשחקים?

במשחק עצמו ידעת שאם יש אחד שיש לו ירידת מתח כזו, יש את כולם שיחפו עליו. כל אחד ידעו את השגעונות של השני וחיו עם זה, כל אחד והקריזות שלו. אז השלמנו זה את זה. היינו כמו פועלים שחורים, בלי כוכבים, באים לעבוד וליהנות.

משחק שתזכור מאז.

כמובן לא אשכח את ה-0:4 על שעריים. איך הובלנו את הליגה בשבע הפרש, הפסדנו להם פה בבית ואז באנו למשחק העלייה בשעריים. זה היה היום הראשון שקיבלנו את האוטובוס החדש, הרגשנו כאילו אנחנו מנצ'סטר. מגיעים, משטרות מסביב, זורקים עלינו אבנים, אין חדר הלבשה, מתלבשים בחוץ, היתה חוויה. אני זוכר שהם החמיצו הזדמנות כשהיה 0:0, שחקן שלהם בא מול שמעון מועלם, ואז בא אסני ושם את הגול.

ומיקי ממן.

כן, מיקי ממן, הוא נתן מכל מצב גולים. היו לו שנתיים מדהימות. הוא ותומר (ברזילי) היו צמד חלוצים שחבל על הזמן. היה את נועם סייג, דודי סטולפר היה רק עונה ראשונה, בשניה לא. היה את ננאד מרקיצ'ביץ', משהו יוצא דופן. בעונה הראשונה היה גם את ברשצקי, ומבחינתי הסתכלתי עליו ואמרתי שממנו אפשר רק ללמוד. הוא היה מודל בשבילי, דמות לחקות, סמל בשבילי.

הייתם ממש 90 אחוז קבוצה נטו של הפועל ר"ג.

אנחנו נפלנו בתקופה שירדנו ליגה ובנו הכל מחדש. הביאו את אלי כהן, שיכולים אנשים לחלוק, אבל הוא היה המאמן הכי טוב שהיה בהפועל ר"ג. יכולים להגיד מה שרוצים, עם ההישגים שלו אי אפשר להתווכח. מעבר לזה שאיתו עלינו שתי ליגות, הוא הביא אותנו למקומות… גם שיחקנו כדורגל מדהים.

ועדיין היו הרבה אוהדים ביציע שפעמים רבות לא אהבו את צורת המשחק.

זה מה שהתחלתי את השיחה איתך, אמרתי לך. הפועל ר"ג זה מועדון של אינטרסים, המון המון אינטרסים. זה מועדון שכולם בו מקורבים. וזה חלק מהיחודיות שלו, גם לטובה וגם לרעה. כולם חיים את הפועל ר"ג, בבתי קפה, וככה זה, כל אחד מדבר לצד שהוא רוצה. אז היו גם את אלה שנגד אלי כהן. יכולים להגיד עליו מה שרוצים, אבל אי אפשר לשכוח את העונה שלקחנו את הגביע, וזה היה איתו. לא התאמנתי אצל הרבה מאמנים, אבל כהן הוא מאמן מצוין והלכנו לישון ומתוך שינה ידענו מה אנחנו צריכים לעשות בכל מקום ובכל זמן.

והיה את סיפור ההישארות המדהים נגד הרצליה במחזור האחרון.

זה סוג של חוויה שאי אפשר לשכוח. אני חושב שבכל עונה הצהרנו משהו, השארנו חותמת שלא ישכחו לנו אף פעם.

איך קרה שכמעט ירדתם ליגה?

בא מוטי איוניר. מאמן מדהים. אבל משהו לא התחבר לנו כנראה. או שהוא היה טוב מדי איתנו, ולפעמים טוב מדי זה לא טוב, ומשהו לא התחבר. כי כדורגל הוא יודע, אבל אין הסבר. דווקא היתה קבוצה טובה ובאנו במטרות לעלות ליגה. ואז אלי כהן בא אחרי שהוא אימן את הרצליה וזה יצא מהשמיים שמשחק אחרון ייפול לו נגד הרצליה והם צריכים לעלות ואנחנו נלחמים לא לרדת.

אבל שבוע קודם היה לכם משחק בבני יהודה, שהייתם חייבים להפסיד בשביל להישאר בליגה.

לא, היינו חייבים להפסיד או לנצח, אסור לנו תיקו. אני זוכר את זה.

גם אני זוכר את זה.

לא, לא, לא. היה לנו או להפסיד או לנצח.

הייתם חייבים להפסיד כי אם הייתם מנצחים את בני יהודה, כפר סבא היתה מבטיחה לעצמה את העלייה ואז לא היתה צריכה להילחם במחזור האחרון מול צפרירים, היריבה שלנו לתחתית.

תביא את הטבלה, אני מוכיח לך עכשיו. אם היינו מנצחים גם לנו לא היה אכפת, כי צפרירים באותו מחזור גם היו צריכים לנצח. עזוב, זה היה שם ערבוב כזה, אבל תיקו היינו יורדים, זה כן.

היה תיקו מול בני יהודה באיזשהו שלב במשחק, אחרי שקובי חסן עשה 0:1 והם הישוו. ואז מה קורה, אתם פותחים רגליים כדי להפסיד?

ידענו לפני המשחק שאסור לנו תיקו, עדיף כבר להפסיד. אז אם אתה יודע שאתה על הגבול, אז אין לך ברירה, אתה צריך להפסיד. אני זוכר את זה ככה במעורפל, אבל דיברנו על זה.

מגיע מחזור אחרון.

קורים הרבה דברים. אסולין מחמיץ ממטר, עמי רוזנברג תופס יום אחרי שכל השנה מקללים אותו, ונותן משחק ענק, ואלוהים אהב אותנו.

הובלתם 0:2 והיה כבר 2:2. תיקו לא מספיק להם לעלות ולא מספיק לר"ג להישאר.

2:2 אחרי שעשינו את כל החילופים, קובי חסן בחוץ ונדמה לי בוקולי בחוץ, או חלוואני, כל ההתקפה יצאה. ואז תמיר משום מקום הרים כדור, מרקיניוס עולה ונוגח 2:3 ואז אסולין מחמיץ ממטר מהשער וכאילו לקחנו אליפות.

ואז עונה אחר כך מה קורה?

עונה אחר כך זו עונה של הגביע. לא עונה טובה שלנו ומשום מקום הצלחנו להביא גביע.

במבט של חמש שנים לאחור, אתה מצליח להבין מה קרה אז? יש לך תובנות חדשות על הזכייה בגביע?

לא חושב שידענו. תן לי היום את המצב הזה לזכות בגביע, אני מתנהג אחרת לגמרי. אני לוקח את הקבוצה למקומות אחרים. כאילו באנו מעולם שלישי וגילינו עולם חדש.

אז מה היה לנו שם?

תראה, זה התחיל ממשחק ראשון נגד הפועל ירושלים ביום שלישי, אחרי שקיבלנו שם שלוש ביום שבת. אלי כהן הוציא כמה שחקנים, לא נתן להם לפתוח, את תמיר, חלוואני. את תמיר אני זוכר כי הוא ישב בספסל. אלי כהן ניסה מערך שונה, פתח עם 2-5-3, ותמיר אמר שכל פעם שאנחנו עוברים את החצי זה כמו לתת גול. נתנו את אחד המשחקים הכי טובים שלנו, באמת משחק מדהים. חצי ראשון ירושלים לא עברו את החצי, קורות, משקופים, הובלנו 0:1 ואז הם הישוו לנו דקה 90, ואז הארכה, פנדלים, וככה עברנו. הגענו נגד מכבי פ"ת, שוב פנדלים, ואז אביטן, איזה אטרקציה, זה משהו שיכול לקרות רק בהפועל ר"ג. יש פנדל חמישי, אביטן אמור לבעוט. אם הוא כובש יש שוויון, אם הוא מחמיץ אנחנו עפים. ואז הוא אומר לאלי כהן – אין לי אוויר, אני צריך שיחזור לי האוויר. ואז מישהו אחר בעט את החמישי, ברנשטיין אולי, לא זוכר, ונכנס. אז אלי כהן אומר לאביטן – רגע, אז עכשיו אתה הולך לבעוט? אז אביטן אומר לו – לא, עוד לא, לא חזר לי האוויר. אז עוד אחד משלנו נתן גול ומכבי פ"ת החמיצו, ואז אביטן אומר – שמע אלי, עכשיו יש לי אוויר, תן לי. נותן את הגול, ואז רץ לעיתונים ומספר לכולם שאנשים צריכים לקחת אחריות. אז שחקנים בקבוצה צוחקים, יאללה, לך על זה, בכייף, תגיד מה שאתה רוצה, קח את מרכז הבמה. אנחנו לא מחפשים כלום, רק תן לנו להצליח. וזה הפועל ר"ג, תמיד חשבנו כקבוצה, היינו חבורה, קבוצה מיוחדת.

מגיע חצי הגמר מול מכבי ת"א, ואני התפללתי שרק תעברו את החצי. בכדור הפתיחה אביטן בעט מיד ממחצית המגרש לידיים של שטראובר והייתי מרוצה מאוד. לפחות יש לנו בעיטה אחת למסגרת, עשינו את שלנו.

משה זיו (אוהד) התקשר אליי לפני המשחק – שחר, אני מבקש ממך, רק אל תעשו בושות. אל תנצחו, לא מבקשים שתנצחו, רק אל תעשו בושות, אל תשפילו אותנו.

באנו למשחק הזה כצאן מובל לטבח.

זו היתה התפיסה של האוהדים. אני יכול להגיד לך שאנחנו בתור שחקנים, יש כאלה שהאמינו, יש כאלה שלא האמינו, אבל באנו, קיבלנו אנרגיות, הרגשנו שאנחנו באים לחוויה.

באנו ככה כי אני זוכר באותה עונה כמה משחקי אימון או גביע הטוטו מולם, שקיבלנו מהם ארבע חתיכות וחמש, ואולי גם שש.

תמיד, תמיד קיבלנו מהם. אני זוכר.

חצי הגמר בר"ג, 30 אלף, מגרש גדול, מכבי ת"א שרצה לאליפות.

היא לקחה אליפות באותה עונה. נמני השלים עם בנין לפני אותו משחק.

שתדע שרק בגלל ההפסד לר"ג בחצי הגמר הם לקחו אליפות. הם היו נחושים לתקן את ההשפלה.

לא יודע, האמת זה לא מעניין אותי.

אבל באנו לחצי הגמר כאנדרדוג מוחלט.

זה לא כמו היום. מהרגע שלקחנו גביע, קבוצות קטנות התחילו להגיע לגמר. עד אותה עונה אין מצב כזה. אף אחד לא שמע על זה בכלל. פתאום הגיעה הפועל ר"ג, וזו קבוצה עם שם. שנתיים אחרי זה הגעתי לגמר עם מכבי הרצליה, וזה לא דומה בכלל. אבל באותו משחק הגענו לאיצטדיון ביחד שני האוטובוסים, אנחנו ומכבי ת"א. אתה רואה אותם יורדים, כל אחד לבוש יפה, עם התיק כדורגל שלו, עם הנעליים בפנים, ואנחנו כל אחד עם שקית ניילון, אחד מאיקאה, אחד מהשופרסל, כל אחד עם נעליים ביד, ואנחנו מסתכלים עליהם ואומרים – מה, אנחנו צריכים לשחק ביחד עכשיו? ואנחנו הולכים לחדר הקטן, הם מקבלים כמובן את החדר הגדול. הם סיפרו לנו שהיתה הגרלה על החדרים. אז מה לעשות, אנחנו יכולים להתווכח איתם בכלל?

מה קורה בחדר ההלבשה?

מי שהיה בחדר ההלבשה באותו יום יכול להסביר לך שבאנו ברמת מוכנות מושלמת כנראה.

מה מוכנות? היו הרבה צחוקים בחדר ההלבשה.

אין, אין, אי אפשר להסביר. אם מישהו היה על יד, היה חושב שבאנו מסרטון טלוויזיה.

זה רק מוכיח שהרגשתם כמו האוהדים. כי קבוצה שמאמינה בעצמה לא צוחקת בחדר ההלבשה לפני כזה משחק. צחקתם בגלל שידעתם שאתם הולכים לקבל בראש, כי הגעתם למעמד ענק וכבר לא היה אכפת לכם מה הלאה. אתם את שלכם עשיתם. כל מה שמגיע מעכשיו זה מפעל הפיס.

לא, לא, ממש לא. באנו ברמה כזו שידענו שזה לא קל, אבל האמנו שזה אפשרי, אבל מרוב שהיינו מוכנים הפורקן הזה השתחרר. זה לא שבאנו פייבוריטים ואנחנו צריכים לבוא כאילו רציניים. אנחנו באנו כאנדרדוג, אנחנו באנו ליהנות מהחוויה.

ראיתם את המשחק בתור חוויה, יכולתם לומר לעצמכם היינו פה.

לא, לא, אף פעם לא אמרנו את המשפט הזה. באנו באמת במטרה לעשות משהו, ותשמע, האמנו. כאילו עד כמה שזה לא היה הגיוני. ואז אני זוכר שחילקו לנו כדור צמחוני כזה, דור (הרופא) חילק לנו. לקחנו ואז ולדבוים נהיה אדום, כנראה לחץ דם משהו, לא יודע, היה מצחיק מאוד, היה שם קטעים. אלי כהן התחיל לזרוק בדיחות, ואלי מבחינתנו היה הכי רציני. אז ולדבוים נהייה אדום ותמיר הלך להתקלח כי פתאום נהיה לו חם ואביטן הקרחת הבריקה לו. היינו שם ברמת צחוק שאם מישהו היה מקליט את מה שהולך בחדר ההלבשה, הוא היה בטוח שבאנו לעשות סרטון ולא לשחק כדורגל.

והמשחק?

ובמשחק עצמו אני חושב לא נפלנו ממכבי ת"א. באנו, שיחקנו כדורגל.

אתם עולים למגרש, האצטדיון עוד לא היה מלא.

האצטדיון לא היה מלא. אנחנו עולים, מתחילים לעשות את החימום, אני זוכר איזה חבר קורא לי, מישהו שאני מכיר מהעבודה, באמצע החימום קורא לי מהיציע. אתה חי את המשהו המדהים הזה ואז שומע קול, מסתכל, אהלן-אהלן, מדבר, כאילו כלום. רצות בדיחות בין החבר'ה, מדברים על הכל, רק לא על המשחק. ואז מתחיל המשחק, ואביטן בועט את הבעיטה הראשונה מהאמצע, וכאילו יש לך הרגשה שתוקפים. עזוב שזה בלוף, בעיטה סתם, אבל נותן לך את ההרגשה שאתה משחק כדורגל. ולאט לאט אתה רואה שהם לא יותר מהירים ממך, לא יותר חזקים ממך, כאילו אתה שווה בשווה. וכמובן אתה מסתכל על הקהל של ר"ג, שכאילו אני בתור אחד שגדל בקבוצה וראיתי תקופות והתחלתי בתור אוהד, זה היה מדהים ונתן לך אנרגיות ברמות. ואז אתה אומר שבתור שחקן אתה לא יכול להיות לא טוב, לא יכול להיות רדום, זה כאילו לא נתפס.

שמעו בכלל את הקהל של ר"ג?

שמעו, ודאי ששמעו. אתה שומע ואתה מסתכל ואתה מקבל את התחושה הזו, ואז 0:1, ואתה אומר לעצמך – רגע, זה הגיוני? כאילו מה קורה. מתחילים להתחבר לך פה דברים שלא ציפית. מה קורה פה? מה זה בכלל? יאללה שייגמר הזמן, ואתה יורד למחצית ואתה לא רוצה מחצית, אתה רק רוצה שייגמר המשחק.

במחצית כבר לא צחקתם.

בחצי אתה כבר יותר מרוכז, כבר אין לך צחוקים כי אתה פתאום קולט שאתה בעצם עושה משהו וזה אפשרי. ואז אתה עולה לחצי שני, אתה נכנס לאצטדיון, אתה רואה שהאצטדיון מפוצץ. פה צבע ירוק, פה צבע אדום, ואתה חושב שהאצטדיון שלך. גם באר שבע זה קהל שלך וגם מכבי חיפה זה קהל שלך, כולם רוצים שתנצח. אתה עולה למגרש, מחיאות כפיים, אני לא חושב שמישהו ציפה שנגיע לרמה כזו. 40 אלף איש, שבעצם מתוך זה 25 מעודדים אותך. מתחיל החצי השני, משחקים, ופתאום בא לנו הפנדל, משום מקום.

גבע הכשיל.

לא, בובליל. הוא נכנס כמה דקות לפני זה. בקיצור, פנדל. נמני כמובן, בפנים, נהיה 1:1 ואז אתה פתאום נלחץ לשער שלך וכל הדקות של הלחץ שלהם אני זוכר רק בעיטה של נמני שאברג'יל לקח, בעיטה מאוד מסוכנת, וחוץ מזה הם לא הגיעו למצבים.

היו לך שיחות עם שחקנים של מכבי באמצע המשחק?

האמת, רוב המשחק אני וגבע היינו כמו השנתיים ששיחקנו ביחד, כל הזמן מדברים.

על מה מדברים?

על הכל, הכל חוץ מכדורגל. מדברים על כל השטויות שרק אפשר. על החיים, מה עשית אתמול, איפה היית, מה אשתך, לאן אתה, הכל חוץ מהכדורגל. ופתאום גבע מרחיק איזה כדור ואני אומר לו – בואנה, אתה נהיית שחקן. נהנים, חווים את המשחק ולא רציניים מדי, מחפשים להשתחרר, לא לקחת ברצינות. ואז פתאום ההתקפה מתחילה, רואים את בנאי רץ עם הכדור, בוקסה קיבל, נותן לבנאי ובנאי רץ, ואני וגבע מדברים – בואנה, תסתכל את בנאי, נהייה שחקן, תראה מה הוא עושה. רץ קדימה, ואז פתאום נהיה בום. מדהים, מדהים. ואז באותו רגע אתה לא יודע לאן לרוץ – ימינה, שמאלה, ישר, אחורה.

הבנת שניצחתם?

אני מסתכל למעלה, אני רואה דקה 89, אתה אומר כאילו זה לא ייאמן, זה קורה, כאילו בתור אחד שגדל בר"ג, לאהוב את מכבי לא חינכו אותי, כל ניצחון על מכבי זה היה בשבילנו… אני זוכר שרק פעם אחת הצלחתי לנצח את מכבי, זה היה בנוער, לקחנו להם במשחק האחרון את האליפות…

קילקלתם להם אליפות.

כן, קילקלנו, לא לקחנו, אבל זה כמו לקחת. ואז בא חצי הגמר ואתה מנצח את מכבי ואתה על גג העולם.

אתה זוכר מה היה בארבע הדקות שנותרו?

לא זוכר אפילו שהיה ארבע. אני זוכר את זה כאילו דקה נשאר. הם עשו הכל לאט, מדברים אחד עם השני והלחץ מסביב והקהל רק שורק שייגמר. זה מדהים. אני יכול להגיד לך שארקין, ניר ארקין, התקשר אליי מחו"ל, אני חושב שהוא חזר רק ביום של המשחק, באותה תקופה הוא התקשר אליי הרבה, שואל אותי – שחר, מה יהיה? מה אתה חושב שיהיה? והוא היה מאוד לחוץ, הוא אוהד הפועל ר"ג ברמות מטורפות. וכל מה שהייתי אומר לו היה קורה. אמרתי לו, זה היה בעצם יום לפני המשחק,  – אני אגיד לך את האמת, ואל תגלה לאף אחד: אנחנו נוביל 0:1, בחצי השני הם ישוו לנו בשלב שכולם יחשבו שאנחנו הולכים לקבל בראש, ואז נעקוץ אותם בדקה שהם לא יכולים להחזיר לנו. ככה אמרתי לו אחד לאחד, יש לו את ההודעה מוקלטת עד היום אני חושב. במילים האלה אמרתי לו. הוא ישב בדיוק בגרמניה בשירותים, וזו התשובה שקיבל ממני.

אז מה התפלאת כל כך שבנאי פורץ בדקה שהם לא יכולים להחזיר?

הוא בא בזמן, אני לא הסתכלתי על הדקה באותו רגע, הייתי לחוץ, ראיתי את המשחק, ואז נגמר המשחק. אני זוכר את שריקת הסיום, לא הספקתי לרוץ קדימה ועצרה אותי כתבת של ערוץ חמש, אמרה לי – אני רוצה לקחת אותך עכשיו לערוץ הספורט. עכשיו אני מרגיש כמו ילד… ערוץ הספורט? אז יאללה ערוץ הספורט, מי אני שאני אגיד לך לא? כבוד בשבילנו להגיע לערוץ הספורט. ואז היא לקחה אותי מהשער האחורי, לא הספקתי אפילו לרוץ לקהל. לקחו אותי ממרכז המגרש, עם מגינים עליי, עם הסטופקס, הראש שלי ככה עם דשא על כל השיער, אז עוד היה לי שיער פעם, היא לוקחת אותי מהשער האחורי. בדרך אני רואה את תומר ברזילי, הוא מכר ארטיקים עם דוד שלו, וואלה הביא לי ארטיק. ואז כל אוהדי מכבי מסתכלים, רואים אותי הולך, עם הסרט של הקפטן עליי, אני הייתי מדביק את הסרט עם מסקנטייפ, למזל, הם מסתכלים עליי כזה, אני הולך והם לא מזהים, עוד לא נופל להם האסימון ואז אתה שומע את הלחשושים מאחורה – זה ההוא מהפועל ר"ג, זה הקפטן שלהם. ואתה צוחק, ממשיך ללכת, ואז לוקח מונית לערוץ, לא נכנסתי לחדר ההלבשה אפילו.

אפילו לא רצת לקהל.

כלום, כלום, תבין היא לקחה אותי משם ישר לערוץ הספורט. ואז העלו אותי בשידור ישיר בשבע וחצי, ואז החזירו אותי. רק התקשרתי לקבוצה ואמרתי להם שלא ישכחו לי את הבגדים בחדר, שלא יחשבו שחטפו אותי. וחזרתי באמצע המשחק של חיפה.

ועכשיו אתם שבועיים בחלום.

שבועיים אתה חי בפחד אלוהים שלא יקרה לך כלום. שלא תיפצע, שלא תקבל אדום, ויש לך משחקים חשובים נגד הירידה, יש את סכנין.

ארבעה ימים לפני הגמר הפסדת לסכנין ונשארת בליגה, בגלל שכפר קנא הפסידה לאחי נצרת.

כל הליגה הזו מצחיקה, אתה מגיע בליגה הזו למשחק והם מעכבים את האמבולנס וגם במשחק השני מעכבים את האמבולנס, למה? כדי להתחיל את המשחק מאוחר ולדעת תוצאות. בקיצור הפסדנו להם 0:1 וכל המשחק אתה חושש לא לעשות פאול ולקבל אדום, לא להיפצע בטעות.

וכל זה כשמדובר במשחק קריטי, יכולת לרדת ליגה.

כן, יכולת לרדת בטעות באותה עונה.

איך היתה התכונה לפני הגמר?

כל השבוע, גם לפני סכנין, אתה מדבר על הגביע. מנסים להחזיר אותך לקרקע וזה בלתי אפשרי. עכשיו מי שיגיד לך גביע בנפרד וליגה בנפרד ועדיף להישאר בליגה, זה בלוף. בשביל הגביע עדיף לך לרדת ארבע ליגות. בשנה שעברה כשאשקלון היו בגמר, באו עשו כתבה עם אברג'יל, איתי, עם ברנשטיין ואיציק ברוך. והם שאלו אותנו על זה ששחקן שלהם אמר שהם מתעסקים רק בליגה והגביע זה בונוס. או המשפט שאמר – הלחם שלנו זה הליגה, הגביע זה הקצפת. אז עם כל הכבוד אמרתי להם, וואלאק עזבו אתכם משטויות, לחם תלכו תקנו במכולת, כי גביע לוקחים פעם אחת, אין מה להשוות בכלל. לגביע אין תחליף.

אז מה היה לפני הגמר? רינו צרור היה איתכם צמוד לכתבה בערוץ 10.

רינו צרור היה איתנו כל הזמן, שזה גם חוויה בפני עצמה. בא איתנו לאימונים ובא איתנו יום לפני כשעשינו את האסיפה אצל אברג'יל בבית. לפני משחק ליגה הוא גם היה איתנו.

לא רק הוא.

לא רק הוא, ודאי, מלא כתבים וכתבות בערוץ הספורט ובערוץ הזה.

ושוב אתם חיים בתחושה שהקבוצה עשתה את שלה, הגיעה לגמר.

לא, לא, לא צריך להתייחס אלינו בצורה כזו. התייחסו אלינו כתופעה שלא הכירו, הנה הפועל ר"ג, מראים את כל התנאים הגרועים שיש לנו, ושחרא לנו וכל היחודיות שלנו ומציירים כמו שצריך להיראות בטלוויזיה, אבל אני לא זוכר פעם אחת שירדו עלינו.

לופא קדוש, מאמן באר שבע, נדמה לי קצת זלזל.

כן, לופא דיבר קצת בקטע כזה, אבל לפעמים תופסים את זה עם רע והופכים את זה ללעג. זה טבעי. אתה לא יכול לבוא לשחק מול קבוצה מליגה שניה ולהתייחס אליה כמו שווה. ארקין התקשר אליי עוד פעם, אבל הפעם לא אמרתי לו כלום.

אבל אבא שלך אמר שתנצחו.

אבא שלי אמר וגם אני אמרתי, היה לי גם חוזה של גביע. מענק.

כמה מענק היה לך?

שטויות. קח את הסכום, עזוב אותך משטויות, תן את הגביע, לא מעניין אותך שום דבר.

ואז היתה ארוחת צהריים בבית של ההורים שלך, כמו לפני חצי הגמר.

היתה ארוחה כרגיל כמו לפני אירוע, ראשי העיר מגיעים, צבי בר ואפי שטנצלר, והטלוויזיה, ורינו צרור מצלם, והשחקנים משחקים שש-בש וחלק אוכלים או קוראים עיתונים, חווים את האווירה.

שוב היו צחוקים?

עוד פעם, הצחוקים לפני מכבי ת"א היה נטו בחדר ההלבשה, שמשהו התפרק אצלנו. ואז בא באר שבע, מתארגנים ויוצאים לדרך. הפעם אתה בתחושה שיש לך מה להפסיד, כי אם הגעת לשם ולא זכית זה כאילו לא עשית כלום, לא יזכרו אותך אף פעם שהגעת לגמר, כאילו מה, איפה אתה יכול לעמוד ולהגיד יאללה איך הייתי קרוב. הגעת למקום שלא היית צריך להגיע, הגעת לגמר ואתה לא מסתפק בלחיצת יד ושיגידו לך כל הכבוד.

אבל עדיין זה לא משחק שתלוי רק בכם. באר שבע היתה אז בעונה מצויינת בליגת העל, סיימה מקום רביעי.

באר שבע באה בתקופה הכי טובה שלה. אני זוכר שבדיוק הם ניצחו בית"ר באשקלון 0:3. הגענו, ועוד פעם בחדר ההלבשה אווירה טובה, לא צחוקים כמו שהיה בפעם שעברה, אבל צוחקים, מדברים, אין לחץ, אתה לא נכנס ומרגיש שאנשים לא נושמים. אני חושב שרק אביטן היה הכי לחוץ כי זה היה באר שבע והוא רצה להוכיח להם. ואז מתחיל המשחק, חצי שעה באר שבע יושבים עלינו…

איך היה הקהל של ר"ג מול ההמונים של באר שבע?

באותו משחק היה מדהים.

שמעו אותו בכלל?

שמענו.

היו 20 אלף באר שבעים.

תאמין לי ששמענו, כשאתה במגרש ואתה רוצה לשמוע את מה שאתה שומע, אז אתה שומע. יש לך צד, ואתה שומע אותו יופי אם אתה רוצה. כי אתה מרים את הראש ומסתכל, אתה מכיר בערך 80 אחוז מהפרצופים, אתה מכיר כי אתה חי אותם.

את מי ראית?

שמות? אני מכיר כמעט את כולם. זה חברים שבאים וסתם אנשים שבאו לראות כי רצו שהפועל ר"ג יקחו כי זו היתה תופעה, משהו מיוחד. ומתחיל המשחק והם חצי שעה יושבים לנו על הראש, ואנחנו לא מסתדרים עוד עם המצב, ולאט לאט המשחק מתחיל להתאזן ואז אנחנו יורדים לחצי, אווירה מאוד טובה, וכולם במגרש בצבע אדום, אתה חושב כולם שלך. יושבים בחדר ומדברים ומדברים ומאמינים, חושבים שזה אפשרי, לא חושבים שאנחנו נחותים ושאין לנו צ'אנס. ואז עולים חצי שני והמשחק מתחיל, ומשחקים ומשחקים. דקה 60 וחלוואני נותן את הגול, אתה מרגיש על הגג העולם, ואתה אומר – אין סיכוי שאתה לא לוקח את הגמר הזה. כי חווית את זה שאתה מוביל, נגד מכבי, זה כאילו לא משהו חדש. אז מה אם הם בליגת העל?

שוב היו לך שיחות עם גבע במהלך המשחק?

חצי שני אני וגבע כל המשחק מדברים ומדברים, ואז במצב של 0:1 אופיר חיים מסתובב אלינו, אומר לנו – חאלאס, זיינתם לי את השכל, אי אפשר לשחק איתכם, הרגתם אותי.

על מה דיברתם ביניכם?

על הכל, חוץ מכדורגל. מספרים סיפורים, קראת בעיתון ככה ואתמול באימון היה ככה וככה, הכל, ואופיר חיים השתגע, אמר – מה אתם דבילים? תשחקו כדורגל. ואז אתה רואה שהשעון הולך ומגיע לדקה, ופתאום משום מקום 1:1, האוויר נעצר לך, ואתה אומר – מה, זה הסוף של השנה שלנו? כל השנה של כמעט? ואז מגיעים להארכה, אנחנו לא נופלים מהרגליים, אנחנו עומדים טוב ומשחקים טוב ובאר שבע מותחים, ואנחנו עדיין רצים ולוחצים, ובהארכה היינו טובים מהם גם. ואז הרווחנו, הרווחנו עוד חצי שעה בגמר גביע, חצי שעה של הנאה, אין מה לדבר, ואז מגיעים לפנדלים. לחץ מטורף.

ואתה נקבע כבועט רביעי.

אני רביעי, זה הסדר שרץ לנו כל הזמן.

אלי כהן בטח חשב שבעיטה רביעית אצלנו תהיה המכרעת.

לא, לא, זה הסדר שרץ לנו מהמשחק נגד ירושלים.

אז איך זה שבחר בליעד טפר לבעוט אחרון?

זה רק אלי כהן יכול לענות.

שחקן צעיר שלא שיחק כל העונה, נכנס בהארכה ובועט את הפנדל המכריע.

הוא החליט, זו החלטה שלו.

טפר הצטיין בפנדלים באימונים?

לא.

אבל אתה ביקשת מליעד במהלך הפנדלים להתחלף ביניכם.

אני שאלתי אותו אם הוא רוצה להתחלף. מה הוא מרגיש יותר נוח. בכל זאת, הוא כאילו צעיר, קטע מלחיץ אותו כאילו.

אולי כי רצית לזכות בתהילה.

אני רחוק מלהיות במקום הזה, לא היינו שם אף פעם, גדלנו ביחד, ממש לא, מי חושב על זה בכלל?

כשהגעתם לפנדלים ידעת שמנצחים, כי כבר היה לכם ניסיון משני משחקים קודמים בגביע?

כשהגענו לפנדלים האמנו, באמת שהאמנו. אני זוכר את האימון לפני: אנחנו מתאמנים על פנדלים, אביטן עומד על ידינו וכל פנדל הוא נותן ציון כי אסי רחמים שוער טוב בפנדלים ואז אביטן נותן ציון לכל פנדל – תבעט קצת יותר גבוה, את זה הוא לוקח, יותר חזק. ככה עבר איתנו על כל הפנדלים. אני זוכר שאני החמצתי ארבע פנדלים מחמש שבעטתי. שתי קורות, שני משקופים ואחד שנכנס. ואתה מגיע לפנדלים, ואז הם החמיצו ראשונים ואתה אומר – זה אפשרי, אפשר לעשות את זה. ואז הראשון מכניס והשני מכניס, אני זוכר את איתן עזריה בועט ורחמים כמעט לוקח את הכדור, אתה אומר וואלאק אם זה נכנס, הכל כבר אפשרי. ואז מגיעה הבעיטה שלי…

אתה תמיד בועט לאותו מקום?

כן, את כל הפנדלים שבעטתי בעטתי לשם, ורחמים גם יודע לאן אני בועט, עשו שיעורי בית.

ואתה מגיע בטוח לפנדל?

אני אגיד לך את האמת, אתה שם את הכדור, הולך אחורה, מנסה לא לחשוב על כלום, סוגר את האוזניים.

זו בעיטה מכרעת. אם אתה מכניס, אז הכל ברגליים שלנו באמת.

כן, רביעי זה גם סוג של לחץ. למרות שכל בעיטה היא מכרעת.

גם איציק ברוך בעט יפה את הכדור הראשון.

כן, איציק נכנס בהארכה אחרי שאלי כהן החליט שהוא לא ישחק בהרכב הפותח, אבל כהן רצה לתת לברוך לשחק בהמשך, כי רצה לתת לו את הכבוד על כל השנים היפות שהוא נתן לר"ג.

מה שאלי כהן לא העניק למרקיניוס.

אלו שיקולים שלו, אבל אם אתה מסתכל על מרקיניוס ועל איציק ברוך, אז עם כל האהבה שלי למרקיניוס בוודאי שלאיציק ברוך קצת יותר מגיע. כי הוא שיחק בר"ג חמש או שש שנים והוא לפני הפרישה שלו.

אבל אלי כהן העדיף אפילו את טפר על פני מרקיניוס. נעלבנו בשביל מרקיניוס.

אלו שיקולים שלו, אתה רואה הצליח לו בסוף, עם ההצלחה אי אפשר להתווכח.

גם מרקיניוס היה יכול להבקיע.

יכול להיות שהיה גם נגמר בהארכה, אי אפשר לדעת, אבל בשורה הסופית זה הצליח.

ואז אתה ניגש לפנדל שלך בטוח בעצמך.

אתה ניגש בטוח, אבל יש בך חשש מסוים שאתה אומר ואני במיוחד, אני כשחר כדורי, אני אומר לעצמי – אוקיי, אם אני מכניס, הכל טוב ויפה, ואם אני מחמיץ יש הרבה שיקפצו על ההחמצה שלי וישלחו סכינים לאן שצריך. לא שאני מתרגש מזה יותר מדי, אבל אתה חושב על הכל. אתה שם את הכדור, לוקח אוויר, רץ ובועט, והשוער מזנק לכיוון, אבל לא מגיע ואתה משתחרר לך משהו, כאילו, אי אפשר להאמין מה משתחרר לך באותו רגע מהגוף. ואז בא טפר.

האמנת שהוא יבקיע?

כן, האמנו, באמת שהאמנו שהכל מתחבר לנו, הרגשנו שהכל מתחבר לנו.

ילד בן 18.

אתה רואה? הכל מלמעלה. אלי כהן החליט שהוא בועט בעיטה חמישית, הוא היה יכול לבחור שני שחקנים לפניו, לא שהיו הרבה קופצים, זה די מלחיץ להגיע למצב הזה וללכת לבעוט, כביכול יש לך רק מה להפסיד. וזהו, ואז זה נגמר ואתה מתחיל לעכל את זה, וכל דקה אתה נהנה ממנה כאילו אין מחר, אבל נהנינו מזה כמו ילדים, כמו שזרקו ילדים ללונה פארק פעם ראשונה והם לא יודעים מה לעשות.

גם בהנפת הגביע רואים שאתה מנסה למשוך עוד רגע ועוד רגע, רק שלא ייגמר.

יש לי קליפ שאני יכול להראות לך, אני זוכר קטע שגברי מושיט לי יד ואומר לי משהו, אין לי מושג מה הוא אמר לי, אתה נמצא במעין אאוט כזה ואין לך מושג מה עובר עליך. אני זוכר יום לפני זה שבטלוויזיה באו לצלם, ואמרו לי ולסתיו אלימלך תעשו תנועה כאילו אתם מניפים. אמרתי להם אני לא עושה שום הנפה סתם, אם יגיע לי להניף אני אהנה מזה ביום הזה.

img156/7715/45191133di1.png

שחר כדורי ברגע של פעם בחיים (צילום: עדי אבישי)

אחרי זה מגיעים לחגוג באורדע.

תשמע, את אורדע לא ראיתי ככה בחיים, אולי ביום כיפור פעם, היום כבר לא באים לשם הרבה אנשים. וכולם עומדים שם בשבילנו, איזה הישג, ובתור אחד שגדל בהפועל ר"ג, תשאל אותי בתור ילד מה רציתי, רק רציתי להגיע לבוגרים, לא חשבתי להגיע למצב כזה. אני לא יכול להגיד לך אפילו שזו הגשמת חלום, כי לא חלמתי על זה אפילו בתור ילד.

מה יותר גדול – האליפות ב-1964 או הגביע?

לא שיחקתי באליפות.

ראובן כהן אמר כאן בראיון שהאליפות יותר גדולה, כי הקבוצה רק עלתה ליגה והיא לא היתה בנויה לאליפות, והיתה צריכה להתמודד מול אריות כמו הפועל פ"ת, מכבי יפו ושתי התל אביביות.

גם אותנו לא בנו לגביע. אני לא חושב שצריך להשוות. אלו שני הישגים הכי גדולים של המועדון, למה לעשות השוואות? זה הישג בתקופה ההיא שאין מה לדבר, והיום אתה חי את זה. אני בתור אחד שלא חי את האליפות, זה לא אומר לי הרבה.

אבל אבא שלך חי את האליפות, מה הוא אמר לך?

הוא גם לא ישווה לך. הוא ראה את הגביע בצורה אחרת, הוא חי את זה דרכי, בתור הבן שלו שהגיע למה שהגיע. זה גם לא אובייקטיבי בשבילו. זה לא משנה, זה שתי תקופות אחרות. אני יודע שמהגביע נהניתי מאוד ולא חושב שאני יכול להצביע לך על רגע אחד בהפועל ר"ג, ואני חוויתי בתור אוהד הפועל ר"ג כמה דברים, לעלות ליגה מול יבנה, משחקים מדהימים עם שוקו ושמריה, אבל עדיין גביע זה גביע. זה חמישה משחקים, נכון, אבל שמע… זה משהו.

ובאמת אני רוצה לשאול אותך, דיברו הרבה על גביע המדינה שנעלם לפתע לאחר הזכייה. חלק אמרו שגנבת את הגביע.

גנבתי? לא גנבתי כלום.

אז מה הסיפור?

הגביע היה צריך לחזור להתאחדות ולא חזר. כאילו הוחזר להם גביע חלופי להתאחדות, בידיעה ובהסכמה…

ואיפה הגביע המקורי?

במקום טוב.

נדמה לי ששאלו אותך כמה פעמים בראיונות לעיתון אם הגביע אצלך ותמיד הכחשת. לפני שנה שוב ניסו לברר, הפעם היה כתוב שהגביע ניזוק בתאונה שעבר הרכב שלך ויצא משימוש, טוטאל לוס.

עזוב, זה סתם סיפור של כתבים.

אז הוא אצלך?

במקום טוב. כולם יודעים איפה הוא.

כי גביע מקבלים לצמיתות רק אם זוכים שלוש פעמים ברציפות.

אז שינינו את החוק (מחייך). אחרינו באו סכנין, עשו אותו דבר ואז ביטלו את החוק.

אצלך יש את הגביע שהתגלגל כמה שנים ממחזיקה למחזיקה?

לא, את הגביע הזה הכינו חדש, כי מכבי זכו שנתיים רצוף והם עלו לחצי גמר ובהתאחדות חשבו שהם יזכו שוב, אז הכינו כבר גביע חדש, גדול. גביע יפה.

אז הגביע היפה במקום טוב וכל אחד שבא אליך יכול לראות?

מי שרוצה יכול לראות אותו, הוא לא מוסתר מאף אחד, כולם יודעים. זה שטויות. כולם יודעים איפה הוא, עזוב, מישהו היה לוקח אותו בסוף.

למה בהתחלה הכחשת שאתה יודע איפה הגביע?

כי אין מה לדבר על זה. מתי שזה יצא לעיתון אנשים רצו שזה ייצא לעיתון כי רצו שיהיה בלגן מסביב, אבל הכל הסתדר, ההתאחדות קיבלו בדיוק גביע כזה.

אתה קנית?

אני.

עלה הרבה כסף?

מה זה משנה, לא רלוונטי.

אז סוף סוף אתה מודה שהגביע אצלך.

אין לי בעיה, אין לי בעיה, בהתאחדות יודעים, יש להם את הגביע, זה בסדר. יש לי העתק לגביע.

לא לך יש העתק של הגביע, להתאחדות יש העתק של הגביע.

אי אפשר לדעת.

איפה עשית את הגביע החלופי להתאחדות, בצוחובוי?

כן, בצוחובוי. במועדון יש גביע כזה, לא? אמרו לי שיש גביע כזה במועדון.

לסיכום פרק הגביע, יש לך תובנות חדשות מהזכייה?

רק לפני שנה קלטתי בעצם איפה היינו ומה עשינו. אני זוכר את כל מה שהיה אחר כך בתקשורת, זוכר הכל.

הזמינו אותך להרצאות בבתי ספר.

כן, זו היתה אחת החוויות הכי גדולות, הלכנו איפה שרק רצו אותנו, הפכנו לקבוצה מאוד מתוקשרת. גם התקשורת התחילה לאהוב את הפועל ר"ג בזכות ההישג.

אבל ההישג לא עזר לך להתקדם לקבוצה בליגת העל.

היתה לי דווקא הצעה, ממכבי פ"ת או בני יהודה, אבל האמת אני לא חשבתי על זה בכלל, כי מבחינתי לשחק בהפועל ר"ג באירופה זה היה יותר חשוב. אני יכול לא לשחק בהפועל ר"ג כשהפועל ר"ג משחקת באירופה? לא הגיוני.

אני זוכר אותך לפני משחק הבית בסלובקיה מול לבסקי סופיה, שסחבת פציעה אבל היית נחוש לשחק.

את המשחק הראשון בבית בליגה לא שיחקתי, גם נגד הכח לא שיחקתי, היה לי איזה גוש ברגל, אבל אמרתי אין, אני מוכן לגמור את הקריירה שניה אחרי המשחק באירופה, אבל את המשחק אני חייב לשחק. כל החיים הפועל ר"ג היתה בשבילי סוג של מקצוע והיא היתה לפני הכל.

אתה מצטער היום שלא עברת לקבוצה אחרת?

אם אני מסתכל אחורה יכול להיות שהייתי מתקן הרבה דברים, אבל הייתי טיפוס כזה, מה לעשות, היו תקופות כאלה בהפועל ר"ג שכסף כמעט ולא היה, ואני יכול להגיד לך שאני אישית מהמשכורת שלי העברתי לאנשים.

כי הרגשת מחוייבות כלפי אבא שלך שהיה היו"ר.

לא, ממש לא, כי הייתי אז במקום שאני יכול לחיות גם בלי הכסף הזה והייתי רווק, והיו כאלה שהיו להם ילדים, וזו היתה משכורת אחת או שתיים שהיו מקבלים בשנה, ואני בתור אחד שיכולתי להרשות לעצמי, העדפתי לקבל את הכסף בתור חובות ולא במזומן בזמן נתון. ויש כאלה שידעו, אבל זה לא משנה.

ואז נגמר פרק אירופה.

נגמר אירופה ונשארת עם הליגה והעניינים מתחילים להתגלגל. היתה קבוצה טובה ואנחנו צוברים תאוצה, מחזור שישי אנחנו מקום ראשון והכל נראה ורוד. ואז הכסף מתחיל ללחוץ יותר מתמיד ומתחילים כל הסכסוכים הפנימיים. באותה תקופה שחקנים החליטו שרוצים לעשות שביתה, מה שבהפועל ר"ג לא היינו רגילים לעשות. אני לפני זה הלכתי לאלי ניר ואמרתי לו שהשחקנים פה הם הילדים הכי טובים שיש, שביתה לא רוצים לעשות. יש יום של משכורת, שאלי ניר החליט שזה ב-25 בחודש, יום מיוחד למשכורת. אין משכורת? אין בעיה, מבינים באמת, תבוא ב-22 או ב-23, תעמוד לפני כולם, תגיד להם – תשמעו, חודש קשה, ייקח עוד חודש חודשיים עד שיהיה כסף. תבוא, תגיד את זה, תקשיב למי שיש בעיות, לאלה שנשואים, שיש להם ילדים, תעזור להם ונמשיך לשחק, אף אחד לא יעצור, הולכים הלאה. אבל לשחקנים נשבר ואני לא יכול כל הזמן לתת גב, יש גבול מסוים. אתם רוצים שביתה? שיהיה שביתה, אין בעיה, אני איתכם. אם ככה יבינו, ככה יבינו. ואז בגלל שהקבוצה היתה כל כך מתוקשרת, הכל נהיה מאוד עוצמתי, היה בלגן, ואז אלי כהן התחיל פתאום להתערב ונהיה ריבים ובלגנים. במשחק הראשון של השביתה ניצחנו את רעננה ועלינו למקום ראשון והיתה אווירה טובה, אבל עדיין לא קיבלנו תשובות. ואז אחרי שבוע וחצי שבועיים של שביתה נפגשנו שי הס, גבע ואני עם אלי ניר, ואז אלי ניר הבטיח הבטחות. אני אישית יצאתי מהפגישה, אמרתי לגבע ולשי הס – אני לא מקבל את זה, אבל אני לא רוצה להיות הקובע. נשב עם כולם ונשמע מה רוצים לעשות. ואז אלי ניר איים שהוא יפנה לעו"ד. ואז העו"ד קרא לי ואמר לי – תשמע, כל מי שלא חוזר להתאמן, יקבל קנס, הוא מפר חוזה. ואני אמרתי לעו"ד שאני לא מבין בזה, אני מבין שאם לא משלמים לשחקנים שלושה או ארבעה חודשים, הם לא כלבים של אף אחד, ואם לא היית מביא אוכל לילדים שלך, גם אתה לא היית עובד איפה שאתה עובד. אני זוכר משפט שאלי ניר אמר לי ואני לא אשכח לו בחיים. באותה תקופה היה את הזרים מילאן ואלין. אמרתי לו על זה שאני צריך ללכת לקנות לאלין דברים מהשופרסל שיהיה להם מה לאכול ולהביא להם שמיכות, כי לא דואגים להם, ואז אלי ניר אומר – מצידי שהם יישנו ברחוב. זה מצב שאתה אומר לעצמך – תכלס, כלום לא שווה. זו לא רמה אנושית בכלל בשביל להיכנס לעצבים. ואז השחקנים התכנסו ואמרו שיש להם פחד מסוים, והם כן רוצים לחזור להתאמן, אז חזרנו להתאמן. דברים התגלגלו ואלי כהן פוטר, בא הוכנבוים ואחריו בא איציק עובדיה, ודברים נפלו, ירדנו ליגה. אני מבחינתי באותה שנה עזבתי כי לא יכולתי יותר מול אלי ניר. הגעתי לרמה אנושית איתו בזמן השביתה, שאמרתי לעצמי שאני לא רוצה יותר, אין לי יותר את האנרגיות והחלטתי ללכת לקבוצה אחרת לראות אם אני בעצם יכול להתנתק מהפועל ר"ג שכל החיים שיחקתי שם. והלכתי לשחק בהרצליה.

וגם איתה הגעת לגמר הגביע.

שיחקתי אצלה כשחקן הרכב לכל דבר עד שנפצעתי. ואז חזרתי בשלבי סיום העונה. הגענו לגמר הגביע מול מכבי, והפסדנו בפנדלים. לא בעטתי.

למה?

כי לא שיחקתי, לא נתנו לי לשחק.

למה?

החלטה מאוד מוזרה של פרדי דוד.

לקחת את זה קשה?

לא, כי כבר הייתי בגמר גביע. האמת אני אגיד לך, בחצי הגמר נכנסתי בהארכה נגד אשקלון, ואז היה פנדלים ואז הפנדל הרביעי שלי, בפנים, ואז היה משחק נגד נתניה בליגה, יצאנו 0:0, נתתי משחק מצוין והגיע גמר הגביע. לפני הגמר אירחנו אצלנו בבית את הקבוצה, היתה אווירה טובה, ואז הוא בא אליי ואמר – קמתי בבוקר עם הרגשה שאני רוצה לשחק עם עמי ועם זה… כל השבוע הוא מתרגל אותי בהרכב ופתאום… אמרתי לו אין בעיה, אתה המחליט.

בטח ציפית שיכניס אותך במשחק.

האמת אני אגיד לך, לפי מהלך המשחק לא היה לו מקום להכניס אותי כי היינו בפיגור. אם הוא היה צריך לחשוב על פנדלים, אז אולי היה צריך להכניס אותי כי זה שחקן עם ניסיון. אבל זה מה שהוא החליט. רוב הזרקורים היו עליי, כי שחר כדורי עוד פעם הגיע לגמר גביע עם קבוצה מליגה שניה, זה אני וחלוואני גם כמובן, וכל המשחק עומדת ליד הספסל כתבת של ערוץ חמש ואומרת אני לא מבינה, אני לא מבינה, מנסה לנחם אותי, ואני רגוע. בקיצור, בגביע הפסדנו בפנדלים, הפנדל שהרצליה החמיצו זה הפנדל הרביעי, וכולם אמרו לו – אתה רואה, זה היה צריך להיות הפנדל של שחר. בדיעבד זה יפה להגיד שזה משמיים, אבל היתה לי שיחה עם פרדי אחרי שבועיים, זה היה קצת טעון, ואמרתי לו – פרדי, אני אגיד לך את האמת, אני גמר גביע כבר לקחתי, אני לא כועס, אתה המאמן, אין לי בעיה, אני רק חושב שהדרך לא היתה מי יודע מה, אבל באמת שאני לא כועס, זה הכדורגל, ועד היום אני יכול להגיד לך שאני נפגש איתו והכל בסדר ודילגנו על זה.

מכאן עברת להשיקמה.

עונה אחר כך הרצליה הביאו את מרקו בלבול, ומרקו בא אליי בתחילת השנה ורצה שאבוא לשחק. אמרתי לו – אני אגיד לך את האמת, נמאס לי מהכדורגל, לא רוצה יותר לשחק. אני כבר לא שם. היתה תקופה בדיוק שהתגרשתי, ואתה אומר לעצמך עזוב אותי מכדורגל, גמרתי עם זה. ואז הוא אמר לי תשחק, אם יימאס לך תבוא ותהיה עוזר מאמן שלי. אמרתי לו – אני לא שם, אין לי את האנרגיות לבוא ואני אחד שחי רק מאנרגיות. ואז שנה אחרי זה השיקמה באו וביקשו שאבוא לעזור. אז באתי נטו שעשוע. אני יכול להגיד לך שבהשיקמה הייתי אנטי כל הדברים שהייתי כל החיים שלי, שזה רצינות ומשמעת. עשיתי הכל הפוך. הייתי יוצא לפני משחקים והם יודעים את זה, הייתי כאילו בא לשני אימונים, מתאמן אימון וחצי. בליגה הארצית צריך רק ניסיון, לא צריך את כל האלה.

ואז הפועל ר"ג מגיעה למשחק חוץ מול השקמה, ודיברו על זה שיש הוראה לשחקנים לא ללחוץ לך יד.

או שהיתה הוראה לא ללחוץ לי יד, או שפשוט כבר לא היו לי חברים בהפועל ר"ג.

והיו לך חברים בר"ג.

אני יכול להגיד לך, ולא אזכיר שמות כדי שלא יהיו להם תקלות, אבל יש כאלה שהסתכלו לי בעיניים וצחקו. בסך הכל אני מרחם עליהם.

על מי?

על כל מי שנמצא שם ומפחד לדבר איתי. הוא מסכן כי הוא נמצא במצב כזה שהוא מפחד.

כמו הסיפור שבחתונה של שרון ברנשטיין כל צמרת הקבוצה לא הגיעה, והשמועות היו שזה רק בגלל שאתה הוזמנת.

לא יכולים כולם לדבר על משהו שהוא לא נכון. יש בזה משהו. אני יכול לספר לך שמאמן הכושר שלהם, רפי בוסקילה, גם לא הזמין אותי לאירוע שלו (חתונה) וגם הוא לא יכול לדבר איתי. אבא שלו חבר טוב מאוד של אבא שלי, אבל הוא אישית לא יכול לדבר איתי.

למה לא יכול?

מפחד.

למה מפחד?

אל תשאל אותי. תשמע, אני לא כזה מפחיד.

אני מניח שהכעס של ירון קוריס הוא לא כל כך כלפיך, כמו כלפי אבא שלך.

גם כלפיי.

מדוע?

קוריס איפשהו מאוד כועס עלי כי בשנה שעזבתי להרצליה והיינו בקשר מאוד טוב, הוא היה אוכל אצלי בבית והרגיש כמו בן בית אצלי, אני באותה שנה רציתי להכניס את ארקין להפועל ר"ג, ופניתי לשמעון קורק שיבוא ויהיה המנכ"ל, כי הוא אחד שיכול לשדרג את הפועל ר"ג, הוא אחד שאוהב את הפועל ר"ג, הוא אוהד את הפועל ר"ג מגיל אפס אם אתה לא ידעת. פניתי לשמעון דרך קופלר, וקוריס מאוד כעס שלא סיפרתי לו על זה, ואז עשה עלי ברוגז.

אולי הוא גם כועס עליך בגלל העובדה שאביך היה מאלה שבעצם ויתרו על המכתש.

זה לא קשור. אל תשייך את המכתש לנושא קוריס.

אבל…

אני אקצר לך את עניין המכתש ואגיד לך ככה: כל החכמים שצועקים, הם קמים רק היום. כל בן אדם שהיה נמצא בסיטואציה ההיא בהפועל ר"ג, כשהפועל ר"ג היתה על הקרשים במינוס 12 מיליון, בחובות, עם צו סגירה ביד, כל אחד היה חותם על כל דבר.

אבל הקבוצה קיבלה גרושים תמורת פינוי המכתש.

הם לא היו צד בעניין. זה היה ההסתדרות, לא הפועל ר"ג.

הקבוצה היתה דייר מוגן.

זה היה 50 שנה וההסתדרות היו הבעלים. אז היום אתה עומד על הרגליים, אז זו לא חוכמה להסתכל על זה היום ולהגיד להם מה יכלו לעשות. בזמנו הם לא היו עומדים על הרגליים אם לא היו מקבלים את האיקס כסף שקיבלו.

800 אלף שקל?

יותר. אבל כשפנו לאנשים שיתנו כסף, שיעזרו לאגודה, לא היה אף אחד שקפץ ואמר הנה אני תורם. אף אחד לא בא. היום כשאומרים שמכרו את המכתש בגרושים, בתקופה ההיא אף אחד אפילו לא נתן את הגרוש. אף אחד לא ויתר על המכתש בזמנו, זה היה חלק מהחיים שלך, ותשמע היום אתה יכול להילחם על המכתש ואם תצליח אז לבריאות.

ההנהלה בראשות אביך ואלי ניר ונחום אמרו בזמנו שאי אפשר לשחק במכתש. אין חניה, החומות לא בסדר, אין זה ואין ההוא והקבוצה עברה לווינטר. ועובדה שלפני שנתיים חזרו למכתש והמגרש אושר גם בלי חניה ועם אותן חומות, ועכשיו משפצים והוא נראה מעולה. איך זה, תסביר לי.

לא רוצה להיכנס לנושאים שאני מעדיף לא לדבר עליהם.

למה לא?

מה שעושים היום ואני לא נמצא שם, אני מעדיף לא לדבר.

אני לא מאשים אותך חלילה.

אני יודע מספיק מהנושא, אני גם קורא את המפה נכון, ולא מתייחס למה שעושים היום. אני יכול להגיד מה שהיה בתקופה שלי. היום אני לא נמצא שם, ומה שאגיד זה לא דברים ודאיים. אני רק יכול להגיד על הקטע של המכתש בזמנו, שגם זה לא אני, לא הייתי שם כחלק מהתהליך, אבל ממה שאני מבין ויודע לא היתה להם אפשרות, לא היתה ברירה, הם היו חייבים לחתום על זה…

חייבים? למה?

כי הם לא היו צד בעניין.

כל האוהדים בטוחים שאלי כדורי אשם.

אל תכעס, אני יכול להגיד לאוהדים שימשיכו להיות אוהדים ויתעסקו בשלהם. שיידעו כל האוהדים ביחד שאם לא אלי כדורי, הפועל ר"ג היתה נסגרת לפני שמונה שנים, והיום כשעומדים על הרגליים אז כל החכמים ויפי הנפש באים ואומרים מה היה. כשהפועל ר"ג היתה עם צו סגירה אף אחד לא קם. אני לא אוהב שבדיעבד קמים ואומרים מה יכולנו לעשות. לדבר אפשר ולעשות אפשר. כל אחד עושה את המקסימום בזמנים שלו. מה שאבא שלי נתן להפועל ר"ג לא ייתן עוד אף אחד, ולא מאמין שמישהו ייתן, עם כל הכבוד לניהול היפה שיש היום. אף אחד לא נתן ואף אחד לא ייתן.

אז אתה יכול לומר שהמצפון של אבא שלך בנוגע למכתש הוא נקי?

נקי במאה אחוז, והוא לא צריך להתנצל בגלל שאוהדים מדברים. עם כל הכבוד לאוהדים, שיישארו אוהדים. כשהיתה להם ההזדמנות לעזור, אף אחד לא קפץ ובא.

איפה אביך היום?

איפה אבי היום?

כן.

בחופש.

איפה?

בחופש.

יש שמועות שברח מהארץ בגלל חובות.

אני לא חי משמועות של בתי קפה. אבא שלי בארץ, הכל בסדר.

הכל בסדר?

כן.

זה מה שאומרים.

אני לא חי בבתי הקפה, על אבא שלי אין לי מה לדבר ומה הסיפור של אבא שלי. אני רק יכול לומר שהפועל ר"ג לא עשתה לו טוב. הפועל ר"ג בשורה הסופית לא עשתה לו טוב, ומה שמדברים בבתי קפה, יש דברים שנכונים ויש שלא נכונים, אני לא נכנס לבתי הקפה האלה, אף פעם לא הייתי שם ואף פעם אני לא מתכוון לשבת שם. בית קפה אני מעדיף לשבת בת"א, לא בר"ג.

הפועל ר"ג חסרה לך?

אני אוהב את הפועל ר"ג ותמיד חשבתי שאני אלך יותר רחוק עם הפועל ר"ג, אבל לא. אני אחרי תקופת הכדורגל שלי ולא חסר לי הכדורגל, אני לא קורא עיתונים ולא חסר לי.

כמה זמן לא היית במכתש?

בשנה שעברה הייתי אני חושב. מה היה בשנה שעברה? הרבע גמר מול מכבי חיפה. הייתי. הייתי גם על הדשא בסיום, ערוץ חמש הכניס אותי לדשא למרות שהיו כמה אנשים שהיה קשה להם לראות אותי על הדשא.

לא מפריע לך שקוריס מחרים אותך ככה?

חברים לא חסר לי, ומה שקשור אליו, כביכול השנאה שלו כלפיי, את העתיד שלי אני לא בונה דרכו.

ארקין לא ניסה לפשר?

ארקין גם כביכול קצת נותק הקשר בינינו, כי פעם היינו חברים מאוד קרובים, אבל הוא הלך יותר לכיוון ההוא. אבל אם הוא רואה אותי מותר לו לדבר איתי, כי אי אפשר להחרים גם אותו, אי אפשר להכתיב לו לא לדבר עם שחר, כי הוא דמות חזקה מאוד. האמת, מצחיק אותי כל הסיפור הזה שאנשים שם שונאים אותי והם לא יודעים מי אני ומה אני, או כרמלי כזה שבא לי בהשיקמה ומקלל, שכאילו מי אתה בכלל בהפועל ר"ג שתבוא ותקלל אותי? אז אני לא לוקח את זה להתעצבן, כי מצחיק אותי לראות אנשים מגיעים לרמות כאלה. גם קוריס, עם כל הכבוד לו, שהיה בן בית אצלי, יכול להגיע לרמה כזו.

איך אתה רוצה שיזכרו אותך בהפועל ר"ג, או איך צריך לדעתך שיזכרו אותך במועדון?

איך יזכרו אותי? שמע, עזוב את הנפת הגביע, שכאילו אף אחד לא יכול לשכוח, מה לעשות, גם אלה שרוצים לשכוח לא יוכלו. הם יכולים אולי למחוק את התמונות שלי מהמועדון, אבל בזיכרון הם תמיד יראו את זה. טוב שיש גם ערוץ חמש שמזכיר אותנו כל שנה לפני גמר הגביע. אז קצת קשה למחוק אותי. אני יכול להגיד שבהפועל ר"ג מעבר לתרומה שלי כשחקן, ואני לא מצייר את עצמי כשחקן גדול, אלא חלק מהמכונה הזו שהיתה בהפועל ר"ג וכולם התקדמו ביחד, אני יכול להגיד שפישרתי שם המון דברים שגרמו למכונה הזו לרוץ קדימה, ודווקא מאחורי הקלעים ומחוץ למגרש עבדתי קשה יותר בשביל שכל הדברים יסתדרו, שכולם יתחברו וכל אחד עם השגעונות שלו יוכל להמשיך הלאה ולא להיפגע.

הפועל ר"ג חייבת הרבה תודה לאלי כדורי ולשחר כדורי?

לא מחפשים תודות, אני יכול להגיד שבשנים שהיינו שם, אני כשחקן והוא כמנהל, יש הרבה זכרונות טובים.

וגם לא טובים.

גם. כאילו אם אתה מסתכל על הפועל ר"ג נטו, יש הרבה זכרונות טובים על המגרש ואני חושב שכל מי ששיחק באותה תקופה ייקח איתו דווקא את השנתיים האלה שעלינו ליגות, ולאו דווקא את הגביע. השנתיים האלה ששיחקתי ברמת חברות וקבוצה, לא חושב שאפשר לשחזר דבר כזה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

37 תגובות על כדורי: הגביע נמצא במקום טוב

  1. תירוש הגיב:

    יפה שהוצאת ממנו הודאה בדבר הגביע. (רבים ניסו לפניך.)
    הגעתי מלינק שפורסם ב NRG.
    בלוג ראוי ! אמשיך לקרא כאן.
    תודה לשלמה מן.

  2. אוהד כדורגל הגיב:

    שחר כדורי קפטן נשמה ספורטאי למופת,
    הוביל את הפעל רמת גן לתואר מופלא שלא בנקל ישכחו אותו.
    ברם הגביע לא שייך לשחקן או לקפטן , אינו רכושו האישי אלא שייך לקבוצה.
    עליך לעשות מעשה אצילי ולהחזיר לאגודה. את מה שעשיתה בכל מקרה לא ישכחו לך. הגביע שישכב אצלך בסלון הדירה לא מעלה ולא מוריד מערכך . כל טוב לך שחר כדורי.

  3. לא ייאמן הגיב:

    ראובן כהן לאחרונה בראיון עם אלון מזרחי ערוץ 5 מראה את גביע האליפות 64 שנעלם
    שחר כדורי העלים גביע ששיך למועדון ומחפש כבוד וסמליות

  4. האורדון הגיב:

    רמת גן עשתה הסטוריה
    רמת גן אולי קטנה
    אבל הביאה לי גביע עם הלב והנשמה
    סינדרלה שלי זו הפועל ר"ג
    סינדרלה שלי אדומה היא מכולם
    הקבוצה מהמכתש שאותה תמיד אוהב
    אדום לבן הפועל רמת גן!

    אוהבים אותך שחר. בשבילנו תמיד תהיה מספר 1 !!!

  5. ותיק הגיב:

    שש וחצי בבוקר ואני מיתעורר ושדרן גלצ מדבר על פרשת הגנבים מסכנין. מיד אחרי זה הוא מספר על פרשת הגביע שעלק ניזוק ונימצא כנראה במישרדי המאגר . מיסתבר שגם בגלצ גם קוראים את הבלוג של שלמה מן.

  6. עיראקי בפיג'מה הגיב:

    שחר לא גנב ולא שום דבר. בתור הקפטן של מחזיקת הגביע זכותו לקחת את הגביע והוא לקח. במקומו לא הייתי מתרגש מהמקהלה המזמרת.

  7. מכבי נתניה הגיב:

    זו בעיה של ההתאחדות שלא אכפת לה ולא אוכפת החזרת הגביע למשרדיה. לא מבין איך נזכרו בהתאחדות רק שבוע לפני גמר הגביע שנה אחכ 2004 שפתאום אין להם גביע. כנראה שהכל במדינה הפקר שקבוצה לוקחת גביע ופתאום הוא נעלם ככה. צריך להעמיד את כדורי ורמת גן לבית הדין ולתת להם עונש מרתיע!!!

  8. המתמיד הגיב:

    שחר אתה הולך ונהיה דומה לאבא שלך (חיצונית). חוץ מזה ראיון טוב מאד. כל אלה שתוקפים אותך על הגביע אל תשים עליהם, זה אלה שקיללו אותך כשהיית בהרכב. טייק איט איזי. הצלחה בעסקים.

  9. גביע 2003 הגיב:

    איך יכול להיות שבכל אגודות ספורט שזכו בתארים נמצאים הגביעים
    ושחר כדורי עושה דין לעצמו-הגביע שלו אישי כקפטן כאילו
    בושה
    ומה עם שאר השחקנים שזכינו ב2003,העלים וגנב לנו ולאוהדים.
    מתחיל להיות דומה לאבא.
    ולהגיע למכתש ולחייך לכולם איש קטן

  10. אורי מרק הגיב:

    סחתיין על ההשקעה בבלוג, אני "לקוח" קבוע שלך, אבל צריך להגיד: 8,000 מילה? אתה נורמלי? הראיון עם שחר היה כמו שלושה ראיונות ב-7 ימים…

  11. שלמה מן הגיב:

    לאורי: למה לקוח במרכאות? אתה לקוח ללא מרכאות. ככה אני תופס כל קורא וכל מגיב.
    לא אכפת לי שיש ראיון של 8,000 מילה. כשזה מעניין, זה מעניין, ואז אתה מקבל ספר קטן לשעות הפנאי. הבלוג מתעד גם את העבר של המועדון, וככזה אין לי בעיה לפרסם גם פוסטים של 10,000 מילה. אפשר לקרוא הכל בחלקים, אפשר לרפרף, אפשר לא לקרוא בכלל. בסה"כ לאט לאט נבנה כאן ארכיון קטן ונחמד. כל עוד אני לא מבזבז נייר וגורם לדילול יערות הגשם, אז בכייף.

  12. אחלה ראיון !
    אומנם ארוך מאוד אבל שווה כל מילה.
    מרגש שוב להיזכר בימי הגביע השמחים.
    🙂

  13. היינו שם... הגיב:

    אך אך אך, ולזה קוראים סמל…קפטן שאמור לשמש דוגמא לשחקנים,אגודה,מחלקת נוער, לוקח וגונב ,כן כן פשוט גונב ומי שמחפש מילה אחרת שימשיך לחפש!גועל נפש!!! הכתבה היום במעריב רק מוכיחה איזה כתם שחור גרם שחר כדורי לאגודה ש-4 שנים לאחר הזכייה מדברים על קפטן של הפועל ר"ג שגנב גביע!!!ולזה אנשים מיתגעגעים ,לזה הם קוראים "היזדהות"…

    בכלל שחר מה שרוצה זוכר ומה שלא לא…הוא לא זוכר אם הגיע לגיל בוגרים ושיחק בביתר ת"א או בביתר ר"ג…שחר לא כולם טמבלים…נופית מר"ג בסיום גיל הנוער והלכת לביתר ר"ג! לאחר מכן שיחקת בהשיקמה מעט ,ואז אביך הגיע לר"ג ולקח אותך איתו!!!
    בקטע אחד אתה צודק אוהדי ר"ג הם אינטרסנטים ,ובזה אתה צודק!

    אני מקווה שכל אותם האינטרסנטים שכותבים מרוע ,ותיסכול,וקינאה קראו אתהכתבה וקראושאתה גם אומר זאת ,שאוהדי ר"ג אינטרסנטים!!!
    כי זה מה שהם,תמיד היו ותמיד יהיו!!!
    פעם אלה היו אחרים היום אלו כל מיני דבילים אחרים!

  14. קול ההגיון הגיב:

    שחר היקר, היית הקפטן בזכיה בגביע ואת זאת איש לא יוכל לקחת ממך.
    אבל הגביע לא שייך לך אישית אלא למועדון. אתה הרמת אותו בשם כולנו וניתנה לך זכות גדולה. חבל שאתה מתבזה בזה שניכסת לעצמך את הגביע.
    הגביע מגיע לך כמו שהוא מגיע לגבע, אברגיל, בוקסה, אביטן, בן עמי, ברנשטיין ועוד שחקנים. הגביע שייך להם לא פחות ממך, הוא שייך לצוות המקצועי, להנהלה, לצוות המשק, לאוהדים. אין מצב שגביע המדינה המקורי ישכב אצלך כאילו אתה לבדך זכית בו. זה לא מוסרי ולא ראוי. מן הדין שתחזיר אותו למועדון, כך ישכב הגביע במקום הטבעי שלו במכתש ונמשיך להתרפק על הזכרונות היפים מבלי שעננה כלשהיא תעיב עליו ובלי שיקראו לנו קבוצה של גנבים. מקוה שתבין ושהשכל הישר יגבר על הרצון לקשט את ביתך בגביע המדינה.

  15. איתן הגיב:

    שחר תרם רבות למועדון וכבודו במקומו כשאר שחקנים מאותה עונה חלומית.
    שיהיה גבר,ויחזיר לנו האוהדים את הגביע ששיך למועדון לצד כל גביעי הטוטו.
    תגיע עם כבוד למכתש בחשיפה כזו.

  16. קריניצי הגיב:

    שחר אני לא כועס על אבא שלך למרות שהוא אישר את מכירת המכתש, כמו שאתה אומר היו סיטואציות כאלה שהיו חותמים על כל דבר העיקר להציל את המועדון, אז בסדר הוא חתם רק שהקבוצה תמשיך להתקיים ואולי חשב שדיה צרה לשעתה,אבל החטא הכי גדול של אבא שלך היה שהוא נתן לאלי ניר להשתלט על הקבוצה ולא עצר אותו מלבצע פשעים נגד האנושות ביחס המזלזל שלו כלפי שחקנים,אני זוכר את אלין הקטן שאוהדים מביאים לו אוכל הביתה או מזמינים אותו לסביח לארוחת ערב,בושה וחרפה, אבא שלך אחרי הזכיה בגביע נעלם או יותר נכון אחרי שנגמר אירופה כי נעלב ואתה נעלבת שלא נתנו לאשתך לישון במלון של השחקנים,ומאז בעצם בגלל ריב על אגו ושטויות אבא שלך התרחק ונתן לאלי ניר לעשות ככל העולה על רוחו והאיש הקטן הזה שקיבל מושכות היה מבסוט מהמצב כי בחיים הוא לא היה מנהל ובחיים לא יהיה מנהל,עבד כי ימלוך,פתאום נהיה יו"ר קבוצה ונהנה להתעלל בשחקנים, לא לשלם משכורות שבעה חודשים ולהציק להם בדרכים משונות.פלא שאחרי שהלך הורידו 11 נקודות וכמעט נמחקה הקבוצה, על זה שחר יש טענות לאבא שלך שנעלם והשאיר קבוצה בשוקת שבורה

  17. ל. אשכנזי הגיב:

    הרמתם את הכבוד של האוהדים והאגודה בזכייה הירואית בגביע והשתתפות באופא.
    ביזית את עצמך בראיון חושפני
    זבל שביקש סמל
    חבל שכך הם פני הדברים

  18. לשחר היקר הגיב:

    בגלל שאנחנו לא בקשר אני כותב לך כאן את דעתי המלומדת-
    בין לבחור אם הגביע ישכב על המדף במועדון או אצלך במקום טוב- נכון לרגע זה אני מעדיף אצלך.
    בין לבחור בין "שודד גביעים חינני" כמוך לבין "מי ששייך לקבוצה" אני מעדיף אותך.
    בין לבחור בין הפחדנים שלא מדברים איתך מהקבוצה לבין האמיצים שכן- אני בוחר באמיצים.
    אין שום סיבה לנידוי ולחרם שהוטל עליך.
    היית סמל , אתה עדיין סמל ותמיד תיזכר ככזה.

    מבטיח לך שאוהדי הקבוצה שישארו אחרי המבול יזכרו אותך וידעו להחזיר אותך לבמה.
    בינתיים שמור על הגביע.עוד נדע ימים יפים יותר.

    אוהב אותך

  19. המכתש2008 הגיב:

    אז הוא לקח את הגביע ביג דיל!
    לצערי בשנים האלה של הגביע לא הייתי יותר מדי מבין בכדורגל ובכלל הפעול רמת גן לא ענינה אותי כקבוצה שהיא הפועל רמת גן אלה כקבוצת כדורגל שאני רוצה ליראות כדורלגל אז פעם בהייתי בא לראות וחצי מהזמן הייתי משתעמם כי לא הבנתי כימעט כלום בכל מקרה לפי דעתי שחר כדורי צריך עכשיו למרות כל הסיסוכים שיש לועם ההנהלה וגם שחלק מהאוהדים לא אוהבים אותנו לבוא ולהיות עוזר מאמן ואפילו אולי לשחק הוא בסה"כ בן 33 כפיר אודי לא יודע בן כמה הוא היה והוא שיחק אצלנו… למרות זה שהוא אומר שאין לו אנרגיות הוהכדורגל יביא לו את האנרגיות…
    בהצלחה שחר מקווה לראות אתך עוד פעם במכתש הפעם כחבר צוות מקצועי אם זה שחקן ואם זה עוזר מאמן ואם זה כל דבר אחר
    דר אגב זאות כתבה ענקית! אבל כניראה שהיא מאוד מענינת אם קראתי את כולה כל הכבוד שלמה מו על ההשקעה!

  20. שחר המלך הגיב:

    שמור על הגביע קרוב קרוב
    ותראה לכל מי שרוצה מה זאת מנהיגות וסמליות של הקפטן שלנו.
    אסורלך להחזיר את הגביע לאנשים הרעים שמסתובבים כרגע במועדון.
    אוהבים אותך תמיד
    אוהדי הפועל רמת גן.

  21. אוהד הגיב:

    תגיד שחר, יא חתיכת אידיוט: זה גביע שלך? זה גביע של אבא שלך? מה הוא עושה אצלך בכלל? אתה חוצפן שזה לא ייאמן. אין לך מושג מה זה להיות בקבוצה, לייצג אותה, להיות קפטן שלה ושל האוהדים. מי אתה בכלל שתיקח את הגביע? מה זה? רגשי נחיתות מזרחיים? "להראות להם"?
    חבל. אהבנו אותך.

  22. היינו שם... הגיב:

    מצחיק אותי השחר הזה…"אז לא היתה ברירה והיו חייבים לחתום על המכירה"…תגיד לי מי מוכר את הביתשלו?אנשים יש להם חובות של מיליונים ,אבלאת הבית היחיד שלהם לא מוכרים!!!להפועל ר"ג למרבה הצער אין תחלופה אחרת שאפשר לוותר על המכתש ככה…עובדה שכיום יש הנהלה שנילחמת על המכתש,וגם למרות שאביך רצה לשכנע אותנו שאי אפשר לשחק במכתש הנה היום ר"ג משחקתשם…אני יגיד לך מה הבעיה אביך ויתר על המכתש מהר מידי אפילו ניקרא לזה בחיפזון! עלכך כועסים עליו כי הוא בעצם חיסל את הפועל ר"ג במכירת המכתש, אםלא היה חותם היינו יכולים לשחק שם גם עוד 80 שנה!!! אתם לא מבינים למה כועסים עליכם? מי שגונב גביע של מועדון כולו,ששיך לכל שחקן וכל אוהד וכל הצוות המיקצועי של 2003 ,מגיע לו שיכעסו עליו!!!
    מי שמוכר מיגרש בית של מועדון 80 שנה ,ולוקחזאתעל דעת עצמו ,מגיע לו שיכעסו עליו וילכלכועליו!!! תחזיראתהגביע לאלתר!!!

  23. אחד שהיה הגיב:

    רק מי שהיה קרוב לקבוצה יודע מה עשית למענה ולמען השחקנים.היית ונשארת מספר 1.תודה על הכל קפיטן

  24. מזל שקוריס וארקין זכו בניהול הגיב:

    שחטו את המועדון,לקחו גורל בידהם ושיחקו בנו,הכל בצע כסף וכבוד ערבי.
    את הגביע ברוב חוצפתם כמזכרת לחידלון הניחו לתפארתם ובזו לאגודה.
    לך תאמין שיש אוהדים שמבקשים לערוך לשחר טקס הוקרה בפתיחת משחק במכתש.

  25. אתה טועה הגיב:

    כל מי ששם ידו בכדורגל שם אותה מאיזה שהוא אינטרס!
    גם יענקלה שחר שזוכה מאז בואו לחיפה לחשיפה והיום כולם יודעים מיהו ,ובכך מקדם את מכירות הרכבים שבבעלותו!
    כך גם מישפחת לוזון,וארקדי גאיקמק ועוד…
    אתה לא תצליח להביא מישהו לכדורגל בלי שיהיה לו אינטרס, כי כסף לא רואים מהדבר הזה!
    צריך להגיד מילה טובה לקוריס שמנהל כיום את המועדון ממש כמו קבוצה בליגת העל,הקבוצה לא היתה 20 שנה במחנה בגרמניה ומחנה כזה הוא בסביבות ה-100 אלף דולר!!!
    תראה באתר הרשמי את השחקנים שם כמה הם מחייכים,ומבסוטים טוב להם!!!
    אז ככה שאותי בתור אוהד לא מעניין מה האינטרס של קוריס אם מתוך אהבה ,בתור אינטרס לקבל כבוד,או להיתקדם במזכירות ההיתאחדות לכדורגל…
    אותי מעניין שאנחנו כיום ניראים כמו שרק בחלומות לפני שנתיים וחצי חלמנו, וזה להראות קבוצה שלא נופלת ברמתה מרוב קבוצות ליגת העל ,בניהול,מוסר התשלומים,רכש טוב,ותנאים לשחקנים שלהרבה קבוצות אין כיום בליגת הל!

    לגבי מישחק פרידה משחר ,אני חושב שעצם זה שהוא שפך לאויר את מיקרה הגביע"האבוד" ואומר שהוא במקום טוב, [הוא יושב אצלו בבית על השידה] ,הוא הביא עובדה אחת שחר הוא גנב!!!
    לגנב לא מגיע מישחק פרידה!!!

  26. קולומבוס הגיב:

    ל"היינו שם" תגובה- זה שמגיע לפת לחם ונכנס לחובות ועיקולים מוכן למכור גם את הבית שלו,תתפלא. מה זה בית לעומת החיים עצמם? מוכרים וממשיכים הלאה.

    בקריאה נוספת של דברי שחר מבינים שלא היתה להנהלה שום ברירה בתקופה ההיא. אכן קל לגלגל עיניים לשמיים ולהיתמם איך מכרו את המכתש אבל הסיטואציה היתה אז שאם לא היו מוכרים את המגרש לא היתה קבוצה, ואז מה שווה מגרש בלי קבוצה? קאפיש?

  27. לקולומבוס הגיב:

    בוא תקרא קצת ואחר כך תבוא השאלה – קפיש?

    אולי אתה זה שאינו מבין? חשבת על זה? העובדה היא שהדיבורים על זה שללא המכירה לא היתה קבוצה הם קשקוש בדיוק כמו הקשקוש שאי אפשר היה לשחק במכתש – רק להזכיר לך שמי שהחזיר אותנו למכתש היה המפרק (עם עזרה של כמה אוהבים) ולא איזה טייקון כדורגל עם קשרים בכל מקום. מי יודע מה היו המניעים האמיתיים של אלי כדורי למכירת המכתש? אולי הוא היה מושקע בקבוצה בהלוואות ומשפחתו (אחיו) לחצו עליו להחזיר את הכסף למאגר וזו היתה הדרך שלו לצאת מזה? הרי נניח שהיה עוזב את הקבוצה ואפילו לא היה מוצא מחליף אז היה מגיע מפרק ותהיה סמוך ובטוח שמישהו היה לוקח את הקבוצה בדיוק כפי שהיו כאלה בזמן הנכון. הסיפור שללא מכירת המכתש לא היתה קבוצה זה סיפורי כיפה אדומה כי העובדה היא שדווקא אחרי המכירה הגיעו רגעים קשים מאוד למועדון. מכירה פותרת בעייה אקוטית באופן זמני לחלוטין כי הרי גם הכסף מהמכירה נגמר ובעצם לא עשו כלום חוץ מאשר דחיית הקץ. אפשר לחשוב שקיבלו כזה סכום שיכול להחזיק את המועדון לעשרים שנים – מכירה של שחקן/שניים היתה מביאה הכנסה דומה ללא סיכון הבית אבל זה הרי יותר קשה לגדל נוער משובח מאשר לחתום על ניירות בקומבינה כזאת או אחרת. מכירת המכתש ללא קבלת בית חלופי הוגן (בעיקר למחלקות הילדים/נוער) היא טעות מדרג קולוסלי של כדורי שאין לה מחילה ולא מגיע לו מחילה. כזכור אותו אלי כדורי (ואשתו) לחץ חזק גם על איחוד כזה או אחר מסיבות לא הרבה יותר טובות. אין בכל האמור כדי להגיד מילה רעה על שחר שכן חובתו למשפחתו ולעצמו היא להגן על אביו. כבודו של שחר קיים בליבנו לתמיד כמנהיג הקבוצה בשנת הגביע ואף אחד, כולל קוריס – שעושה עבודה מצויינת בניהול השוטף יחד עם השטויות השכונתיות הקבועות/רגילות שלו והפחד העדיין עלום של רבים מפני העתיד איתו, לא מסוגל לקחת את זה ממנו. גם הגביע יחזור יום אחד למקומו הראוי בכותל המזרח של המועדון.

  28. לקולומבוס הגיב:

    כמה שאתה מבלבל תשכל…במצב שר"ג היתה גם מכירתהמכתש לא היתה עוזרת וזאת עובדה!
    עובדה שלאחרהמכירה המועדון היה על סףסגירה, ורק המפרק הציל אותו ולאחר מכן קוריס!
    למכור אתהביתזה אובדן לעולמים,ובוא נגיד רצה להצילאתהמועדון?אז למה בגרושים?אנחנו רואים כמה המיגרש שווה היום…אלי כדורי היסתבך בחובות וזאתגםשמענו משלמה מן ששואל אתשחר על כך!
    לכן לא היתהלא ברירה ,והכותב שמעלי …קלע בול במטרה!
    לכן מכר אתהמכתש עבור חופן שקלקלים…
    כדורי אם היה גבר היה מוציא אתהקבוצה למכירה כבר לאחר הגביע ,ואז הקבוצה היתה בעלת הצלחה וכבר היו לוקחים אותה!
    גם שחר בראיון איתו אומר לשלמה מן שאם היו מחזירים את הגלגל לאחור שחר היה פועל אחרתלאחר הגביע!
    זה מה שכולם באים אל אלי כדורי בטענות ,כי לאחר הגביע עם כל הכבוד שזה מכובד ואין ספק בכלל,אבל החוכמה היא להמשיך או לפחות לא לגרום להרס למועדון!

    כולנו מוקיריםאת שחר ואתפועלו ,וכל מי ששם ידו בקבוצה אני מכבד אותו כי לא רבים מוכנים לשים ידם בקבוצתכדורגל בטח כמו ר"ג שהיאללא תנאים ,אבל ראבק אל תהרוס ,וההרס שלאלי כדורי הוא לדורות!
    כל המאבק כיום על המכתש הואבגלל מכירה מטופשת,ואם לא היה חותם ביחד עם האידיוט השני אלי ניר הפועל ר"ג היתה ממשיכה לשחק עוד 100 שנה!
    או שהיתה מיתפנה מרצון לאחר פיצוי שישאיר אותה בחיים לעוד 50 שנה,פלוס מיגרש אחר!!!
    חוץמזה שכמושאמר הכותב לפני ,שלמישהו שמוכר אתהמכתש קשה לסלוח ,ולמישהו שגונב כן כן ממש כך,גונב אתהגביע בלתי ניתן לסלוח!
    הגביע הוא של כולם כולל האוהדים שרוצים לראות אתהגביע המקורי כמו שכלקבוצה שלקחה גביע מאפשרתלאוהדיה לראותאתהגביע המקורי,והגביע הוא גם של אברגיל,עזריה,ובוקסה ועוד…
    באיזה רשות בכלל שחר כדורי לוקח אתהגביע ושם אותו בביתו,ומספר לנו סיפורי פוגי שעשה תאונה עם האוטו? על מי הוא עובד על האוהדים שרצו אחרי הקבוצה לכל מיגרש בית וחוץ?…

  29. דובדבני נ. הגיב:

    למי שלא מבין למה ניטפלים למישפחתכדורי הנה כמה עובדות.
    א]חתימתו של כדורי האב על מכירת המכתש!
    ב]גניבת הגביע של שחר הבן ,מאותם השחקנים,המועדון,האוהדים,וההנהלה,ולא פחות מכך שם רע למועדון כאשר ההוכחה הכי טובה לכך היא שעד היום כותבים על זה ,ובמעריב זה קיבל כותרת גדולה!
    ג]הבאת קופלר גילי למחלקתהנוער וזאת על ידי אלי האב ,שהוזהר מיספר פעמים על כך שגילי לא מתאים לתפקיד זה!
    ועוד ,ועוד …

  30. כפרי הגיב:

    יוחזר הגביע לארון המועדון!

  31. ל"דובדבני נ." הגיב:

    אתה כל כך, אבל כל כך כל כך, אפק שזה מבחיל. (מה יהיה עם היודים?).

  32. אפק הגיב:

    התרפסות והתפלספות של שחר ושלמה הדומים באופיים
    האחד העלים גביע בלי בושה
    השני הועלם ממעריב מאותה סיבה-נאמנות לאגודה ולמערכת

  33. איגור הגיב:

    סמי אתה גדוווווללללללללללללל
    העמבה השפיע על וידוי הגביע
    ספר בשביל הצחוק

  34. רוני שוחט הגיב:

    דובדבני שלום
    כל מילה שלך אמת יש עוד דברים שמשפחת כדורי עשו
    שלא נאמרו או אנשים לא יודעים מהם את הדברים האלה
    אמרתי לפני שנים ולאוהדים היה קשה לקבל

  35. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    😉 😥 🙄

  36. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    😳

  37. פינגבאק: ואז פתאום נהיה בום | המכתש בגבעתיים ז"ל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s