ליאון

פרשת מכירות המשחקים ברמת עמידר השפיעה על חייו * בגלל זה לא רצה לפוצץ את המשחק ביבנה עם רימון הגז * מסע בזמן עם קבלן העליות, שהעלה פעמיים את ר"ג לליגה הראשונה (גם הוריד פעם אחת) * אחרי 20 שנה הוא ישמח לבוא לנשף הבא    

המסע שלנו בזמן נודד הפעם לשתי תקופות בהפועל ר"ג – סוף שנות השבעים וסוף שנות השמונים. פעמיים מתוך שלוש בהן עלתה הפועל ר"ג לליגה הראשונה, מאז ירדה ממנה ב-1969. על שתיים מהעליות האלו חתום ליאון קונסטנטינובסקי (או בקיצור ליאון ק'), שגם אחראי על אחת הירידות, באחת העונות המבזות ביותר של קבוצה בליגה הראשונה.

יותר מכל זוכרים בר"ג את ליאון בזכות העלייה ללאומית בעונת 1988-89, בקבוצה הנהדרת שיצר הזכורה בזכות שילובם המוצלח של שוקו ושמריה. מאז לא הצליחה הפועל ר"ג לשוב לליגה הבכירה. מי ששיחק אז בהרכב היה יובל נעים, ויש הרואים סמליות בכך שנעים אמור לסגור מעגל ארוך ולהחזיר את הקבוצה לצמרת הכדורגל בארץ. גם העובדה שהקבוצה הנוכחית התאמנה הקיץ בגרמניה, כמו הקבוצה ההיא, גורמת לאנשים להיתפס באופטימיות, בבחינת דז'ה וו כזה.

ליאון, כיום בן 62, פנסיונר של חברת מקורות, מתגורר בדירת פנטאהוז גדולה במרכז בת-ים, עם ארבעה כיווני אוויר, אותה רכש גם באמצעות מענקי עלייה רבים עם הקבוצות שהעלה. אגב, חודשיים אחרי שנכנס לדירתו החדשה, בשנת 1989, הוא אירח בה את מסיבת העלייה ההיא של הפועל ר"ג.

בוא תספר קצת על הקריירה שלך כשחקן.

הקריירה כשחקן החלה ברמת עמידר. אני נולדתי בפולניה, עלינו לארץ ב-1949, וממחנה עולים ליד לוד עברנו לרמת עמידר. ב-1958 ירדנו לברזיל כל המשפחה בגלל המצב הכלכלי. גרנו אצל אחות של אמא שלי. אחר כך חזרנו לארץ ב-1961, ואז הגענו כבר לבת ים. אני שיחקתי קודם בנוער ובילדים של עמידר, וכשהגענו לכאן בחזרה רציתי לעזוב את עמידר ולא נתנו לי. שיחקתי בעמידר עד שעברתי למכבי ת"א.

באיזה תפקיד שיחקת?

חלוץ. במכבי ת"א שיחקתי שנה וחצי. לקראת תום העונה השניה שלי במכבי ת"א, ארבעה משחקים לסוף, רמת עמידר קראו לי, הם הלכו לרדת. רצו שאאמן אותם בארבעת המשחקים האלה ושאחתום כמאמן לעונה הבאה. הם פיטרו את אשר בלוט, שהיה המאמן. ככה התחלתי את קריירת האימון שלי, אחרי שבעונה האחרונה שלי במכבי ת"א כבר עשיתי קורס מאמנים בווינגייט.

עם איזה רקורד אתה מגיע לקדנציה הראשונה שלך בהפועל ר"ג, ב-1978?

עם שלוש שנים כמאמן ובשנה השלישית אני עולה עם רמת עמידר לליגה הראשונה. עשינו סדר אז, את כל הוותיקים ניקינו, את רוזנר, את אלי כהן. התחלתי להכניס ילדים. עלינו ליגה ובמשחק האחרון של העונה בליגה השניה שיחקנו נגד הפועל ר"ג, כשאני כבר חתום בר"ג לעונה שאחר כך.

איך זה?

עלינו ליגה שני משחקים לסוף ומשחק אחרון אנחנו נגד הפועל ר"ג, כשהפועל ר"ג בסכנת ירידה. ואני בא להנהלה של עמידר ואני מודיע לה שחתמתי בר"ג, לא ממשיך, והודעתי לשחקנים שאני חתום בר"ג ושאני רוצה לנצח אותם. וניצחנו 0:4.

מי החתים אותך, אורי קרני?

כן. וניצחנו 0:4 בעמידר, אבל הקבוצה היריבה של ר"ג לתחתית גם הפסידה, היתה צריכה לעשות תיקו כדי להישאר, אז ר"ג נשארו.

אז ניצחת את הפועל ר"ג, למרות שידעת שזה עלול להוריד אותה ואתה תאמן אותם בליגה השלישית.

כן, אבל אתה יודע, יש דברים שלפעמים קורים מהשמיים.

כי תמיד כשדיברו על רמת עמידר דיברו על מכירות, ובטח במקרה כזה שאתה כבר גמרת את העונה וכבר עלית ליגה.

אני הייתי בפרשה ההיא, עשינו טעויות כילדים.

אתה מדבר על פרשת מכירות המשחקים, שבעקבותיה הוקמה ב-1971 ועדת עציוני.

תפסו אותנו כשעיר לעזאזל, למרות שבכל הארץ התעסקו בשטויות האלה. תפסו את עמידר עם איזה תשעה או עשרה שחקנים, הישעו כמה לתקופות של חמש שנים כאלה, גם אני הייתי. אבל אני אחרי שנה וחודשיים חזרתי. קיבלתי חנינה.

על איזו פרשה מדובר על עמידר?

זה היה יותר בין ההנהלות של קבוצות, כל מיני סידורים כאלה. אחרי שזה התפוצץ, כולם התנערו, ונשארנו אנחנו השחקנים. הענישו אפילו כמה שחקנים שבכלל לא היו בעניין.

באיזה מכירות מדובר?

לטוטו.

הפסדתם בכוונה משחקים?

כן, ההנהלה היו אומרים לנו בואו תתנו. היה משחק אחד לטוטו ספציפית, ועוד שני משחקים לתת לקבוצות שהיו בסכנות ירידה, ורק בעקבות זה רציתי לנצח את הפועל ר"ג, רק שלא יהיה פתחון פה.

בטח בהפועל ר"ג בנו עליך שתיתן להם.

אני לא יודע… אני כשישבתי מול אורי קרני לא דיברנו על הנושא הזה.

אז הגעת לר"ג ואמרו לך שהמטרה היא לעלות ליגה?

היתה מין… בוא נגיד, היה רצון לעלות ליגה, לא העמידו את זה כמטרה, אבל דובר על זה.

בעצם ברמת עמידר מתחילה הקריירה שלך כקבלן עליות.

זו היתה העלייה הראשונה שלי, כן.

כמה בסך הכל היו לך?

שמונה עליות. עם עמידר, עם הפועל ר"ג פעמיים, יבנה, בני יהודה, הכח, בית"ר ת"א ואחי נצרת.

יש מישהו שמתקרב להישג שלך?

לא.

לופא קדוש אולי?

לא קיים דבר כזה. תראה, אלה שמדברים על עצמם שהם קבלנים, יש להם ארבע או שלוש.

אבל אתה הקבלן האמיתי.

עזוב אותך, איזה קבלן…

ההישג שלך בהעלאת קבוצות לא עזר לך להפוך למאמן לגיטימי בליגה הראשונה.

אני עשיתי טעויות בדרך. הכי מכולן זה שהייתי כבר חתום בבית"ר ירושלים. היה אורי ז'רז'בסקי היו"ר שלהם. נפגשתי איתו בת"א, ב'סקאלה'. השושבין היה אלי עזור. לחצנו יד, אבל אמרתי – שתדעו שהגעתי קודם להסכם עם הכח. לחצתי יד קודם למשה פרנסיס (יו"ר הכח). אמרתי לבית"ר – אני הולך לפרנסיס ומבקש לשחרר אותי מהתפקיד, ויחד עם זה אני הולך למקורות לבקש לרדת לחצי יום עבודה. באתי לפרנסיס והוא אמר לי במילים האלה – אני לא אומר כן ואני לא אומר לא, אתה לחצת לי את היד ותעשה מה שאתה מבין. הלכתי לעבודה והם אמרו שלא מקובל שאעבוד חצי יום עבודה. בסוף ביטלתי את העסקה עם בית"ר. פה עשיתי את הטעות. תראה, אימנתי גם במכבי פ"ת בליגה הראשונה, הם גמרו מקום רביעי, אימנתי ביבנה, הם גמרו מקום שישי בליגה הלאומית (הראשונה), אבל זה לא נתפס כמו שהיית מאמן בבית"ר ירושלים ואתה מצליח איתה. שם היתה הטעות שלי והסטיגמה שלי נשארה – מעלה קבוצות מהליגה השניה לראשונה. ואני שמח שלפחות הצלחתי לפרוש עם העלייה של אחי נצרת, ופה נגדע הסיפור של הכדורגל. אני רוצה להגיד לך שמאז ועד היום, סיפור של תשע שנים, אני לא הולך לראות כדורגל. אני רואה רק בטלוויזיה.

איזו קבוצה אתה אוהד?

אני לא אוהד אף קבוצה. אני אוהד כדורגל טוב. מי שמשחקת טוב אני רוצה שתנצח. אין לי העדפה. אני עברתי כל כך הרבה קבוצות, אבל טבעי שאם אני אפתח עיתון אני אחפש קודם כל את עמידר, שגדלתי בה וכבר לא קיימת היום, ואת הקבוצות שאימנתי אז אני עוקב אחריהן. תראה, היו לי שחקנים שעברו אצלי כמו יובל נעים, שאני עוקב אחריו, ויש לי הרבה כאלה. אלישע לוי היה שחקן שלי, ואני בקשר טוב עם הרבה מאמנים בארץ. לא היו לי ויכוחים עם אף אחד, אני התמקדתי באימון ולא בכתבות בעיתון ולא בקשקושים ולא בדיבורים, ככה שאני היום ביחסים טובים עם כולם.

איזו קבוצה מצאת בהפועל ר"ג בעונה הראשונה שלך?

קבוצה שעמדה ליפול ליגה עונה קודם, קבוצה עייפה, קבוצה גמורה בוא נגיד, והתחלנו לבנות אותה מהיסוד. למעשה, הרבה מאוד צעירים עלו. זה טופלה, קירשנברג ואיך קוראים לזה שהבת שלו זכתה במלכת היופי?

כהנר.

כהנר (הערה: ליאון קצת התבלבל, כהנר הגיע לבוגרים רק שנתיים-שלוש אח"כ), והיה דני קופמן, ובוקסה, היו כמעט כולם מקומיים, והיה רוני לוריא. אחרי שעלינו לליגה הלאומית (הראשונה) לא הבאנו חיזוק מתאים וירדנו.

בוא נתמקד קודם בעונת העלייה.

אם אתה חושב שאני זוכר את הכל אז אתה טועה.

בוא אזכיר לך – הבאתם את ריי נסביט, החלוץ היהודי-אנגלי.

כן, הבאנו אותו, אבל במחזור השני. בהמשך הוא שבר את הרגל. היתה לו פציעה, הוא התלונן כל הזמן שכואב לו. אורי קרני אמר שהוא עושה הצגות. אמרתי לו – אורי תשמע, אף שחקן לא עושה הצגות. מי שבא, הוא רוצה לשחק. לקחו אותו לצילום. היה משה לוינקופף הרופא שלנו, הוא עשה לו צילום ומתברר שהשוקית היתה שבורה. אז חצי עונה לא היה לנו אותו. הוא חזר לשחק בשלושת המשחקים האחרונים, ואחד מהשלושה שיחקנו בלוד, ניצחנו בלוד, הוא נתן את הגול וזה העלה אותנו ליגה.

גם הגול של טופלה נגד ראשל"צ.

זוכר שהוא נתן את הגול, אבל מעבר לזה אני לא זוכר מהמשחק הזה.

מה עוד אתה זוכר מהעונה הזו?

אני זוכר שפשכצקי הביא בקבוק וויסקי של מטר גובה ושפך על האנשים. את האמת, היינו קבוצה של חבר'ה מקומיים, לא התבססנו על שחקני רכש.

ואז אתה מגיע לליגה הראשונה עם הקבוצה הזו, ומה קורה בעצם?

מה קורה? את האמת, אני הייתי חסר ניסיון בליגה הראשונה. הבדלי הרמות היו עצומים, וזה לא נלקח בחשבון מבחינתי, וגם מבחינת אורי קרני שלא רצה לשחרר כסף, החזיק הכל אצלו בכיס.

חשבת שעם החומר שעלית זה יספיק?

כן, וזה לא הספיק.

ירדתם כבר באמצע העונה.

ירדנו במחזור עשירי.

קיבלתם שש חתיכות מהפועל ת"א.

כן, בבלומפילד, שג'ימי טורק נתן גול בראש מ-20 מטר.

מי עמד בשער, פילוסוף?

נדמה לי. שולי בא אחר כך. אני גיליתי את שולי. הבאתי אחר כך את יענקלה גרונדמן שיראה אותו והוא לקח אותו אחרי זה לנבחרת. בקיצור, ירדנו ליגה.

בעונה שנרצה לשכוח.

עונה איומה, איומה. אבל היה לפחות אוהד אחד טוב.

מי?

הקוף. היה יושב על הגדרות והיה מקלל אותנו כל הזמן.

קופמן?

קופמן.

היה מקלל אותך?

כל הזמן, אותי ואת חזי (ויטקובסקי), חבל לך על הזמן. זה היה הצוות. והיה את אבירי שהיה מנהל קבוצה. עד היום אנחנו ביחסים. בכל הקבוצות שאימנתי היו יחסים קורקטיים, אבל בשום קבוצה לא נשארתי חבר של אנשים עד היום, חוץ מהפועל ר"ג שיש לי שם אנשים.

איך זה שלא פוטרת מהקבוצה בגלל העונה הזו?

היה איזה דיבור, באתי לאורי קרני (מזכיר המועדון), אמרתי לו – תשמע אורי, אני מוכן ללכת. היה דיבור שאולי אלך, אולי לא אלך, אבל הקבוצה כבר ירדה, אתה מבין? לא היה סיכוי שבעולם שהקבוצה תישאר.

לא יכולתם להביא חיזוק?

שום כלום. הקבוצה לא היתה בנויה לליגה הראשונה. לא הבאנו אז כלום לקבוצה, ואז בא אחריי מאירי, לקח את הקבוצה וכמעט שהם נפלו ליגה בליגה השניה.

אז אתה חוזר לקדנציה הבאה ב-1988.

כן, ואז היה פלייאוף, הליגה התחלקה לשתיים. חזי ורוני לוי הביאו אותי.

הפעם הגדירו לך מטרה בצורה ברורה.

כן, המטרה היתה עלייה. ואז החלטנו שהולכים רק על שחקני בית ומביאים רק שני שחקני חיזוק. והבאנו את שמריה ואת שוקו. השאר כולם בלי יוצא מהכלל שחקני בית. העליתי את חרזי לבוגרים, והיו יובל, ברשצקי, כל אלה.

והאמנת שעם הסגל הזה אפשר לעלות? עלתה באותה רק קבוצה אחת.

אנחנו בשמונה משחקים ראשונים עשינו 16 נקודות, לא הפסדנו נקודה.

זה היה בעידן השתי נקודות לניצחון.

כן. והגענו לפלייאוף העליון. אני היתה לי פרמיה להגיע לפלייאוף העליון ואחר כך עוד פרמיה לעלות, אז תפסתי את שתי הפרמיות.

ליאון ושחקניו בעונת 1988/89 (צילום: אברהם חסון. מתוך אתר המכתש)

אחד המשחקים הזכורים באותה עונה היה המשחק ביבנה עם רימון הגז.

כן, ד"ר לוינקופף עד היום הוא מזכיר לי את זה כי אני מטופל אצלו. הוא אמר לי במשחק – בוא נרד מהמגרש, ניסע לתל השומר. אמרתי – בשום אופן לא, אנחנו חוזרים לשחק. כי חלק מהשחקנים נפגעו. יובל נפגע, עוזי צדקה שכב שם, שלושה שחקנים שכבו. אמרתי – אנחנו נמשיך לשחק ויצאנו 0:0.

למה המשכת בעצם? כל אוהדי ר"ג שהיו ביציע רצו שתרדו מהמגרש.

תראה, מה שקרה לי בשנות השבעים בסיפור ההוא עם עמידר, לא רציתי שיידבק בי או שיהיה איזה דיבור על משהו. היו אומרים המאמן הורה לרדת. מאז הפרשה בעמידר החלטתי ככה מאותו רגע… ואני רוצה להגיד לך שאותה פרשה נתנה לי ציון דרך עד היום, שאני אומר לילדים ואני לא מתבייש, אני אומר להם – לא עושים טעויות בחיים. אני עשיתי טעות אז עם הכדורגל, הייתי צעיר, לא ידעתי, לא חשבתי על זה. כי אם לא הפרשה ההיא, אני לא יודע איפה הייתי היום. אתה מבין?

איפה היית היום אלמלא אותה פרשה?

לא יודע, אולי הייתי אחד המאמנים הבכירים. כי ההצלחות שהיו לי לא היו לאף אחד. אז הפרשה ההיא הפריעה. מה שהציל את המצב זה שעברתי לשחק במכבי ת"א, זה נתן לי לחזור, ואז עליתי עם עמידר, עליתי עם ר"ג, עליתי עם הכח. כי שחקנים אחרים מהפרשה ההיא בעמידר, אף אחד לא חזר מאז. אני היחידי שחזר, כי התעקשתי והתעקשתי. כי מה שקרה זה שבדיון המשפטי בהתאחדות העו"ד שלנו היה גם סגן יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אלמוג אחד, לא זוכר, ממרכז מכבי. אני רציתי ללכת לערער בבית משפט, לקחת את עו"ד אמנון גולדנברג, אבל לא היה לי כסף. באתי לעמידר שיעזרו לי וכולם ברחו. כולם ברחו לפינות, אתה מבין? ואני בתור ילד לא היה לי כסף. רצו ממני אז 5,000 לירות לעו"ד. כולנו היינו מהשכונה, לא הבנו את החיים. עשינו טעות גדולה.

וזה מה שגרם לך להתעקש להמשיך את המשחק ביבנה?

אנשים לא יכולים להבין את זה. עד היום לוינקופף שאני יושב ומדבר איתו, אומר לי – תסביר לי, במצב נורמלי כל מאמן יורד מהמגרש, ואתה התעקשת. אמרתי לו – מוישלה, אני לא יכול להסביר לך את הכל.

זו היתה עונה נהדרת, שהרבה אוהדים זוכרים ומדברים עליה עד היום בהתלהבות.

זה היה השילוב הזה של כולם. קודם כל, יצאנו למחנה אימון בגרמניה וזה הצליח. היה איתנו את חזן… חזן… איך קוראים לו? היה בנוי כמו מיכלאנג'לו.

אברם חזן.

יכול להיות. התחבר הכל. במחנה האימון שיחקנו נגד קיקרס אופנבך שהיו בליגה הראשונה, ניצחנו אותם ואז הם רצו שאאמן שמה. הגרמנים באו אליי. בקיצור, הכל בליגה התחבר טוב. ניצחנו בשמונה משחקים ראשונים, לא הפסדנו נקודה, הקבוצה שיחקה כדורגל נטו. אני זוכר שיצאנו לשעריים, ושוקו איחר. לא נתתי לו לשחק והכנסתי את חרזי, שהיה ילד ואבא שלו גדל איתי ברמת עמידר. האבא אמר לי – ליאון, תראה, הילד שלי נפצע, היה לו תאונה עם אופנוע, ברגים, פלטינות, תשמור עליו. אמרתי לו – לא צריך לשמור עליו, אם הוא טוב הוא יכניס את עצמו להרכב. ראיתי שהוא מתקדם מתקדם מתקדם, ובאותו משחק ששוקו איחר, הוא נכנס חרזי, ניצחנו 2:4 והוא נתן שלוש. ומפה הוא רץ קדימה, ואז הזמינו אותו לנבחרת.

מה אתה יכול לספר על שוקו?

שוקו היה גולר. הוא לא אהב להתאמן, היו רצים בפארק והוא היה נעלם.

איפה הוא?

מתחבא. אבל הוא היה גולר, זה לזכותו ייאמר. הוא היה אצלי בכמה סיבובים בקבוצות, בהפועל ר"ג, ביבנה, בשעריים. היית צריך לדעת איך ללכת איתו. גם יובל נעים היה שחקן קשה. היה עצבני כל הזמן. אני זוכר יום אחד שנתתי לו סטירה בשביל להרגיע אותו, זה היה במשחק בטייבה עם היו"ר שלהם שנפטר.

גם שמריה לא היה קל.

שמריה היה בסדר. שוקו גם רצה את כל התהילה אליו. הוא לא היה מוכן להתחלק עם מישהו.

היתה לו בעיה עם חרזי.

בעקבות זה שרונן נכנס במקומו וכבש, הגיע למצב שהיתה ביניהם מלחמת עולם, אבל ידענו ללכת בין הטיפות. אני זוכר את המשחק האחרון, בחדרה, שאשתי בחיים לא היתה במשחק כדורגל והיא הגיעה עד לשמה.

היה מצב שחששת שלא תקחו את המשחק הזה?

הייתי בביטחון של מאה אחוז שננצח.

אבל לפני זה יש את משחק העלייה עם מכבי יבנה במכתש. מה אתה זוכר מהמשחק הזה?

אני זוכר שניצחנו. מה עוד צריך לזכור יותר מזה?

יום חם מאוד, מגרש חולי, כדור שקופץ, מגיע לשוקו ברחבה, דקה 81.

תראה, זה לא משנה מתי אתה שם גול. כשאתה שם את הגול יותר מאוחר זה יותר טוב. זה גומר את המשחק. אין זמן כבר לחזור.

אז השילוב הזה בין שני שחקני הרכש המוצלחים לשחקני הבית עשה את הסיפור.

היה תלכיד מנצח. חבר'ה צעירים יוצאי הפועל ר"ג שגדלו בקבוצה, שאני לא זוכר בכדורגל הישראלי מצב שהיו רק שני שחקני רכש והשאר שחקני בית. ופה זה הצליח. זה הרבה לזכותם גם של חזי וגם של אבירי, והיה גם את רוני לוי, המזכיר, אורי קרני כבר היה חולה.

והיה בוקסה.

בוקסה היה עוזר שלי, וזה אחד שאהב את הפועל ר"ג. אני לא יודע מה קורה היום שהוא לא הולך בכלל למשחקים. אני מדבר איתו, הוא אומר לי אני לא הולך. למה לא הולך? אומר לי – לא חשוב. הוא לא מוכן. היה לו איזה משהו אולי עם יובל. הם היו חברים טובים ופתאום נותק הקשר. כי אני הייתי בחתונה של הבן של בוקסה, אלון, ולא ראיתי את יובל. שאלתי את בוקסה – איפה יובל, הוא עשה לי תנועה כזו שאעזוב את זה. בקיצור, אצלי בקבוצה היו אז אנשים שאהבו את המועדון. היה גם דני קופמן, קירשנברג, היו קרובים למערכת, היה גילרוביץ', ברשצקי. אנשים שאוהבים את הקבוצה. תראה, הפועל ר"ג ייצרה הרבה מאוד שחקנים שנמכרו החוצה. היתה להם מחלקת נוער מצויינת. היום אתה מסתכל על הקבוצה, אתה לא יודע מי מזוהה עם הפועל ר"ג.

שוקו ושמריה לא היו מין מחנה בתוך הקבוצה?

לא, לא. אגב, אני את שוקו לא ראיתי הרבה זמן. את שמריה ראיתי לפני חודש בראשון. הוא מתעסק בכדורגל קצת, במחלקת נוער, הוא שבע רצון.

עשית עם הפועל ר"ג עלייה מאוד יפה.

ואז אמרתי – זהו, אני לא נשאר בקבוצה. כי בעקבות זה שעליתי עם ר"ג בקדנציה קודמת וירדתי איך שירדתי, החלטתי שיותר לא נשאר בשום מקום אחרי שאני עולה איתם. זו היתה ההחלטה שלי.

טראומה כזו?

כן. הלכתי הלאה. מהפועל ר"ג הלכתי להכח, עליתי עם הכח. כן, האמת שזו היתה אחת התקופות היפות שלי. גם אהבתי לעבוד בהפועל ר"ג. היו חבר'ה טובים וגם עם ההנהלה נשארתי בקשר, הפכנו לחברים.

מה היתה שיטת המשחק שלך שניצחה?

תראה, אני יושב היום בטלוויזיה, שומע את הפרשנים, אני אומר – ריבון העולמים, הם לא יכולים לנהל את הקבוצות שלהם, כל אלה שהם נופלים ליגה ונהיים פרשנים גדולים, לא רוצה להזכיר שמות. אז אחד כזה מבקר את ליפי, ואת כל המאמנים בעולם הוא מפטר. אתה מבין? הקבוצות שלהם נופלים ליגה וכולם פה יושבים ומחכים למוצא פיהם. קבוצת כדורגל דבר ראשון צריכה להיות קבוצה. קבוצה שיהיו מחוברים, לא שאחד ימשוך ימינה ואחד שמאלה. אם יש כאלה צריך לחתוך, ושיהיה הכוכב הכי גדול. ואז יש לך מסגרת בריאה. הדבר השני בבסיס זה הכושר הגופני. אחר כך בהתאם לשחקנים שלך אתה בונה את השיטה שלך.

מה היתה השיטה שלך בהפועל ר"ג ההיא?

קודם כל שתהיה קבוצה בריאה, חזקה, גם מנטלית, גם חברתית, ושיהיה כושר גופני טוב ובהתאם לזה אתה בונה את שיטת המשחק.

אז איזו שיטה בנית בקבוצה הספציפית הזו?

הקבוצה הזו היתה קבוצה מתלהבת, חבר'ה צעירים שעלו מלמטה. זה מזכיר לי את ג'רי בית הלוי במכבי ת"א, שלקח את כל הגווארדיה הוותיקה, שם אותה בצד, לקח את הילדים – צביקה רוזן, קדמי, גיורא, והכניס אותם והם היו קבוצה לכמה שנים. אותו דבר בהפועל ר"ג. הקבוצה הזו התלהבה. לא היית צריך לדבר. קצת משמעת טקטית. מצב חברתי היה מצוין, ושוקו ושמריה התחברו לתוך המסגרת הזו והיתה קבוצה לתפארת.

ובאמת, עשרים שנה חלפו מאז והפועל ר"ג לא מצליחה לעלות.

כי תראה, שנה לאחר מכן הם קנו עשרה שחקנים, 12 שחקנים. אני לא יודע מי התאים או לא התאים לליגה הראשונה, אבל אני הייתי במשחק הירידה נגד באר שבע, ואתה ראית את זה. הבסיס זה שחקני בית. תיקח כל מקום בעולם, הבסיס זה שחקני בית.

אבל גם שנים אחריך היו קדנציות בקבוצה עם הרבה שחקני בית והם לא הצליחו לעלות. יש לך הסבר?

לא יודע, אני לא אוהב לדבר על דברים שאני לא במערכת ולא יודע. הכי קל זה לשבת ולדבר ולהעביר ביקורת. אין לי מושג מה הולך שם, לא מכיר שם.

השנה הזו הולכת להיות עונת עלייה, לראשונה מאז העלייה איתך.

אם הם לא יעלו השנה, בעונה שעולות חמש, אז הם יכולים לסגור את החנות וללכת הביתה. אתה מבין? זה שנה שזו הזדמנות חלומית לכל קבוצה שקצת מכבדת את עצמה.

ויובל נעים ששיחק אצלך הוא המאמן.

לא משנה מי מאמן ומי לא מאמן. אני לא בקשר יומי עם יובל. השאלה הנשאלת היא – אם הם יעלו, האם הם יכולים להעמיד משאבים להחזיק קבוצה בליגה הראשונה. אני רואה קבוצות שעלו והתרסקו לגורמים. קח את יבנה, קח את יהוד, קח את לוד. כל אלה שעלו התרסקו לחתיכות, לא יכולות להרים את עצמן אפילו מליגה ב'. אז לפעמים טוב לקבוצות שהן בליגה השניה והקהל טוב לו גם. אבל אני אומר שקבוצה כמו הפועל ר"ג, עם העבר שלה, עם קהל האוהדים, יש לה פוטנציאל.

איך אתה רוצה שיזכרו אותך בהפועל ר"ג?

כמו שהייתי.

איך היית?

אני חושב שעשיתי את העבודה שלי, חוץ מהטעות שירדנו ליגה. אין לי בעיה בר"ג. תמיד מקבלים אותי בכבוד, מקבלים אותי יפה. בכל מקום שהייתי. בכל מקום יש לי שחקנים שאימנתי שנמצאים במערכת. בר"ג זה יובל נעים כמאמן, ואני מקווה שיצליח להגיע איתם למעלה.

ואז סוף סוף ייסגר המעגל הזה, שהפעם האחרונה היה איתך.

כן. שיזמינו אותי למסיבה – אני אבוא.