המועצה לשימור המכתש

פומרנץ רוצה רובע עתיק בגבעתיים * טוכלר מעוניינת במגרש ידידותי לסביבה עם שימושים לקהילה * איך ישתלב המכתש בשימור שכונת בורוכוב * ומה המשותף בינו לבין אוסישקין * קטעים מהדיון  * ביום חמישי: ראובן בן-שחר מגיב לראשונה

img376/6902/img2789yk8.jpg

סיפור בשלט. בנושא שימור מבנים היסטוריים מגיע לעיריית גבעתיים ציון אפס עגול

אחרי ביזיון המכתש הנעול בפני נשות המועצה לשימור אתרים, סגן ראש עיריית גבעתיים ומס' 2 ברשימה שלו, אנחנו עוברים ללשכתו של יורם פומרנץ, לשיחה חשובה ומעניינת לא רק לעתיד המכתש, אלא גם לשימורם של מבנים נוספים בעיר. לגבעתיים יש סטיגמה של חדר שינה – עיר ללא ייחוד או נקודות ציון. אבל מתברר שיש לעיר הזו מה להציע מבחינה היסטורית, ועם טיפול נכון אפשר להעניק לה קצת צבע ועניין. השאלה עד כמה רוצים.

הפוסט הזה מיועד גם למי שאכפת מהעיר הזו, למי שמתעניין קצת בהיסטוריה וגם בעניינים אורבניים. יש כאן כמה דברים מאלפים ששווה לקרוא ולדעת, גם אם חלק מהם אינם נוגעים ישירות למכתש. המשתתפים: תמר טוכלר, מנהלת מחוז ת"א והמרכז במועצה לשימור אתרי מורשת. טל בן-נון, מחליפתה של טוכלר, כשזו תצא לחופשת לידה. יורם פומרנץ, סגן ראש עיריית גבעתיים. ציפי אובזילר, מס' 2 ברשימה של פומרנץ לראשות העירייה, המיועדת לתפקיד מחזיקת תיק הספורט (יצוין שוב: נשות המועצה לשימור לא הגיעו לצרכים פוליטיים, אלא אך ורק לקידום נושא השימור בעיר). הדיון ארך כשלוש שעות, ובטוב לבי גיליתי רחמנות כלפי הקוראים וקיצרתי את הפרוטוקול לשעה. הטקסטים המודגשים הם הדברים שאמרתי בדיון.

* * * * *

קודם כל תודה לתמר ולטל שהגיעו. יזמתי את הפנייה למועצה לשימור אתרים, מכיוון ששימור המכתש חשוב לי ולעוד אוהדים רבים של הפועל ר"ג, ומכיוון שהוא עונה על הקריטריונים הבסיסיים של שימור – מספר שנות קיומו, הארכיטקטורה המיוחדת שלו, מורשת ספורט ועוד. אני מבין שהמגרש נמצא איכשהו בתוכניות הכלליות לשימור כחלק משכונת בורוכוב כולה, ואני שמח שהגעתן כדי לראות איך לקדם את הנושא, ובהזדמנות זו גם לשוחח על מקומות נוספים בעיר הראויים לשימור.

טוכלר: אני מחלקת את הסיפור לשניים. קודם כל, החל מ-1991 כל רשות מוניציפלית מחוייבת בשימור אתרים על פי חוק התכנון והבנייה. לפי התוספת לחוק הזה, כל רשות חייבת להקים ועדה לשימור. הוועדה הזו צריכה לעשות סקר אתרים (היסטוריים) בתחומה, ואחרי זה לבחור איך לשמר ולהגן עליהם מבחינה סטטוטורית. זאת אומרת שלא מספיק שאומרים את זה, חשוב שזה יהיה מעוגן בתוכניות ושכולם יידעו. בראשית שנות התשעים עיריית גבעתיים עשתה סקר כזה במשותף איתנו, והיו לנו כמה פגישות עם הוועדה, עם ראש העיר אפי שטנצלר, אבל הנושא לא התקדם. במקביל, התגבשו כמה מוותיקי שכונת בורוכוב, שמיקד אותה בזמנו גולדשטיין… אתה מכיר את החבורה הזו…

פומרנץ: כן, הם אלה שעשו את מה שהם קוראים 'המוזיאון הפתוח'.

טוכלר: בדיוק. ומה שקרה הוא שהשנים נקפו, ובעירייה אמרו לנו כל הזמן כן כן כן. אני זוכרת שבאחת הפגישות אמרתי – אני מצטערת שאני אומרת את זה לידכם, אבל האנשים האלה הולכים ונעלמים מהעולם, הם רוצים הנצחה, חייבים לטפל בזה. לסיפור של בורוכוב – הרחוב הזה, השכונה הזו – יש חשיבות ברמה הלאומית. יש פה המון דברים ראשונים שהיו בארץ. הצרכניה הראשונה, משק הפועלות, שאמנם לא היה הראשון, אבל אחד החשובים, תנועת העבודה היתה פה, הנוער העובד, היו כאן שני סליקים של ההגנה, המכון (מים) התחיל פה. בינתיים לא נשאר הרבה ממה שהיה. נשאר בית אלדמע, הסליק ובית-ספר בורוכוב. אבל הסקר הראה שיש עוד הרבה בתים. חלק מהם נבנו על-ידי אדריכלים מאוד חשובים. עכשיו מתבצעת עבודה ספציפית על האדריכל שבנה את בית- הספר בורוכוב. עם טיפול עירוני נכון, אתה יכול להשמיש את הבתים האלה, למצוא דרך לשלב בנייה חדשה וישנה וגם למתג את רחוב בורוכוב. זה לא צריך להיות נושא שרק ותיקי 48 מתעסקים בו, אלא של כולם. המלצנו שיעשו שילוט מיוחד לרחוב, שזה קרה בסוף (ראו צילום למעלה). השילוט הוא רק חלק מהתוכנית לחזק פינות היסטוריות, כמו בפינה של בורוכוב (ופרוג בר"ג), מול בית ממלוק (בית המרקחת הראשון בעיר), מול משק הפועלות ומול בית-הספר. עם פיתוח אחר, עם צמחיה, עם ריצוף נכון ושילוט, אתה מקבל אלמנט שמשרת את הרחוב וגם משרת ערך חינוכי-תרבותי. היו מלא פגישות, ידענו שהולכים להחליף את המדרחוב ולהשקיע בתשתיות. אז אמרנו שבאותו תקציב שממילא הולכים להוציא, אין שום בעיה לשלב את זה. אחרי לחצים, השילוט יצא לדרך. בדרך נפטר גולדשטיין, שהיה בולדוזר לא קטן בנושא השימור, ואמנון יונה נכנס לתמונה.

פומרנץ: רחוב אהרון גולדשטיין (הרחוב של ביה"ס קלעי) זה על שם סבו או אביו.

טוכלר: על שם אבא שלו. ואז חיפשו יוזמות לגיוס כספים והצליחו לדחוף את זה והיו מעורבים בנושא, וגם בשימור תלמה ילין. הרעיון הוא שבתלמה ילין היה צריך לקום מוזיאון-אתר, דיברו על זה כבר שנים.

פומרנץ: מה שנעשה פה עד חמש שנים אחורה אני לא מעורב עד הרזולוציה, כי עוד לא הייתי אפילו חבר מועצת עיר.

טוכלר: אז אני מספרת לך, שתדע, שהכיוונים היו טובים והיתה תוכנית, אפילו תוכנית מבריקה, שהתלמידים של תלמה ילין יעשו איזו הצגה ויהיו שותפים להדרכה, אבל היוזמה הזו בגבעתיים כל פעם פוספסה. וגם כשדובר על שימור, עשו מצגת נחמדה וטקס גדול שחנכו לפני כמה חודשים את מגדל המים המשומר…

פומרנץ: כן, שהביאו את החמור ואת התרנגולות, הפקה של משה כץ, אי אפשר להחמיץ אירוע כזה.

טוכלר: מה שקרה זה שכל האנשים נורא בעד שימור, אבל לא אצלי.

פומרנץ: את יודעת איך זה. אני כראש אגף שפ"ע יכול לספר שהרבה אנשים רוצים שיהיו ספסלים ברחוב שלהם, אבל רק שלא יהיו מתחת לבית שלהם.

טוכלר: בדיוק.

פומרנץ: אבל למה אנשים מתנגדים לשימור המבנים שבבעלותם?

טוכלר: אנחנו פוגשים את זה בכל המקומות בארץ. ככה היה גם בזכרון יעקב, כשבעלי הבתים התנגדו בהתחלה, וגם בתל-אביב. מבנה שטופל בצורה הראויה מבטיח שעוד שנתיים לא תצטרך לשפץ את זה עוד פעם. דבר שני, זה מעלה את ערך הנדל"ן שלו. אתה יכול לראות במדורי נדל"ן איך בתים היסטוריים ערכם עולה. זה מגיע למחירים אבסורדיים.

פומרנץ: ממה הם מפחדים?

טוכלר: חלק מתוך בורות, הם חוששים שזה ידפוק להם זכויות בנייה. אני לא מכירה נכס אחד שעבדנו איתו על שימור והנכס נדפק. לא מכירה. יש בגבעתיים המון בתים שכלל לא נסקרו. כי בזמנו נסקרו רק בתים שקרה בהם אירוע היסטורי נורא חשוב. אבל לבתים יש גם ערכים אחרים. יש גם שימור מרקמי, כמו שקרה בלב תל-אביב.

פומרנץ: גם בית טייבר מוזנח, כואב הלב.

טוכלר: נכון, יש בבית טייבר שלטים כחולים שהעירייה מימנה, שלטים ממלכתיים שאנחנו עושים אותם.

ציפי אובזילר: אם יש חוק שחייבים להעביר את רשימת האתרים בעיר והעירייה מחוייבת לעשות את זה, אז איך עיר יכולה להגיד – אנחנו הורסים. איפה החוק פה?

טוכלר: הבעיה העיקרית היא אכיפה. מבחינת החוק, אם את בעלת נכס והבית שלך לא מסומן לשימור, אז אין לי אפשרות מעשית לאכוף. צריך שהוועדה המחוזית תטיל סנקציות על הרשות כדי לקיים את זה. העניין זה לא אם אפשר, זה אם רוצים. בית ממלוק זה פיילוט אפשרי, כי העירייה נתנה שם זכויות בנייה לבנות על הרחוב. יש את יונתן ממלוק (בנו של הרוקח הראשון בעיר וממייסדי שכונת בורוכוב), שאכפת לו מהמורשת ובצדק, כי הסיפור של ממלוק מאלף ברמה ההיסטורית, והבית עצמו אטרקציה. אפילו דיברנו על להפוך אותו למוזיאון. גם הנכדה למדה את אותו מקצוע, ואפילו משתמשת במרשמים של הסבא. מה יותר חכם לשקם את זה כמו בית מרקחת, שייראה כמו פעם, אבל שיהיה בית מרקחת פעיל ושהמשפחה תרוויח מזה כסף? בקיצור, העירייה היתה צריכה לעשות את רשימת המקומות כדי שיוכלו להגן עליהם, ושני הגורמים שיכולים לעשות את ההגנה זה או העיריה דרך הוועדה המקומית, או הוועדה המחוזית. ואם הוועדה המקומית לא מקדמת את זה, אין לי כלים לאכוף את זה מול רשויות.

פומרנץ: ואם לא אוכפים את זה, יש לך דרך לעורר הדים ציבוריים? נניח אם יש ראש עירייה מסוים שאטום לנושא וזה לא עובר אותו.

טוכלר: תשאל את רון חולדאי, הוא יגיד לך. תגיד לחולדאי 'טוכלר', תראה מה זה עושה לו.

פומרנץ: אז יש לך כלים שיגרמו לאותו ראש עיר שלא מודע, לא מחובר, או לא מעוניין?

טוכלר: הוא יקבל מכתב דרישה מהוועדה המחוזית. דבר שני, בכל ועדה מחוזית יש יועץ שימור, שהוא אחד מבודקי תוכניות הבנייה.

פומרנץ: אגיד לך מי אשת המפתח אצלנו. לפני חצי שנה הכנסנו פה פונקציה במערכת, הבאנו אדריכלית שההגדרה שלה היא יועצת לעירייה ולאגף שפ"ע לנושא תכנון ועיצוב העיר.

טוכלר: מעולה. איך משיגים אותה?

פומרנץ: אם תהיי מאוד נחמדה, אדאג שתצאי מפה עם הטלפונים שלה.

טוכלר: אני לא יודעת מה זה נקרא אצלך להיות נחמדה.

פומרנץ: את זה את תדעי בסוף הפגישה. אם תקבלי את הטלפונים, סימן שהיית נחמדה.

טוכלר: בקיצור, המטרה שלנו זה לא להקים עוד מוזיאונים…

טל בן-נון: הרחוב הוא המוזיאון. מעניין שבחו"ל מקומות שיש בהם מעט היסטוריה, נאחזים בשיניים במעט ההיסטוריה שיש להם. זה קורה באירופה, באוסטרליה, בארה"ב.

אובזילר: יש מקומות בחו"ל שאתה רוצה לצבוע את הבית מבחוץ, ואתה לא יכול אפילו לשנות את הצבע.

טוכלר: ההבדל הוא שבאירופה המודעות לנושא קיימת. לנו אין מודעות למורשת. אנחנו תרבות של שטטל. אין לנו מורשת בנייה.

בן-נון: ביהדות, המורשת שלנו היא כתובה. אנחנו רגילים אלפיים שנה לנדוד ממקום למקום, התרבות החומרית לא חשובה. מה שחשוב זו המילה הכתובה, זה ספר הספרים והמנהגים. זה תהליך שקשה לעבור אותו.

טוכלר: מה שקרה בתוך התהליך הזה, שגם יש את השיטה הזו שכל מנהיג שמגיע צריך למחוק את מה שהיה לפניו. היום יודעים שבעזרת שימור אתה מחיה את מרכזי הערים.

אובזילר: באופן כללי מורשת ספורט זה דבר שחשוב לשמר, ומעבר לזה דברים שאני שומעת – כל מה שקשור לעבר שיש בו דברים עם מסורת, אין סיבה לבנות על חשבון זה עוד בניין. תמיד אפשר למצוא מקומות אחרים לבנות. דברים כאלה אין הרבה בגבעתיים, בטח ובטח כשמדובר על רווחת רבים מהתושבים, או לעתיד של הילדים, שבמקרה שלנו זה בית הספר לכדורגל שהם נמצאים שם (במכתש) ופועל כל-כך הרבה שנים.

פומרנץ: הבעיה של המכתש היא שלפני כ-15 שנה העבירו בוועדת בניין עיר מקומית את התב"ע על השטח מספורט, פנאי ונופש, לתב"ע למגורים. זה פשע סביבתי, אין לי בעיה להגיד את זה. זה מנוגד לכל היגיון, ובשביל השקיפות אני חייב לומר שאני שזור באגודה הזו, שיחקתי שם בגיל צעיר, הייתי כתב ספורט ואני מחובר ומזוהה כאוהד הקבוצה. אבל מעבר לקבוצה הבוגרת, שעושה את הכותרות והיא חלון הראווה, שוכחים שבמקום הזה מתקיימת פעילות ספורט טהורה עם כ-500 ילדים מגיל צעיר מאוד. זה מיתקן שמשמש לספורט פעיל. הנה יש כאן צילום אוויר של העיר. פה רואים את המכתש ואפשר לראות שאין עוד דבר דומה באיזור. אז יש כאלה שאומרים – שיילכו לפארק, או שיבנו להם מגרש אצל צבי בר ברמת-גן. ומה עם הילדים האלה? לאיפה הם יבואו? אנחנו אמנם דור של הורים שמסיעים כל הזמן את הילדים בשעות היום, אבל כדורגל שאינו חלק מהקהילה הופך את זה להרבה פחות זמין. מגרש שהוא חלק אינטגרלי מהעיר, זה דבר מהותי.

טוכלר: אבל יש בעיה שמטרידה אותי. כי אנשים גרים מסביב למגרש כשיש משחק כדורגל עם אוהדים, וזה מפגע לא קטן.

פומרנץ: אם תעשי סקר לא מחייב בקרב תושבי השכונה, הם יגידו לך שהם מעדיפים את המגרש.

וזה מפגע של רק פעם שבועיים.

פומרנץ: הטירדה זה כל שבת שנייה. לצערנו, בהיבט הספורטיבי הקבוצה לא היתה במקומות שמביאים הרבה קהל, אז גם הרעש היה מינורי מתוקף הנסיבות.

ומדובר בתשעה חודשים בשנה בלבד, וכל שבת שניה.

פומרנץ: וגם תסתכלי על שני הרחובות האלה שמשני צדי המגרש. קודם כל, בונים פרויקט אדיר ברחוב בן-ציון ישראלי, רחוב ללא מוצא. כל מי שיגורו שם יהיו חייבים לצאת מכאן, לפנות ימינה לרחוב השניים, שמאלה ושוב שמאלה לרחוב בורוכוב, כי הכל חד סטרי. את מבינה שעל שני הפסים האלה שמשני צדי המגרש, להציב שני מגדלי מגורים, שזה אומר גני ילדים ותשתיות, זה פשוט מנוגד לכל היגיון, ולכן התושבים באיזור נגד.

img376/1227/50295858qp0.png

 צילום אוויר של שכונת בורוכוב, עוד לפני הקמת הקניון הקטן בעורף המכתש

בן-נון: אז איך העירייה נתנה לזה יד?

פומרנץ: זה קרה לפני 15 שנה, הדעה שלי ידועה…

טוכלר: אבל איך קולטים את האנשים במגרש? הרי מגיעים מאות. איפה המכוניות חונות?

פומרנץ: היה פה משחק די מפורסם לפני שנה נגד מכבי חיפה. זה היה בגביע, והיה מה שנקרא בסלנג שלנו 'מגרש מפוצץ'. עובדה שזה מסתדר. אנשים מוצאים חניה…

במשחקים מהסוג הזה, המשטרה סוגרת את דרכי הגישה למכתש ואנשים חונים רחוק.

טוכלר: כי אם נצליח לשמר את המקום הזה בעזרת טיפול נכון, אז יהיו לו יותר שימושים מאשר קבוצת כדורגל.

פומרנץ: קודם כל, יכול להיות שזה לא ייגע לעניין שלנו, כי אם הקבוצה תעלה ליגה, אז בליגה הראשונה מסיבות של תקנים ספורטיביים, המגרש רחוק מלעמוד בהם, אז סביר שהקבוצה תשחק במקום אחר ואז המגרש ישמש יותר את מחלקת הנוער פרופר. אז מעבר לקבוצה הבוגרת, יש כאן מיתקן שיש לו תפקוד קהילתי. דבר שני, זה ההיבט האורבני. הכי אידיאלי שבמקום המכתש יהיה פארק. לא מגרש כדורגל ולא בניין מגורים. אבל לצערנו אנחנו יודעים שאין יותר דברים אוטופיים. עדיף לשכנים להשאיר את המציאות כמו שהם מכירים אותה, מה שנותן סוג של נוף. כי אם תסתכלי (מצביע על צילום האוויר), היציע שמתרומם מעל המגרש מאוד גבוה ומגיע לקו של בית-הספר בורוכוב. וכשאתה יושב למעלה אתה רואה את הנוף עד הים, עד סוף קו האופק של תל-אביב. ומי שגר בבניינים ליד, יש לו את אותה נקודת מבט.

טוכלר: אני לא חזקה בכדורגל, אני מודה, אבל ממה שאני זוכרת במשחקים שראיתי יש בלונדון ובערים אחרות מגרשים שנמצאים באמצע העיר.

פומרנץ: ברור שיש, כי קודם בנו את המגרש ואחרי זה העיר התפשטה והתרחבה.

טוכלר: כי את ימק"א הזיזו בשלב מסוים.

פומרנץ: גם בלומפילד בתוך איזור בנוי, הוא בתוך עיר, לא בפאתי עיר.

טוכלר: הוא יושב קרוב לתשתיות.

אני חייב להוסיף לשיחה את ההיבט ההיסטורי של המכתש. המגרש הזה קיים שמונים שנה, שימש בתחילתו כאמפיתיאטרון של גבעתיים, שימש לעצרות פוליטיות, בן-גוריון נאם כאן. יאיר גרבוז, שהוא אוהד הקבוצה, סיפר על אירועי יום העצמאות שנערכו במכתש, באחת הפעמים גם עם אורי זוהר ושייקה אופיר. המכתש שימש לטקסי ביכורים, לימי ספורט של בתי ספר. כך שבעבר הוא לא שימש רק את הפועל רמת-גן, אלא גם לצרכים אחרים של הקהילה.

טוכלר: ברור לכולם שהמגרש הזה מיתולוגי לא רק לאנשי גבעתיים. המתחם הזה חשוב גם לנוער העובד. הם אמרו לנו – רק תגידו ואנחנו נגיע להפגנות, כי יש פה משהו שהוא ערכי.

בקטע הספורטיבי חשוב לציין שהפועל רמת-גן זכתה כאן באליפות המדינה ב-1964 עם השוער יעקב חודורוב, זוכה פרס ישראל לספורט, ועם דוביד שוייצר, המאמן האגדי, שכאן עשה את האליפות הראשונה שלו. כלומר, אם את מדברת על ערך של מורשת ספורט, יש למגרש הזה ציון דרך גם בכדורגל הישראלי.

טוכלר: ידוע לנו שהמכתש היה הליבה התרבותית של העיר, כמו שדרות רוטשילד בתל-אביב. כדי להקים את המכתש לקחו ילדים מבית-הספר בורוכוב, ואז פנו לעיריית תל-אביב כדי שיביאו משם זבל למלא את החללים. מנהלת בית-הספר פנתה לרמת-גן שיתנו להם חביות ומילאו אותן בחול. ככה זה היה כשהקימו את המגרש בתחילת שנות השלושים. כשאנחנו דיברנו בזמנו על הערך השימורי, אף אחד לא דיבר לחזור אחורה לשינוי הייעוד, כי זה המצב וזו הסיטואציה. ובהערכת מצב הבנו שאנחנו לא יכולים להתנגד לבינוי על המכתש, אבל אמרנו שמבחינת האמירה יש חשיבות לשמירת המבט על הנוף הפתוח, שמירה על הציר והתייחסות לסיפור של המכתש בהיסטוריה של העיר. ואז דיברו שתהיה ישיבה שלנו עם העירייה ועם היזמים, ונבדוק מה האלטרנטיבות להשאיר שטחים לפעילות ציבורית. כמובן ששום דבר לא יצא, ואני מקווה שעכשיו יתחילו לזוז דברים. הליבה הקריטית זה בורוכוב. מבחינת השימור בעיר ומבחינת העיר גבעתיים ומבחינת המיתוג שלה.

פומרנץ: זו השכונה הראשונה, זו ערש גבעתיים.

טוכלר: המכתש היה אחת הנקודות הכי חשובות, והסיפור שלו זה שהצורה שלו היא מכתש. ברגע שאתה בונה שם מפלצות, מגדלים, אתה שובר את המכתש, אתה פוגע באופי שלו, אתה חוסם את המבטים, אתה שובר את הסיפור, שזאת הליבה של גבעתיים, ולא רק של גבעתיים. במטרופולין תל-אביב, המכתש (הכוונה לצורה הגיאולוגית) הוא אחד המותגים הכי גדולים. במדינות נאורות לא היו מעיזים לגעת בו, וזה בלי קשר אם יש שם כדורגל או אין. אלא כערך למכתש, לסיפור שלו, לאירועים שקרו בו, לכדורגל, לתנועות הנוער, לכל סיפור שכונת בורוכוב וגם לפוטנציאל העירוני שלו כיום. ואם מדברים על חשיבות לנוער, זה כמו שהיה לנו עם אולם אוסישקין. אם קבוצת הכדורסל תשחק שם או לא, מעניין לי את הסבתא. העניין הוא שיהיו שם חוגים לילדים, או פעילות לנשים. אבל יושב פקיד בעירייה ואומר – שייסעו עוד שמונים קילומטר, לא אכפת לו. זה זילות של איכות החיים וזילות של עידוד תרבות. זה כמו שאסור להוציא את צופי ים מנמל יפו, כי ברגע שתוציא אותם אז גמרת את הרוח המיוחדת שלהם.

img151/4175/94410119lw0.png     img229/1442/94628551qk2.png

תמר טוכלר ויורם פומרנץ. מנסים למצוא מוצא

מה בעצם משותף בין המכתש לאולם אוסישקין?

טוכלר: המשותף הוא סיפור של שימור מורשת ספורט. אגב, אנחנו לא היינו בעד שימור הבניין, אלא בעד שימור הסיפור. להבטיח שתתקיים שם איזו פעילות ספורט, כי באיזור הזה היה תחילת הספורט העברי – המכביה הראשונה. בסיפור של אוסישקין, אי אפשר היה להתעלם מהתגובות של אנשים מכל שכבות העם, שהגיעו להגן על האולם, ובאיזה עוצמות. לראות אנשים לוקחים חתיכות של המגרש, אתה לא יכול להישאר אדיש לזה. אבל אחד הדברים הנוראים שקרו במאבק על אוסישקין, שכמה מופרעים הלכו וחיללו את הקברים של ההורים של חולדאי, לקחו את המאבק למקומות רעים ופשוט הרסו את כל הפעילות הציבורית. קומץ אנשים דפוקים בנפשם ובמוחם דפקו את המאבק. ומאז, כל פעם שמדברים בתל-אביב על שימור, רון נזכר באותם דפוקים וזה מאוד אמוציונלי בשבילו, למרות שהוא עושה המון למען שימור. אוסישקין נשאר צלקת בלב כולנו בגלל אותו אקט נוראי. אנחנו אחרי זה כתבנו מכתב שאם זאת השיטה, אנחנו חוזרים בנו, לא תומכים בזה יותר. אני מקווה שהסיטואציה הזו לא תהיה במכתש.

לא תהיה.

טוכלר: מה מצב תוכניות הבנייה על המכתש? כולן אושרו בכל רשויות התכנון?

פומרנץ: ודאי. לפני 15 שנה שונתה התב"ע מסיבות של כל מיני בעלויות וכל מיני עיסקאות עם קבלנים. כך שכיום כל הזכויות שייכות ליורוקום נדל"ן, חברת יזמות, שקשורה בהסכם עם אוסיף, החברה לביצוע. ואז פתאום החלו עניינים עם בית משפט, כשהפועל ר"ג התנגדה לפינוי וטענה שהעסקה לא חוקית ושהפיצוי שקיבלה לא הוגן. מי שמכיר טוב את ההיסטוריה של העניין בעירייה זה אלי סמוכה. הוא חבר מועצה קדנציה רביעית או חמישית, היה בוועדת תכנון ובנייה. היה אלוף ישראל באופניים של הפועל רמת-גן.

טוכלר: אם היה מצב שהיו טורחים להשלים את סקר האתרים, או למשל היו אומרים שהמכתש הוא מרחב לשימור… כי ההתנגדויות של התושבים לבנייה על המכתש הוגשו אחרי שהסקר היה מוכן, זאת אומרת אם בשלב הזה העירייה היתה משלימה את המהלך שלה, שהיא צריכה לעשות על-פי חוק, להכרזת האתרים לשימור, אי אפשר היה להעביר את התוכנית הזו, בטח לא במתכונת הנוכחית שלה.

פומרנץ: נדמה לי, אם אני לא טועה, שעל-פי חוק יו"ר הוועדה לשימור אתרים בכל עיר זה ראש הרשות.

טוכלר: נכון, זה החתול ששומר על הטונה.

פומרנץ: לי אין השפעה למה החליטו ככה, אבל אני רוצה לומר שאם בנובמבר אני אהיה  בתפקיד הראשי בעיר, אני כן אדאג שזה ייעשה. אם ראש הרשות לא רוצה שימור או לא מגיע לזה, אז זה לא קורה. כי לי יש תפיסה מסוימת, ואני מאמין שיש מקומות בארץ שראשי רשויות כן הולכים איתכם.

טוכלר: תסתכל על עיריית ראשון-לציון, פשוט תענוג. תראה מה מאיר ניצן עושה למען השימור אצלו, כמה משאבים. אבל זו אוטופיה, זה לא נראה ככה בשאר הערים בארץ. בראשון זה נכנס לסדר עבודה. גם בתל-אביב, עם כל המלחמות שעשו. כל בניין לשימור שעשה את זה, רק הרוויח ולא הפסיד. תראה כמה כסף עיריית תל-אביב מרוויחה היום מאונסק"ו בגלל השימור. ומה זה עשה לשדרות רוטשילד, פשוט תענוג.

ואיפה זה שדרות רוטשילד של גבעתיים?

פומרנץ: שכונת בורוכוב.

טוכלר: אני אומרת אחרת – אין כמו שכונת בורוכוב. אין עוד דבר כזה בארץ, זה משהו מיוחד. ולכן צריך לעשות מאמץ מיוחד לשמר את השרידים שנשארו. אפשר לעשות את זה עם השקעה יחסית גדולה, כמו שהצענו בזמנו. יש תוכנית מוכנה שהעירייה ומינהל ההנדסה התעלמו ממנה. זה נגמר בזה שעשו שניים וחצי שלטים יפים נורא, אבל זה לא עשה את האפקט ברחוב. יש עדיין אפשרות בקצת שנשאר, לעשות דברים בבורוכוב. ברגע שיש לך בניינים וצמחייה לשימור, זה מחייב זכויות בנייה קצת שונות ואז זה מבטיח איכויות אדריכליות יותר טובות. אז יש לנו בסך הכל בבורוכוב חמישה מבנים, הפיתוח ושפת הרחוב שאפשר להבליט את זה החוצה. המושג הזה לוקאל פטריוטיזם נורא חשוב. לוקאל פטריוטיזם של גבעתיים, של שכונת בורוכוב, חוץ מהסיפור ההיסטורי, המכתש הוא הלב שלו, אי אפשר להתעלם מזה. צריך למצוא את הממוצע בין הצרכים האורבניים לצרכי הציבור שגר ליד המגרש, לבין ידע מקצועי מגופים חיצוניים, ודרך הממוצע הזה למצוא את התשובה איך לעשות בדיוק.

פומרנץ: גם האגודה עצמה זה סוג של בעל הבית כיום, שצריך לשמוע אותו.

בן-נון: השאלה למה לא לפתוח את המגרש ולהחזיר אותו קצת לשימושים שהיו בו בעבר?

אפשר להחזיר את טקס הבאת ביכורים, שקורה בפגרת עונת הכדורגל.

פומרנץ: קודם כל, רק שתבינו שבמהלך העונה השוטפת דשא זה דבר יקר מאוד, כי זה דשא מקצועי ופה היו הרבה בעיות עם הדשא במשך שנים בגלל סוג האדמה, והשקיעו הון. אז כמה שמשתמשים בדשא זה גורם לו לשחיקה. בסוף העונה הדשא מגיע למצב הכי פחות טוב ואז בקיץ עובדים עליו כדי להכשיר אותו לעונה הבאה. אבל הנה סיפור ממש מעכשיו. השנה פנה תיכון קלעי, שאין לו חצר גדולה, וביקש לעשות את טקס הסיום שלו במכתש.  הנהלת הקבוצה הסכימה, כי מי שעומד כיום בראשות ההנהלה, ירון קוריס, הוא בעצמו בוגר קלעי. הם החליפו מכתבים באופן רשמי, הכל כבר היה מאושר, אבל זה לא קרה בסוף כי המשטרה השיתה על בית-הספר תנאים כאלה שמנהלת בית-הספר הבינה שבתרגום כספי אין לה אפשרות לקיים את זה במכתש, ולכן נאלצה לקיים בסוף את האירוע בבית-הספר. אז במכתש כן פתוחים לאירועים ציבוריים, אבל צריכים להיות הגונים איתם. בסך הכל זו קבוצה שאנשים משקיעים בה כסף פרטי לגמרי, וזה עולה הרבה להחזיק קבוצה מקצוענית. לכן, כשמסתיימת עונה יש תפר דק, שבועיים שלושה, אולי חודש, שזה זמן מת. אחרי זה הם זקוקים לזמן שנשאר לתחילת העונה כדי לעבוד על הדשא מחדש, ואז אתה לא יכול לקיים שם בעצם כלום.

טוכלר: זה מאוד בעייתי מה שאתה אומר, כי זה נשאר נכס של קבוצת משתמשים מאוד מוגבלת.

פומרנץ: אבל גם בית לשימור שייך לבעל הנכס.

טוכלר: זה לא אותו דבר. יש פה מצב שאתה רוצה לעשות היפוך של החלטות שהתקבלו. הנקודה כיום היא שהמצב כמעט בלתי הפיך. אי-אפשר לעצור את זה, כי יש לחברת הנדל"ן זכויות שהם קנו על המכתש. מישהו יצטרך לשלם פיצויים.

פומרנץ: במקרה ליורוקום יש פרויקט אחר בעיר, מה שנקרא סיטי צפון, שזה המתחם של בית חרושת פרימן. גם עם זה, אם היינו במקום נורמלי, זה היה מקום לשימור. סבא שלי עבד שם בתור מנהל תחבורה. יורוקום היא בעלת הזכויות על המקום. יש תקדימים שתמורת זה שלקחו להם מגרש במקום אחד, אפשר לעשות ניוד זכויות ולתת להם זכויות מוגדלות על השטח בצפון. וכאן השמיים הם הגבול. במקום הזה לא מפריע לאף אחד אם מגדל של 30 קומות יהיה 42 קומות.

יורם, איפה עומד נושא שינוי התב"ע על המכתש בוועדה המקומית?

פומרנץ: אני כבר ארבעה חודשים מבקש מראש העיר לכנס את את הוועדה ולהעלות את הנושא על סדר היום. אבל כרגע אין לראש העיר אינטרס להחזרת המצב לקדמותו, וזה אני למד מצורת ההתנהלות שלו. במשך ארבעה חודשים, כל חמישי בחודש, כמו שעון שוייצרי, הוא מקבל ממני מכתב תזכורת ולא מכנס את הוועדה, כי הוא יודע שברגע שיכנס אותה זה יעבור. מסיבות של אסטטיקה ציבורית, לא ראוי בעיניי שסגן ראש עיר יילך לבית-משפט ויכפה על ראש העיר לכנס את הוועדה. חשבתי שלחץ ציבורי כן יכול לקדם את זה ולכפות עליו לכנס את הוועדה. כי זו חובתו של ראש העיר. זה לא עסק פרטי שלו.

כיצד אתן, כנציגות המועצה לשימור אתרים, רוצות שהעירייה תפעל בנושא?

טוכלר: אנחנו רוצים שהעירייה תממש את החובה החוקית והציבורית שלה, ותכריז על אתרים לשימור. כשהאתרים האלה יהיו מוכרזים, יותר קל לאכוף את זה. למכתש יש חשיבות כחלק מעיצוב הסיפור ההיסטורי של השכונה. צריך למצוא לו שימושים נוספים לעשות בו. כי יכול להיות שההחלטה תהיה – שעם כל הכבוד, כדורגל זו מעמסה מאוד גדולה, אז בואו נעשה פה פארק ציבורי עם מוזיאון שיספר את הסיפור. אנחנו לא באים עכשיו ואומרים אם זה יישאר מגרש כדורגל. כי למשל, עצם זה שיש את החומות האלה שאוטמות את המגרש, זה פשוט נורא. מה שהייתי עושה מחר בבוקר זה שותלת צמחים מטפסים על החומות, לעשות את זה למשהו יותר ירוק לסביבה.

זה לא רק החומות, יש גם תיל קוצני למעלה שמזכיר כלא, אבל מצד שני ככה נראו פעם מגרשי כדורגל בארץ. אין היום מגרשים כאלה. אז אם את מדברת על המכתש כאתר מורשת ספורט, כמונומנט, אז יש כאן עדות חיה. גם חומה עם תיל באמצע שכונת מגורים זה משהו ייחודי וחינני, שאפשר כמובן לעצב את זה קצת אחרת, שלא ייראה כדבר מאיים.

טוכלר: אני מחלקת את זה לשניים. מה היכולות שלנו מבחינת האמירה, ושנית, גם אם מחליטים שזה נשאר כדורגל, יש דרכים להפוך את החוויה של מגרש כדורגל למשהו יותר אסתטי סביבתי. אתה יכול שהחומות ייעשו בצורה שונה, או להתקין מתקנים אקוסטיים שמצמצמים את הרעשים שמגיע לדירות. בכל אופן, צריך לבדוק איך אתה מגדיל את הפוטנציאל של תמהיל השימושים במגרש. כי אם אתם באים ואומרים שהחשיבות של המכתש הוא שזה מרכז פעילות של הישוב, אבל עכשיו בגלל הדשא אי אפשר לעשות כלום, אז אולי פעם אחת בשנה ניתן את המגרש לאיזה אירוע – זה לא מספיק כדי להגיד שזה נועד למען הקהילה.

בן-נון: אני חושבת למשל על מקום כמו מגרש האתלטיקה ברמת-השרון. זה מגרש ששייך לאגודת האתלטיקה של רמת-השרון, אבל הוא פתוח כל הזמן, בנו שם מתקנים לתושבים כמו חדר כושר בחוץ.

זה מגרש עם חשיבות היסטורית?

בן-נון: זה לא אתר היסטורי, אבל מבחינת שימושים הוא נגיש.

פומרנץ: אבל יש הרבה מתקנים בגבעתיים לשימוש הציבור. יש אולמות ויש גם בבתי הספר, שזו המדיניות שלנו, שאחר-הצהריים הם פתוחים וכל המתקנים שיש בהם, כמו כדורסל, הם לשימוש הציבור.

טוכלר: על הבסיס הזה אפשר לומר, שיש את כל הפונקציות הספורטיביות במקומות אחרים בעיר, ואז אולי באמת לא צריכים מגרש כמו המכתש, כי אם במילא הקבוצה תעלה ליגה אז אתם אומרים שהם לא יוכלו לשחק על המגרש הזה.

אבל היא צריכה מגרש אימונים, היא צריכה בסיס.

פומרנץ: ויש את מחלקת הנוער.

המכתש משמש לא רק את הקבוצה הבוגרת, אלא עוד עשרים קבוצות נוער וילדים.

טוכלר: מאה אחוז, אבל להכניס למכתש את מסת המגדלים הזו, שהיא אסון טבע מבחינה אורבנית, זה דבר שאפשר להבין. את העניין שצריך לשמור שם כמה ערכים, אני יכולה להבין. העניין של השימור אולי גם בא בחשבון, אבל מאוד קשה לשכנע כשאתה מגיע למקום ורואה את הדבר הלא אסתטי הזה… זה שאתה אומר שזה מגרש מיתולוגי עדיין לא אומר שזה אמור להמשיך להיות ככה.

אז איפה הנושא של שימור מורשת ספורט שדיברת עליו?

טוכלר: רגע, רגע. אני שמה על השולחן את כל הדברים. כשמגיעים לוועדה, ואין שם מודעות לנושא שימור ספורט, הם יכולים להגיד – אתם יודעים מה? רוצים לבנות היכל ספורט, אולי תעשו את זה ביד-אליהו, אולי תעשו את זה בבלומפילד. למה צריך כזה מגרש דווקא במרכז מטרופולין, על אדמות כל-כך יקרות? צריך להבין איך עובדות הרשויות. זה שאתה אומר שיש פוטנציאל להעביר זכויות בנייה לשם, יש על מה לדבר וזה הגיוני. אבל צריך לחשוב איך להפוך את המגרש הזה למשהו שמשרת את הקהילה אחרת. יכול להיות שצריך להכפיל את התקציב של הטיפול בדשא כדי לאפשר יותר פעילויות. צריך למצוא את השילוב של לתת עוד דברים לקהילה, עם משהו שיהיה יותר ירוק לסביבה. כי רוב האנשים שיושבים בוועדות תכנון לא יבינו מה אתם רוצים מהחיים שלהם.

פומרנץ: הם בטח יגידו – המבנה המכוער עם החומות המגעילות.

טוכלר: כי המגרש כדורגל הזה נראה כמו מפגע, מה לעשות. הוא יכול לשמש לאותה מורשת אדירה, אבל חייב גם ללוות את זה כחוויה סביבתית, יפה ונעימה. וזה אפשרי. וזו בעצם הנקודה היום. אם העירייה היתה מכריזה על אתרים לשימור, היה מתפתח דיון בוועדה המחוזית בקטע של התנגדות התושבים, ואז היינו מציפים מולם את החשיבות האורבנית של המקום, וזה היה פותח עוד ערוץ חשיבה. כי ברור שהתושבים יתנגדו שיבנו להם מגדל ליד הבית. אבל אם היו מביאים פן יותר רחב, אז הוועדה המחוזית היתה מדברת אחרת וזה בעצם הפאק שלכם.

פומרנץ: התובנה שלי בנושא היא רחבה יותר. שבעצם שכונת בורוכוב כיום, כמו כל עיר אירופאית, עיר ותיקה, צריכה להיות הרובע העתיק של גבעתיים.

טוכלר: היא הלב.

בן-נון: היא הלב ההיסטורי.

פומרנץ: מבחינתי בכל אופן, אני רוצה שזה יישאר כמו שזה היום. כרובע עתיק זה פותר בעיה. זה נותן את הבאלאנס שניתן למצוא מה השימוש הכי מתאים לו.

בן-נון: היום אנחנו מדברים על מה שנקרא שימור מתחמי. לא שימור של בית בודד או באר עתיקה, אלא על רוח המקום, שימור של מתחם שלם, עם שפת רחוב נכונה והדגשים נכונים ושימור של אלמנטים.

פומרנץ: אני בהחלט הולך לקדם את העניין הזה.

טוכלר: זה נורא נחמד שאתה אומר את זה, אבל כבר לא נשארו פה הרבה בתים.

פומרנץ: עם כל הפגיעה במה שהרסו והורידו, עדיין יש המון מקומות שנשארו, וזה הסליק, וזה המכתש וזה בית-ספר בורוכוב והבית מרקחת, או הנחלה של משפחת חקלאי, ובית הראשונים ובית שניידרמן. אלה מקומות שפועלים מיום קום העיר, וגם בית החרושת פרימן שעוד לא הרסו את הארובה מהלבנים האדומות האלה, שזה דבר מקסים. בסך הכל זה יוצר איזור של רובע עתיק שהופך את העיר למשהו אחר. ועבור תושב המקום זו גאווה לגור במקום כזה.

לסיכום, מה הצעדים הבאים?

טוכלר: העירייה חייבת דחוף לכנס את ועדת השימור ולקחת החלטות. ללכת ולהשלים את רשימת האתרים לשימור. אפשר לקחת את הרשימה הקיימת ולתת לה מעמד סטטוטורי, זה קודם כל! אחר-כך נלך הלאה, אבל קודם כל תעשו את זה.

* * * * * * * *

ביום חמישי בערב חלק ג': ראובן בן-שחר, ראש עיריית גבעתיים, מגיב לראשונה מדוע אינו מכנס את ועדת בניין עיר לשינוי התב"ע על המכתש, על פי יוזמתו של פומרנץ. בנוסף לכך תהיה התייחסות להודעה של ירון קוריס באתר הרשמי.  

פוסט זה פורסם בקטגוריה מצילים את המכתש, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

31 תגובות על המועצה לשימור המכתש

  1. בורוכוב לעד הגיב:

    מסמך חשוב ומרתק. שלמה תודה שהבאת.
    זה הזמן להודות כתושב גבעתיים שהעיריה אימפוטנטית בהמון מקרים לא רק באי שימור ,למשל כמו זה שנתנו לאנטנות על הגבעה ברחוב המרי לשדר קרינה מסרטנת, רימו את התושבים שהורידו את הצלחות אבל היו שם 2 פעילות כל הזמן.
    בנושא של לשמר מקומות אזכיר את בתי הקולנוע נגה , סטודיו ואורלי שכולם פעלו בשכונת בורוכוב פחות או יותר , אני מכיר וילה עתיקה מפוארת ברחוב בורוכב לא רחוק מגן העיגול שעם שיפוץ נכון היה יכול להיות יופי של בית אבל הרסו ובנו שם בניין 4 קומות מכוער.
    צריכים לתפוס את פומרנץ עם כמה אכפתיים כמו סמוחה, רן קוניק , אנשים שטובת הפועל ר-ג לנגד עיניהם ולרתום אותם למאבק כי הבן שחר לא עושה כלום, סתם מושך זמן. אם רוצים שגורל המכתש לא יהיה כמו בתי הקולנוע ובתים אחרים שנהרסו העיריה חייבת להזיז את התחת אחרת גם המעט לא יהיה יותר.

  2. לבורוכוב לעד הגיב:

    כפי שהבנתם במהלך עונה שעברה, יש רבים מהאוהדים שאם יתבקשו להגיע להפגין את דעתם
    בפני עיריית גבעתיים -כחוק,,זה יקרה.
    כפי שיצאנו לחשיפת השלט במגרשים -ארקדי ואוסיף-נצא לשנקין ויצמן ועוד ונעורר עניין.
    הבחירות קרובות.
    תחשוב על אלפי האוהדים שגרו בעבר בגבעתיים,אך נותרו להם קרובים שיושפעו.
    משמע-נראה איך שלמה מוציא את בן שחר בחמישי

  3. פופאי המכתש בגבעתיים הגיב:

    אני אתייחס לכמה דברים ראשית כל לראש עירית גבעתיים ראובן שחר העיקר באת בשבת וצעקת ברמקול אש במכתש רמת גן תיתן חמש אז אנחנו לא מטומטמים עשית ספין בחירות אבל אני מבטיח לך שאם לא תכנס את הועדה עד הבחירות אף אחד לא יצביע עבורך ותאמין לי אני אסתובב ברחבי גבעתיים עם רמקול וישמעו אותי טוב טוב
    עכשיו נעבור לגברת הנכבדה שבאה לראות תמיפגע" הסביבתי אז אני אגיד לך משהו המיפגע הסביבתי זה הביניינים הענקיים שרוצים לבנות שם כדי שהחברות המזויינות האלה ירויחו עוד כמה מיליונים מה עוד שכל העיסקה הזאת על מכירת המכתש היתה מזוייפת אולי תעשי שעורי בית ??.
    אנשים לקחו שוחד וזייפו חתימה של שטנצלר שבכלל לא היה קיים אז וגזרו קופונים על המכתש !!!
    המיפגע הסביבתי" שאת קוראת לו קיים לידיעתך מ 1927 והוא שירת ומשרת מאות ילדים כל יום לחינוך ולספורט אז מה תגידי שעדיף בינייני מפלצות שם ??
    לידיעתך במכתש קויימו אלפי משחקי כדורגל ותמיד יש איפה לחנות אנחנו עדיין לא אנגליה ולא ספרד יש לנו במדינה ספורט ברמה נמוכה המדינה שלנו קטנה ואם יש כבר דברים שאנשים רוצים להנות ממנו אז זה מה שיש ולא צריך לעשות רע לאנשים שנהנים מספורט מספיק המדינה הדפוקה הזאת מעלה כל יום את מכירי מוצרי המכולת במאות אחוזים וזה נהיה מדינה רק לעשירים
    ובאשר לפומרנץ אני בטוח בתואר ניקיון כפיך למען המכתש תמשיך להילחם בראש העיר הזה אנחנו מאחוריך אני מבטיח לך שאם הוא לא יכנס תועדה אני אצעק ברמקול לא לבחור בשבילו אבל אם הוא יכנס תועדה ויראה שהוא באמת בעד המכתש אני הראשון שאקרה לאזרחים להצביע עבורו

  4. נוח הגיב:

    אם פומרנץ רציני בכוונות שלו הוא צריך המועמד של כל תושב אוהד הפועל שצריך להצביע בעדו לראשות העיריה.

    השימור של המגרש לא פשוט אבל לא בשמים. עם טיפול נכון של כל הגורמים וסיוע של העיריה לעשות שימור של כל איזור שכונת בורכוב גם המכתש צריך להינצל. חייבים להתחיל ללא דיחוי במלאכה כי זה בעיקר קודם כל חקיקה מסודרת של השימור שזה תהליך ארוך של ועדות והצבעות

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    😆 :mrgreen: 😯

  6. מיקי ר. הגיב:

    שימוש במכתש לטובת הציבור.

    נכתב למעלה שיש בעייה בעניין שימוש במכתש לטובת הציבור בגלל הבעייתיות של נושא הטיפול ואורח ההוויה של הכדורגל והדשא.

    אפשר לקחת את הטופוגרפיה המאוד מיוחדת של המכתש ולהפוך אותה למנוף לשימוש כזה. היציע המזרחי הרי משתרע לגובה ויכול לשמש כאמפיתיאטרון פתוח (כמו למשל לטקסים של בתי הספר השונים ו/או העירייה או שילוב שלהם כמו הטקס השנתי למתגייסים או בוגרי היסודי) בסגנון הדשא/במת האבן בפארק הלאומי ואחרים. הכוונה היא להשתמש בבמה מתניידת ומתפרקת שרק היא תהיה מונחת על הדשא והקהל ישב בטריבונה המזרחית עצמה ויצפה על הבמה. בכך כמעט ולא תהיה פגיעה בדשא ובגלל הקטע הניידותי/מתפרק שבבמה אפשר ליצור מצב שזה גם כמעט לא יפגע בסדרי הפעילויות של משתמשי המגרש. בתכנון זהיר ונבון כזה יש כמה ציפורים שכולן תהיינה ברשת.

    – העירייה תהיה אחראית על הקטע הזה ומטבע הדברים תממן את הכל עבור הציבור.

    – יונחו מושבים על כל היציע ע"ח הציבור לטובת הציבור או תבוצע חלוקת כריות לספסלי הבטון כפי שנעשה למשל במקומות דומים כמו באתרי מלחמות שורים בספרד – מה שמוסיף נופך חינני (כריות אדומות כמובן שתמסרנה לצופים לפני באירוע ותאספנה לאחריו).

    – תותקן תאורה נכונה ומתאימה שבמחשבה חכמה תשמש גם כפתרון חלקי או התחלת הפתרון לתאורה במגרש כולו. (אולי פנסים שניתן לשנות את זוית התאורה ו/או מחשבה דומה).

    – יותקן מבנה (אולי מוסתר או חצוב בקטעים שכיום מתים) עבור שרותים נוספים ו/או עבור מזנון ו/או פינת הגשה לאוכל בסגנון מזנון פתוח (יש שני צדדים).

    – שיפורי נוף ואפשרויות כניסה גם בעזרת שתילה נכונה שתתן מעטה יפהפה ליציע המזרחי.

    – הנאה אדירה לצופים באירועים כאלה גם בזכות הנוף האדיר הנשקף מהיציע.

    – שימוש במגרש החנייה הקטן מאחורי הצד המערבי (ו/או בקטע הקטן שמאחורי השער המערבי) כמקום להפרחת זיקוקים המקובלים במקומותינו בסיום האירועים לשמחת הצופים.

    – בתכנון חכם וקפדני ניתן להוסיף אפילו רחבת ריקודים (ריקודי עם או במה יותר גדולה גם למופעי הבוגרים/המשתתפים כולל חדרי הלבשה וכדומה).

    – בגלל אופי האירועים האלה, שרובם ככולם מקומיים ו/או עירוניים הרי שבעיית החנייה היא קטנה מלכתחילה והפתרון סביר גם בעזרת החניון שמתחת למרכזון המסחרי. באירועים גדולים ניתן יהיה להשתמש כחנייה באיזור הרכבת/בורסה ולארגן הסעות משם למכתש ובחזרה.

    – אפשר גם לחשוב על שימוש דומה ביציע הצפוני הקטן שהוא גם זה שעשוי לשמש כמחסן כללי עבור כל הבמות/תפאורות.

    – העיקרון הכי חשוב הוא שהכל יתרחש בחסות העירייה מה שיבטיח לעד את המכתש כבית הראשי של המועדון. העירייה תהייה הבעלים וזכות השימוש הראשית תהיה למועדון ולכדורגל. בעלות העירייה גם תחסוך למועדון הרבה כסף בתחזוקה.

    חלק מהיופי של הרעיון הוא שניתן לבצע חלקים גדולים ממנו במיידי לטובת הציבור, כמו שהיה נסיון כזה ע"י בית ספר קלעי. חבל שנותנים למשטרת ישראל אפשרות לפסול דברים ולא תמיד מנימוקים ענייניים אלא מראייה צרה (ויש שיגידו רעה) ומאוד שמרנית של המשטרה שרק מחפשת, בדרך כלל, את הכסת"ח המקומי.

    הרעיון הוא כללי והוא לא ממחשבתי אלא משיחות רבות עם אחרים. בטח יש עוד מחשבות.

  7. שקל הגיב:

    אפשר לעשות כל כך הרבה דברים יפים מהמכתש, כמו שרשם מיקי ר.
    רק צריך רצון של העירייה ואם אוהד כמו פומרנץ יוכל להזיז עניינים אז אנחנו בידיים טובות.
    מה שטוכלר באמת צודקת זה שמבחוץ המכתש באמת נראה זוועה וצריך לחשוב איך מסגננים אותו מבחוץ.
    אפשר גם להכשיר את המגרש לליגת העל!זה לא בשמיים!

  8. שלמה מן הגיב:

    מיקי אפשר לצרף אותך בתור יועץ ארכיטקטוני לעירייה. תודה שהשקעת ותרמת כמה רעיונות טובים ברוח ההצעות של המועצה לשימור. בגדול, כדי שהמכתש יהפוך לרלוונטי מבחינת הסטטוס שלו כשאתר לשימור, הוא יהיה חייב להיות שימושי וזמין יותר לקהילה (גרבוז למשל הציע לקיים בו קונצרטים) וכמובן להיות אסתטי יותר. מרבית ההשקעה חייבת להגיע מהעירייה, שאם תירתם נכון לנושא תוכל גם למצוא ספונסרים לכל דבר.

  9. פופאי המכתש בגבעתיים הגיב:

    כל מה שכתבתם פה זה קישקושי ביצים המכתש צריך לשמש אך ורק את הפועל רמת גן למשחקי כדורגל בליגת על פתרון לחניה ימצאו אפשר לחשוב איפה החנו עד היום ?? צריך לטפל כל הזמן בדשא שישמש לנו למשחקי ליגת על קוריס חייב לשדרג תמיגרש הזה למשחקי ליגת על ואז יקבע עובדה בשטח שהמיגרש יכול לשחק גם בליגת על במשחקים כמו מכבי ת"א הפועל ת"א ביתר ירושלים מכבי חיפה שיגבילו את המיגרש לכניסה כבר כתבתי שאפשר לשדרג תמיגרש ל 8000 צופים

  10. איתן הגיב:

    נשמע כמו קנטטה לקפיטריה בטבריה.הזוי.
    אם ואם ואם,אתר שימור,קונצרטים וטו בשבט לילדים. כרגע זה טפל.
    יש פתאום מליצי חסד מהפוליטיקה שהיום כאן,ומחר בקרן קיימת או סוכנות יהודית וכדומה.
    הושגו עד כה השגים משפטיים בכל הנוגע לחוקיות קיום המשחקים באיצטדיון לא כשיר ,כביכול.
    עורכי דין המטפלים בנושא,מצאו ונראה שכל עיסקת המכירה היתה קומבינה .ק ו מ ב י נ ה
    מיקי ואחרים מעלים בצדק אפשרויות נוספות למיגוון חיי תרבות וחברה באיצטדיון.בצדק.
    תתעוררו,שנות ה 60 לא יחזרו,אנחנו במאה 21 -במדינת גוש דן ישראל המצומצמת,הפועל רמת גן חוכרת את החלקה וגוש כהמשך ל49 שנים ראשונות כחוק,דייר מוגן,סהטו.
    אתר שימור יהיה בקופסאות פח עם אוויר צלול המכתש ונוף לים.

  11. אבי הגיב:

    מה שאתר השימור רוצה זה להקים אצטדיון לקונצרט תזמורות כלי נשיפה מאת ברהמס ומוצרט ובפינה איפה שחדרי ההלבשה יקום ספריה ציבורית ואולם ארועים לזקנים שיוכלו לספר מה עשו בתש'ח ואיך סחבו מריצות עם זיפזיף.
    דחילקום זה מגרש כדורגל ותשאירו אותו מגרש כדורגל עם חומות מכוערות משטח חרא וטריבונות בטון חשופות לשמש. לא רוצים את כל החרטה הזה.

    תלכו לעשות שימור של העיר העתיקה בירושלים בכותל המערבי, שער האשפתות ומערת המכפלה. תעזבו את המכתש במנוחה או שיחרב ביתכם.

  12. אמיר הגיב:

    מיקי ר' אהבתי לקרוא אותך, ההצעות שלך מעוררות מחשבה
    ימונה מיקי ליו"ר מועצת השימור!!!

  13. פופאי המכתש בגבעתיים הגיב:

    אתם חופרםי וחופרים וחופרים צריך וצריך וצריך
    אמרתי כבר מה צריך צריך להכניס לכלא קודם את כל המושחטים שעשו קומבינה על המכתש והמכתש יחזור כחוק למינהל מקרקעי ישראל הבזויה
    אחכ עירית גבעתיים ברשות פומרנץ תעביר חוק בוועדה שהשטח של המכתש יהיה מיועד רק לספורט ורק להפועל רמת גן זהו שום דבר אחר שאתם מזיינים פה במוח לא צריך כשכל זה יקרה נרים את פומרנץ על כתפיים ונוליך אותו להיות ראש העיר בשנת 2013

  14. מחנכת הגיב:

    אני תושבת גבעתיים ותיקה ודור שני בעיר. הגעתי לבלוג די במקרה והמאמר פשוט מאלף. הדפסתי וקראתי שלוש פעמים ובכל פעם גיליתי דברים חדשים. שווה להכניס דיון כזה למשל בשיעור אזרחות בבתי הספר התיכוניים בעיר ובראשם "קלעי" כדי שהתלמידים יספגו את ערך המורשת של העיר והסביבה. אם צריך לחתום על עצומה בעבור השארת המכתש אני בפנים, זאת למרות שאינני מבינה גדולה בקבוצת הכדורגל. אני מאוד מקוה שתצליחו במאבק שלכם, מחזיקה לכם אצבעות.

  15. תמיהה הגיב:

    תענוג של שיחה למרות הדברים נגד המכתש ושמנסים להרחיב אותו לשימוש לא רק לכדורגל.

    אז על מה בדיוק מר קוריס נעל את השערים במגרש?

  16. מיקי ר. - הבהרה הגיב:

    למרות מה שנכתב, ברור מאליו שהדבר הכי חשוב הוא קודם כל לשמור על המכתש ושלא ישתמשו בו לשום מטרה אחרת מאשר הבית של המועדון. ראשית לכל הוא מיועד למשחקי כדורגל ולשמחת הילדים השוהים בו. עתיד המועדון הוא בילדים ובנוער ובעבורם זה אמור להיות הבית היחידי במרכז העניינים.

    לשם השגת המטרה הזאת, ולשם מניעת הפיכת המכתש לפרוייקט נדל"ני כל הדרכים כשרות. אם זה מאבק משפטי. אם זה מאבק בעירייה לשינוי התב"ע. אם זה מאבק לשימורו כמבנה ספורט יחודי. אם זה בשיתוף העירייה (או העיריות) לפעילויות נוספות כשהכדורגל הוא המטרה העיקרית. אם זה הפגנות של האוהדים וילדי המועדון מול העירייה ו/או מול ביתו של ראש העיר. אם זה שימוש בצבעים לשם כתיבת כתובות על החומות כדי להבהיר את המסר הנחוץ. אם זה איומים בהצבעה מתנגדת בזמן בחירות או אפילו הקמת מפלגה לשם כך (קוריס לראשות העירייה). אם זה קללות בסגנון של פופאי או הטלת שְחור. אם זה כל דרך אחרת כדי להעביר את המסר שלנו ולשמור על הבית. לשמור על הבית ל-ת-מ-י-ד ללא מתן אפשרות להנהלה כזאת או אחרת לעשות משהו אחר כפי שעשו בזמנים עברו.

    מאמץ עילאי חייב להעשות להתאמת המכתש למשחקי ליגת העל.

  17. יצחק הגיב:

    אגדיר במלה אחת בושה!
    אבא שלי גר שנים בשכונת בורכוב והיו לו תמיד סיפורי ותיקים , הידעתם למשל שקן הנוער העובד והלומד היה תחילה בחורשה של בית ספר בורוכב מעל "המכתש"? רק אחר כך ירד למבנה מתחת למגרש , וכל שבת היו מתאספים שם עם החולצות החומות והעניבות הכחולות , מדברים על מדינה על חזון ושרים, היה כבוד לדגל ולסמל, היתה אידואלוגיה.
    מגדל המים, משק הפועלות, בית אלדמע, הטנקים הראשונים של צה'ל נגנבו מהצבא הבריטי והוחבאו בסליק בשכונה ברחוב השומר. מי ידע כל זה ?

    כיום אני מתגורר הרחק מגבעתיים וטוב שכך שהעין רחוקה מלראות את העוול הנורא שנגרם לעיר היפיפה.בפעם האחרונה שביקרתי בשכונת ילדותי לא ניתן היה להכיר כמעט דבר. ליד המכתש נבנה קניון מכוער הרבה בתים מיושנים הפכו נדלן, יד זדונית הרסה אותם בעבור בצע. את העושר הקנייני שהיה בשכונה אי אפשר יותר לשחזר אבידה גדולה לעיר ופשע נבזה עבור הראשונים ובניהם ונכדיהם שבמקום לשמר ולשחזר , לשפץ ולייפות מכרו לקבלנים ועושים על האזרחים מסי ארנונה. מה עם ההסטוריה? מה נותר מפאר השכונה ? במה מיוחדת גבעתיים שהפכה לישוב מכוער להפליא שמביש להסתובב בה . מבין שיש צורך בפיתוח , האנשים מתרבים ואיתם הצרכים אבל בכל מקום עם קצת תרבות ודרך ארץ יודעין איך לעשות פינות קסומות נוסטלגיות למען ידעו הדורות הבאים את ההסטוריה של עירם.
    הלב בוכה העין דומעת על ישוב קטן מקסים ונפלא שהיה בנוי למרגלות שתי גבעות נהדרות, בית ספר הבורוכב היה הגבול המזרחי של השכונה במעלה הגבעה , היינו מתנשפים בריצה בבוקר מהמאץ לטפס ובסופו של יום רצים למטה חופשיים דרור אל הבית חד הקומתי. וכיום ראה תמונת מהאוויר איך הכל הפך לקוביות בטון מכוערות וזנוחות ואת שרידי הבתים הקטנים היפהפפים עם התרנגולות הסוסים והאווזים תפסו דירות יוקרה בחצי מיליון דולאר. תיבש ידם של החותמים על אישורי הבניה

    שלום לך גבעתיים שהיה פעם גאוה לגור בה . אני אשתדל לא אחזור יותר לבקר בה . עוגמת נפש מספיק פעם אחת.
    יצחק

  18. סטפן הגיב:

    יאללה רבותי חלאס עם הקשקושים ,להביא את הדחפורים ולהוריד את המפגע הזה אחת ולתמיד,אין מקום למתקן כזה עלוב בשנות האלפיים,נכון זה חלק מהעבר/הילדות של כולנו אבל היא הלכה ולא תחזור,אם מסתכלים מבחינה הגיונית אז שיקימו מה שיקימו על המגרש בין אם זה מגדלים או גן ציבורי ושתהייה איזה פינה קטנה שבה יסופר סיפורו של המכתש,אנחנו צריכים מגרש חדש!!!!! לא יעזור כלום,ולילדים"שיזרקו" לרחוב כל שעה יגיע אוטובוס שיאסוף את הילדים יקח ויחזיר אותם אל מתקן האימונים החדש שהעייריה תבנה בשבילנו,יאללה הגיע הזמן לאיצטדיון המכתש החדש על שם ארקין,רבותי ההיסטוריה לא חוזרת ואנחנו לא נהיה שוב ילדים שרצים למכתש ונכון שכולנו רוצים בזה אבל בגלל הרצונות שלנו לא מעשי לצפות שמיליוני דולרים ועשרות תוכניות של אנשים ילכו לפח כי אנחנו הוזים בצהריי היום
    פופאי אתה לא צריך לרשום תגובה אני במילא לא מעוניין לקרוא אותה אנא תחסוך לכולנו את העליגות שלך

  19. דבר העליג העילג - לסטפן הגיב:

    אולי גם אתה תחסוך לכולנו את ה"עליגות" שלך.
    אתה מאלה שעליהם נאמר: הפוסל – במוּמוּ פוסל.

  20. פופאי המכתש בגבעתיים הגיב:

    לסטפן המטומטם תשמע טוב אנשים כמוך הם חלאות המין האנושי ואם אני מחר ראש ממשלה אני זורק אותך מהמדינה לקיבינימט אולי תחזור לרוסיה אה ?? כי אנשים כמוך הם גייס חמישי בוגדי מדינה וצריך להעיף אנשים כמוך מהמדינה יחתיכת אפס רוסי

  21. שלמה מן הגיב:

    היי פופאי. אני תמיד נהנה לקרוא אותך ואת המחשבות שלך, אבל בבקשה עזוב אותך מקללות. אל תגרום לי למחוק.
    תודה.

  22. סטפן הגיב:

    עבר יום ופופאי לא נהיה ראש ממשלה ולכן אני עדיין כאן ולא ברוסיה, וחוץ מזה פוצימוי רוסיה?(על משקל פוצמוי גרשון של ארקדי) 😛 😛 😛 😛 😛

  23. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    😈

  24. שי הגיב:

    פוסתרים שלחם ארוחהיתחם מדבקת שלחם לסחקיתחם

  25. גז הגיב:

    צריך לבדוק מה עם הגז שם גם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s