טופלה

קיצוני הסופה שהפך למגן * בעל מספר ההופעות הרב ביותר בבוגרים * 3 עליות, 3 ירידות, אליפות עם הנוער * וגם בן הזוג של רוני קלדרון בסטנגות * עדיין נושא עלבון של עזיבה בכעס ומחכה ליום שיערכו לו טקס פרידה

הוא היה אחד השחקנים האהודים ששיחקו במכתש. 15 שנים היתה דמותו חלק בלתי נפרד מהקו הימני. האוהדים הוותיקים לא ישכחו את מספר 14 השועט במהירות מסחררת, עם בלורית הפוני המקפצת. הוא היה חלק מקבוצת הנוער שזכתה באליפות המדינה ב-1977, שיחק בנבחרת הנוער, כבש את שער העלייה במדי הבוגרים מול ראשל"צ ב-1980, היה שותף לשתי עליות נוספות, שיחק שלוש עונות במדי ר"ג בליגה הראשונה, ולמרות הזכויות הרבות שלו, גם הוא, כמו שחקני בית רבים אחרים, עזב בכעס אחרי שמיררו את חייו עם צ'קים דחויים ואי-מילוי הבטחות. שנים רבות לא הגיע למכתש, עד שהתפייס עם עצמו ונרגע.

מרדכי בייטנר הפך לסמל גם בזכות כינויו. איך נולד שמו המיוחד – הנה קטע מכתבה מאת חיים גרינפלד במעריב ב-1988: "כשמוטל'ה שפיגלר היה באופנה וכשבתיאטרון העברי הוצג המחזה 'טופלה טוטוריטו', נולד שחקן בר"ג. למוטי, ילד חמוד בן 8, יצאו מוניטין של להטוטן כדורגל בעל עתיד מבטיח, והשכונה באה לראות. האגדה מספרת שאחד הצופים שיבש מרוב התרגשות את הכינוי מוטל'ה שהוענק לילד הפלא, ואת השיבוש הזה מלהגים כבר שתי עשרות שנים במגרשי הכדורגל בארץ – מרדכי טופלה בייטנר".

היום טופלה כבר ילד גדול, בן 48, תושב גבעתיים, נשוי ואב לשלושה, בעל משרד ביטוח, חזר לא מזמן להיות חלק בלתי נפרד מנוף ילדותו. טופלה: "התחלתי לחזור לפני שבע שנים. הבן שלי, עמית, התחיל לשחק בבית הספר לכדורגל של הפועל ר"ג ומאז חזרתי לאט, ולפני שלוש שנים חזרתי גם לראות את משחקי הבוגרים.

באיזו קבוצה הילד משחק?

בילדים א', הוא בן 13, משחק עם ילדים שנה יותר גדולים ממנו.

מה הוא משחק?

גם הוא באגף הימני, קשר- מגן, חצי כנף כזה. גם אני התחלתי ככה. הייתי קיצוני.

ואיך הגעת להיות מגן?

מי שהוריד אותי למגן זה לופא קדוש. יצחק ויסוקר רצה לפניו שאשחק מגן ולא הסכמתי. זה היה תפקיד שדווקא הצלחתי בו בשנים האחרונות שלי.

גם לעמית יש את התסרוקת שהיתה לך – שיער חלק עם פוני כזה?

כן, גם לו יש שיער חלק, ארוך.

זה היה הסמל המסחרי שלך.

נכון, נכון. היה לי שיער ארוך חלק.

תמיד כשהיית דוהר על הקו אז השיער שלך, מה שנקרא, היה מתבדר ברוח.

נכון, עד היום הוא מתבדר.

היית שותף לקבוצת הנוער המיתולוגית שזכתה באליפות המדינה.

הייתי אז בגיל נערים, בן 15. בגיל 16 וחצי כבר התחלתי לשחק בבוגרים קבוע. שמע, אני מילדים א' קפצתי לנערים, בנערים הייתי חצי שנה, קפצתי לנוער, בנוער הייתי שנה ועברתי לבוגרים. כמעט דילגתי על הכל. בגיל 16 וחצי כבר היתה לי הופעת בכורה בבוגרים. זה היה נגד אשדוד, קיבלתי ציון 7, הייתי המצטיין במגרש. יש חצי כתבה עלי במשחק הראשון. יש לי בבוגרים שלוש עליות ושלוש ירידות. הכל עליות מליגה שנייה לראשונה. לא יודע אם יש עוד שחקן בהפועל ר"ג שיש לו שלוש עליות.

כמו שאין לאף אחד שלוש ירידות.

זה גם נכון.

בנוער היית מחליף של מי, של משה הוברמן?

לא זוכר אם הייתי מחליף, אני שיחקתי גם בטורניר אלוף האלופים (הפלייאוף לקביעת האלופה).

כי אני זוכר אותך קם מהספסל כמה פעמים.

כן, אז הייתי מחליף של משה הוברמן, הוא היה מגיע לפעמים פצוע מהצבא. גם הוא וגם הראל קירשנברג. תראה, קדנציה בנוער היה עניין של שלוש שנים. ואני באתי לנוער בגיל נערים. היו כאלה שהיו ארבע שנים מעליי. אפילו נסעתי עם הנוער לחו"ל. לא שיחקתי הרבה בשנה הראשונה, חצאי משחקים. אל תשכח ששנה אחרי זה עם ברוך שמואל לקחנו גם גביע. אני ובנצי (דרילינגס) היינו כינור ראשון, הוא היה קיצוני שמאלי, אני קיצוני ימני, ואז לברוך היתה שיטה…

שיטת הדלת האחורית.

נכון. אז עוד לא הכירו את זה כשמגיעים קשר וקיצוני על המגן היריב, עושים כזאת עקיפה, היינו ממש נותנים הצגות, 0:4, 1:4. וזו היתה השנה האחרונה שלי בנוער.

אתה זוכר מבצע מיוחד של תרגיל הדלת האחורית הזו?

היה את אשכול (שמסי) שהיה מגן ואני קיצוני. אז פעם הוא התחיל עם הכדור מאמצע המגרש, פרץ, נתן לי על הקו, אני עברתי שחקן, הגבהתי לאברם חזן, אתה זוכר את חזן… והוא כבש כמו הגול ההוא של ואן באסטן באליפות אירופה, זה היה נגד הפועל ת"א בליגה. עוד גול כזה שיש לי זה אותו דבר עם אשכול בגמר הגביע, גם כאן חזן הבקיע אחרי שאני הגבהתי לו. זו היתה שיטה שהקדימה את כולם בשנתיים, וזה היה המצאה של ברוך. ואם אתה זוכר, אחרי שברוך אימן את הבוגרים הוא יישם גם אצלם את אותה שיטה.

עד העלייה הראשונה ב-1980, הפועל ר"ג היתה מביאה שחקני רכש.

כן, היו קוראים להם קבוצת המיליונרים, עם כל אלה שהיו מביאים, את קלדרון, פרימו, וסורינוב ולוריא ושאול חייק, ומי שאתה רוצה היה פה. אם היית שם את הקבוצה הזו בליגה הלאומית, שהיתה אז הליגה הראשונה, הם היו בין שלוש הראשונות, אבל היה להם מחסום לעלות, זה היה קשה להם. תמיד היו מפספסים. ומה שקרה זה שאת חילופי הדורות לא עשו טוב, וכשכבר החליטו להתבסס על שחקני נוער, העלו פתאום איזה 12 שחקנים במכה אחת בלי שיהיה באלנאס.

זה היה בעונה השניה של קלדרון, כשבמחזור השני קיבלנו חמש מבני יהודה במכתש, בן-יהונתן פוטר והעסק התחיל להתפורר. החלה נטישה של כל שחקני הרכש בגלל מצוקה כספית, הקבוצה התדרדרה לתחתית, אוהדים הפסיקו להגיע, ברוך שמואל מונה למאמן אחרי שחנוך מורדוכוביץ' התפטר ובעצם לא היתה לו ברירה, הוא העלה המון שחקנים לבוגרים.

נכון. וחלק מהשחקנים היו חלשי אופי שלא ידעו להתמיד ולא ידעו להמשיך. אני לא אשכח משפט אחד של אורי קרני (היו"ר), שמבחינת כדורגל היה אדם מיושן, אבל היה לו חזון. הוא היה אומר ששחקן כדורגל שרוצה להצליח, אם זורקים אותו מהדלת חייב לחזור מהחלון. זאת אומרת, לא צריך להיעלב, לא צריך להיפגע, כן משחק או לא משחק, אם אתה רוצה, תתמיד, ובסוף תגיע. אבל רוב השחקנים אז היו מפונקים. טיפה היה קושי, והם הלכו הביתה.

ואתה באמת היחיד מדור האליפות של הנוער שהתמיד ושיחק עד הסוף.

עד הסוף. פעם צבי בר-שירה (העיתונאי) אמר לי שיש לי את מספר ההופעות הכי גדול בהפועל ר"ג. גם בגלל שלא היו לי הרבה פציעות למזלי. ב-92 פרשתי מהקבוצה אחרי 15 עונות בבוגרים, והלכתי לשחק בקרית-אונו. איתה הגעתי לחצי גמר הגביע. זו היתה הקבוצה היחידה מליגה א' שהגיעה אי-פעם לחצי גמר. הפסדנו 4:2 להפועל פ"ת של גרנט, אחרי שניצחנו את בית"ר ת"א עם נסים כהן, ואלדס, עם יצחק שום שאימן אותם. קרית-אונו היתה קבוצה כמו ר"ג. מבחינת חומר אנושי היה שם חומר טוב, וגם הם לא היו מסוגלים לעלות ליגה. אבל היינו משחקים כדורגל יפה. למה רציתי לעבור לקבוצה כזאת? הם תמיד היו באים למכתש למשחקי אימון ונותנים לנו 0:3, 0:2, היתה שם קבוצה באמת תענוג.

כשאתה מדבר על השחקנים מהדור שלך שהיו מפונקים ולא התמידו…

קח את הראל קירשנברג, אבי כהן, רוני זיידמן, איציק קראפט, אשכול, בנצי דרילינגס, אף אחד לא נשאר. זה עניין של אופי ואהבת המשחק. אם תסתכל עליהם, 99 אחוז מהם לא נגעו מאז בכדור. אני עצמי עדיין משחק שלוש פעמים בשבוע. תבוא בימי שני, רביעי ושישי בשבע בבוקר לאולם בווינטר, תראה אותנו משחקים. אותי, את ברשצקי, שחקנים מכל הדורות.

שבע בבוקר?

בשש אני קם, בשבע ורבע הכדור כבר באוויר, ברבע לתשע מסיימים. אתה יכול לספור על כף יד אחת כמה פעמים בשנה זה מתבטל. ושום דבר לא יכול לשכנע לא ללכת.

אז היתה קבוצת נוער עם המון כישרון ועם פחות אופי, שהתבטא בזה ששחקנים לא התמידו בבוגרים ונשרו בדרך.

זה שילוב של חוסר אופי עם ניהול לא נכון של האגודה, שלא ידעה לטפח את השחקנים ולעודד אותם. כי המעבר מנוער לבוגרים לא קל. מה היו עושים פה? כשהיו עולים, היו מביאים 200 שחקני רכש והנוער היו הולכים הביתה, ואחרי שירדו ליגה היו צריכים את אותם שחקני בית, אבל הם כבר לא היו. אני זוכר את אותה עונה שהביאו פה את טורק ודרייפוס, אחרי העלייה השניה. אני אז שיחקתי 30 משחקים באותה עונה, אני היחיד וקצת בוקסה וזהו. אתה יודע מה הביאו אז? שוער ראשון ושוער מחליף. את יעקב אסייג ואת מרקוביץ'. הביאו את דרייפוס מגן ימני, את ספיבק מגן שמאלי, אברם לב בלם אחורי ובלם קדמי הביאו את יוסי ליפשיץ. היה בקישור את ויקטור בוני, טורק, את אצלן, חורי, הרצל פיטוסי, הביאו 13 שחקנים, ואנחנו מחזור אחרון בבאר שבע צריכים לנצח כדי להישאר, וזה משחק מכור. מה זה מכור? הם נתנו לנו את המשחק. השוטרים היו איתנו, הקהל שלהם עודד אותנו, השחקנים שלהם לא רצו לשים גול והכדור שלנו לא נכנס. היה קטע שלא אשכח, שבאמצע המשחק שלום אביטן הגדול קפץ לו הכדור מחמש מטר, ולהחטיא את זה היה יותר קשה מאשר להכניס, והוא בעט מעל השער. לא אשכח שטורק בעט, הכדור פגע בקורה, זוכוביצקי (שוער ב"ש) לא רוצה לתפוס, הלך לקורה השניה ובלית ברירה נפל לו בסוף בידיים. ירדנו ליגה.

אבל בחלקך נפלה הזכות לכבוש מול ראשל"צ בעלייה הראשונה של ר"ג אחרי 12 שנים בליגה השניה.

זה היה למעשה משחק העלייה. היה קרן, רפי פלד הגביה, חצי גובה, אני עמדתי שבע מטר מהשער ודחקתי פנימה, ואז אני זוכר רק שכרון חושים. קודם כל המכתש היה מפוצץ גם בגלל שהיה משחק מוקדם בין שמשון למכבי נתניה, ומאז בן ציון יהודאי (מנהל שמשון בזמנו) כשהוא רואה אותי הוא כל הזמן מזכיר לי את זה. הגול היה דקה 84 ואני זוכר שדקה 80 אוהדים של ר"ג מהעצבים התחילו לשרוף את השלטים שהיה כתוב עליהם – 'ר"ג הזוהרת ללאומית חוזרת'. תוך כדי שהשלט בוער, אני שם את הגול. ומה שאני עוד זוכר, שישר אחרי המשחק פרץ למגרש אבי שפנצר, לקח אותי על הכתפיים ועשה לי סיבוב ניצחון כשהכפכפים שלו ביד. יש לי את התמונה הזו, תמונה שאני מאוד אוהב. שבוע שבועיים היו עלי כתבות מכל העיתונים, עם כותרת 'טופלה גנב את האפיקומן' כי זה היה לפני פסח. זו היתה באמת הרגשה עילאית.

והיית בן 19.

19 וחצי. כן, חייל. בהתחלה הייתי בתותחנים, הקבוצה הבטיחו שיסדרו קל"ב ולא סידרו. אמרו לי תגמור את הטירונות, תעשה את הקורס, אבל בסוף הסתדרתי לבד.

אני זוכר את שחקני הנוער החיילים עם כל מיני שיטות איך לשרת קל"ב ולדפוק גימלים.

כן, היה את דוקטור כריס, שהיינו קוראים לו דוקטור גימלים. מי שכאילו היה פרופסור בשיטה הזו היה רוני זיידמן.

הוא היה מלמד את כולם איך לדפוק בכפית על הברך עד שתתנפח למימדים הרצויים.

הוא היה נותן לנו את הדיאגנוזה כמה גימלים לקבל פעם ראשונה, ופעם שניה, ואיך לבוא ולתפוס את הדוקטור במצב רוח טוב מיד על הבוקר כשהוא עוד לא עצבני, והיה נותן לנו את כל הטקטיקות איך להסתדר בצבא.

 

על הכתפיים של שפנצר אחרי שכבש את שער העלייה, 1980

מה עוד אתה זוכר מאותה תקופה?

כשהייתי בנוער הייתי הולך בימי שישי לשחק כדורגל בבית-ספר ברנר. היה מגיע גם רוני קלדרון, והיו שם גם ירון אדיב וחוג'יבאקוב ועוד, והיה שם טורנירים של התערבויות בסטנגות. היה בא קלדרון, מצביע עליי ואומר לי 'בוא'. היתה לי שליטה טובה בכדור. הוא היה עומד למטה, בשער, זה היה זוגות, ואני למעלה. הוא היה עוצר על הכתף, על הראש, על החזה, על הרגל ומגביה אליי ואני מנסה לעשות גולים. וברוב המקרים בזכותו היינו מנצחים, והוא היה מרוויח הרבה כסף. אני זוכר שבתור ילד בן 15 וחצי הייתי חוזר הביתה עם איזה 500 שקל שהוא היה שם לי בכיסים. וברנר היה מפוצץ באנשים ועל הגגות מסביב. אני הספקתי לשחק עם קלדרון חמישה מחזורים בבוגרים, עד שברח, או איך שתקרא לזה.

אז עלינו אחרי ראשל"צ, ירדנו, עלינו ושוב ירדנו.

כן, עלינו פעם שניה, היתה לי עונה מצויינת, כבשתי שבעה שערים, אני והראל (קירשנברג) היינו חלוצים והיה לי אז מזל. אם תסתכל בעיתונים תראה שכבשתי תמיד נגד כל הקבוצות שהיו עם שתי מילים – קרית-גת, קרית-שמונה, בית-שאן, תל-חנן. בקרית-גת שמתי גול דקה 90 ואני זוכר את הכותרת – 'טופלה, אל תגידו בגת'. עלינו ליגה, ובא אליעזר שפיגל לאמן, ואז גיורא שפיגל (הבן שלו) בדיוק חזר מצרפת (שיחק שם בשטרסבורג) והיה מתאמן איתנו לפעמים ומשחק איתנו. בהמשך החליף בן-יהונתן את אליעזר שפיגל, אבל ירדנו בבאר-שבע.

ועכשיו מתחילות חמש-שש שנים של כלום.

שנים שחונות, עם ח'.

וגם שכונות.

נכון, צודק. שנים של דשדושים, לא רואים משכורות, והקהל כבר אז התחיל להתדלדל, לא היה בא.

התפרנסת מעוד משהו חוץ מכדורגל?

כשכולם היו הולכים לשבת בבתי קפה, אני למדתי שנתיים במכללה לביטוח, ומהאימון הייתי רץ למשרד לעבוד. אחרי שעזבתי את הכדורגל היה לי כבר משרד ביטוח, וזה היה המזל שלי, כי אלה שחיו את הרגע לא תמיד הסתדרו. אני כבר אז דאגתי לעצמי.

ואז באה עונת העלייה השלישית שלך, עם ליאון המאמן, שוקו ושמריה.

כן, ואז אני כבר משחק מגן. שנתיים לפני זה התחלתי לשחק מגן. לא אהבתי את זה בהתחלה. ויסוקר ניסה לעשות אותי מגן. הוא אמר לי שאני בא מצוין מאחורה ורצה שאשחק מגן מהחצי למעלה, לא מהחצי למטה. הוא ניסה פעם, פעמיים, התלהב, אבל אני הורדתי אותו מזה והוא ויתר. ואז בא לופא קדוש, שגם הוא רצה לעשות אותי מגן. היה משחק נגד חולון, נתתי פריצה, עברתי את כולם כולל השוער, גלגלתי למישהו פס, הוא החמיץ, אבל מאז ראיתי שהתפקיד הזה יכול להתאים לי, כי אתה בא מאחורה, אף אחד לא שומר אותך ואם אתה יודע לעבור שחקנים אז אתה כמו קיצוני. בעונה ההיא שעלינו ליגה בישלתי תשע גולים. הובלנו את הליגה בהתחלה עם 13 נקודות, כשהיתה רק עולה אחת. ובאיזה אימון פצע אותי עינב חזנוולד וקרע לי את הרצועות של הברך. ואז חשך עליי עולמי. הלכתי לרופא, אמרו גבס שישה שבועות. עברו חודשיים וחצי, התחלתי להחלים ובינתיים הפער ירד לחמש נקודות. היה משחק גביע הטוטו נגד תמרה, חזרתי לשחק קצת פצוע, ניצחנו 0:4 וליאון שהיה מאמין באמונות תפלות התעקש שאשחק גם בליגה למרות שלא הייתי כשיר. ואז חזרתי לכושר ועשיתי עונה מצוינת. אפילו בידיעות אחרונות הייתי בנבחרת העונה.

ואז מגיעה העונה בלאומית עם קשטן. מה היה המעמד שלך בקבוצה?

המעמד שלי לפי העונה הקודמת היה צריך להיות טוב. אבל בא קשטן והוא בשלו. קודם כל הוא רצה להביא על התפקיד שלי את איתן אהרוני ממכבי חיפה. אז אתה ישר נעלב. בכל זאת אתה נותן פה את כל השנים, נתת את הדם לעלות ליגה, אתה בן 29, לא ילד. אבל אמרתי שאני אלחם על המקום שלי ולא אפחד מאף אחד. מתחילים משחקי הידידות ואני בכושר מצוין, ממש נותן הצגות. אפילו בית"ר ת"א במחזור ראשון שניצחנו, אתה זוכר? נתתי משחק מצוין. ברוב טמטומי ואי הכרתי את דרור קשטן, היו שם כתבים בסיום אותו משחק, נדמה לי זה היה יאיר גיסר, ואני ואריק גילרוביץ' אמרנו לעיתון שהוכחנו שההגנה היא לא הבעיה של הקבוצה ושלא צריך לחפש שחקנים בחוץ. לא זוכר אם אריק אמר, או אני, ששתו לנו את הדם. ביום שני באימון נכנס קשטן עצבני – 'שתו לכם את הדם, אה? אני אראה לכם מה זה'. לא ידענו שיש לו יצר נקמנות, ומאותו שבוע כאילו אנחנו לא קיימים. אז אני עוד שיחקתי שלושה ארבעה משחקים, וכל רגע מחפשים שתעשה טעות. אז את אריק הוא תפס ב-1:3 שהפסדנו למכבי חיפה בבית, שעופר מזרחי חגג עליו, ואני המשכתי עוד קצת. ואז בדיוק יצאתי למילואים, וכשחזרתי כבר לא ראיתי הרכב. אולי פה ושם משתחלים, קצת משחקים, אבל זה לא היה זה. פעם היה משחק גביע נגד שמשון, היה 0:0 במחצית, נכנסתי רק אחרי שכל הקהל צעק לו 'טופלה טופלה', ירקו עליו ולא היתה לו ברירה. הוא גם איבד את הביטחון כי היינו בתקופה לא טובה. ובמשחק הזה הוצאתי את כל התסכול, בעטתי לקורה וזה.

מה היתה הסיבה לירידה למרות שהיתה קבוצה טובה?

היתה קבוצה טובה, שני זרים טובים, היה את הנסיך (משה אייזנברג), יהודה עמר היה בנבחרת, והוא הביא את אופיר בן-חיים מכפ"ס, שעם כל הכבוד אריק היה יותר טוב ממנו. גם את ברשצקי הוא ייבש, ומוקי פונדקי גמר לשחק כדורגל בגללו. הכישלון רשום על שמו של קשטן. אבל יותר מהיכולת המקצועית, אני חושב שההתנהגות שלו היתה מתחת לכל ביקורת – מזלזלת, מתנשאת, פוגעת, ושחקנים חיכו לו בפינה. יש מאמנים שלא מעלים שחקנים וזה לגיטימי, זכותם לחשוב ככה, אבל הוא התנהג בצורה של נקמנות, זה לא היה מכובד.

בסוף העונה היו"ר חזי ויטקובסקי דווקא האשים את השחקנים בירידה. הוא אמר "כל הטופלך והברשצקי האלה". זוכר?

זוכר, כן. קודם כל חזי היה חבר טוב של דרור, והגן עליו. הם חברים טובים היו. הוא, נסים בכר, משחקים קלפים ביחד. אז מה הוא יגיד, שדרור קשטן הגדול נכשל?

קשטן עוד לא היה אז מאמן כזה גדול. היתה לו בסך הכל אליפות עם כפר-סבא, גביע עם לוד, אימן את נבחרת הנוער. דוביד היה גדול ממנו.

נכון, היתה לו גם ירידה עם כפר-סבא, אבל הוא התנהג לא יפה. בוא נגיד שמעולם לא היתה לי בעיה עם אף מאמן. ואיתו, לא שרבתי, אבל הוא פגע בי, והרגשנו שאחרי כל השנים האלה כאילו זרקו אותנו לכלבים וההנהלה היתה שותפה לזה.

ככה הרגשת?

אם אתה שואל למה התנתקתי כל השנים מהמכתש, אז אני אספר לך סיפור. עד היום לא קיבלתי מר"ג לא גביע ולא חולצה קרועה על כל השנים שהייתי פה. שתבין טוב – וזה שחקן ששיחק הכי הרבה שנים ונתן את הנשמה, את הבריאות ואת הברכיים והרצועות והקרסולים. לא רק זה. כשדוביד בא לפה עונה אחרי שירדנו, אני גמרתי אומר לעזוב את הקבוצה. כי אחרי העונה עם קשטן לא יכולתי כבר להסתכל לאנשים בעיניים. למרות שדוביד רצה שאשאר ויצאתי איתם למחנה אימונים. אני רק חיכיתי לקבל את הצ'ק שהיו חייבים לי, כי היו משלמים אז בצ'קים דחויים. קיבלתי את הצ'קים ולפני אותה עונה חזי ויטקובסקי אמר לי – אם תרצה לעזוב, אם תרצה שחרור, תקבל עם שטיח אדום. לא נדרוש שום דבר, מגיע לך מה שתבקש. ואז קיבלתי את הצ'קים הדחויים וביקשתי שחרור. אמר אין בעיה, רק תגיד כמה אתה מוכן לשלם. אמרתי לו – אתה לא מתבייש? הוא אמר – לפחות תביא את הצ'קים. אמרתי בשום פנים ואופן. באתי לעבור, עשו לי סצנות. עד היום האחרון של ההעברות לא נתנו לי לעבור לקרית-אונו. רצו שאחזיר את כל הכסף, למרות שהיה מגיע לי משנה שעברה. אבל התעקשתי והלכתי לבוררות. אתה מבין? אחרי 20 שנה בקבוצה הלכתי לבוררות עם הפועל ר"ג. שתבין איפה זה עמד.

עזבת בצורה קצת משפילה.

נכון. נעלבתי מאוד. לא ציפיתי שאחרי כל כך הרבה שנים זה יהיה היחס.

אז בלעת את עלבונך כל השנים.

נשאתי את עלבוני, וזה היה אחת הסיבות שהתנתקתי מהפועל ר"ג לחמש שנים. ואחרי חמש שנים פתאום צלצל אליי אותו חזי ויטקובסקי, שכל השנים בקבוצה היינו כמו אבא ובן, ופעמיים שהיו לו התקפי לב הייתי אצלו כמעט כל יום, והציע לי שאהיה יו"ר מחלקת הנוער. התלבטתי, בסוף שיכנע אותי ונכנסתי לזה. אמרתי שאני לא רוצה מהבוגרים שום דבר, אבל שגם לא יקחו ממני שום דבר (הכוונה לכסף). ואז אני ואח של אבי שפנצר הלכנו ליהודה שהרבני בעיריית ר"ג, שאף פעם לא קיבלנו מהם שום הקצבות, והוא הסכים לתת לנו כסף בתנאי שנפתח עמותה. שיפרנו את גביית המיסים, והיה לנו את ראובן כהן המנהל המקצועי של המחלקה, שפעם ראשונה התוודעתי אליו, אדם שהוא אישיות. עבדתי כמה חודשים, המחלקה תפקדה בסדר, כולם קיבלו משכורות, אבל יום אחד ראיתי שהבוגרים לוקחים כסף ממחלקת הנוער, את כל מה שהצלחנו לגייס. פה הרמתי ידיים, חזי כבר לא היה במערכת, והלכתי הביתה.

חזרת למכתש רק אחרי שהבן שלך החל לשחק בהפועל ר"ג. למה בעצם שמת אותו בקבוצה, אחרי מה שעשו לך?

זו שאלה טובה. תשובה אחת זה הקירבה לבית, והשנייה שגם אם הבית חרא זה עדיין בית. ואני לא שומר טינה לאורך זמן. היו משקעים, אבל בכל זאת זה הבן של טופלה, ופופאי מתרגש כל פעם ואומר – זה טופלה דור שני. אם הילד קצת נשרט ברגל או משתעל, פופאי ישר יוצא מגדרו לעזור. איפה יהיה לנו את זה במקום אחר? שתבין שכמה שאני הייתי מהיר, הילד שלי מהיר פי שניים ממני. שלוש שנים מכבי ת"א רצו לקחת אותו והשנה אפילו קוריס הטיל וטו והיתה לי איתו מלחמת עולם. כמעט הכל היה סגור עם מכבי. אבל בלי קשר, אני מבסוט שזה לא יצא, כי יש לו השנה מאמן מצוין, איציק ברוך.

אז חזרת למכתש בגלל הילד, מה עוד שלפני שנתיים גם סידרו מנוי חינם לכל שחקני העבר.

נכון, ופה אני רוצה בניגוד לכל הדעות החלוקות על קוריס, לומר שמבחינה מקצועית צריך להסיר בפניו את הכובע, אין בכלל עוררין. הוא החייה את הקבוצה ממוות קליני והביא אותה לטופ, אבל יחסי הציבור שלו מתחת לכל ביקורת, וזה חבל. הוא בועט בדלי שהוא ממלא אותו כל הזמן. אבל אני אומר לך בכנות – הלוואי והייתי משחק בתקופה שהניהול היה ככה מבחינת שכר ותנאים. והדבר היותר גדול, שאני לא יודע אם זה הוא עשה או שירון בר-לב היה שותף, זה המנוי. 80 אחוז משחקני העבר לא היית רואה היום במכתש אם לא היוזמה הזו, וזה לא עניין של עשרה שקלים או עשרים שקלים.

עניין של כבוד לשחקני העבר.

וזה לזכותו של קוריס. אפילו לשחקנים ששיחקו משחק או שניים באגודה דאגו להביא מנוי.

אז ראית טקסים שעשו לשחקני עבר, אמנם מבוגרים ממך ב-20 שנה, אבל גם אתה היית רוצה להיות שם למטה פעם אחת.

לא רק עשו למבוגרים, ראיתי פעם טקס שעשו לשחקן שהיה בבית"ר ירושלים ושיחק פה רק שנתיים. תומר משהו…

תומר אזולאי, טוב, הוא בדיוק פרש כאן ממשחק.

אוקיי.

אבל אתה מרגיש שחייבים לך את החוב הקטן הזה, מול יציע של כמה מאות אוהדים בלבד.

אתה בטח זוכר שאצלנו במשחקי אימון בימי חמישי היו יותר צופים ממה שבאים היום, היו באים 1,500. אפילו למשחקי הנוער שלנו היו באים יותר.

אז היית רוצה שיארגנו לך טקס פרידה צנוע.

אני חושב שכן. זה קצת צורם לי, וזה לא בשביל הגביע, אבל בשביל ההתייחסות. מגיל 9 עד גיל 32 שיחקתי באגודה, מהן 15 עונות בבוגרים, ועוד ליוותה אותי אחרי זה עוגמת נפש שנתיים או שלוש, שלא יכלתי להסתכל פה על אנשים. אבל לא התנתקתי מהכדורגל, למרות שמרגע שפרשתי עברתי שלושה ניתוחים. שתבין טוב, כששיחקתי כדורגל לא היה לי אף ניתוח. ומגיל 39 כבר עברתי שלושה ניתוחים – מניסקוס, גיד אכילס כמו שהיה לטל בורשטיין ועוד עצם שיצאה לי, ואני עדיין ממשיך לשחק. זה טירוף, יותר חמור מסמים מה שיש לי עם כדורגל.

וגם שיחקת במדי הוותיקים.

אני עדיין משחק, למרות שאני מעדיף את השלוש פעמים בשבוע בוינטר. שיחקתי בוותיקים, שיחקתי במדי נבחרת ישראל מעל גיל 40, היה לנו טורניר לפני חודשיים שהפסדנו בגמר, עם רוסיה ואנגליה.

והיום כשאתה מגיע למכתש ורואה דשא ירוק שלא היה אף פעם…

זה אחד הדברים שכואב לי בלב, שאנחנו היינו רצים עם סופות אבק כמו במדבר. היות והייתי קרוב לקווים היה עף סיד מהמכונות ונכנס לעיניים. זה היה עולם אחר. אנחנו היינו צריכים לחשוב מה לעשות עם הכדור ואיך משתלטים עליו עם כל הקפיצות. היינו משחקים ממש בדירי חזירים.

והמכתש היום הוא אחר.

זה עושה לי טוב בלב, אני מכור ואוהב את הפועל ר"ג. היא אצלי בדם, ואפילו אם אני רוצה לכעוס, אני לא יכול יותר מדי זמן. אני לא מכיר משהו אחר חוץ מאשר הפועל ר"ג. במגרשים אחרים אני מרגיש נטע זר, ובגלל זה היתה לי דילמה עם הבן, שמצד אחד אולי אני פוגע בו בקידום, אבל מצד שני אמרתי שאני לא יכול לראות אותו לא בהפועל ר"ג.

בתחילת העונה אמרת לי שיהיה יותר קשה לא לעלות מאשר לעלות, ובינתיים נראה שהקבוצה קצת חורקת.

המכונה באמת קצת חורקת, אבל זה תקופות. תמיד יש עליות וירידות. אני מקווה שהתקופה הרעה לא תימשך והם יחזרו לתקופה הטובה.

מה דעתך על קובי מוסא, שמשחק בתפקיד שלך?

אני חושב שהוא אחד המגינים היותר טובים ששיחקו בהפועל ר"ג, אבל כמו כולם הוא נקלע לתקופה לא טובה והוא קצת מדשדש.

ודעתך על המצב של מחסור חמור בשחקני בית בקבוצה?

אם הפועל ר"ג תעלה ליגה היא צריכה לשלב יותר שחקני בית, גם אם הם פחות טובים משחקני רכש, כדי ליצור צביון ותדמית. ולא יעזור כלום, ברגע שהקבוצה תהיה עם שחקני בית, היא תהיה קבוצה יותר בריאה. אתה לא יכול להביא 16 שחקנים זרים שאין להם זיקה. איך זה שבהכח יש יותר שחקני בית של הפועל ר"ג?

עומר רפס ועידן נעים.

נכון, אז מה היה רע ששני אלה היו נשארים בסגל? האמת שעד השנתיים האחרונות מחלקת הנוער היתה בדשדוש אדיר, מחלקה שהלכה והתדרדרה. אבל בשנתיים האחרונות זה נעצר קצת, וזה כבר הישג בפני עצמו. חייבים להשקיע עוד כמה מאות אלפים מדי שנה בנוער, ואז יהיו תוצאות.

והאוהדים?

כל הזמן מדברים שלהפועל ר"ג יש המון אוהדים, וזה לא נכון. להפועל ר"ג אין כיום יותר מ-700 אוהדים. אני מתכוון לאוהדים פעילים שיבואו כל משחק. לא לגמר גביע. מה שקרה זה שדור וחצי של אוהדים נמחק ולא התחדש. פעם היה פה את הדור של שפנצר ומעליו, ואחרי 20 שנה לא גדל דור של הפועל ר"ג. תבוא למשחקים היום, תראה 150 זה שחקנים ואנשים ממחלקת הנוער, עוד 250 זה אוהדים, ואם יש משחק חזק תראה פה בקושי 700. פשוט דור נעלם.

זה משהו שאפשר לתקן, במידה שהקבוצה תעלה לליגת העל ותשחק במכתש?

גם אז יצטרכו לעשות שיווק אגרסיבי מאוד בשביל לגדל עוד דור של אוהדים.

מה אתה היית עושה?

הייתי פותח את השערים לילדים עד גיל 14, אבל עדיין זה לא מספיק. הייתי עושה כל מיני מתנ"סים של הפועל ר"ג בתוך בתי הספר, נותן להם חולצות, תיקים, הכל בשביל לקרב אותם למועדון. ברגע שתביא ילד בן שש להפועל ר"ג, הוא יישאר כל החיים הפועל ר"ג.

זו דווקא העבודה היותר קלה. האתגר היותר קשה זה איך מחזירים אוהדים ותיקים?

אני חושב שמי שהחזיר חלק מהם זה ירון בר-לב עם האתר שלו, שבמידה מסוימת החייה את הפועל ר"ג והחייה גם אוהדים ותיקים. האתר הזה עשה נפלאות. מעבר לזה, אני לא יודע אם אפשר עוד להחזיר את אותם אוהדים ותיקים. אם יצליחו להחזיר עשרה אחוז מהם, זה יהיה הרבה. אלה אנשים שכבר יצאו מהכדורגל. פינה חמה בלב תישאר להם, אבל במגרשים כבר לא תראה אותם יותר.

מי השחקן הכי גדול בהפועל ר"ג בכל הזמנים?

מסיפורים וגם קצת שזכיתי לראות אותו, זה צביקה היימן. כשהייתי משחק קיצוני ימני, היו הרבה אומרים שאולי קם יורש לצביקה היימן. אני הייתי מרגיש טוב עם זה.

לפניך היה יורש פוטנציאלי אחר – איציק דגני. גם הוא היה מהיר מאוד.

נכון, אבל הוא לא שיחק הרבה. הוא גדול ממני בחמש שנים, גם איתו שיחקתי.

יש לך מקום בנבחרת הפועל ר"ג לדורותיה?

הייתי פעם בנבחרת כל הזמנים, זה היה במעריב.

יש לך מקום לפני בוקסה?

אנחנו לא באותו תפקיד, אבל בוא נאמר שאם היו עושים מאיתנו שחקן אחד, אני בחלק ההתקפי והוא בהגנתי, היו יוצרים את המגן הכי טוב בארץ. אגב, שיחקנו ביחד כמה שנים על אותו קו, אני קיצוני והוא מגן. היה שילוב מצוין. כשעליתי בתור ילד הוא היה שומר עליי. מי שהיה נכנס בי, הוא היה ישר מחסל חשבון. אני חושב שיש לי מקום בנבחרת כזו, אל תשכח שאני שחקן שיכול לשחק בכמה תפקידים.

ולסיום.

אני מאחל ומקווה שהפועל ר"ג תעלה ליגה, אבל בניגוד לעליות הקודמות שירדו כמו טיל, שהפעם יתמידו ויישארו, ושהניהול יהיה מספיק חכם לעשות את זה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

39 תגובות על טופלה

  1. מיקי ר. הגיב:

    שלמה, כרגיל – תענוג צרוף.

  2. אורדון מפעם הגיב:

    היום כשמדברים על לפוצץ את המגרש וסך הכל באים 500 איש
    צריך לקרוא טוב טוב מה היה פה פעם
    להסתכל על היציע המפוצץ בצילום עם שפנצר
    ההמונים שהיו מגיעים בימי שישי לבתי ספר
    לשחק כדורגל בכף
    עם קלדרון אנשים היו עומדים על הגגות
    אם היית מוכר כרטיס למשחקים בשכונה היית עושה קופה
    חבל על תקופה גדולה שהיתה ולא תשוב
    ואת זה אומר לכם אורדון ותיק
    שהיה משחק בבורכוב, קלעי, גורדון , ברנר , שמעוני…
    כואב הלב על התקופה הזו ומתגעגע
    כל פעם שאני קורא או רואה אנשים מפעם…
    יהי זכרה של התקופה ההיא ברוך!!

  3. לשלמה הגיב:

    ראיון ענק! יישר כח

    ולכל המגיבים- אל תיכנסו כאן לויכוחים ולהשמצות אם יש לכם משהו לכתוב תגתבו בצורה נורמלית

  4. זיכרון רחוק הגיב:

    תודה רבה על ראיון גדול עם שחקן גדול. התמונה עם שפנצר שווה 2000 מילים!

  5. שי הגיב:

    ראיון ברמה גבוהה משני הצדדים.
    דחוף לארגן טקס פרידה לו ושכמותו.
    רצוי ואפשרי לחדש ימינו כקדם: אוהדים, שחקני עבר בהנהלה ומעל לכל, ראשית חוכמה:
    לשים את האגו בצד; הן את מי זה מעניין?!

  6. רונן הגיב:

    זכיתי !
    גם אני נמצא שם בתמונה, ביציע.
    אחד המשחקים הראשונים שלי במכתש. ילד שמאז "נתפס".
    זוכר את הגול של טופל'ה כאילו היה אתמול.
    רואה את התמונה, קורא את המילים ומקבל צמרמורות בגוף.
    טופל'ה, היציע המפוצץ מאחורי השער, ה"אין דשא" ועוד שמות וארועים בכתבה – אלה בשבילי הפועל ר"ג.
    איפה הימים ?

  7. אבי הגיב:

    לטופלה : אל תרגיש כעוס ומרמורמר. עוד הרבה גמרו כמוך באגודה הזו.
    ראה את הראיון הזה כאילו טקס פרידה. התגובות שתקבל שוות מחיאות כפיים. יש אנשים שקוראים כאן ולא יבואו למכתש לראות משחק אז לא יראו ממילא טקס פרידה ממך.
    היית שחקן ואישיות. נשארת כזה. תמיד יזכרו את הפריצות שלך על הקו. תהיה חזק וברוך
    מאת אורדון 30 שנה

  8. פופאי המכתש בגבעתיים הגיב:

    אני ישבתי תמיד ביציע הצפוני הקטן ליד דגל הקרן 1980 המשחק מול רשלצ" שקובע הרבה לעליה דקה 84 רפי פלד הרים קרן מהצד הדרומי וטופלה שבה במרוצה הרים את הרשת הגבוהה של ווימן הענק איזה גול המכתש היה בטירוף הפועל רמת גן עם רגל וחצי בליגת על איזה טירוף היה במכתש
    אכן שחקני הנוער תוצרת הפועל רמת גן היו שחקנים תותחים כמו הראל קירשנברג אבי כהן שוקי דנישבסקי אשכול שמסי ואחרים
    איזה קבוצה היתה רק לחשוב על ההיסטוריה הזאת עובר בכל הגוף צמרמורת

  9. אוהד מתקופת טופלה הגיב:

    היה תענוג לראות את טופלה רץ על הקו ואת אברימהלה קורא למסור ימינה…ימינה…
    אחד השחקנים שהערצתי בילדותי ששיחק ממש עם כל הגוף.
    לצערי אפילו אז לא ידעו להיפרד מסמלים וטופלה טו טו ריטו היה ונשאר סמל

  10. ארז הגיב:

    אני דווקא חושב שיש פוטניציאל קהל הרבה יותר גבוה.
    ההוכחה לכך מבחינתי היתה לפני שנתיים וחצי במשחק על ההישארות בליגה הארצית נגד אח"י נצרת לעיני 3,000 אוהדי הפועל ר"ג, במשחק נגד הירידה לליגה הרביעית!.
    גם העובדה שנגד מכבי חיפה במכתש הכרטיסים נגמרו 3 ימים לפני המשחק
    אומרת שיש פוטינציאל.
    אם נשחק במכתש בליגת העל, כולם יראו את זה. לאוהדי הפועל ר"ג אין מספיק גירוי במשחקים נגד רמת השרון וקרית אתא.
    הצעד שבו התחיל לאחרונה קוריס עם הכניסה חינם למכתש מבורך. בצעד הזה הוא יצליח ליצור עוד 300 ילדים אוהדים חדשים השנה הנוכחית!.

  11. אוהד הגיב:

    קוריס הראשון שהתחיל בכניסה חינם לילדים באדום בצורה רציפה ולא סתם למשחק בודד. הוא חיב להמשיך ככה העונה ולגבות כסף רק במשחקים נגד הפועל ב"ש, הפועל חיפה או במשחק העלייה במכתש, בעזרת השם.
    התמונה של טופלה על הכתפיים של שפנצר מדהימה ומספרת את ההיטוריה של הקבוצה, לעיני קהל ענק ביציע.

  12. קובי הגיב:

    שלמה כל הכבוד
    כתבה מרגשת
    מזכירה רבות ולא נשכחות

    לגבי טופלה- אין ספק שחקן ענק
    הוא לא סיים לתרום- הוא משחק יופי בותיקים ודור ההמשך בוא יבוא

    נ.ב- מאוד מקווה שלפחות בפוסט הזה לא יהיו תגובות של בעד ירון זה או ירון השני
    להזכיר לכולם שאנחנו אוהדים את רמת גן באש ובמים

  13. רן הגיב:

    כיף לראות את טופלה ויתר הותיקים ביציע, כן ירבו.
    אני לא חושב שיש הרבה אגודות בארץ, אם בכלל, שהעניקו מנוי חינם
    לכל החיים לשחקני העבר.

  14. איתן הגיב:

    טופלה,אישיות כובשת בילדותו ובגרותו,עניו.
    מאז ילדותו בגורדון ,שם דרך אגב למד את תורת הסטנגה עם הסיידמנים ,ברבן ברוך,טטי פרימו ואחרים .
    שלמה,העלית בראיון נקודה כואבת לכלל האוהדים הוותיקים-הערכה והוקרה לשחקני עבר מביתך.
    אם לא סופרים אותם-לא סופרים אותנו,חבל.
    10 גביעים מאוהדים אינם משתווים לגביעון הוקרה במכתש.

  15. שר הטקסים הגיב:

    בעקבות הראיון-מאד חשוב לחדש מסורת הטקסים משחקני עבר. זה מה שמחבר בין הווה לעבר,מעלה את קרנה האגודה,מחזיר אוהדים ותיקים הביתה.
    חלוקת המנויים לשחקני עבר לא צריך להיות מבצע חד פעמי. טקס פרידה משחקן עבר שווה ערך לשיווק משחק.
    וטופלה תחילה!!!

  16. מוטי הגיב:

    זוכר את הגול הראשון שלך בבוגרים, נער צעיר וחמוד עם שיער ארוך.
    זוכר את השער הבלתי נשכח נגד ראשון.
    זוכר את שפנצר עושה איתך סיבוב על הכתפיים.
    זוכר את ההצגה שנתת במבחנים (על ירידה מהליגה) באיצטדיון ר"ג עם לופא.
    זוכר אותך רק לטובה.

  17. מ. הגיב:

    הם שיחקו יחד.
    טופלה פרידמן ויובל בובליל.
    היום טופלה מרואיין, לראשונה אחרי הרבה הרבה שנים. כל מילה בסלע. הגיון, רגש, התנסחות רהוטה, מוסר השכל.
    יובל לעומתו, מרואיין לעיתים קרובות יותר. קשים חייו של קואץ'.
    שמעת פעם אחת – שמעת הכל.
    כך זה נראה:

    יובל, איך ההרגשה?
    עוד פם, הגענו למצבים וזה לא נכנס
    אתה מאוכזב?
    עוד פם, שלטנו במשחק והכדורים לא נכנסו
    קוריס בטח מאוכזב
    עוד פם, אני מקווה שנחייך בסוף השנה
    אז אתם עולים ליגה?
    עוד פם, בנו פה קבוצה בשביל לעלות
    יש מצב שתתפטר?
    עוד פם, יש בעלים ואנחנו נחליט יחד שאני אשאר

  18. מותק הגיב:

    בהחלט טופלה אחד הגדולים שהיו פה ורק בגלל האישיות,מה שכן אני לא כל כך מסכים עם הטענה ש"נתתי הכל ברכיים קרסוליים ובסוף לא קיבלתי כלום"טופלה נשמה זה היה גם מקום עבודה וכסף ברוך השם קיבלת ואם לא היית אמור לתבוע,אבל בלי להוריד מערכו בהחלט אחד השחקנים האהובים בכל הזמנים ובטח מגיע לו משחק פרידה ,וגם הראיון של שלמה תענוג,
    ולכל המחממים פה בתגובות בין בר לב לקוריס תלמדו מטופלה איך מעבירים ביקורת בצורה יפה ותרבותית נקווה שקוריס יבין אותה יפנים ולא ישתגע

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    😉

  20. משה הגיב:

    טופל'ה היקר!

    אין סיכוי שמר "כסף בזמן" יעניק לך את הגביע שכה מגיע לך.

    אתה יודע למה?

    כי זה בא מכאן, מהבלוג של שלמה, ולא ממנו עצמו.

    אכן איש קטנטן.

  21. לקנאי המתוסכל שמעלי הגיב:

    אתה כנראה מאד עשיר ומזלזל בכסף בזמן.
    מר "כסף בזמן" הוא גם מר " הציל את הקבוצה מפירוק"
    או אם תרצה מר "בזכותו יש לך קבוצה שתחזור לליגת העל ולא תהיה בליגה א'"
    או אם תרצה מר " ימשיך לגרום לך להיות קנאי ומתוסכל בהצלחה שלו".
    אתה קנאי ואיש קטן

  22. משה הגיב:

    במי אני מקנא? באיש שאין לו חבר אחד עלי אדמות?
    טיפש.

  23. שלמה מן הגיב:

    תודה למגיבים מעליי ולאלה שיגיעו מתחתיי.

    עוד משהו: אני לא אוהב להטיף לאנשים איך לדבר ואיך לחשוב. איש איש וסגנונו, איש איש והאמת שלו. אבל אנא אל תהפכו גם את הפוסט הזה לזירת התנצחות בין אנשים ואג'נדות הקשורים למועדון או מקורבים אליו. זה ראיון שמסכם את הקריירה של טופלה בהפועל ר"ג. בבקשה תכבדו אותו. תודה.

  24. למשה בר לב הגיב:

    ירוני בר לבי היקר.היום אתה משה.יפה.היצירתיות שלך בשמות ראויה לכל הערכה.אולי תעזוב אותנו בשקט.אתה בסוף תמות מרוב קנאה ושנאה.לא חבל על הבריאות?

  25. אורדון שהיה בחלום הזה הגיב:

    צריך להבין שהמזל שיחק איתנו באותו משחק מול ראשון.
    אוהדי ראשון מילאו את היציע של הקיוסק ובדקה ה23 היציע גואש אחרי שער של אלי מדואל. למזלנו, משה אשכנזי (אין קשר לפוני) פוסל את השער בטענת נבדל ( אז לא היה נבדל פאסיבי) למרות שהודה לאחר מכן שטעה.
    ווימן עמד עמד בשער – (אוברוב וקאלה קטנים לידו) ונראה ששער לא נראה במשחק הזה. ואז, טופל'ה , לי נראה שכבש עם הברך, מבקיע שער מקרן ב5. 4000 אורדונים באטרף שלא נראה עד לשער של פיטוסי נגד אש"ף.

    לראות את אבי שפנצר וברקע איצטדיון מלא מעלה חיוך וזכרון על ימים יפים ומצד שני…השם יעזור

    אני עושה כרגע עוול לטופל'ה אבל, השער נגד ראשון הוא הדבר הראשון שעולה לראש שמדברים על טופל'ה. זוכר אותו עולה כמחליף באחד המשחקים ב77/78 וכל הקהל ידע במי מדובר… לא שאלו מי זה 14? בתור קיצוני טופל'ה היה באמת סופה

    טקס פרידה טופל'ה- טופול הזכרת את השם בר לב בראיון הזה – שכח מזה! 😆 😆

  26. למגיב למשה.... הגיב:

    אתה מתחיל לדבר כמו מכביסט.
    האם אתה מתמחה במשרד של שימון?
    שמישהו אומר לך שאתה שיכור זו דעתו
    ששני אנשים אומרים שאתה שיכור- צירוף מקרים
    שלושה אנשים אומרים שאתה שיכור – קח כדור לכאבי ראש ולך לישון

    כולה כתבו שטופל'ה לא יראה גביע הוקרה מסיבות אלו או אחרות… צריך לקוות שיעשו הפוך על הפוך בהנהלה ויפרדו מטופל'ה כראוי. מה הוא רוצה בסך הכל? גביע ב100 שקל? זר פרחים? רק לרדת לכר הדשא ולשמוע 500 אוהדים שצועקים "ט-ו-פ-ל-ה"

  27. אריק גילרוביץ הגיב:

    שלמה במיטבו !
    טופלה אחד האנשים שגדלו במכתש מגיל 9 עד לבוגרים ונתנו את כל כולם לקבוצה. בהחלט שם שמזוהה עם הקבוצה. שחקן נשמה בכל רמח אבריו. הייתה לי הזכות לשחק איתו הרבה שנים ולהיות איתו תמיד ביחד בחדר במחנות האימונים בחו"ל ובבתי המלון בארץ.
    זו הייתה תקופה שהכסף היה בכלל שיקול משני, תקופה שלצערי לא תחזור.
    הרבה פארטיות ובמקביל רצון גדול להצלחת הקבוצה.
    חוץ מזה טופל'ה ממשיך לככב גם בותיקים.

  28. לזה שמעליי הגיב:

    אתם הפועל רמת גן האמיתית שכולנו התאהבנו בה
    טופלה והפטיש ועומר אוסובסקי ועינב ומוקי ושולי ועוד.
    כל הבררה שנמצאת היום במערכת רק מגעילה אוהדים ולראייה כמות האוהדים היורדת משבוע לשבוע.

  29. לזה שמעליי הגיב:

    אם זה מגעיל אותך עדיף שלא תבוא. גם טופלה מציין שהלוואי שבתקופתו היה כזה ניהול כמו היום.
    אני כאוהד מאד מרוצה ממה שקורה היום ומרגיש שסוף סוף החזירו לי את המועדון לחיים

  30. טופלה גם ציין ש.. הגיב:

    קוריס מחריב את הקבוצה בצורת יחסי האנוש שלו.
    תבין ש אוהדים שרוצים להתקרב לקבוצה ולתת מזמנם ומכספם וממרצם כמו בכל קבוצה נורמלית לא מעוניינים לבוא במגע עם הדבר הזה.
    יופי של ניהול עולים לליגת העל כסף בזמן ו350 אוהדים ביציע.
    אני כבר מזמן הפסקתי להגיע.

  31. משה הגיב:

    יובל, איך ההרגשה?
    עוד פם, הגענו למצבים וזה לא נכנס
    אתה מאוכזב?
    עוד פם, שלטנו במשחק והכדורים לא נכנסו
    קוריס בטח מאוכזב
    עוד פם, אני מקווה שנחייך בסוף השנה
    אז אתם עולים ליגה?
    עוד פם, בנו פה קבוצה בשביל לעלות
    יש מצב שתתפטר?
    עוד פם, יש בעלים ואנחנו נחליט יחד שאני אשאר

  32. רן קוניק הגיב:

    אכן, אחלה ראיון שלמה , לאחד מהשחקנים הגדולים שגם לי היה העונג לראות כילד וכמובן אחלה בן אדם , ספורטאי אמיתי.
    נוסטלגיה בגבעתיים – מגרשי הכדורגל שבבתי הספר היסודיים בימי שישי כבר לא יחזרו כנראה לאכלס כוכבים כמו פעם .

    לכל מי שגדל על המגרשים האלה והיה במכתש בשנים היפות של טופלה וחבריו נשאר רק לזכור את הימים האלה בכייף ולאחל בריאות לכל השחקנים המפוארים הללו.

  33. קובי-אורדון בנשמה כבר 45 שנה הגיב:

    טופל'ה-אין עליך!שחקן ענק.אישיות .הסמל של הקבוצה (ביחד עם אריק הפטיש) לאורך שנים.
    אם לטופל'ה לא מגיע טקס פרידה ראוי אז למי כן?

    קוריס- זה הזמן לתת כבוד לאחד הגדולים שהיו בהפועל ר"ג לדורותיהם (ואני ראיתי כמה גדולים..)

  34. 1957 הגיב:

    טופלה אוהבים אותך, לא נשכח כל מה שנתת. לא רק הגול מול וויימן.
    בריאות ואושר שיהיו לך, שהילדים שלנו יזכו לגדול גם על הילד שלך "טופלה דור שני"….
    מאוהד ותיק שנתון 1957

  35. איתן הגיב:

    את משחק ההוקרה לטופלה ואבי כהן,פלד,צדקה ועוד רבים אחרים לא השכילו לעשות בשנות ה 90 המכוערות.
    מאז 2006 החלו הטקסים ובעיקר עם שחקני שנות ה 60,חכה בתורך לטקס ראוי טופלה-יש גם מאמנים שהקדישו שנים רבות במכתש כדי לגדל ילדים מוכשרים כמוך,כמו מורדוך פרץ,שמואל ברוך שמוקי,שם טוב שהיה גם שחקן,נפתלי -זוכר אותם?
    היית גדול ונשארת גדול ,כייף לראות אותך בוותיקים.

  36. חיים גרינפלד הגיב:

    מוטי בייטנר היקר!

    חימם לי את הלב ששמרת את הכתבה שלי מלפני 20 שנה. מה שכתבתי עליך אז רק התעצם, ואם היית אז רק שחקן גדול מבחינתי, בורג מרכזי בקבוצה ואחד משחקניה הגדולים והמסורים לאורך עשרות שנים, למדתי להכירך ברבות השנים גם כאדם מקסים וצנוע.
    אין לי ספק שבפרספקטיבה של כ"כ הרבה שנים, תרמת תרומה מכרעת לאהדתי את הפועל רמת גן.
    תהיה בריא, שמור על עצמך.
    חיים גרינפלד

  37. לטופלה הגיב:

    אני חושב שהאוהדים הותיקים שנעלמו והפסיקו לבוא מפסידים.
    הם מזדקנים בביית מול הטלויזיה במקום להגיע למכתש, להתלהב, להתרגש,
    להתעצבן ולפעמים גם לשמוח.
    כל מי שהיה בשבת במכתש נהנה, התרגש והתלהב וראה גם תצוגה התקפית
    סוחפת עם דחיפה של הקהל במחצית השנייה.
    אתה ויתר השחקנים הותיקים והאוהדים הותיקים צריכים לספר לאוהדים רדומים
    שלא מגיעים שאין כמו להגיע למכתש בשבת.

  38. מותק הגיב:

    לשלמה עכשיו אולי הזמן לאיזה ראיון עם עוד אחד מהשחקנים האהובים ביותר אבי ברשצקי

  39. טום גפן הגיב:

    טופלה אתה תותח אין כמוך
    אתה שחקן תותח 😈 ❗ 😡

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s