אבי ברשצקי

הכוכב של ביה"ס ברנר הפך לסמל בהפועל ר"ג * ההצגה מול הפועל ת"א * הריב עם קשטן * הנקמה בעפולה * ולמה הוא לא מוכן להיות אפילו המנהל המקצועי של מחלקת הנוער * ראיון עם הטיפוס הכי נוח בעולם 

את אבי ברשצקי אין צורך להציג יותר מדי. אחד הסמלים של הפועל ר"ג, כישרון גדול מקבוצות הילדים, כבר בגיל 16 הועלה לבוגרים ומאחוריו מספר ההופעות הרב ביותר בקבוצה (326 משחקים ב-17 עונות, לפי הספירה של אלישע שוחט). אחד שאי אפשר לריב איתו, גם אם מתאמצים מאוד.

ברשצקי היה אחד השחקנים החביבים עלי, לא רק בגלל אופיו הנוח, אלא גם בגלל מספר החולצה שבחר – 15. זה מספר המזל שלי, והאשם בכך הוא רוני לוריה, הבלם שהערצתי והיה עבורי דמות לחיקוי. שנים רבות שמרתי את חולצת משחק של לוריה עם המספר 15, איתה הייתי משחק כדורגל בימי שישי, והיא זו שנתנה לי את ההשראה למשחק לחימה חסר פשרות, כמו הבלם האגדי ההוא. גם עבור ברשצקי היה לוריה מודל לחיקוי, ומכאן מספר החולצה שאימץ לעצמו, אחרי שהיתה שנתיים אצל הקשר רוני לוי.

כאמור, עם ברשצקי קשה לריב. אם תשאל אותו מי השחקן הכי גדול ששיחק לצידו, הוא יגיד שהיו הרבה. פשוט, הוא לא רוצה לפגוע באף אחד. ומי המאמן הכי גדול שאימן אותו? גם כאן היו הרבה, ומכל אחד למד משהו. וההנהלות? כולן טובות ומצויינות. כששאלתי איזה שער הכי יפה כבש, חשבתי שגם כאן יענה שכולם היו יפים מחשש שיעליב איזה גול. אבל הוא דווקא ענה.

ברשצקי, 45, תושב גבעתיים, נשוי ואב לשלושה, מנהל בית הספר לכדורגל של הפועל ר"ג, מגיע לכל משחקי הבוגרים במכתש ומקווה לעבוד במועדון עד גיל פנסיה.

נתחיל מזה שיש לך קדנציה כעוזר מאמן הבוגרים. איך זה קרה?

כן, שנתיים, עם אלי כהן. זה קרה אחרי שפרשתי. היו בשנתיים האלה דברים יפים. עלינו מהליגה הארצית לליגה הלאומית, כמעט שעלינו לליגה הראשונה ולקחנו גם גביע הטוטו.

למה לא המשכת כעוזר מאמן, או אפילו מאמן בוגרים?

קודם כל לא מעניין אותי לאמן בוגרים. זה לא היו המטרות שלי. המטרות שלי היו לעבוד עם ילדים. ומעבר לזה, אחרי שאלי כהן עזב הגיע מאמן אחר, מוטי איוניר, והוא לא רצה שאהיה עוזר שלו.

אז למה מההתחלה לא ניהלת את בית-הספר לכדורגל, אם לא רצית לאמן בבוגרים?

זה היה בדיוק בשנה של הפרישה שלי מכדורגל. התחלנו עונה חדשה את האימונים, וראיתי שהיכולת שלי זה לא זה, אני כבר אחרי פציעות וניתוח בשרירי הבטן, הייתי בגיל 34. נכנסתי לאלי כהן ודיברנו. שאלתי אם אני בתוכניות שלו, אם הוא בונה עליי כשחקן, והוא היה מספיק אמיתי להגיד לי שלא מתאים לו שאני במעמד שלי ואחרי כל מה שעשיתי בשביל הפועל ר"ג, אתחיל להילחם על מקום בהרכב. ואז זרק לי את ההצעה הזו, בוא תהיה איתי, תהיה עוזר מאמן. ואני בגלל שנורא אהבתי את המשחק היה לי קשה מאוד לפרוש. אז גם בתור עוזר מאמן הייתי עושה את האימונים עם השחקנים כמעט רגיל. ובאמת היה כיף לעבוד איתו, כי הוא נתן יד חופשית ושמע לי לעצות, היו לנו שנתיים על הכיפאק.

היית אז אחרי קורס מאמנים בווינגייט?

זה היה במקביל, עשיתי את הקורס עם שחר כדורי, יובל נעים, תומר ברזילי.

ואז?

בא איוניר, אלי ניר היה היו"ר ואמר לי בא מאמן חדש, רוצה להביא עוזר משלו. אמרתי אין בעיה, הכל מקובל עליי, הכל ברוח טובה. אלי ניר אמר לי – בוא תבחר מה אתה רוצה להיות, מנהל  מקצועי של מחלקת הנוער או מאמן נוער. אמרתי לו – לא מעניין אותי שום דבר, רק בית-ספר.

למה רק בית-ספר?

כי היו לי אז שני ילדים ששיחקו, מוטי יליד 96 וגילי יליד 92. החלטתי שאחרי כל הקריירה שלי עם השבתות התפוסות, לפחות יהיה לי שבתות שאוכל לראות את הילדים שלי. עזוב אותי מלאמן קבוצה, כי זה תופס את השבת. ובית-ספר זה בלי שבתות. מתאמנים פעמיים בשבוע ואני עושה להם משחקים שלוש-ארבע פעמים בשנה, בחגים. זו היתה החלטה שלי, שאני מעדיף לעבוד באמצע השבוע, ובשבתות לראות את הילדים שלי.

כמה שנים אתה כבר בתפקיד?

שבע שנים בערך.

מה אתה יכול לספר על הבית-ספר?

קיבלתי אותו כשהיו בו 70-60 ילד, שנה שעברה הגענו ל-220 והשנה יש 200. יש לי אפילו ילדים בכיתה ח', שזה נדיר, ואפילו שניים בכיתה ט'.

ואיפה אתם מתאמנים?

הבית-ספר זה רק במכתש.

רק אתם והבוגרים.

גם הבוגרים לא תמיד.

כי ילדים לא הורסים את הדשא?

קודם כל זה ילדים קטנים, ודבר שני מה שמייחד את הפועל ר"ג זה המכתש.

אז זה מחבר אותם למגרש.

לדעתי ולדעת קוריס אם יתאמנו במקום אחר, לא תהיה כמות כזו של ילדים.

אז יש לך שני ממשיכי דרך?

גילי בינתיים כבר פרש. התחיל את העונה, כבש שלושה שערים והחליט לעזוב. מוטי משחק בנערים א', מזכיר אותי מאוד. הלוואי שיהיה כמוני, כי לפחות יש לו מישהו שיכוון אותו. לי לא היה מי שיכוון אותי. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 12. כשהגעתי לבוגרים בגיל 16 לא היה לי אבא שיכוון אותי.

איך בעצם הגעת להפועל ר"ג?

הגעתי עם ילדים מהבית-ספר, מ'ברנר'. אני מכיתה א' משחק בכדורגל. היינו משחקים עם אבנים, עם פחיות. יום אחד בכיתה ג' החלטנו ללכת כמה ילדים להפועל ר"ג. פרץ מורדוך היה המאמן, הוא נדלק עליי מההתחלה. באנו כמה ילדים, ורק אני התקבלתי.

ומכאן אתה מתחיל בקריירה ארוכה של כוכב בר"ג.

שמע, אף אחד לא רוצה לדבר על עצמו, אבל זו האמת. הייתי תמיד בכל הנבחרות עד נבחרת הנוער, עם הכוכבים הכי גדולים של הכדורגל. עם אלי אוחנה, רוני רוזנטל, בוני גינצבורג, אייל בגלייבטר.

ומה קרה שההתקדמות שלך נעצרה?

זה לא שנעצרה. בגיל 16 עוד היו פניות אליי. מהפועל ת"א, ממכבי ת"א. ופה זה מה שאמרתי לך על הכיוון. הייתי ילד נאיבי, ופה כל הזמן היה טוב, הרגשתי בן בית, התייחסו אליי יפה כל הזמן ואהבו אותי כולם, אז היה לי טוב, לא חיפשתי ללכת. אבל אם היה מישהו שהיה מדריך אותי, אולי הקריירה שלי היתה מתפתחת אחרת.

אתה מצטער על זה?

לא, בכלל בכלל לא. היה לי טוב, נהניתי מכל רגע שהייתי פה.

מה אתה יכול לספר על עצמך כשחקן בקבוצות הילדים והנוער מבחינת הדומיננטיות שלך?

קודם כל, דומיננטי הייתי תמיד. התחלתי קיצוני שמאלי, תמיד נבחרתי לשחקן מצטיין בסוף עונה, תמיד הובלתי את הקבוצה ותמיד שלחו אותי לנבחרות.

מי שיחק ביחד איתך?

שולי גילארדי, עוזי צדקה, עומר אוסובסקי, אלה השנתון שלי.

ובגיל 16 אתה עולה לבוגרים.

היו שני גילאי נערים. בשנה השניה בנערים עליתי לנוער, ובגיל 16 עליתי לבוגרים. ב-1980. שתבין שקבוצות הילדים של אז זה לא כמו היום. הקבוצות שלנו התמודדו שווה בשווה עם מכבי ועם הפועל. לא כמו הילדים של היום, שבאים למכבי ומקבלים שלוש או ארבע. אתה מבין? היינו מחלקת נוער מהטובות בארץ. היתה תקופה חבל על הזמן. כל שנה היינו נאבקים על האליפות.

ואז אתה עולה לבוגרים.

כן, הכי צעיר בקבוצה. עליתי ישר כשהקבוצה שיחקה בליגה הראשונה, ליאון היה מאמן.

באותה עונה בה הבטחנו את הירידה כבר אחרי מחזור 12 או 13.

נכון. ודווקא זו היתה השנה הכי טובה שלי בבוגרים.

מה אתה אומר… דווקא בעונה שר"ג ניצחה בסך-הכל שלוש או ארבע פעמים וירדה ליגה עוד לפני שהספיקה להבין איפה היא נמצאת?

כן, דווקא בעונה ההיא. הייתי שחקן דומיננטי מאוד בקבוצה. לא היה עלינו לחץ. היינו באים לכל משחק כמו למשחקי אימון.

איזה משחק זכור לך במיוחד מאותה עונה?

נגד הפועל ת"א.

ב-0:6 בבלומפילד?

לא, כשהפסדנו פה 0:1 במכתש. זה היה המשחק הכי טוב שלי בקריירה. עשיתי מה שאני רוצה עם הכדור והכל הלך לי. אחרי זה היתה פנייה של דוביד זכרונו לברכה. הוא רצה אותי. היה מוכן לתת לר"ג ארבעה שחקנים, היה מוכן לתת כסף.

ומה קרה?

טירפדו לי את זה בלי שידעתי בכלל. זה נודע לי אחרי זה. היה כתוב בעיתון.

וכשזה נודע לך, פנית לר"ג וביקשת להשתחרר?

לא עשיתי כלום.

מי טירפד לך, אורי קרני?

הוא וחזי ויטקובסקי.

בצדק, לא?

אם אתה שואל אותי, גם אני הייתי עושה אותו דבר. אם יש לך שחקן כשרוני אחד, אז צריך לשמור את זה. אבל אני לא מצטער. תמיד התייחסו אליי יפה בר"ג.

מה זכור לך מאותן שנים ראשונות בבוגרים?

זכור לי שכל שנה התמודדנו על משהו. או על עלייה או על ירידה. תמיד היה אקשן.

התחלת בילדים קיצוני שמאלי ואחר-כך הפכת לקשר.

קשר אחורי. רוני לוי בנוער ניסה אותי כקשר אחורי ומאז אני בתפקיד. שיחקתי גם תקופה קצרה אצל קשטן בליגת העל כמגן שמאלי תוקף.

איזו עונה אתה זוכר במיוחד בבוגרים?

את העונה שעלינו עם ליאון (ב-89'), קבוצה שמבוססת על שחקני בית. אחת השנים היפות שלנו. חוץ משוקו ושמריה ועוד בלם שהביאו מאזור, יום-טוב משהו, כולם היו שחקני בית. היתה אווירה חבל על הזמן. אלה שנים שהיינו מגיעים בכיף, היינו מגיעים שעה לפני האימון, עושים את הארבע על שניים, כל מיני משחקונים כאלה, היתה אווירה יוצאת מהכלל.

היתה לך עונה טובה, ביחד עם עוזי צדקה בקישור.

נכון. מאז הילדים גדלנו ביחד. הכרנו על עיוור. אהבנו לשחק אחד עם השני. גם עם שמריה היה לי שיתוף פעולה טוב. הוא היה מכוון אותי, גם שוקו, והייתי שומע ולומד למרות שכבר לא הייתי צעיר. תמיד אהבתי לשמוע ממישהו מבוגר. אף פעם לא היה לי את האגו של אני ואני. מי שבא, תמיד עשיתי לו כבוד ואהבתי ללמוד ממנו והכל היה בסדר.

לא הבקעת הרבה גולים, אבל מאלה שכבשת מה היה הכי יפה?

נגד עפולה בבית. בכדור חופשי מ-25 מטר. אילן חכים הזיז לי ואני סובבתי את זה לחיבור. ניצחנו 1:4 ועלינו חזרה לליגה השניה. גם עם המשחק מול יבנה פה, שעלינו ליגה. הגול התחיל ממני. אני מסרתי לדני (אשכנזי), דני הרים לשוקו ושוקו נתן את הגול.

רואים איך הכדור קופץ, האדמה קשה ואין דשא. איך הצלחת לשחק טכני?

זה היה מגרש שהיינו מתאמנים עליו ורגילים אליו. לא היתה לי בעיה. אתה יודע איך לשחק עליו. וזה הגדולה שלנו – המכתש.

ואז עולים לליגה הלאומית (בתקופה ההיא – הליגה הראשונה) ומגיע דרור קשטן, מביא שחקני רכש. מה היה המעמד שלך בקבוצה?

היה לי מעמד מצוין עד שהיתה לי תקרית איתו. ואני מצדיק אותו במיליון אחוז. היה מצב שקניתי אז דירה בגבעתיים, הייתי צריך כסף ור"ג היו חייבים לי. כל הזמן דחו אותי. קשטן גם היה בתמונה. ועלינו לאיזה אימון והוא ראה אותי עם הראש למטה. אמר לי מה קרה. אמרתי לו – שמע, יש לי בעיות, לא פותרים לי. אז הוא אמר לי – אם אתה לא רוצה להתאמן, אל תתאמן, אני מרשה לך לשבת בצד. אמרתי לו – לא, אני רוצה. אמר לי – אבל אם אתה מתאמן, תתאמן רציני. אמרתי בסדר. התחיל האימון, עשיתי שביתה איטלקית.

למה?

כי הראש שלי לא היה בכדורגל.

אבל אמרת לו שאתה כן רוצה להתאמן.

אבל כשמתחיל האימון זה עוד פעם נכנס לך לראש וזה קשה מאוד. דרור קיבל שיגעון, אמר לי לך הביתה, לא רוצה לראות אותך פה, תחזור למכולת. היה לי אז מינימרקט. לא עניתי לו ולא כלום, הבנתי אותו. ישבתי שבוע בבית. הוא יצא גדול כי החזיר אותי אחרי שבוע, אחרי שניצחנו את בני יהודה באיצטדיון. הוא לא חיכה שנפסיד בשביל להחזיר אותי. ובאותה שנה אפילו הייתי בנבחרת הסיבוב של ידיעות.

אבל הוא לא החזיר אותך מיד להרכב.

ישבתי עוד שבועיים-שלוש בצד ורק אחרי זה חזרתי.

היתה אז תחושה שהוא מתנכל לשחקני בית. חוץ ממך היה לקשטן גם סיפור עם טופלה ואריק גילרוביץ'.

לא יודע מה היה איתם הסיפור, אבל לי לא היה כלום. היתה בעיה וזהו. ואני אומר לך את זה אחרי כל השנים שהוא צדק. היה מגיע לי. אני לא הייתי בסדר.

וגם חזרתך להרכב לא עזרה בסופו של דבר. ירדנו אחרי עונה אחת.

האמת, היה לנו הרבה חוסר מזל כי הקבוצה היתה טובה. הביאו את השחקנים הכי טובים שהיו. גם הזרים, גם יהודה עמר, אייזנברג, אבל זה לא התחבר, סבלנו מחוסר מזל וירדנו ליגה.

ומהירידה הזו מתחילות שנים קשות, שבהן הקבוצה יורדת לליגה השלישית לראשונה בתולדותיה והאוהדים מתחילים להיעלם.

נכון. זה השנים הכי קשות שהיו לי. כל פעם להתמודד במשחקים האלה בכל מיני כפרים בליגה הארצית, לא היינו רגילים לדברים האלה. אבל עשינו עם בוקסה שנה חלומית, כשהוא בא באמצע. הוא הביא איתו את אריה אלטר, דני עציוני ואילן חכים. משחק ראשון הפסדנו בעפולה 0:3, ואחרי זה עשינו סריה אדירה של נצחונות.

שהדובדבן של זה היה הגול שלך נגד עפולה במכתש.

אפשר להגיד, כן. זה לא הגול כמו ההשפלה שעברנו אצלם ורצינו לנקום בהם. הם עשו לנו משולשים שם. אחד הדברים שאני לא אשכח בחיים זה שחיים לוי היה שם שחקן, חיים לוי זה שמאמן היום (את רמת-השרון). הוא צעק להם ב-0:3 – יאללה לזיין את רמת-גן. בתוך המגרש הוא צעק. את זה אני לא יכול לשכוח בחיים. אחרי זה כשבאו לפה למכתש ואנחנו כבר היינו עם רגל וחצי בעלייה, אז הם באו אמרו לנו – בשביל מה אתם נלחמים, מה אתם צריכים את קרית-שמונה שיעלו איתכם? אמרנו להם – שכחתם מה שעשיתם לנו? חיים לוי אמר מה פתאום, לא היה כלום. אבל אני בתוכי וגם השחקנים הרגשנו מושפלים והיינו חייבים את הנקמה והשגנו אותה.

אפריל 1994, על הכתפיים אחרי משחק העלייה מול מכבי עפולה (צילום: אתר המכתש)

ומכאן לאן אתה ממשיך?

היתה לי שנה אחת גם בהכח. הרגשתי שכבר מיציתי פה ורציתי לצאת להרגיש משהו אחר. אווירה אחרת, מגרש אחר, שחקנים אחרים, אוהדים אחרים. הייתי חייב להתאוורר שנה אחת. ואז באה לי ההצעה מראובן כהן שאימן בהכח.

דווקא הכח?

להכח תמיד היתה לי פינה חמה בלב. בתור ילד הייתי הולך למשחקים שלהם בגלי גיל. היה שאול כהן, הבלם שלהם, שהיה קרוב משפחה שלי, הוא היה מכניס אותי למשחקים. וכשבאה ההצעה מראובן כהן שהכיר אותי כשאימן פה, אז עברתי. היתה לי שנה חלומית בהכח. התחלתי את השנה, ואני שחקן שלא מבקיע גולים, כבשתי ארבעה מחמישה שערים ראשונים שהכח כבשה באותה עונה. במחזור השני בישלתי שני גולים נגד הפועל ר"ג כשניצחנו במכתש 1:2.

איך היה לשחק נגד הפועל ר"ג במכתש?

משונה מאוד, אבל גם הקהל של ר"ג פירגן לי.

פירגן או קילל?

ייאמר לזכותו של הקהל שאני לא זוכר כל החיים שהייתי פה, שפעם אחת מישהו קילל אותי. לא זכור לי. כי גם משחקים שלא הייתי טוב, תמיד היתה לי את רוח הלחימה. אף פעם לא זלזלתי ולא עמדתי במגרש.

אבל אני זוכר שהיתה ביקורת נגדך על זה שאתה משחק לרוחב.

בסדר, גולר לא הייתי. הייתי אוהב תמיד לשנות צדדים. תשמע, כששיחקתי בצד שמאל ובצד ימין עומד מגן לבד, אז היו לי את ההכדורים המדוייקים של 50-40 מטר האלה. אז אמרו ששיחקתי לרוחב? בצדק. רק להזכיר לך ששלוש שנים הייתי בר"ג מלך הבישולים. הייתי מעמיד הרבה פעמים שחקנים מול שוער, היתה לי ראיית משחק טובה.

עם מי היה לך שיתוף פעולה טוב במיוחד?

עם מי היה לי? עם הרבה. היה את רונן חרזי, שוקו, תומר ברזילי שמאוד אהבתי לשחק איתו, היה את דני אשכנזי, היו הרבה.

בהגדרה שלך היית קשר דפנסיבי, אז איך יצא שהיית מלך הבישולים?

כי היה לי את הכדורים הארוכים שאתה מעמיד שחקן מול שוער. זה היה הדבר הטוב שהיה לי.

אחרי הכח חזרת להפועל ר"ג, לקדנציה של אלי כהן?

אני חושב שחזרתי עוד לפני שהוא הגיע. לא זוכר בדיוק. יש לי בלקאאוט של כמה שנים שאני לא זוכר בכלל. הלכתי להכח, חזרתי למכתש והיה על הכיפאק. שיחקתי תחת אלי כהן, היה בסדר, הוא יצא גדול כשנתן לי את הכבוד לשחק 20 דקות אחרונות במשחק העלייה ברמת-השרון (0:3). אלה היו הדקות האחרונות שלי בכדורגל. זה דבר שסוכם מראש. אמרנו שאם נוביל הוא יכניס אותי, כי לא הייתי בשיא הכושר, זה היה אחרי ניתוח בקע.

אז בסך הכל הפכת לסמל בהפועל ר"ג, היית גם כמה שנים קפטן, שיחקת 17 עונות בר"ג.

כן, מגיל 16 עד גיל 34. שנה אחת הייתי בהכח ועוד חצי שנה פרשתי בגלל פציעה וחזרתי. היה לי מצוין פה.

גם בקטע הכספי?

תראה, ברור שאם הייתי הולך למקום אחר מגיל צעיר הייתי מרוויח הרבה יותר, אבל לא ראיתי את זה לנגד עיניי. אהבתי את הקבוצה, וגם אם היו אומרים לי לשחק בחינם, הייתי משחק. זה לא משנה. אהבתי את הקבוצה, גדלתי פה, תמיד היה לי טוב, תמיד נתנו לי הרגשה טובה שאני רצוי פה. את החוזים תמיד הייתי סוגר לבד בחצי דקה. אף פעם לא היו לי בעיות של חוזה נמוך. ידעתי בדיוק מה אני שווה.

סגרת מהר כי אתה טיפוס פשרן.

גם ר"ג ידעו מה אני שווה, כך שלא היו בעיות. ובאמת תמיד באתי לקראת המועדון, אבל זה היה הדדי, גם הם באו לקראתי.

נדמה לי שהמון שנים שיחקת במקביל לקריירה שלך גם בבית-ספר ברנר בימי שישי.

נכון.

מי היה משחק איתך מבין האוהדים? בוא תזכיר את השמות הגדולים.

זה חבר'ה מהשכונה, הכורדים. יגאל סולימן, היה יאנקי, פוני.

בברנר היתה את הרמה הכי גבוהה באיזור של משחקי החבר'ה ביום שישי.

כן, היו המון אנשים באים. זו היתה מסורת של שנים, עד לפני שנתיים-שלוש, ואז זה נגמר. אנשים התבגרו ולא באים יותר. בוא אני אגלה לך סקופ שאני כן זוכר. הייתי משחק בימי שישי, ויום אחד יעקב אסיאג כששיחק בר"ג ראה אותי שם. עבר במקרה, ראה אותי. הוא אמר לי – אוי ואבוי אם אנחנו לא מנצחים מחר, אני אספר להנהלה ששיחקת. ולמזלי הרב ניצחנו והכל עבר חלק. הייתי אוהב את זה ולא הייתי יכול יום אחד בלי כדורגל. ביום שישי לא היו אימונים, אז הייתי בא לשחק בבית-ספר.

גם לפני משחקים בשבת?

אפילו לפני משחקים.

לא פחדת שתיפצע?

לא.

ואיפה אתה משחק כיום?

שלוש פעמים בשבוע בבוקר בווינטר.

למה אתה לא מצטרף לקבוצת הוותיקים?

כי בערב, אני אגיד לך את האמת, הגוף שלי עייף.

עייף ממה? אתה מנהל בית-ספר לכדורגל.

ברגע שאתה מפתח לך אורח חיים, אז עדיף לך לשחק בבוקר ולא בערב. בהתחלה דווקא התחלתי להתאמן איתם, במכתש, אבל ראיתי  שמגרש גדול זה כבר לא בשבילי. אני כבר לא יכול להשפיע במגרש גדול. אז אני משחק בשביל הכיף.

אתה גם מעביר אימונים בבית-ספר, או רק מנהל?

בגלל שאני אוהב את זה, אז אני גם מעביר אימונים. חוץ ממני יש עוד שבעה-שמונה מאמנים.

יש משהו באופק של שחקני דור העתיד?

אני אגיד לך מה הבעיה. היום ההורים מאוד מעורבים וכל אבא שחושב שהילד שלו כשרוני קצת, אז בגיל 13-12 הוא לוקח אותו למכבי ת"א או הפועל ת"א. שמע, גם אני רציתי לקחת את הילד שלי, זה לא סוד. אבל בסופו של דבר, אחרי לבטים החלטתי שכל עוד אני עובד פה, אני לא יכול לקחת את הילד. האמת, יותר קל להתפתח כשחקן בהפועל ר"ג מאשר במכבי ת"א. כי בר"ג מי שמתבלט ישר רואים אותו, ובמכבי יש הרבה שחקנים. כך שזה לא מציאה גדולה ללכת למקום אחר.

יש דור עתיד להפועל ר"ג או אין?

לדעתי יש. הבעיה ששחקנים טובים פה עוזבים לפני גיל נוער.

אתה רואה מצב שבעוד חמש-שש שנים תהיה לבוגרים קבוצה ברמה שהיתה ב-1988, עם שחקני בית בלבד פלוס שני שחקני חיזוק, קבוצה שתוכל להתמודד ברמות גבוהות?

לדעתי זה קצת קשה כי אתה עולה ליגה עכשיו, ובשביל להתמודד בליגת העל מאמן לא ייקח סיכון וייתן לשחקן נוער לשחק אם הוא לא סופרסטאר. זאת הבעיה. ואין לנו סופרסטארים כרגע. אבל הכל יכול להיות. אתה לא יודע איך דברים מתהפכים. אתה תראה ילד שהוא בינוני ופתאום הוא נהייה שחקן מעולה.

איך אתה מתרשם מהקבוצה?

אני נהנה מאוד לראות אותה.

עלו ליגה?

יש קבוצה טובה ואני חושב שהם יעלו. יש מאבק קשה, אבל אני חושב שאנחנו בין שלוש הקבוצות הטובות בליגה.

אתה מסתפק בג'וב הנוכחי שלך במועדון ולא שואף ליותר?

כן, יש לי סיפוק מזה, אני נהנה מזה.

ואתה מתפרנס מזה בכבוד?

ברוך השם.

מאמן בוגרים לא נראה אותך פה?

לא, לא מעניין אותי בכלל בכלל.

ומנהל מקצועי של מחלקת הנוער?

גם לא. ובוא אני אתן לך את הסיבה: מנהל מקצועי צריך להיות לפעמים רע, ואני לא יכול להיות רע. בגלל זה הבית-ספר מתאים לי מכל הבחינות. קשה לי להיות רע עם אנשים. זאת הסיבה האמיתית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על אבי ברשצקי

  1. פופאי מכתש הגיב:

    איזה שחקן תותח היה ברשצקי אכן סמל אמיתי של הפועל רמת גן

  2. ירון בר לב הגיב:

    ללא ספק- בין ה 11 הגדולים בכל הזמנים.

  3. מיקי ר. הגיב:

    שלמה, תודה על עוד פוסט מלא געגועים ותודה לברשצקי על המון זכרונות.

  4. איתן הגיב:

    שלמה נודניק אני לא,אבל שים לב כמה שחקנים זוהו על ידי מורדוך פרץ!

  5. רז האדום הגיב:

    אבי ברשצקי הוא ללא ספק אחד השחקנים האהובים עליי ביותר מאילו ששיחקו בקבוצה

  6. רז האדום הגיב:

    דרך אגב
    ברשצקי לא עזב את הפועל ר"ג להכח אחרי החזרה לארצית בשנת 94
    הוא עזב את הפועל ר"ג בעונת 1991-92 שנתיים לפני ששיחקנו בליגה א'

  7. רחוב הל"ה לשעבר הגיב:

    ברשה תותח על במכתש ומגה תותח בבית ספר ברנר. זוכר אחרי צהריים בימי שישי בלתי נשכחים בברנר עם 100 צופים והמון התערבויות ומי שמשחק בקבוצה עם ברשה לוקח את כל הקופה!!
    איש הפועל רמת גן בכל רמח אבריו. מתגעגעיים

  8. ברשצקי הוא הגיב:

    הפרצוף היפה של הפועל רמת גן כזה שמחבר בין אוהדים לקבוצה

  9. חיים גרינפלד הגיב:

    אבי!
    אין ספק שהמשחק נגד הפועל ת"א במכתש היה פסגת הקריירה שלך.
    הכדור נדבק לך לרגל ברמות שלא ראו עד אז, ולא יראו.
    היה בוץ ושלוליות ואתה פשוט ריחפת מעליהן.
    אם אינני טועה מאמן הנבחרת דאז (ג'ק מנסל) צפה במשחק ולא הסתיר את התפעלותו.
    אם מתגעגעים לתקופה (ומתגעגעים!) זה בגלל שחקנים כמוך. סמל אמיתי, שחקן ענק נטול מניירות של כוכב, איש סימפטי, אורדון אמיתי. משלנו.

  10. מותק הגיב:

    שאול המלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    השחקן הכי אהוב בתולדות הפועל רמת גן,קודם כל בנאדם 10 וגם שחקן טוב,בשבילי הוא הוא הפועל רמת גן שכבר לא קיימת ובדמותו הלוואי שתחזור להיות
    תודה אבי על כל השנים היפות זכות לאהוד שחקנים כמוך

  11. שמוליק55 הגיב:

    אבי , אהבתי מאוד את סגנון משחקך. שלטת בכדור היטב , והמסירות הארוכות
    הלהיבו את דמיוני.
    אנו נפגשים פעמיים שלש בשבוע אצל כוכבי , אתה תמיד חייכן ומברכך לשלום
    אין הרבה בני אדם כמוך.
    עלה והצלח אורדון ..

  12. וסרמן הגיב:

    אבי אתה היית אליל הילדות שלי. כשאמרו הפועל רמת גן ישר עלה לי בראש אבי ברשצקי.
    כל עוד אתה במערכת אני רגוע.

  13. טופלה בייטנר הגיב:

    כל מילה חקוקה בסלע ,שחקן ענק ומה שלא פחות חשוב בן אדם ענק ללא טיפת אגו
    ומי שרוצה להנות מביצועיו על המיגרש יכול עדין לראות אותו בבקרים מוסר ומבקיע

  14. גבעתיים הגיב:

    ברשצקי היקר, יותר מ-300 משחקים במדי הקבוצה ורק 7 שערים. ממוצע מכובד של 0.02 שער למשחק, שוב בגלל שלא נעים לו לבאס את השוערים שמולם הוא משחק. ההתפרצות שלו על עפולה וחיים לוי באמת אקט נדיר ולא אופייני. שחקן נשמה שייזכר אצלנו תמיד.

  15. אני זוכר במיוחד הגיב:

    את הגול בהפסד מול הפועל ירושלים במכתש כשברשצקי חבוש בראשו כמו פצוע מלחמה מקבל את הכדור מהשפיץ השמאלי של הרחבה עוצר בחזה ומפציץ לחיבורים.
    אבל בסוף קיבלנו עוד גול.

  16. אריה הגיב:

    גם אני זוכר את השער נגד הפועל ירושלים במכתש שהיה הרבה יותר קשה ויפה מאשר השער נגד עפולה. לאחר כדור קרן הכדור נהדף אליו לקצה הרחבה, עצירה על החזה ובעיטה מדהימה מצד לצד לחיבורים.
    ברשצקי הישווה לשוויון 2 במכתש ולאחר מכן מישל דיין בשער נגיחה מ-16 מטר לחיבורים של גילרדי ניצח את המשחק.

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    8)

  18. טום גפן הגיב:

    אבי אתה שחקן תותח והיום אתה מאמן אותי ואני רוצה שתישאר מאמן שלי
    אתה מאמן תותח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

  19. דביר הורנשטיין(דבאלישווילי) הגיב:

    אביי ייאאא מלךך אני רוצה תמיד להתאמן איתך !!!!

  20. רן קוניק הגיב:

    שחקן ובן אדם יוצא דופן. נשמה טהורה.

  21. איציק ברוך הגיב:

    אין אנשים כאלה,יחיד בדורו.יצא לי הכבוד להיות לצידו בשנים האחרונות ונהניתי מכל רגע,מאמין שבקרוב נשמע את השם ברשצקי חוזר כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ והילד (מוטי) ימשיך את המסורת………………… אוהבים אותך אבי !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s