אלדר שפלר

שחקן בית מסור, נשמה, סמל להקרבה * לאלדר שפלר היה מגיע יותר זוהר בקדנציה האפורה שלו בהפועל ר"ג * במקום עונת גביע, הגורל שלח אותו לסיים את הקריירה ברמת-עמידר * מירמור? תיסכול? לא אצלו

אלדר שפלר ממלא בדפי הפאזל של הפועל ר"ג תפקיד של איוב כזה. העשור שלו הוא אחד הקשים בתולדות הקבוצה, ומתאפיין בירידה לליגה השלישית בפעם הראשונה, בעיות כספיות קשות וקהל אוהדים שהולך ונעלם. אל התקופה הזו מגיח אחד משחקני הבית המסורים ביותר, בעל מחוייבות גדולה לסמל, אחד שהקריב מעצמו ומכספו למען הקבוצה. כמו שקרה לא אחת בסיפורי האגדות של הפועל ר"ג, סופו שנבעט מהמערכת וסיים את הקריירה במכבי רמת-עמידר. למרות הסוף המעט טראגי, והעובדה שהחמיץ את עונת גביע המדינה, שפלר הוא איש של פשרות, לא נוטר ולא מחכה בפינה. שחקנים מסוגו קשה למצוא כיום, מה שמחדד עוד יותר את המצב העגום של שחקני בית.

שפלר שיחק בהפועל ר"ג מכיתה ו'. התחיל כמו רבים וטובים אצל פרץ מורדוך ובהמשך עבר אצל מאמנים כמו עמיר קופלר ואבי בוקסנבוים. השנתון שלו (74-73) כלל את רונן צפריר, רונן כרמונה ואסי זמיר. יובל בקר ואייל כהן היו שנה מעליו, נועם סייג שנה מתחתיו. הוא בן 36, נשוי ואב לשניים, גר בר"ג ויש לו עסק למזון מהיר בקניון חולון. לפני חמש שנים עמד אחיו עידן, 25, להמשיך את השושלת בהגנת ר"ג, אבל לבסוף בחר לעזוב לטובת לימודים וכדורגל בבוסטון קולג'.

שפלר הגדול הגיע למחצית השנייה השבוע מול קרית-אתא, וגם הוא ראה את הסיום המפתיע בו אוהדים צועקים ליובל נעים להתפטר. נעים, אגב, אימן את שפלר בעונתו האחרונה במדי עמידר, אז החמיצה הקבוצה את העלייה לליגה הלאומית מול קרית-שמונה.

אתה מגיע העונה הרבה למשחקים במכתש?

לא הייתי הרבה זמן. הייתי בתחילת העונה קצת, ומאז לא באתי.

איך התרשמת מהמשחק מול קרית אתא?

מה שלקחתי מהמשחק זה את הסיום, שריקות הבוז של הקהל. לא זוכר שנתקלתי בכזה דבר בר"ג. זה בעיניי… לא יודע. אני עמדתי והסתכלתי… ראיתי ושמעתי, לא הסתדר לי. קבוצה שהולכת לעלות לליגת העל ולשרוק בוז לשחקנים? אני הייתי שחקן, אני לא חושב בתור אוהד, אני חושב כמו שחקן וזה נורא ואיום.

אתה יכול להבין את הקהל?

בוא נגיד ששום דבר, למעט זה ששחקנים באמת לא מתאמצים ולא באים לתת את המקסימום, לא שווה שריקות בוז. ויש שם שחקנים שבאים ומשתדלים ונותנים את המיטב, ולא מגיע להם בוז.

ועל הקריאות כלפי יובל?

זה נראה לי יותר משהו שקשור לפן האישי, אין פה שום קשר מקצועי.

איך התרשמת מהמשחק עצמו?

כשקבוצה הולכת לעלות ליגה ונמצאת במתח כל הזמן ובאה מולה קבוצה נחותה ממנה, אז מאוד קשה להציג רמת כדורגל. כשאני בא למשחק כזה אני לא רואה שום סיטואציה של הצגת כדורגל. מי שרוצה לראות הצגות כדורגל שיסתכל בטלוויזיה. לעלות ליגה זה דבר מאוד מאוד קשה. ואם ר"ג עושה את זה השנה, זה דבר שאין להקל בו ראש. הסיטואציה שר"ג תהיה בעונה הבאה בליגת העל זה דבר מדהים לכשעצמו. איך, כמה או למה, זה לא מעניין.

אוקיי, עכשיו נדבר עליך. אתה עולה לבוגרים ב-93-92.

עוד טיפה קודם. המשחק הראשון שלי בבוגרים היה בעונה של דוביד שוייצר. מישהו מהבלמים היה פצוע, ושיחקתי משחק ראשון שלי בטבריה בחוץ, מול האחים דן. ניצחנו 0:2. למעשה העונה הראשונה שלי בבוגרים היתה אצל דרור בר-נור (עונת הירידה לליגה א'). למעשה לא שיחקתי כמעט, הייתי פצוע רוב העונה, שיחקתי רק כמה משחקים בלבד.

ואז הבלמים היו פרי גרופר ו…

גרופר ואבי פלטשר. ואז ירדנו ליגה ומרגע שירדנו ליגה התחלתי לשחק. מאז שאבי בוקסה הגיע.

כמה עונות שיחקת בר"ג?

שיחקתי קודם עד 98-97, אז הלכתי לצפרירים חולון, ששיחקה בליגה הלאומית ואיתה עליתי ליגה. חזרתי לר"ג עם אלי כהן בליגה א', משם עלינו לליגה הארצית ומשם ללאומית. המשחק האחרון שלי היה מול מכבי הרצליה במחזור הסיום ההוא.

אם נסתכל על הקריירה שלך באופן סמלי, הגעת לבוגרים בעצם כשהקבוצה ירדה בפעם הראשונה בתולדותיה לליגה השלישית, ואחרי שעזבת אותה פספסת את התואר הכי חשוב שלקחה ב-40 השנים האחרונות. איך אתה רואה את זה?

איך אני מסתכל על זה? מסתכל בעיקר על זה שעשיתי את המקסימום. אני יודע שנהניתי בכל התקופה שלי, יודע שעשיתי את הכי טוב שאני יכול, ובאופן כללי לא מרגיש שום הרגשת פספוס כי כשהייתי מסתכל במראה הייתי יודע שעשיתי את הכי טוב שאני יכול לעשות. ספציפית, זה שלא שיחקתי בעונה של הגביע, ודאי שהרגשתי עם זה פספוס.

אני חייב לספר לך, שבליל הזכייה בגביע הייתי בבית של בוקסה, היתה שם הרבה שמחה ובתוך כל ההתרגשות הזו נזכרתי בך פתאום והתעצבתי שלא זכית להיות בקבוצה הזו. כאב לי שפספסת, הגיע לך תואר.

אני רוצה להגיד לך שמאוחר יותר סיפרו לי על מה שהרגשת. ואם ברגעים של שמחה כזו אתה יכול לחשוב עליי, או על כל אחד אחר, זה מראה שאתה בנאדם עם רמת רגישות גבוהה. אבל תשמע, בתקופות שלפני זה הייתי והרגשתי חלק חשוב בר"ג ועשיתי הכל כדי שהקבוצה תעלה ליגה עם אלי כהן. הייתי חלק מכל הצוות הזה שלקח את הגביע, והרגשתי ש… תשמע, יום בהיר אחד אומרים לך תודה רבה, ואתה קורא את זה בעיתון…

על זה שהפועל ר"ג החליטו לוותר עליך למדת מקריאה בעיתון, אני זוכר.

זה לא משהו ששייך לי. זה לא משהו נעים.

בראיון עם אלי כהן כאן לא מזמן, הוא אמר שהחליט לשחרר אותך מסיבות מקצועיות, שחשב שאתה לא יכול לתרום לקבוצה.

אני מאמין לו שבהיבט המקצועי הוא חשב שאני לא מתאים, סבבה, הוא המאמן. אבל אתה יודע, כשאתה עובר עם מאמן 4-3 שנים ועולה איתו שתי ליגות ולוקח איתו גביע הטוטו והוא חושב שאתה לא מתאים, אז הוא לא יכול להתייחס אליך כמו איזה… לא יודע מה. הרגשתי באימונים האלה של טרום העונה ההיא כמו בנאדם ש… תסתלק מפה, אתה מפריע לנו, אל תבוא יותר.

נתנו לך להרגיש לא רצוי.

אתה לא מתאים, אז בסדר, אבל הייתי בא לאימון, אפילו שידעתי שלא רוצים אותי, ורציתי רק להתאמן בשביל להמשיך למצוא קבוצה. אז אתה לא יכול להתייחס ככה לשחקן שעשה איתך דברים, עלה ליגות, נתן את הכל, ולא לתת לו אפילו להשתתף במשחקונים.

וזה אחרי שקראת בעיתון שלא רוצים אותך.

כן. אז תן צ'אנס, תן לי הזדמנות כמו שצריך, אני לא אחד שנאחז בקרנות המזבח, לא רוצים – אז להתראות, לא מחפש בכוח. בסוף הלכתי.

עזבת בסוג של טריקת דלת שקטה כזאת?

אני אחד שלא אוהב לעשות יותר מדי דרמות.

אבל כשחקן בית ותיק, נשמה, סוג של סמל, הפרידה ממך לא היתה מכובדת במיוחד.

לא היתה מכובדת. גם לא היה לי גיבוי מההנהלה שאמרו לו – תקשיב, אתה לא יכול לעשות את זה בדרך הזאת. אבל לאלי כהן היתה יד חופשית לעשות הכל.

ניסית לפנות לשחר כדורי, להיעזר בו בתור הקפטן או הבן של הבעלים?

אפילו לא ברמיזה. בחיים לא אמרתי לשחר מילה, למרות שבאותם ימים הייתי מאוד מאוד קרוב אליו. בחיים לא. אין כזה דבר. לא רוצים, אני לא מבקש טובות מאף אחד.

איך הרגשת בחצי גמר הגביע, או בגמר?

בסיטואציה כזו אתה לא חש כמו אוהד. זאת אומרת שמאמן מעיף אותך מהקבוצה, אתה לא יכול לשמוח איתו בכיכר אורדע. אני לא משקר אותך. אבל שמחתי בשביל שחקנים ששיחקתי איתם ועשיתי איתם דרך, כמו שחר, תמיר, עומר, איציק ברוך, שמחתי בשבילם. איציק ברוך, כשאני רואה אותו בועט פנדל בגמר זה בשבילי… לא משהו שאני יכול להיות נגד זה. זה היה מדהים.

מאז פרישתך, מה הקשר שלך עם הפועל ר"ג?

למעשה, עידן המשיך את הקשר שלי עם הפועל ר"ג, ואז הייתי מגיע לעקוב אחריו.

 

שפלר (שני מימין) בסיום משחק העלייה מול עפולה (צילום: אתר המכתש)

איזו עונה תזכור במיוחד?

כל עונה והחוויה שלה. היתה את העונה עם בוקסה, שרק ניצחנו וניצחנו, תקופה מאוד יפה. העונה הכי טובה שלי היתה כשעלינו מליגה ארצית לליגה הלאומית, שנתתי איזה שבע גולים בעונה הזו. אני ביחד עם שחר ואיציק, ונועם ותמיר. היו לנו שחקני בית כאלה, אני יכול לספר לך סיפורים שרק שחקני בית יכולים לעשות כאלה דברים.

מה למשל?

שמע, היתה לנו תקופה לא טובה והיינו צריכים חלוץ. זורי ברמכר התאמן אצלנו, ורצינו שהוא יהיה בקבוצה, אבל לא היה כסף. אז שחר, תמיר, איציק, נועם ואני הולכים למעלה לדבר. כל אחד מוריד קצת מהכסף שלו. תורידו לנו, תחתימו את זורי.

כמה הורדתם?

כמה שצריך, כל אחד הוריד איזה עשרת אלפים שקל, העיקר שיחתימו את ברמכר. זה אמיתי. והוא נתן כמה גולים, תרם תרומה כלשהי שבסוף עלינו בגלל זה ליגה. היו שחקני בית שאכפת להם. אתה לא מקבל משכורות, אבל יש לך מטרה ושחקנים אוהבים את המועדון, וכשאני אומר שחקני בית זה לא רק תומר ברזילי או נועם סייג או אני. שחקני בית זה גם איציק ברוך או שרון ברנשטיין. שחקנים שמחוברים למועדון.

כמו שהיום רואים בקרלוס צ'קאנה שחקן בית.

כן, למרות שהיום אני לא כל כך רואה שחקני בית ואף אחד לא צומח במחלקת הנוער, שזה משהו שלא היה פה. תמיד היתה פה מחלקת נוער שיצרה שחקני הגנה בכמויות. פלטשר, סוראני… היו הרבה.

איך הסתדרת בקטע של רוטציה עם איציק ברוך ושחר כדורי? שלושתכם בלמים ברמה גבוהה.

לא היתה לנו שום בעיה. היינו מאוד מאוד מגובשים. שיחקנו אני ואיציק בהגנה, שחר שיחק קשר, לפעמים הוא שיחק בלם, היתה לנו מטרה לעלות ליגה וכל השאר לא מעניין. היינו באים לכל אימון רציניים, וזו תקופה עם הרבה בעיות של כסף. אבל ברמה החברית לא היתה בעיה.

שיחקת בתקופה שבה הקבוצה עולה ויורדת מליגה שלישת לשניה, והקהל נעלם לאט לאט.

כל הזמן התנדנדנו. כשעלינו לליגה הלאומית זו כבר היתה התקופה הטובה של ר"ג. בהתחלה זה לא היה ככה וכל הזמן היה קשה. כל הזמן היו בעיות של כסף. אבל יש בר"ג משהו מיוחד, שזה המכתש והקהל. משהו שאני לא יכול להסביר אותו, אבל משהו מיוחד.

איזה משחק תזכור במיוחד?

היה את המשחק נגד הרצליה במחזור הסיום, שהיה גם המשחק האחרון שלי בקבוצה. זה היה המשחק הכי חשוב, הכי משמעותי עבורי. היו גם משחקי עלייה כמובן. תמיד היה פה שמח. מהמשחק ההוא נגד הרצליה אני זוכר במיוחד את השבוע שלפני. שבוע מטורף. לכל האימונים כל השבוע מגיעים האוהדים של בני יהודה, וכבר ב-2 וחצי לפני האימון היה ביציע קהל. היה מתח בלתי רגיל. זה מתח שאתה הולך לרדת, זה מתח מסוג אחר. לא מתח של משחק עלייה. כשאתה במתח של משחק עלייה, אתה בא עם ביטחון, לא כמו לפני משחק ירידה שאתה עלול ללכת אחריו לבית קברות, מתח פחות בריא.

וזה היה שבוע שידעתם שגם אם תנצחו את הרצליה, זה כבר לא תלוי רק בכם.

לא, ידענו שאם אנחנו מנצחים אנחנו נשארים, כי כפר-סבא היו חייבים לעלות (מול צפרירים).

מה אתה זוכר מהמשחק?

את ה-2:3 של תמיר עם מרקיניוס.

אבל אחר-כך איציק ברוך הורחק, ואתה במרכז ההגנה צריך לשמור על הניצחון.

היינו עם עשרה שחקנים, אבל זה לא היה משמעותי כשאתה לפני סיום המשחק. זה היה כבר שבר פסיכולוגי להרצליה. גם אם היית מוריד לנו עוד שחקן, לא היינו מפסידים.

מה עוד תזכור?

את החוויות מהיום-יום במכתש. לבוא לאימון שעה לפני, זו כבר חוויה בפני עצמה. ותמיד אני זוכר שבמכתש האווירה היתה יוצאת מהכלל.

למרות שכל הקריירה שלך היו לך מרדפים אחרי כספים, לא התפרנסת בשקט.

כי היינו שחקני בית שאיכפת להם, תמיד היתה לנו מטרה כלשהי. גם בעונת העלייה עם בוקסה לא קיבלנו כסף ורק רצינו לעלות ליגה. תמיד היתה לנו מטרה שהיתה מעל הכל.

מי היה המודל שלך כבלם?

לאלוב. הייתי אז בנוער. אהבתי לראות אותו מתאמן, לא רק משחק. ראית אותו עובד, לא מבלבל את המוח. לקחתי ממנו את הרצינות, מוסר עבודה. הייתי בא במיוחד לאימונים ומסתכל עליו.

אם צריך לקחת משהו שמקשר דורות בקבוצה, הייתי לוקח את הבלמים שגדלו במכתש, שחקני בית עם אופי שהטביעו חותם על הקבוצה. כמו אברם לב, ואחרי עשור אנשים כמו גילרוביץ', צורי אוזן, כהנר, יובל נעים, פלטשר, אתה, שחר כדורי. איך אתה רואה את עצמך ברשימה הזו?

איך אני רואה את עצמי ברשימה הזו? תראה, לי בכל השנים ששיחקתי בר"ג היה מאוד חשוב שהקבוצה לא תרד אף פעם. זה היה הדבר הכי חשוב לי בעולם. ובתקופה ששיחקתי בר"ג היא אף פעם לא ירדה ליגה.

חוץ מבעונה הראשונה שלך בבוגרים, שאז היית פצוע.

כן. ופעם נוספת היא ירדה כשהייתי בצפרירים. ובגדול, שמתי את הקבוצה מקום ראשון לפני ההצלחה האישית שלי. בגלל זה הדוגמה שהבאתי קודם עם זורי. והיה לנו בקבוצה גם סוג של שחקנים שהיה עם מי לצאת קדימה.

איזה מאמן השפיע עליך במיוחד?

בתחילת הדרך זה היה בוקסה. אתה סופג ממנו דברים, כמו אין כזה דבר להיות פצוע. אם יש לך למשל פציעה ברגל שמאל, זה לא נחשב בכלל. בוקסה היקנה לי דברים שעזרו לי בהמשך.

ואלי כהן, שהיה בלם, איזה דברים היקנה לך?

מבחינה מקצועית כל התקופה עם אלי כהן היתה טובה מאוד. נהניתי להתאמן אצלו.

נפגשת איתו מאז 2002?

נפגשתי, אין לי בעיה. אני לא אחד שנוטר. תתקדם הלאה. אני לא יכול להגיד לך שאני אלך איתו לבית מלון, אבל מפה ועד לנטור טינה המרחק גדול.

אחיך היה יכול להיות ממשיך שושלת טוב. למה הוא החליט לעזוב?

הוא פשוט הגיע לצומת דרכים כזו עם עצמו. הוא חשב אם כדאי לו להמשיך לשחק בר"ג או לקחת  הזדמנות ללכת לקולג' בארה"ב. ובעצם כיום הוא גם לומד, עשה תואר ראשון (במינהל עסקים) וגם משחק וגם עושה חיים.

הוא לקח החלטה טובה?

אם המטרה שלו היתה להיות רק שחקן בהפועל ר"ג ולא מעבר לזה, אז הוא עשה החלטה טובה.

איך תסכם את הקריירה שלך בר"ג?

כל השנים ששיחקתי פה הרגשתי שאני תורם. זו הרגשה תמיד טובה. כל בנאדם אוהב לדעת שהוא תורם. אני יכול להגיד לך שגם במשחק מול הרצליה, תקופה שהרווחתי משכורת של בכירים, ואני זוכר שלפני המשחק אמרתי לאלי ניר – תקשיב, אם אנחנו יורדים ליגה, אני מוכן לוותר על 20 אחוז מהשכר שלי.

והוא בטח לא אמר לך – אם הקבוצה נשארת, אני מוסיף לך 20 אחוז.

אני לא הרגשתי שמגיע לי בונוס אם הקבוצה נשארת. הרגשתי שמגיע לי קנס אם הקבוצה יורדת.

ככה יכול לחשוב רק שחקן בית שהקבוצה חשובה לו.

הרגשתי ששילמו לי לא בשביל להוריד את הקבוצה. אם הקבוצה היתה יורדת, הייתי מרגיש שאני אשם, שאני האחראי. וזו הרגשה שתמיד הלכתי איתה. הרגשה של אחריות. בכל משחק. וזה מה שהיה כייף. ושתבין, זה לא רק אני הייתי ככה. זה תמיר ואיציק, ונועם ותומר ושחר וסורמלו. כולם. היינו הולכים להתאמן בכל מיני חורים ולא היה כסף ורק הבטחות, אבל אנחנו רק רוצים להתאבד על המגרש ולנצח. יש דברים כאלה היום?

תמשיך לעקוב אחרי הפועל ר"ג?

אני תמיד אעקוב אחרי ר"ג. הפועל ר"ג זה המכתש. בשבילי לבוא למשחק של הבוגרים או משחק נוער זה אותו דבר, זה רק לבוא למכתש.

זה הבית.

זה הבית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

24 תגובות על אלדר שפלר

  1. בשם ההגנה הגיב:

    שלמה תודה על השי לחג פסח שהבאת בראיון עם שפלר , במיוחד תודה שהראיון עם שפלר דחק את הגועל נפש מהכתבה הקודמת על יובל וקרית אתא במשחק שביאס לנו את החג.
    באמת חסרים לנו אנשים מסוגו של אלדר במועדון. אם היה למשל מנכ"ל הקבוצה הכל היה נראה אחרת , במקום לדאוג להביא אנשים כמוהו או שחקני עבר מביאים איזה עב-מ מראשון לציון שלא מבינים מה הוא עושה אצלנו ומה בכלל תפקידו, אף אחד עד היום לא יודע מיהו.
    אלדר שחקן נשמה שהיום אפשר רק לחלום מלמצוא כמותו במחלקת הנוער.

  2. איתן הגיב:

    עם 3-4 שחקני בית כמוהו,אנחנו מסודרים בעל.
    חג שמח וכשר

  3. כבר אמרתי ואמשיך לומר: הגיב:

    אלדר שפלר זה הפועל רמת גן שכולנו אוהבים
    החומר האנושי שגדל במכתש זה זן נדיר במינו
    אלדר חיפה על האיטיות שלו כבלם כשהביא מנהיגות מנצחת ומשחק ראש מצויין
    אוהבים אותך ולוקחים אותך איתנו בזיכרונות של הפועל רמת גן האמיתית .
    אלדר שפלר סמל מהמכתש

  4. אריה הגיב:

    חשוב להדגיש מה שלא הודגש מספיק בראיון למי שלא ראה את אלדר שפלר משחק, מדובר בבלם מעולה, קיר בהגנה, עם משחק ראש מצויין. הוא היה בלם בסגנון של אסי דומב והיה אחד הבלמים הטובים בליגה הלאומית.
    גם בחור אינטילגנטי מאד ואני מסכים עם מה שנכתב כאן על ידי המגיב הראשון, הייתי מאד רוצה לראות מישהוא כמוהו בתפקיד מנכ"ל המועדון בעונה הבאה. היו לו הרבה סיבות להיות ממורמר לאחר שנזרק מהקבוצה בסוף הקריירה אבל הוא בחור אינטילגנטי שמבין שזה עולם הכדורגל הישראלי ולוקח דברים בפרופורציה. גם אסי דומב נזרק מהפועל ת"א שבה היה ציר מרכזי כאשר הרגליים הפכו להיות יותר כבדות. לשנה הבאה בליגת העל קוריס חייב לתגבר את הצוות הניהולי שעוזר לו וראוי שיקרב למערכת אנשים בדמותו של אלדר שפלר, אם הוא בכלל מעוניין בכך.

  5. אוהד ותיק מאד הגיב:

    שמתם לב ששחקני העבר שמתראיינים כאן, למרות שהם לא בקשר חברי עם קוריס תמיד משבחים את מה שקורה היום בהפועל ר"ג, גם מהבחינה המקצועית וגם מבחינה הניהולית ? הם יודעים להעריך מהצד את הסטנדרטיים החדשים שקוריס הכניס למערכת ואת העובדה שיובל נעים מצליח, בדרכו שלו, להחזיר את הקבוצה לליגת העל. כנראה שהם יודעים על מה הם מדברים.

  6. אוהד הגיב:

    כשאלדר היה במגרש היה על מי לסמוך. מנהיג ושחקן נשמה אמיתי , ראש זהב. נדמה לי שכל השערים שכבש במדי ר"ג היו כולם בראש.
    תודה לך אלדר בשם אוהדים רבים וטובים שיודעים להעריך את תרומתך וכל מה שנתת למען הקבוצה. חג שמח לך.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אלדר שפלר מתכוון בעצם למה שכולנו מרגישים בבלוג-שמחה ואושר

  8. אחרון המוהיקנים הגיב:

    אלדר הוא סמל שכמוהו כבר לא מיוצרים כאן.
    אני אישית מתגעגע לימים שלו ולצערי רק היום יודעים להעריך שחקנים מהזן שלו.

    לאוהד הותיק מאד- שחקנים כמו אלדר לעולם לא ילכלכו כלפי חוץ בראיונות על המערכת אפילו אם הם חושבים אחרת.

    לגבי הסטנדרטים שציינת- יש על מה להתווכח. יש דברים טובים ויש פחות אבל בואו לא נקלקל את האווירה החגיגית בבלוג.
    בהזדמנות תרשום לאיזה דברים התכוונת בלי לזרוק דברים לאוויר.

    אלדר אתה חסר!

  9. קובי הגיב:

    שפלר כמו בצילום שכאן כך גם בחיים כך גם במשחק – רצינות השקעה מקצוענות!!
    שחקנים כאלה צריכים היום ואין במלאי.

  10. לאן נעלמת לנו אלדר הגיב:

    איך לא ידעו להשאיר במערכת שחקן נשמה וסמל אמיתי בהפועל רמת גן,שפלר מגלם את אהבתנו לקבוצה:נאמן חזק רציני מקצוען והכי חשוב בן אדם.(תתארו לכם את שפלר רץ לאיים על אוהדים) 😛

  11. מנש הגיב:

    אלדר שפלר צריך להיות מודל לחיקוי במחלקת הנוער-גם שחקן מעולה וגם בנאדם איכותי שלא רואים היום- שילוב מנצח. טוב יעשה קוריס אם יחשוב על שילובו במערכת-מאמן ואו מנהל-הרי הוא מנהל גם עסקים גם ביומיום.
    אוהבים אותך אלדר!

  12. מיקי ר. הגיב:

    שפלר, אחד משחקני הבית האהובים שלא זכינו לראות מספיק ממנו בגלל כל מיני החלטות. אדם אמיתי. האיזכור של ברנשטיין כשחקן בית מעיד עליו וגם עלינו האוהדים. התגובה של חלק מהקהל לאחר המשחק מול קרית אתא לא היתה בשום פנים כלפי השחקנים (או כלפי יובל) אלא כתגובה מינורית כלפי ניהול המשחק של יובל מול יריבה חלשה.

  13. איתן הגיב:

    שלמה,שים לב כמה שחקנים עברו תחת אימונו והדרכתו של מורדוך פרץ במכתש.
    עשרות שהיגיעו לבוגרים,ומאות שנותרו אוהדים שרופים
    לפרץ היתה שיטה-יום שישי מיון ילדים,בעיין חדה ידע לסמן את הכישרונים בגיל 10
    אם יש אדם שהטביע חותמו במועדון עשרות שנים-זה פרץ המאמן.
    פוסט איתו יהיה מעניין ,וסגירת מעגל בטקס במכתש

  14. אורדונס קומנדו הגיב:

    כמו שכתבו לפניי כל מה שהיה ביום שישי היה נגד ניהול המשחק הפחדני של המאמן ולא נגד השחקנים.
    אולי יש גם משהו אישי נגד יובל… יותר קל לנו להזדהות עם אנשים כמו אלדר שפלר מאשר עם אנשים כמו יובל נעים.

    ולנושא הכתבה בלם מצוין שאני ובני גילי גדלנו עליו אין הרבה שחקנים שאני יכול לומר שמבחינתי הם זה הפועל רמת גן ואלדר הוא אחד מהם.
    חסרים היום שחקנים מהזן הזה.

  15. לאורדונס קומנדו שמעלי הגיב:

    לא נגד השחקנים…נגד המאמן, אבל בפועל, השחקנים בקבוצה מאד מעריכים את יובל נעים, אוהבים אותו ומשחקים בשבילו. גם שחקני חיזוק ותיקים שמשחקים היום בקבוצה ושיחקו בעבר בצמרת של הכדורגל הישראלי מתבטאים שיובל נעים מאמן מעולה. הקריאות ההזויות ליובל להתפטר מפריעות מאד גם לשחקנים.

  16. בשבת שותקים כולם הגיב:

    יוצאים במחאה שקטה נגד הדרך המגעילה של הצוות המקצועי

  17. בקשה 1 לרועי הגיב:

    בבקשה אל תפרסם בקשה מהאוהדים לבוא לתמוך ולעודד כי יעשו כולם בידיוק הפוך

    ותבוא מהר
    נתקע לראיס קניידלך בשיניים 😳

  18. "הקריאות ההזויות ליובל" הגיב:

    למה הזויות? הן היו ממשיות ביותר
    השחקנים יודעים בדיוק למה היו קריאות כאלה וכנגד מי הן היו ואפילו היו שחקנים שאמרו את זה
    לא חשוב אפילו מה דעת השחקנים על ניהול המשחק (קח רמז קטן מבן חיים שצעק לקשטן בחילוף כשכיאל היה אמור להיכנס), הם תפקידם לנצח את המשחק
    ככלל, כששחקן אומר שמאמן הוא מעולה אז ממש לא בטוח למה הכוונה. אולי כי הוא לא עושה לשחקנים חיים קשים, אולי כי אותו שחקן בטוח בהרכב, אולי כי הוא נותן לשחקן הרגשה שמקשיבים לדעתו, אולי כי המאמן נותן לו לנצח במשחקי השש-בש, מי יודע
    שחקנים מזמן לא משחקים עבור מאמן, אפילו נרחיק לכת טיפה ונגיד שהם גם לא משחקים עבור המועדון ולא עבור הקהל, היום שחקנים משחקים עבור הכסף
    הקהל יכול להביע את דעתו ומה שהיה במשחק היה במסגרת המקובל, כולה צעקו לו תתפטר ובוז כדי להראות את אי הנחת מניהול המשחק, לא שרו לו שירים כמו שקהל יריבות עושה. כולנו יודעים שאם יובל היה עושה את מה שהוא עשה, כנגד האורדונים, מול אוהדי קבוצה יריבה אז ההתאחדות היתה מתערבת בגדול. היציאה של יובל היתה לא במקום ויש להניח שגם הוא יודע את זה כי גם יובל הוא אדם שניזון מאהבת מקהל, היציאה שלו היתה ממש לא במקום ורק תעשה לו שירות דב

    לסיכום, יובל – תתחיל כבר לשחק כדורגל ולא בונקר

  19. זיו הגיב:

    אלדר שפלר הנשמה, אחד הבלמים הטובים ביותר שראיתי בהפועל ר"ג, אי של יציבות במשך עשור שלם.

  20. לא שרקו בוז לשחקנים הגיב:

    למרות שהם גם לא יותר מדי בסדר הקטע זה היה יובל שעשה שלושה חילופים הגנתיים שזה נמאס הבונקר אחרי שהוא אמר שהוא רוצה לעלות בקלאסה

  21. עומר ב הגיב:

    לא רק שחקן גדול, אלא גם אדם משכמו ומעלה

  22. שוקית הגיב:

    אלדר לא רק אדם רציני, איטלגנטי, מקצוען, חרוץ בעל משמעת עצמית ושחקן כרזמיטי, עם רוח מנהיגות ונחוש
    הוא גם בן אדם טוב לב עם נשמה גדולה מאוד שמשדר אנרגיה נעימה וטובה אותה מפיץ בקרב כול סובביו, בעל יכולת נתינה ואהבה
    לכן כולם כל כך אוהבים אותו. בעיקר אני.

  23. בורוכב הגיב:

    אלדר הוא שחקן בית בטעם של פעם. מוכן לתת מעצמו, לא עושה חשבונות, אין אגו. זה מה שחסר כל כך לאגודה, אולי זה מה שגרם לקוריס לצאת בהודעה של שלום לכל האוהדים.

  24. שמאי אלדר שפלר הגיב:

    שמאי אלדר שפלר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s