דמעות בסנטרל פארק

נסיעה חשובה גרמה לחיים גרינפלד להחמיץ את משחק העלייה, אבל הלב היה במכתש * פוסט אורח מארה"ב 

דומב, רפי כהן, מור גולן ואבי סופר עושים היסטוריה 

רבי יהודה הלוי אמר פעם, לפני המון שנים: "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב". גם שהות חשובה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בעירם של הניקס והיאנקיס והמטרופוליטן והסאב ווי, לא הצליחה להבליע את הדמעות שחנקו את גרוני ביום שישי, 10:45 בבוקר שעון מקומי.

מסתובב בסנטרל פארק אחרי שעזבתי את האינטרנט. מהמתח. עשרות אנשים עטויי אוזניות וחבושי כובע הבייסבול הנצחי מגיעים למולי בג'וגינג המקודש. ואני הולך. לא רץ. רוצה להעביר את הזמן ולא לחזור לדירה עד שייגמר המשחק. "מעניין אם צ'קאנה בהרכב", אני חושב, ולא יודע שבעצם הרגעים הללו הופך המלך קרלוס לקיסר, לסמל הסמלים של האגודה העתיקה ועמוסת הסמלים והזכרונות מרחוב בורוכוב. נכון שהעלייה מובטחת. אף אחד לא ייקח לנו את זה. אבל המתח, אוף איזה מתח. זה יקרה היום, זה קורה עכשיו.

 ואז הגיע ה-sms. 
 
אני במכתש מגיל 5. עוד מימי שמעון בן-צבי, ראש העיר המיתולוגי, שהפך את גבעתיים ממועצה מקומית לעיר ואם בישראל, והחליט שביום העצמאות יתכנסו כל גני הילדים בעיר ויישבו במעגלים על הדשא(?) במכתש, שם יחגגו את יום הולדתה של המדינה הצעירה. ובכן,  מאז אני שם כאוהד, ככתב מעריב (לא אובייקטיבי) וכבעל משפחה עם ילדים ממשיכים.

הרבה דברים יהיו על הפרק לכשהובטחה העלייה, והמכתש הוא הראשון שבהם. היו"ר והבעלים כבר הוכיח שהוא יודע להוציא מים מן הסלע, ומבחן גדול, עצום, עומד לפניו ולפנינו. אני מאמין שאם זה יהיה תלוי בו וגם בנו ("מילווה המכתש" או כל דבר אחר, התלוי ברצונם הטוב של אנשים) לעולם לא נעזוב את הבית.

אסי דומב כבר ראה הכל בכדורגל הישראלי. הוא שיחק מול עשרות אלפי צופים, הוא בוגר הסטמפורד ברידג' ההסטורי ולזכותו רקורד מרשים במיוחד. אסי: "אני מאושר, העונה לא התחילה לי טוב, אבל מצאתי בית חם וידעתי שאני בא לקבוצה שרוצה לעלות ליגה. יש פה קהל מדהים, כיף פה. אני ממשיך בעונה הבאה". ציטוט כזה מאחד מבכירי השחקנים בארץ גורם לי להתרוממות רוח של ממש, ולאופטימיות לקראת העונה הבאה, לאחר שתתבצענה כל הסולחות הנדרשות, וכולם ישלבו ידיים לקראת עונות מצויינות בליגת העל.

חיים גרינפלד, ניו יורק

גרינפלד (במרכז) עם עיתונאי מעריב  לשעבר – שלומי שמחי (משמאל) ומשה גורלי במשחק הגביע מול מכבי חיפה 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על דמעות בסנטרל פארק

  1. ממשק הגיב:

    שלמה, אפשר אולי להוסיף את הפוסט המכובד של חיים גרינפלד לפוסט שלך בנושא המשחק כדי לא להוריד את הפוסט שלך דרומה למחוזות רחוקים.

  2. שלמה מן הגיב:

    גם לי כואב לדחוק פוסט כל כך מהר. בדרך כלל פוסטים עומדים אצלי לפחות יומיים-שלושה, אבל בלהט האירועים וההתרגשות החלטתי להריץ קצת עניינים, מה עוד שיש לחץ של חומר ויכול להיות שכבר מחר גם הפוסט של גרינפלד יירד קומה אחת.

  3. ממשק הגיב:

    אז אולי צריך לחשוב על שינוי ארגוני (אם זה אפשרי) של העמוד הראשי של הבלוג. משהו בסגנון של קפה דהמרקר. בצורה שהעמוד הראשי נפתח עם כמה פוסטים ישר בחלק שרואים ישר בפתיחה ומכל פוסט יש כמה שורות ותאריך (רצוי גדול וברור) כך שישר רואים את הפוסטים הרלוונטים. חבל שהרבה לא יראו פוסט שנדחק וגם (אולי) לא יגיבו לפוסט דרומי.

    אגב, בטח תמצא איזו דרך לאזכר את העלייה של ר"ג גם בעין השביעית.

  4. שלמה מן הגיב:

    חשבתי גם על זה לא פעם, אבל החלטתי בינתיים לחסוך מאנשים לחיצות אצבע, אז אשאיר את זה ככה בינתיים. אולי בעתיד אשנה. תודה לך על הרעיונות.

  5. יציע הקיוסק הגיב:

    לא נורא חיים גם לי יצא לא פעם להחמיץ משחקים חשובים אבל הזמן "מרפא" את ההרגשה
    אתה יכול להכנס לערוץ הספורט ולראות את הגולים בכתבה
    טיסה נעימה חזרה, העיקר תהיה מול הרצליה

  6. ממשק הגיב:

    בלי לחיצת אצבע אין תגובות. מן הסתם יש לך הרבה יותר ידע ממני בנושאים המדוברים. תודה על הבלוג.

  7. בני ארגס הגיב:

    לכל מי שנימצא בארהב (כולל אחי יעקב ארגס) שמגיע במיוחד למשחקים חשובים מלוס אנגלס.אפשר להבין אותכם הגעגועים מטריפים את השכל וביחוד שיש סיבה כל כך טובה למסיבה. אני מכיר את ההרגשה. גם אני היתי רחוק מספר שנים וניקרעתי מבפנים. יש לי פיתרון מצוין לכולכם תעשו מה שאני עשיתי …תחזרו לחיות בארץ ואל תתגעגעו לשום מקום.כי זה פשוט נכון שאין כמו בבית .ביחוד כשהבית שלכם זה ה מ כ ת ש !!!

  8. קפצתי למיגרש בסיום הגיב:

    מזל גדול שהעבד לא ביקש מהאורדונים להישאר ביציעים !!!!! מזל
    ככה היו מורידים לנו 10 נקודות על בליינד

    עבד בוא מהר
    תנגב את השמפנייה והזיעה מהראיס 😳

  9. ירדן גרינפלד הגיב:

    אתה אומנם לא היית במשחק, לפחות תשמח שאני הייתי.
    ואני נהנתי, שמחתי ורוצה לבוא גם למשחק מול הרצליה.

  10. חובב הגיב:

    הזכרון הראשון שלי מהמכתש זה ישיבה על הדשא כחלק מאיזה חגיגה שלקחו אליה את כל ילדי הגנים של גבעתיים. זה היה לפני 45 שנה. מאז יש לי קוץ בתחת שלא יוצא ומחלה ששמה הפועל רמת גן. 8)

  11. זליכא כנס הגיב:

    העבד כותב לך ב"רישמי" ששווה לוותר על ארוחות עם המישפחה וערבים עם חברים כדי להנות מאוהדים כמוך ואני שואל:
    ממתי יש לעבד חברים שהוא "צריך"לוותר עליהם?

    עבד בוא מהר
    עמדת במירפסת כמו מסכן 😳

  12. אריק גילרוביץ הגיב:

    חיים גרינפלד אוהד שרוף ואיש יקר לפני הכול.

  13. דני מ הגיב:

    חיים, מזדהה איתך בכל מילה (אבל האם לא היה שידור בערוץ הספורט באינטרנט?).

    לפני די הרבה זמן קבעתי חופש בספרד. חזרתי לארץ בשבת ארבע וחצי (ובדיוק בזמן להיכנס למשחק אפילו באמצע…) רק שהמשחק זז ליום שישי…מזל שהיה וידאו לראות, חבל שאי אפשר להרגיש בוידאו כמו שמרגישים במכתש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s