אלי ניר

 

הוא היה אחד היו"רים השנויים ביותר במחלוקת, האיש הנכון במקום הלא נכון * ארבע שנים אחרי שעזב, אלי ניר חוזר אל אחת התקופות הסוערות ביותר שידעה הפועל ר"ג 

שבע שנים שימש אלי ניר בהנהלת הפועל ר"ג, תחילה כחבר הנהלה ובהמשך יו"ר, באחת התקופות הסוערות והמרתקות בתולדות המועדון. מה לא היה שם? בנושא המכתש: חיסול המגרש נכנס להילוך גבוה, הקבוצה אף אירחה שנתיים בווינטר. מקצועית: בעיקר עליות ליגה, זכייה של פעם בחיים בגביע המדינה, השתתפות הסטורית בגביע אופ"א, כמה גביעי טוטו וגם ירידה עצובה במיוחד. במישור הכלכלי: כאוס אחד גדול, שהסתיים בפשיטת רגל ומינוי מפרק.

ניר, בן 58, תושב הרצליה, נשוי למירה ואב לארבעה, גדל בשכונת חברת החשמל בגבעתיים, אוהד הפועל ר"ג מילדותו. הלו"ז השבועי שלו היה משחק כדוריד ביום שלישי, כדורסל בימי שישי וכדורגל בשבת, במכתש. יותר ממשחק האליפות ב-1964, הוא זוכר את ה-3:3 של ר"ג בבית מול מכבי נתניה, שהוריד את הקבוצה לליגה השניה ב-1962: "ירדנו ליגה על דבר מצחיק. המיקום בטבלה נקבע באותה תקופה לפי יחס שערים, לא הפרש שערים. כלומר, כמה הבקעת חלקי כמה ספגת. ואנחנו ירדנו בגלל מאית של גול פחות ממכבי יפו. זה היה אבסורד".

ב-1995 שידכו בינו לבין היו"ר רוני אבירי. ניר מונה למנהל החשבונות של הקבוצה, בהמשך הפך לחבר הנהלה וליו"ר, ומכאן מתחיל פרק סוער בחייו.

הסטיגמה של ניר בעיני אוהדים רבים היתה ונותרה שלילית. זוכרים לו במיוחד את החלק האחרון של קדנציית הפועל ר"ג שלו: משכורות שלא שולמו, שביתות רבות, שחקנים זרים שהסתובבו רעבים וזנוחים, נתק בינו לבין רבים, וכעס עצום כלפיו מצד האוהדים שהוביל לחבלות במכוניתו ולהפגנות מול ביתו. העונה שאחרי הזכייה בגביע המדינה נגמרה במשבר ניהולי, כספי ומקצועי. כשניר עזב לבסוף, הוא הותיר קבוצה בליגה א' בניהול של מפרק, מכתש מאובק ומיותם ואווירה של סוף הדרך. ההצלחה המסחררת של קוריס, מאז לקח את הקבוצה, רק מחדדת את התמונה העלובה של הפועל ר"ג 2005.

ממבט של ארבע שנים לאחור, הדברים מבחינתו של אלי ניר נשמעים השבוע קצת אחרת. בזכותו הפועל ר"ג נחלצה מגרעון של 15 מיליון שקל. כשעזב, יתרת החוב הראתה על כשלושה מיליון שקלים בלבד. ניר, מנהל חשבונות במקצועו, עסק בעיקר בהחזרת חובות ובמרדף בלתי נגמר אחרי כספים. לא רבים יודעים להעריך את תרומתו בתחום הזה. הוא היה האיש הנכון במקום הלא נכון. פקיד החשבונות האפור והיעיל לא התאים לעמוד בראש קבוצת כדורגל, לא ידע להתנהל נכון מול שחקנים ואוהדים, ועל כך שילם במחיר אישי ותדמיתי. אם היה מתמקד במה שהוא יודע הכי טוב – ניהול כספים, אולי היו נמנעים כמה סיפורים ועלילות שהוציאו שם רע למועדון, וגם חוסכים ממנו כמה עוגמות נפש ופגיעה בבריאותו.

לא רק הוא אשם. לניר היו שותפים בניהול – אלי כדורי ונחום וישנבסקי. המשולש הזה עשה בסך-הכל עבודה לא רעה, אבל בהמשך זנחו שני שותפיו את המערכת והותירו את ניר כמעט בודד, כורע תחת המעמסה, חשוף בצריח, חוטף אש כבדה מכל הכיוונים. עד היום הוא תקוע עם תביעה משפטית להחזרת ערבויות להתאחדות בסך מיליון שקל, בנוסף למחיר אישי לא קל על התפקיד כפוי הטובה.

צעקו לו אז שהוא שקרן וגנב ונוכל, ואין כמעט אנשים שיגידו עליו מילה טובה. אני לא מכיר לעומק את ההתנהלות שלו כיו"ר, אבל אחרי ששמעתי את גרסתו יצאתי מהפגישה איתו בתחושה שנגרם לו עוול. אני מקווה שאינני נאיבי מדי. ההיסטוריה שופטת אירועים ואנשים הכי טוב, וזהו אחד המקרים. גם התגובות לראיון הזה עשויות לשפוך אור על התמונה המלאה, ולשפוט את התנהלותו של אלי ניר בקונטקסט הנכון, במבט קר ומחושב יותר. 

הראיון עם ניר הוא חתיכת יציקת עופרת מבחינת האורך, אבל מסמך חשוב להבנת האירועים באותה תקופה, וכמובן פאזל נוסף בהיסטוריה של המועדון.

* * *

אלי ניר: "התחלתי כחבר הנהלה ביולי 97, הקבוצה לא היתה מסוגלת לעבור בבקרה, חייבת 15 מיליון שקל, ללא שום זכות קיום. אני ונחום החלטנו לעשות צעד ביחד עם אלי כדורי, שעזר לנו בקשרים בכל מיני מקומות, ובערבויות. ירדנו באותה שנה ליגה, די במודעות לא לקחנו שחקנים, לא היה כסף למשכורות".

אתה כמנהל חשבונות נכנסת לעומק החובות. מה גילית?

לא רק שנכנסתי לעומק, הייתי צריך לשלם חלק מזה. החוב הגדול ביותר היה למס הכנסה, הוא הסתכם בסביבות שמונה מיליון שקל, ומעבר לזה גם קנסות והצמדות. זה היה חוב משנת 1985. דבר ראשון שעשיתי הלכתי למס הכנסה. הגעתי איתם להסדר שגומרים את החוב איתם במיליון שקל. וזה בעזרתו של אלי כדורי, שהביא לנו את עיריית ר"ג, שהעמידו לנו הלוואה של 400 או 500 אלף שקל. שילמנו את זה אוטומטית למס הכנסה, הם הורידו אותנו מהעיקולים כדי שנוכל לגבות כספים ואת שאר הכסף שילמנו במהלך העונה השוטפת.

נשארנו עם שבעה מיליון גרעון.

האמת שמס הכנסה לא מחקו לנו בסוף, כי היה ויכוח על איזו נקודה מסוימת, אבל לא היו יותר עיקולים. מס הכנסה בתקופה שלנו, פרט לחוב ההסטורי, שולם חודש חודש עד הגרוש האחרון, באחריות. יתר החובות, אתה שואל איך שילמנו את זה? מכרתי את מיכאל זנדברג, מכרנו את אייל כהן, השאלנו שנה אחת את אלדר, מכרנו את פרטיאלי, את שמעון מועלם. אלה כספים שלא נכנסו בכלל להפועל ר"ג, הם נשאבו החוצה לחובות עבור גורמים בנקאיים.

לפני שנה ראיינתי את ראובן כהן, שהיה מנהל מחלקת הנוער, שסיפר שאחת הסיבות שהחליט לא להמשיך היה בגלל המכירה של זנדברג ופרטיאלי. הוא כעס על היו"ר רוני אבירי, שמכר שחקני בית שהיו צריכים להגיע לבוגרים.

אז קודם כל, את זנדברג אני מכרתי, לא אבירי. ועשינו את זה רק מחוסר ברירה, לא משום דבר אחר. מה עוד שהשחקנים עצמם נתנו לנו להבין שלא יעזור שום דבר, הם יעברו. על זנדברג ישבנו עם מאיר שמיר. הוא אמר שאף בנאדם לא הוציא ממנו את מה שאני הוצאתי ממנו, על ילד שעוד לא שיחק משחק אחד בבוגרים.

חצי משחק.

נכון, נגד נס-ציונה. אני הוצאתי ממאיר שמיר 220 אלף דולר, ובסופו של דבר ההסכם היה שמיכאל זנדברג הולך אליהם לשש שנים, מגיל 16 עד 22, והם נותנים לנו 70 אלף דולר במזומן, ו-150 אלף יפרסו לנו לאורך השנים. שמיר אמר שיכול להיות שלא יעביר כסף, ובמקום זה ישלח לנו ספונסרים. היתה לו שאיפה לאחד את הפועל ר"ג בתוך הפועל פ"ת. הוא רצה לבלוע את הפועל ר"ג. הוא הביא לנו פעם את הבן של זלצר, שיבדוק את מחלקת הנוער. אבל לא קיבלנו את ה-150 אלף דולר שהיינו אמורים לקבל. בסופו של דבר, בהסכם של פשרה הוא סחט אותנו. הוא ידע שניצלנו אותו על זה שהוא רצה את זנדברג, והוא ניצל אותנו בקטע שידע שאנחנו זקוקים לכסף, והמיר את ה-150 אלף ב-100 אלף דולר מזומן. היתה לנו זכות לקבל 25 אחוז מכל מכירה עתידית של השחקן, ובמכירה למכבי חיפה הם לא רצו לשלם לנו. הלכנו איתם לבוררות וקיבלנו עוד 50 אלף דולר. את פרטיאלי מכרנו ב-50 אלף דולר.

איזה עוד חובות היו?

אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל כשהיינו בליגה א' (סוף שנות ה-90), כשגמרנו את הסיבוב הראשון לא נתנו לנו לפתוח את הסיבוב השני כי היו פסקי בוררות נגדנו. אחד של דרור בר-נור והשני של דני היימן. זה היה סיפור של 70 אלף שקל. בסופו של דבר שילמנו את זה בדקה ה-90. במקום ללכת ולהתקדם הלאה, שילמנו לבר-נור, שאימן שבע שנים אחורה. אני יכול ללכת איתך להמון פסקי בוררות שהיינו צריכים לשלם. עברתי פסקי בוררות עם אילן חכים, היה פסק בוררות קשה מאוד עם אריה אלטר, היו שם זיופי מסמכים וזיופי צ'קים וכל מיני דברים שראיתי ולא יכולתי לדבר בכלל. היו המון. אני יכול לומר שמ-96 ועד 2005, פרט לשנה האחרונה שכולם הגישו בוררות ובגלל זה הקבוצה הלכה לפירוק, במשך שנים אי אפשר לספור על כף יד אחת את הבוררויות שהיו. וברוב הבוררויות לא זכיתי. היה למשל חוב למרכז הפועל של 400 אלף שקל, שר"ג לקחו הלוואה בשביל לשלם למס הכנסה חלק מהחוב, ולא שילמו. אז איך החזירו למרכז הפועל? חלק מהכסף שהיינו אמורים לקבל עבור המכתש הורידו לנו. היה חוב לבנק מרכנתיל. הוגשה תביעה משפטית נגד קובי שוחט, חזי ויטקובסקי, משה הוברמן ומאיר כהן. הם היו בעלי זכות החתימה, אולי אני טועה בשם אחד. היה שם חוב של חצי מיליון שקל, ואלי כדורי עם הקשרים שלו, הוא עוד לא היה בהנהלה, אבל עזר לנו מאוד, והחוב לבנק נגמר בפשרה של 200 אלף שקל ושולם עד הגרוש האחרון.

מתי כדורי נכנס לקבוצה?

כדורי היה מעורב כל הזמן, ולמעשה נכנס בפועל לקבוצה בסוף העונה שירדנו לליגה השלישית בחזרה, ואז לקחנו את אלי כהן ועלינו ליגה וכדורי התמנה ליו"ר.

אז אפשר לומר שרוב התקופה שלך בהנהלה, כיו"ר וחבר הנהלה, התעסקת בכספים, בהחזרת חובות.

זה הכל עניין של נקודת פתיחה. אבל לקחתי קבוצה עם חוב של 15 מיליון שקל, שנגמרו בסופו של דבר עם פחות משלושה מיליון שקל גרעון… תראה, יכולתי להמשיך, אבל כבר לא היה לי כוח, הייתי לבד וגם נתתי הרבה כסף לקבוצה מעצמי. אני חושב שבסך הכל זה דבר נהדר לסגור חוב כזה. ואם אני צריך להשוות את זה לקבוצה של היום, ואני חס ושלום לא מטיל דופי במה שעושים, מגיע להם את כל הקרדיט, אבל הגורל שלי היה שרדפתי כל הזמן אחרי הכסף. כשהייתי מקבל כסף, זה לא היה בשביל לחזק או לבנות קבוצה יותר טובה, זה היה בשביל ללכת לסגור חור מהעבר. הגביע הביא לנו סדר גודל של מיליון שקל, אולי קצת יותר, וכל הכסף הזה הלך בשביל לסגור היסטוריה. לא להביא שחקן טוב, לא בשביל להתחזק. אני רדפתי כל הזמן אחרי הכסף, וככה עבדנו כל השנים האלה. זה סימפטום של כישלון, כי בסופו של דבר אתה נופל, אתה לא יכול כל הזמן לרוץ אחרי הכסף. ולצערי נפלנו בשנה האחרונה (2004). אני לא מטיל דופי גם בחלק שלי, אבל כשאתה מביא עוד שחקן בניסיון להציל את הקבוצה, אז החוב הופך ליותר גדול ואתה מרים ידיים.

כמה כסף יצא מהכיס שלך בשביל הקבוצה?

הרבה מאוד. העונש הכי גדול שלי הוא שיש לי עד היום תביעה מהרשות לבקרה תקציבית על ערבות של מיליון שקל, שאני טוען שאני לא צריך לשלם והם טוענים שאני כן צריך לשלם. וזה היום בערעור במחוזי כי היה פסק דין מוזר נגדי בבית משפט השלום, שאני כן אמור לשלם ערבויות (ניר מסביר כאן הליך משפטי מורכב, שכלל התנגדות שלו למהלך פשרה שהציעה ההתאחדות, אבל בשורה התחתונה הוא מחכה לתוצאת הערעור שלו).

בוא נדבר על גביע המדינה. למה לא הצלחתם למנף את הזכייה?

לא הצלחנו למנף את הזכייה, ואני לא בא להיות צדיק. אחרי שזכינו אמר לי גברי לוי – אל תלכו לאירופה, אתם קבוצה קטנה. אני התעקשתי ללכת לאירופה. אמר לי מישהו מההתאחדות, כל השחקנים יבואו אליך עם סוכנים, הם לא ידברו איתך, השכר שלהם יהיה פי 15, הם ימצצו לך את הדם, אתה לא יודע מה הגביע עשה לך, זה רק יהיה רע. אני צחקתי. לתומי צחקתי. אין לך מושג כמה שזה נכון.

למה לא ניצלתם את הגביע?

הכל קשור במה שאמרתי קודם. כי אחרי שזכינו בגביע, שחקנים קיבלו הרבה הצעות. עומר בוקסנבוים חתם באותו לילה במכבי חיפה. גם לא יכולתי להחזיק אותו כי זה היה חלק מהחוזה שלו. כתוצאה מזה התחלת לאבד את כל הקבוצה, כל אחד הולך לכיוון אחר. אתה מנסה להחזיר אותו, אין לך ברירה, כי אתה לא רוצה להפסיד שחקן, והם לוחצים אותך וסוחטים אותך עד קצה גבול היכולת. ואז אתה הולך לנסות לגייס כספים מכל מיני מקומות, ומבטיחים לך. ראש עיריית גבעתיים הבטיח כסף, אפי שטנצלר, יש הקלטה אצל פנטילט. לא ראיתי אגורה. אני לא יכול לבוא אליו בטענות כי מה שהעירייה נותנת לנו, מים וכל אלה, מבחינתו זה גם כסף. אני חשבתי שאקבל מעבר לזה. ראש עיריית ר"ג אמר לי – אתם הקבוצה העירונית שלי, אתם מקבלים מענק מיליון שקל, אני רוצה שתעלו ליגה. הלכתי לבקרה, אמרתי יש הבטחה של העירייה לקבל מיליון שקל, אמרו לי לך תביא אישור מהעירייה. הלכתי לעירייה, אמרו לי הוא לא יכול לשלם לכם מיליון שקל, זה לא עבר במועצה. אז הלך מיליון שקל. אם הייתי יודע את זה מראש, אולי הייתי שומע בקול גברי לוי ולא הולך לאופ"א. שתבין, גביע אופ"א עלה לר"ג ים של כסף.

כמה?

כשהלכתי לגביע אופ"א בדקתי כל דבר ודבר. לנו היה מזל, כי הלכנו ישר לסיבוב השלישי, ובסיבוב השלישי אמרו לי אתה מקבל 60 אלף דולר מאופ"א. אמרתי יופי. עשיתי חשבון כמה יעלה לי המטוס ל-40 אנשים, כמה יעלה המלון, כמה יעלה לי לארח את הקבוצה השניה, יצא לי שהסכום שאני מקבל מאופ"א מתקזז עם ההוצאות. אמרתי בשביל אופ"א, בשביל האוהדים, בשבילנו, יאללה נלך. המשחק הראשון היה בספטמבר, המשחק השני ב-15 באוקטובר. את ה-60 אלף דולר קיבלתי רק ביולי שנה אחרי זה. בינתיים אין לך כסף לשלם משכורות, אז השחקנים עושים שביתות. הם צודקים, הם צודקים. זה כאב לי, היה לי קשה, אני הייתי יו"ר, אני מבין אותם.

הכל בגלל ה-60 אלף דולר האלה?

תשמע, זה משכורת של חודשיים. באותה עונה שילמתי בסך הכל כמה משכורות.

שתי משכורות.

לא, לא, שילמתי חמש משכורות. אבל ה-60 אלף האלה נותן לי עוד משכורת אחת לשלם, זה נותן לקבוצה שקט. השקט הזה יכול להביא עוד שתיים-שלוש נקודות ואז אתה לא יורד ליגה בסוף השנה.

אז מה היה גביע אופ"א בשביל הפועל ר"ג?

באיזשהו מקום זו היתה טעות לנסוע לשם. למרות שבשבילי לפחות זו היתה אחת החוויות הכי גדולות בחיים שלי. הייתי עם חזי ויטקובסקי בהגרלה. זה לשבת בתור יו"ר באולם הקונגרסים במונאקו ולשמוע את השם של הפועל ר"ג. תשמע, ההגרלה כמעט נגמרה, נשארו ארבע קבוצות: אנחנו, ברצלונה, לבסקי סופיה ועוד קבוצה מהדרג שלנו. והכרוז אומר הפועל ר"ג ואתה יכול לקבל או את ברצלונה או את לבסקי. וחזי תופס לי את היד, מה זה מבסוט, ואז אומרים 'לבסקי' וחזי מרביץ מה זה קללה באולם. תשמע, זה מצמרר, זה מרגש. נסענו משדה התעופה למלון במונאקו, ישבתי בכסא אחד ליד דל בוסקה (מאמן ריאל מדריד). דברים שילוו אותי כל החיים שלי. אבל מבחינה כלכלית, בדיעבד, זה גרם לנו להמון המון סכסוכים, המון מריבות.

איזה סכסוכים?

לא רוצה להיכנס לזה…

כמו הסכסוך בין אלי כהן לכדורי במלון בסטרדה.

זה קשור גם. אבל עשו מזה יותר מדי. היה כתוב בעיתון כל מיני דברים. חזרנו לארץ, כתבו שיש מהפכה בהנהלה, ברוגז פה, ברוגז שם. לא היה ברוגז, אבל זה העיק, וזה לא היה צריך לקרות, וזה כאב לי שזה היה כך.

איזה דברים גרמו למתחים? למשל, שחר כדורי, שמצד אחד הבן של אלי, ומצד שני הוא נגדך במלחמה על המשכורת.

כמו שאני לא הסכמתי איתו אז, לא הסכמתי עם שחקנים אחרים. אבל כשהם היו בשביתה לפני נצרת עילית, אז ישבתי איתו וישבתי עם גבע ברקאי ועם שי הס, ופתרנו את הבעיה ושיחקנו, והיה בסדר. לא היה לכלוכים. היחס שלי אליו היה כמו לקפטן, ואותו דבר מהצד שלו. זה לא משקע שבא מהנסיעה לאירופה. בדיעבד, כשאתה מסתכל אחורנית… כדורגל זה כסף, כשאני רודף כל הזמן אחרי הכסף. אני מקבל כסף ואני כל הזמן משלם את הכסף הזה לחובות עבר. פתאום גם לוקחים לי חלק מהכסף. ההיסטוריה מראה שקבוצות קטנות שהגיעו לשיא, יש אחר כך התפרקות אצלן. ואז השחקנים שלקחו גביע רוצים כסף, ימבה כסף, ואז עיריית ר"ג לא נותנת כסף, וההוא לא נותן כסף, והבטיחו לנו בהרבה מקומות ולא עמדו, והנפילה היתה כספית.

הבנתי.

תשמע עוד דוגמה. אחד התכנונים שלי על כסף היה על ההכנסות מגמר הגביע. בעיתונות פורסם שההכנסות היו מיליון ו-900 אלף שקל. עשיתי חשבון שלשתי הקבוצות מגיע 60 אחוז ולהתאחדות 40. שתי קבוצות, אז לי מגיע 30 אחוז, אני עושה חשבון שמגיע לי 600 אלף שקל. תוריד הוצאות, נגיע ל-300 אלף שקל, או 200 אלף שקל. בפועל כמה קיבלתי? עשרת אלפים שקל!

איך זה יכול להיות?

את זה תשאל רק בהתאחדות. גם קיבלתי את הכסף רק אחרי חצי שנה, בנובמבר, וגם זה אחרי צעקות ומריבות ואחרי שעירבתי את מרכז הפועל. בסופו של דבר כשקיבלתי את הכסף נדהמתי. אמרתי מה זה, למה רק עשר? החשב של ההתאחדות, ליבר, אמר לי גש לפירוט ותראה מה כתוב. הם קודם כל חייבו אותי על משטרה, 500 אלף שקל, שאין לי מושג אם זה נכון או לא נכון, אני לא יכול לבדוק את זה.

טוב שההתאחדות לא חייבה אותך לשלם להם על הגמר.

זו הבדיחה הקטנה, אבל הבדיחה הכי גדולה זה שהקבוצה קיבלה לתא הכבוד עשרה כרטיסים, זה מה שקיבלתי. ביחד איתי זה 11 אנשים. בפועל היו שם איזה אלף איש, אם זה אנשי עיריית ר"ג, או פוליטיקאים, חברי כנסת, וחייבו אותי ב-80 אלף שקל על הכיבוד לאותם אלף איש. אני צריך לממן את כל חברי הכנסת ואת כל מוזמני ההתאחדות, אתה מבין?

אבל את השחקנים לא מעניינות הצרות שלך. יש להם חוזה, הם רוצים לקבל את הכסף ובזמן, וזה לא קרה הרבה. אחד הסיפורים היותר מפורסמים מאותה תקופה היה על הזרים בעונה שאחרי הגביע: אלין ופאסיץ' שמסתובבים בלי גרוש, רעבים ללחם.

לך לשמעון ישראל, הוא היה מנהל הקבוצה, תשאל אותו כמה פעמים בשבוע כרטיס האשראי האישי שלי היה אצלו, והוא הלך וקנה להם אוכל והלך איתם לסופרמרקט. זה הכל המצאות של כל מיני חורשי רעות.

היו אוהדים שהזמינו אותם לשווארמה ולסביח, רק שלא יהיו רעבים.

תשמע, כשאתה שחקן במדינה זרה ואתה פוגש אוהדים והם מזמינים אותך לסביח, הוא יאכל אפילו שהוא לא רוצה כי זה כיף לו. אלה אנשים שמגיעים לכאן ממדינה זרה לעשות כסף, ולהוציא מהם שקל זה קשה מאוד, חבל להם על כל אגורה. אם הם מרוויחים 500 דולר, הם שולחים למשפחות שלהם 499 דולר. לא היה חסר להם אוכל, הם אכלו טוב. נכון שהיתה פעם אחת שניתקו למרקיניוס את החשמל, זה קורה גם בקבוצות גדולות ממני, אני קראתי את זה גם במכבי חיפה. באותו היום, בכרטיס אשראי שלי, חיברו לו חזרה את החשמל. הניתוק לא היה באשמתנו כל כך, כי היה שם איזה עניין של מעבר, אבל זה לא משנה. זה קורה וזה תוקן עוד באותו יום.

שחקנים סיפרו שכל הזמן משכת אותם בנושא הכסף, שהתחמקת, שלא דיברת איתם, שלא היה לך את האומץ להתייצב מולם ולהגיד מה קורה.

זה לא מדויק. קודם כל זה לא נכון שלא היה קשר. זו היתה שנה שכמעט כל יום הייתי מדבר עם שחר, או עם גבע ברקאי או עם שי הס, השלושה שייצגו את השחקנים. הבעיה היתה שהיו לי מלחמות על הכסף עם הרבה גורמים, וכולם משכו אותי. אם זה אופ"א או ההתאחדות לכדורגל. אני מעולם לא יכולתי לבוא לשחקנים ולומר – מחר כנראה אקבל כסף ואתם תקבלו מחרתיים. אולי טעיתי בזה, היום אני באמת יכול להודות שטעיתי, שהייתי נאיבי על העניין הזה. הייתי די בבלבול. צריכים להיות בתוך התפקיד הזה בשביל להבין את הריצות אחרי הכסף, וכל הטלפונים לכולם מתי מעבירים את הכסף. אז אולי באותו הרגע אתה מאבד את חוט המחשבה הנכון איך צריך להתנהל במצב כזה, אבל זה לא שהיה נתק. הייתי מגיע לכל אימון, אבל לצערי לא היתה לי אף פעם תשובה מדויקת וזה יצר מצב כאילו שאתה מתחמק, וכשאין תשובות אז נוצרת מרירות. אבל להגיד לשחקנים שאני לא יודע מתי יהיה כסף, זה לא נקרא להתחמק.

שחר כדורי סיפר שהוא לא שוכח לך דבר אחד. הוא דיבר איתך על הטיפול הכושל בזרים, שאין להם מה לאכול ועוד, ואתה ענית לו – מצידי שיישנו ברחוב.

שחר הזכיר לי את זה כמה פעמים, ואני לא זוכר שאמרתי את המשפט הזה. מצד שני, אני לא חושב ששחר משקר, בטוח שהוא לא משקר, ואם זה נאמר ממני כנראה שזה נאמר בהקשר אחר, בסיטואציה מסויימת. אבל זו לא היתה הכוונה שלי. תרים טלפון לשמעון ישראל, תשאל אותו כמה פעמים בשבוע הכרטיס אשראי שלי היה אצלו באופן חופשי, כדי שהוא יילך איתם לסופרמרקט, ואתה יודע כשזה לא כסף שלך מה קורה. הוא היה חוזר ואומר לי – אלי, אני לא יודע למה הם לקחו כל כך הרבה אוכל, הם לוקחים יותר ממה שאני לוקח ביום שישי הביתה.

2004.png

אלי ניר 2004, מתעמת עם אוהדים (צילום: אתר המכתש)

התחושה היתה שהקבוצה מתפרקת. אין משכורות, שחקנים מסתובבים רעבים, יש שביתות, כמה אוהדים אפילו הגיעו לאחד המשחקים בחולצות שחורות.

השחור היה במשחק נגד הפועל ירושלים לפני השש נצחונות שלנו, כשקובי חסן שם בכל משחק גול. ניצחנו, עלינו לפלייאוף העליון וכמעט שעלינו ליגה. השחור היה כי הפסדנו שבוע קודם לקרית אתא וירדנו 4 נקודות מהקו האדום, ורצו שאלי כהן יילך הביתה. המחאה היתה בעצם נגד אלי כהן. זה גם כן אחד המאבקים הקשים מאוד שהיו לי עם אוהדים – למה אתה לא מביא את גילרוביץ' וכל מיני. אני נלחמתי בשיניים בשביל אלי כהן, עד שהוא יצא נגדי ואז שלחתי אותו הביתה.

מה קרה שם בפיטוריו אחרי המשחק מול נצרת-עילית באיצטדיון ר"ג?

הוא קילל אותי. היתה לו מריבה עם אחד האוהדים ביציע. אלי כהן טען שהוא קילל את אשתו, ואמרו לי שהוא התבטא במילים של 'הפועל ר"ג על הזין שלי'. אני עמדתי בסך הכל ליד וקסלר (יו"ר בית"ר ר"ג) ועל יד אבשלום נוריאל (יו"ר נצרת-עילית) ועל יד השוטר בני פלס. והוא ניגש אליי ממש בריצה ופתח את הפה שלו.

מה הוא רצה ממך?

התחיל מזה שאמר לי מהיום והלאה תשלח את ולדבוים הביתה, ותשלח את שפלר הביתה (עידן), ואני משחק רק עם שחקנים שלי, לא מעניינים אותי השחקנים שלכם, אני לא שואל אתכם יותר, ועפות קללות. אמרתי לו – אלי תירגע. אני הולך לכיוון המנהרה וכל השחקנים שם, והוא ממשיך בדברים האלה עד חדר ההלבשה. ובאיזה שלב הוא אמר לי – שלח אותי הביתה, אז אמרתי לו לך הביתה. למחרת אפילו קיבלתי טלפון מאבשלום נוריאל, שאמר לי שאסור לי להיכנע ואסור להחזיר אותו, וגם וקסלר, שהוא חבר טוב של אלי כהן, אמר לי שהוא צריך ללכת הביתה. אחר כך נכנסתי לאוטו וצלצלתי לאלי כדורי, הוא ניסה לפשר בינינו. קראו לי לפגישה במרכז הפועל, הפעילו עליי לחץ, שחקנים פנו אליי ואני מטוב לבי אמרתי אני אלך לקראתו, אבל הוא לא הסכים. בדיעבד, יכול להיות שהוא עשה את זה בכוונה כדי ללכת.

אוהדים זוכרים הרבה את העונה הזו של הירידה אחרי הזכייה בגביע, כל הבלגנים שהיו, וכל האש שהלכה אליך.

תשמע, אוהדים אוהבים הצלחות, לא אוהבים כשלונות, אין מה לעשות. אבל עובדה, אני התחלתי עם 15 מיליון גרעון, עם מאבקים כספיים, ובסופו של דבר שילמתי את כל הכספים פרט לשנה האחרונה. כי קודם כל אתה משלם את החוב הישן, אחר כך אתה הולך קדימה. בתקופה שלי בשנה הראשונה עלינו מליגה א' לארצית, שנה אחרי כן עלינו מליגה ארצית ללאומית, באותה שנה הפועל ר"ג זכתה בפעם הראשונה בגביע הטוטו, במשחק הכי הרואי שהיה אי-פעם בגביע הטוטו, מפיגור 1:4 בדקה 70 ניצחת 4:5. שנה אחרי זה הגענו למרחק של 4 נקודות מעלייה לליגת העל. אחר כך היה לנו שנה עם מוטי איוניר, שלא כל כך הצליח לו. זה דווקא התחיל טוב כשהיינו במקום הראשון, הנפילה התחילה אחר כך והגענו לארבעה משחקים אחרונים שהחזרנו את אלי כהן, והגענו למשחק שאני חושב שזה משחק הסטורי של הפועל ר"ג (2:3 על הרצליה). היתה לנו עוד שנה אחת טובה, ושנה אחרי זה זכינו בגביע. אז אם מתוך שבע שנים שלי, חמש שנים יש רק הצלחות ושנה אחת יש נפילה, זה הכל מתחיל ונגמר במילה אחת –  כסף. הכסף הכריע אותי בסופו של דבר.

אבל למרות חוסר הכסף, כן היו הצלחות.

בוא ניקח את השנה האחרונה שלי. אני לא רציתי לרדת לליגה הארצית, אבל אחרי שירדתי ליגה, אני רציתי ללכת הביתה. אני אמרתי עד פה, תודה רבה. אלי כדורי פרש, נחום יצא החוצה, השאיר אותי עם ערבויות שיש לי על זה עד היום משפט, ואני רק רציתי ללכת הביתה. התחילו להפעיל עלי לחץ. ניר ארקין וקוריס ושי הס ושמעון ישראל ותמיר בן-עמי. כולם באו אליי הביתה, אל תשאל כמה פעמים. ואמרתי להם עזבו אותי, אני פורש, אני הרמתי ידיים, מספיק, לא מתאים. אבל באיזשהו מקום הצורה שהצליחו להשאיר אותי היתה בדבר אחד – בוא תעלה ליגה, תחזיר את הקבוצה חזרה למקום שלה. חזרתי ובניתי קבוצה לעלות ליגה.

ומאיפה הכסף?

רגע, אגיד לך. בנינו קבוצה לעלות ליגה, ואז זה מתחיל ככה: חודש ראשון עובר בסדר ואני משלם כסף, וחודש שני עובר בסדר, וחודש שלישי אני משלם כסף, ואז רבינוביץ' (יו"ר הבקרה התקציבית) החליט שהוא לא משחרר לי יותר כספים של ההתאחדות ומקפיא אותם. למה? התחילו כל מיני שמועות על הקבוצה, אתה יודע מה זה עיתונאים, מחפשים רק את האוהדים שחורשים רעות, ובעיתונים היה כתוב שהפועל ר"ג לא מסוגלת יותר לשלם כסף. אין כסף, אז רבינוביץ' מקפיא לי את הכסף, אז אני לא יכול לשלם משכורות, וככה עד פברואר. שיא השיאים היה שהגענו לגמר גביע הטוטו נגד אשקלון, הובלנו 1:3, יצא 3:3 והפסדנו בפנדלים, והיינו צריכים לקבל 50 אלף שקל. אשקלון קיבלו 100 אלף שקל בצ'ק, אני קיבלתי מעטפה, בתוך המעטפה היה פתק – תודה רבה על ההשתתפות. זה לפי הוראה של רבינוביץ'. הלכתי לרבינוביץ', אחרי שכבר הייתי אצלו כמה פעמים, ואני אומר לו – תגיד לי, מה אתה עושה? מצד אחד אני צריך לדאוג לקבוצה ומצד שני אתה מחזיק לי 450 אלף שקל, אני לא יכול לשלם לשחקנים, השחקנים הולכים אליך, אומרים לך שלא משלמים להם ואתה אומר להם שיתבעו בבוררות. איפה ההיגיון פה? אמרתי לו יש עוד בעיה. זיגדון (רואה חשבון) לא רוצה לעשות לי את המאזן כי אני לא יכול לשלם, תן לי כסף שאוכל לשלם לשחקנים וגם לזיגדון. עשה לי טובה, נתן נתן לי 210 אלף שקל מתוך 400 אלף. קודם כל שילמתי לשחקנים משכורות וסגרתי להם חובות, אבל מה המצחיק פה? שילמתי לזיגדון והוא עשה לי את המאזן, אתה יודע מה היה העונש שלי? 120 אלף שקל קנס מהבקרה על איחור בהגשת המאזן. הכל אמיתי, ניתן לבדוק את זה, לא מסתיר ממך שום דבר. אז מה אני יכול לעשות? אז כשאין כסף ואין שום דבר, שחקנים מתחילים לרצות לעזוב. ואז שי הס יש לו פתאום הצעה מסכנין, רוצה ללכת, זה רוצה ללכת, ההוא רוצה ללכת, מתחילים לרצות ללכת, ואתה עומד במצב שאתה מרים ידיים, לא יכול להביא יותר, לא רוצה להביא יותר, אין לי מאיפה להביא יותר, נגמרים לי הכוחות, ואז זה מגיע למגרש. שחקנים לא מתייחסים אליי כיו"ר, לא מדברים איתי. אני רוצה לדבר איתם, אז תוך כדי שיחה הם מתעסקים בהודעות sms, ועוד לפני שאני גומר את השיחה איתם, אז באינטרנט כבר כתוב השמצות עליי ועל כל מה שאמרתי באסיפה.

אתה יכול להיזכר מתי נשברת בדיוק?

הקטע ששבר אותי הכי הרבה היה באחד מימי שישי. כל יום שישי הייתי הולך לכוכבי, יושב שם, ויום אחד נפלו עליי עם בשורה ששי הס לא קיבל משכורת וכתוצאה מכך לא מוכן להופיע למשחק בשבת, ויוסי גורדנה רוצה לעזוב וכן הלאה. התנפלו עלי שם אוהדים עם הקטע של גורדנה. קודם כל, שי הס הוא האחרון שיכול להגיד מילה כי הוא קיבל כסף עד הגרוש האחרון. שתדע, שי הס תמיד בא בקטע שאם הוא לא מקבל כסף הוא לא עולה למגרש, וזה אני אומר לך באחריות. תמיד עשינו שמיניות באוויר רק בשביל לתת לו כל הזמן את הכסף. ויוסי גורדנה השכר שלו היה מובטח על-ידי ספונסר, אז הוא לא יכול להגיד לי שהוא רוצה ללכת, הוא לא יילך, ויוסי גורדנה נשבע לי שהוא בקבוצה רק בגללי וכל זמן שאני בקבוצה הוא לא יילך, ויוסי גורדנה הוא אחד היחידים מאותה תקופה שכל חג עדיין מתקשר אליי להגיד לי חג שמח. ואני התפרצתי שם אצל כוכבי. חמש דקות אחרי זה היתה עליי כתבה באינטרנט. אני זוכר שהתקשרו אליי ואמרו לי לך תקרא מה כתבו עליך באינטרנט, באתר של ירון. היה כתוב שם דברים חבל על הזמן, ואני זוכר שמזה אני נשברתי. למחרת היה משחק נוער בנס ציונה, באתי לשם, היו שם ניר ארקין, קוריס ואיציק ברוך. איציק היה שבור לגמרי, ואז אמרתי אני מבחינתי עוזב את הפועל ר"ג, מבחינתי שתלך לפירוק.

הרעיון ללכת לכונס נכסים היה שלך או של קוריס?

אני ביררתי לגבי כינוס נכסים, אם אני הייתי יודע שזה יסתיים בצורה כזו לא הייתי הולך לכינוס נכסים. הכינוס הגיע רק בגלל שהובטח לי שלא יוגשו נגדי תביעות על ערבויות. באיזשהו מקום היה פה פיספוס של שופטת, שלא קיבלה איזה עניין, וברגע שנכנס כונס אחר נכנסתי לבעיה ששכחו מה שאמרו לי ונפלתי עם הדבר הזה. הלכתי לכינוס רק מסיבה אחת, שהקבוצה לא תרד לליגה ג'. אני בכינוס הנכסים באיזשהו מקום הצלתי אותה.

והלכת הביתה.

לא רציתי יותר. כשכבר לא אוהבים אותך, עושים לך הפגנה בחוץ, מקללים את המשפחה שלך, מקללים את הילדים שלך, אני לא כופה את עצמי על אף אחד, אז החלטתי שאני זז הצידה.

מה היה בהפגנה מול הבית שלך?

עמדו פה כמה ילדים עם כמה אנשים מבוגרים, שידעו טוב מאוד במשך השנים לבוא לבקש ממני הזמנות למשחקים ותמיד נתתי להם בלב שלם. אחד אפילו ביקש ממני שאסדר לו להיות במלון עם השחקנים בסטרדה, למרות שלא הסכמתי שאוהדים יהיו במלון עם הקבוצה, רק אנחנו ועיתונאים. אבל הסכמתי שיהיה במלון עם הקבוצה, סיווגתי אותו כצוות מתוך הקבוצה, הוא היה אצלי כמעט בן בית וברגע שהוא עומד בחוץ ומקלל את הבת שלי…

האשה מירה מתערבת: הם עמדו בחוץ ופשוט שרו לה שירי זימה.

אלי ניר: עזוב את השירי זימה, שיגידו זונה ומזדיינת, זה לא איכפת לי. אני שם פס. אבל ללכת לשיר שאחלה בסרטן וכל מיני דברים כאלה, זה כבר גובל… נו באמת. היו שתי הפגנות, בראשונה לא הייתי.

הבן שלך התפרץ אליהם.

הוא לא התפרץ אליהם, סתם ממציאים את זה.

ומה את אמרת לאוהדים?

מירה: אני פניתי לזה שאני מכירה, אדם מבוגר, אמרתי לו –  אתה ישבת איתנו כאן בבית שלנו, ראית את כל המאמצים, היית חלק מאיתנו, איך אתה עומד שם ומקלל?

אלי ניר: הוא קיבל ממני הזמנות מתי שהוא רצה. בחצי הגמר ובגמר גביע המדינה קוריס לא רצה לתת לו הזמנה, אני הלכתי וסידרתי לו. ובסטרדה הוא התחנן להיות במלון של הקבוצה וסידרתי לו להיות במלון של הקבוצה. הוא הלך איתי לספונסרים, הלכנו לקאיה, הוא ראה כמה זה קשה, ועכשיו אתה יוצא נגדי? אתה יודע מה אני עשיתי. מילא אלה שלא יודעים, אני מוכן לקבל שמקללים אותי, הם רוצים הצלחה, וברגע שיש כישלון מקללים. קיללו גם את רובי שפירא אחרי האליפות (של הפועל חיפה) וקיללו גם את רוני לוי אחרי שלוש אליפויות. אוהדים רוצים רק הצלחות, זה בסדר, אבל אתם לא יודעים מה עושים. עכשיו כשיש בתוככם אחד או שניים שיודעים בדיוק, אז תבואו ותגידו, תשימו דברים בפרופורציות.

ואיך הוא הסביר את זה?

מירה: הוא אמר שזה חוויה בשבילו. הוא אמר שזו סתם הפגנה, שלא נתייחס ברצינות. אז יש נערים שעומדים שם ומקללים, אבל עומדים על ידם אנשים מבוגרים ותומכים בהם. וזה מה שאמרתי לו, אז הוא אמר – זה פינאטס, זה לא נורא.

אלי ניר: היה אוהד אחר, גם הוא כל שבוע קיבל ממני הזמנה. היה עומד בחוץ, אומר אני חבר של אבי ביצור, והיה מגיע לשער וצועק אלי אלי אלי, הייתי יוצא ונותן לו הזמנה, ככה כל שבוע. הוא התחנן ואמר לי אל תעזוב את הקבוצה, אין מישהו אחר, אתה היחידי שיכול להעביר את הקבוצה בבקרה, וגם הוא הלך ודיבר נגדי. אז היום אני כבר לא כועס עליהם, אבל באיזשהו מקום אני אומר עוד פעם – אתם רוצים שאני אלך, אני אלך, לא כופה את עצמי על אף אחד, אבל תדעו לפחות מה שעשו. ועשו בקבוצה עבודה גדולה, היו חמש שנים טובות של הצלחות, אבל הכסף בסופו של דבר הכריע אותי. אני לא יכול ללכת לבד כל הזמן. זה פגע גם בי. היה לי משרד הנהלת חשבונות, היו לי 70 לקוחות, ותאמין לי 70 לקוחות זה פרנסה טובה, המשרד הזה נגמר. לקוחות עזבו כי התעסקתי עם הפועל ר"ג, לא היה לי זמן אליהם, הם מתעצבנים, אין חוכמות בדברים האלה. אבל זה חלק מהחיים. יש דברים שהלכתי איתם בלב שמח, יש דברים שכואב על דרך ההתנהגות.

למה לא הלכת לאתר המכתש ואמרת את כל הדברים האלה, כדי שיבינו עם מה אתה מתמודד?

ירון (בר-לב) ידע את הכל וירון דיבר איתי והיה בקשר איתי עד שחזרנו מסופיה. אחרי שחזרנו מסופיה אני לא יודע עד היום למה הוא הפסיק. יום אחד התקשרתי אליו, לא ענה לי, עוד פעם התקשרתי אליו, לא ענה לי. לא מדבר איתי, ברוגז איתי, הפך למלך המשמיצים שלי, יוצא נגדי בהכל, מהתחלה ועד הסוף, שום דבר טוב, והוא לא מוכן לשמוע אותי בכלל. אתה שואל אותי למה, לא יודע. הוא היה מדבר איתי כל בוקר, איזה שחקנים מחתימים, הוא ידע הכל כמעט. את אדלר אתה מכיר? אדלר היה אחד האנשים היחידים, הבאמת יחידים, שכל הזמן אמר – רגע רגע, יש פה גם אנשים שעובדים ועושים. והוא האוהד הכי משוגע של הפועל ר"ג. הוא מעולם לא קילל אותי. כשאני הבאתי את אלי כהן, הוא לא הסכים, הוא שנא את אלי כהן, אבל כשהוא זכה בגביע הוא ידע איך להגיד לו מילת ברכה. אדלר היה בסדר תמיד.

וגם חיבלו לך ברכב כמה פעמים.

אחרי הפעם השניה, זה היה יום אחרי יום שניקבו לי את הצמיגים ושפכו לי חומצה, אז אמרתי מה אני צריך את זה, אני יילך הביתה. אבל אתה לא הולך הביתה, כי באים ומפתים אותך שתישאר, אומרים נעזור לך ואל תיתן לאלה את התענוג שהצליחו לנצח אותך, אתה מכיר את המשפט הזה. אז הצליחו להשאיר אותי בדברים האלה.

בוא תספר על המשולש בהנהלה, עם אלי כדורי ונחום וישנבסקי.

קודם כל מערכת היחסים שלי עם אלי כדורי היתה עם עליות ומורדות, אנחנו ביחסים טובים גם כיום. אני לא נפגש איתו, אבל פה ושם מדבר איתו, הוא ביקש ממני עזרה מסוימת באיזה מסמך, אז עזרתי לו. אני חושב שבסך הכל היינו ביחסים מאוד מאוד טובים והשלמנו אחד את השני בעבודה ובריצות. נחום זה סיפור אחר. נחום, כל עוד היה בורג חשוב בהנהלה, כל עוד היה יו"ר, הוא היה בסדר איתנו. הסדר הלך ככה: בהתחלה נחום היה יו"ר, אח"כ אלי ואח"כ אני. אבל מהרגע שאלי כדורי העביר את הניהול אליי ואני נהייתי היו"ר, למרות שאמרתי לכדורי שאני לא רוצה ולא מעוניין וטוב לי להישאר במה שהייתי. אבל היו לו בעיות אישיות ואמרתי שאני מוכן לקחת את זה באופן זמני. אז מרגע שהייתי יו"ר, מערכת היחסים ביני לבין נחום הידרדרה. איפה שהוא יכל לשים לי רגל, הוא שם לי רגל.

איפה הוא שם לך רגל?

הוא החליט שהוא לוקח את מחלקת הנוער. הוא היה היו"ר של המחלקה, והיו שם דברים איומים. הוא באותה שנה (2001) תפס שם מישהו במעילה של קרוב לחצי מיליון שקל. תפסתי צ'קים מזוייפים, שנחום מעולם לא בדק מי מוציא צ'קים ואיך מוציאים צ'קים, לא היתה ועדת ביקורת, לא היתה ישיבה…

למה לא הלכתם למשטרה?

הלכנו למשטרה. היתה פה בעיה משפטית. אני לא יכולתי להגיש תלונה כי לא פגעו בי. זייפו את החתימה של נחום, אז אמרו לנחום תגיש תלונה. הפועל ר"ג לא יכלה להגיש תלונה, זה רק נחום בשם הפועל ר"ג. ואני הייתי איתו במשטרה, הוא נתן עדות בנוכחותי, ואיפה זה עומד היום אני לא יודע. ופה כשאני מדבר איתך על נפילה, זה שוב פעם כסף. וכל כסף שחסר בסופו של דבר מביא לנתק מסוים. הכסף הזה של מחלקת הנוער שנעלם, כמעט חצי מיליון שקל, בסוף אני שילמתי דרך הפועל ר"ג. כל המאמנים קיבלו את הכסף עד הגרוש האחרון, כל ההוצאות מסביב, הכל שולם.

והסיפור הזה גמר לך ולנחום את היחסים?

זה היה עוד חוליה, כי זה החל עוד לפני כן. כי כל מה שעשו, הוא התנגד. כל ישיבת הנהלה היה נגמר תמיד בצעקות. הוא היה הכל אנטי, אבל זכותו.

גביע המדינה לא קירב ביניכם?

אז התחבקנו. נסענו ביחד לסטרדה, נסענו ביחד ללבסקי, אבל אין לי קשרים איתו היום. עם אלי כדורי המערכת יחסים היתה טובה ונשארה טובה.

למרות הסיפור שהיה בסטרדה עם שחר כדורי ואלי כהן.

זה היה יותר עניין של אלי כהן ושל כדורי. זה היה ונגמר.

א-פרופו המשחק בסטרדה. היו טענות של אוהדים נגדך: איך לא אירגנתם לאוהדים אוטובוס משדה התעופה שייקח אותם, ולמה עמדת מחוץ למגרש ומכרת להם כרטיסים ב-12 יורו, במקום לכבד את הכמה עשרות שנסעו אלפי קילומטרים ולתת להם כניסה חינם.

אז בוא אגיד לך שהיתה טענה נוספת: למה מי שלא קנה ממני, אלא קנה מהקופה, קיבל כרטיס בשלוש יורו. אז שתבין: אני הוצאתי את הכרטיסים, ואני מחויב לתת לקבוצה המקומית כרטיסים. על הכרטיסים שהוצאנו היה כתוב 12 יורו, אני נתתי להם אותם ללא תמורה והם החליטו למכור את זה בשלוש יורו, אם לתושבי המקום או לאוהדים של הקבוצות. לא ידעתי בדיוק את ההתנהלות בעניין הזה ולא היתה לי שום כוונה להונות אנשים. לשלם 12 יורו, שזה משהו כמו 60 שקל, בערך כמו מחיר כרטיס למשחק ליגה בארץ, כשההוצאות שלנו מאוד גדולות וכבדות, אני לא חושב שזה משמעותי. זה גם עניין של עיקרון. בסוף המשחק ניגש אליי מפקח של אופ"א, ואני חייב להראות לו כמה כרטיסים מכרתי ובכמה מכרתי, מהסיבה שהם גובים את העמלות שלהם. הם לא מוכנים שנכניס בחינם. אז נכון, יכולתי להגיד שכרטיס עולה 4 יורו, או 2 יורו, אבל חשבתי בתמימות ש-60 שקל לכרטיס זה מחיר הוגן. לא ציפיתי שעל זה מישהו ידבר. זה בסך הכל מעין תרומה לקבוצה, עזרה לקבוצה, לא מעבר לזה.

ולגבי האוטובוס?

בכנות, לא היתה לי בעיה להביא להם אוטובוס. פנו אליי בהתחלה אוהדים מבחינת הטיסה. חיפשתי מטוס, לא הצלחתי למצוא. היתה לי אפשרות לקחת מטוס בחכירה, אבל המחיר היה יוצא יקר מאוד לכל אחד. דיברתי עם כמה אוהדים וכל אחד אמר שהוא דואג להגיע בכוחות עצמו. אחד נסע לסלובקיה, אחד נסע דרך פראג, אחד נסע דרך הונגריה. הם חיפשו דילים של טיסות. רובם קנו את זה דרך אברם לב, שניסה למצוא מטוס לאוהדים, והם לבד ירדו מזה בגלל עלויות. כשכל אחד ואחד מגיע מכיוון אחר, אז אני לא יכול להעמיד אוטובוס לזה שהגיע מפראג ולזה שהגיע מסלובקיה ולזה שהגיע מהונגריה, ולזה שהגיע יומיים לפני המשחק ולזה שהגיע ביום המשחק. אני הגעתי לשם ביום הראשון, אלי כדורי הגיע ביום שני, אלכס ברמכר הגיע ביום השלישי, ואני יכול להגיד לך שהבן שלי וניר ארקין הגיעו ביום אחר גם כן. אם הייתי יודע שמטוס מסוים נוחת עם כמה עשרות איש והיתה עולה דרישה, הייתי שולח אוטובוס לשדה התעופה בלי בעיה.

איפה קוריס בכל הסיפור הזה של הניהול בתקופה ההיא?

בשנת 1997 או 1998 קוריס היה מנהל קבוצה. הוא החליף את פוני. ואחר כך הצבא שלח אותו לצפון, היה מגיע פעם בשבוע והתנתק מאיתנו לשנה. אחרי שגמר את הצבא, הוא היה חבר טוב שלי, ואני לא יכול להגיד שלא התייעצתי איתו מפעם לפעם, כמו שהתייעצתי עם יענקלה ליבמן, או ירון בר-לב. התייעצתי גם עם קוריס, אבל הוא לא היה בשלב של לקבל החלטה. הוא עזר לי המון. עזר לי בהתאחדות לכדורגל, הוא עזר לי בהמון דברים. למשל בכל הנסיעה לסטרדה. קוריס, שלמה שטרן ויבלו, בלי שלושת האנשים האלה לא הייתי משתלט על זה לבד. קוריס לקח חופש מהצבא ונסע איתי לסלובקיה, ללכת לארגן את המשטרה ולארגן את האיצטדיון וללכת לקבל את השופטים משדה התעופה ואת לבסקי משדה התעופה.

הופתעת כשהוא נכנס לעניין רכישת הקבוצה מהמפרק?

חשבתי שזה בסופו של דבר יהיה, למרות שזה קצת הפתיע אותי. צריך להיות בכדורגל בשביל להבין אחר כך, שאומרים שאנחנו מטורפים שהולכים על דבר כזה, וקוריס ראה כמה זה קשה. חשבתי שהוא צריך להיות אידיוט בשביל לעשות את זה, ואני גם אמרתי לו את זה, אבל הוא מפגר על כל הראש.

איך אתה רואה את השלוש שנים שלו בר"ג?

תשמע, לקחת קבוצה במינוס תשע נקודות… אבל בסדר, אני במינוס עשר נקודות עליתי ליגה. בליגה א' סוף הסיבוב הראשון, הייתי במשחק של דימונה נגד כפר שלם ופגשתי את בוקסה שם. בוקסה אומר לי – יש בקופה 45 נקודות, אם תקחו 39 תעלו ליגה. לקחנו 41 ועלינו ליגה, אמנם הרבה בזכות הניצחון של רמת השרון על שעריים, אבל עשינו את זה. אז תשע נקודות זה תשע נקודות…

קטן עליך.

לא קטן עליי, אבל קוריס השאיר את הקבוצה בליגה. אל תשכח שהקבוצה היתה במשבר, והוא שנה אחרי זה עלה ליגה. אבל נקודת הפתיחה שלו היתה טובה משלי לפחות בדבר אחד: לא היה לו את הגיבנת הכספית שהיתה לי. אבל הוא עלה לליגת על, תשמע, אני הייתי רק חולם על זה. אני נורא רציתי את זה. אמרתי שאם אחרי הגביע אני עושה את זה, אז בכלל.

אתה בקשר עם קוריס?

לעיתים רחוקות. לפני שבועיים הוא התקשר אליי פתאום, שאל מה נשמע, אמרתי לו טוב שנזכרת בי. אז הוא אמר הבטחת שתבוא למשחקים. אמרתי לו: האמת, אני נעלבתי. אני כנראה כבר לא חשוב, היתה מסיבת סיום ברויאל גארדן, ראיתי שם בתמונות את חזי ויטקובסקי, את אבירי, את משה שטרן. אלי ניר לא היה שם, הוא גם לא הוזמן. זה מה שאמרתי לו. הוא אמר לי: אני לא צריך להזמין אותך, אתה יכולת לבוא לבד. זו היתה התשובה שלו.

מה הוא רצה ממך בשיחת הטלפון?

אמר לי שהוא רוצה להיפגש איתי לארוחת צהריים, לשבת, לדבר, אז בסדר, אני מחכה.

ציפית שיזמין אותך למשחק ההכתרה נגד הרצליה?

הוא אמר לי מראש שלכל משחק שאני רוצה להגיע, שאגיע, שהוא ייתן לי כרטיס.

למה לא באת?

מאז שעזבתי, רק שני משחקים ראיתי, שניהם בחוץ.

למה אתה לא מגיע?

קשה לי. היה תקופה שלא הגעתי בגלל הבעיה המשפטית, העורך דין שלי אמר לי שלא אבוא, אחר כך היו עניינים של בעיות רפואיות, כי בסך הכל אני עברתי כמה צנתורים בחיים שלי, והיום כשאני משוחרר אני יכול לבוא. יום אחד קוריס הזמין אותי למשחק, זה היה השנה, יצאתי ונתקעתי בדרך בפקק. הרמתי לו טלפון להגיד לו שאני אאחר, שישאיר שם הודעה שיתנו לי להיכנס, אבל הוא לא ענה לי. אני יודע שלפני משחקים הוא לא עונה, גם אני לא הייתי עונה, אז הוא לא קיבל את ההודעה שלי ואני חזרתי על עקבותיי.

ובליגת העל יראו אותך?

אני חושב שכן.

יש רגע אחד שמח בשבע השנים שלך בהפועל ר"ג?

הרבה יותר מרגע אחד. הרבה יותר. קודם כל הרגע הכי שמח זה שהפסקתי לעשן. אתה יודע למה? כי אשתו של אלי כדורי הפסיקה לעשן. אמרתי לה את לא תחזיקי מעמד חודש ימים. היא אמרה – אם אני אחזיק מעמד חודש ימים, אתה גם תפסיק? אמרתי לה כן. יום אחד ממש בכניסה לקיוסק לקנות סיגריות, אני מקבל טלפון, היא אומרת לי היום זה חודש ימים. יצאתי משם וזהו, גמרתי עם סיגריות. והיו שתי עליות, וזה חלום וזה כיף וזה תענוג, וגביע הטוטו, ה-4:5 ההוא נגד רעננה זה שכרון חושים, זה גביע ראשון. הדבר הכי שמח, יש תמונה שרואים שאני מקבל נשיקה צרפתית מהמעסה שלנו, איך קראו לו? השמן הזה, הגדול… והיה הניצחון 2:3 על הרצליה, והיה הניצחון בדרבי על הכח 1:3 שהעלה אותנו לפלייאוף. הרגע שהכי ייחרת לי בזיכרון זה ההגרלה של אופ"א במונאקו. היה לי התרגשות גדולה מאוד בסטרדה, כשנכנסתי למגרש וראיתי את שמות השחקנים על הלוח, זה צמרמורת חבל על הזמן.

וגביע המדינה.

הגביע כן, זה בטח. גם החצי גמר. ישבתי על יד יענקלה שחר, ואני כל הזמן עצבני, והוא אומר לי – בחור צעיר, אתה תקבל התקפת לב. אמרתי לו – מה אתה רוצה? כמה גביעים יש לך? אצלי זה הראשון. אז הפועל ר"ג זה גם דברים טובים בשבילי. וכל הרע שעשו לי בשנה האחרונה, תראה אני יכול לקבל שאוהדים רוצים שאני יילך הביתה, אבל לי כואב הלב שחתיכת דפקט מטומטם הולך ושר שירים שהבן שלי ימות מסרטן, זה דברים שאסור, שלא מתאים, או כל מיני שירי אבל ושואה.

כי ראו בך האחראי לבלגן שהיה, ששחקנים הסתובבו רעבים, שביתות…

שחקנים לא רעבו ללחם בקבוצה שלי, ויש מישהו שמנמלה יכול לעשות פיל ואני לא יכול לצאת נגד האהבה של האוהדים לשחקנים. שחקן שרוצה לעשות רושם על אוהד, הולך לפעמים ומספר לו הרבה מעבר לזה. אז חשמל ניתקו למרקיניוס, אבל הבנאדם היחיד שהביא את מרקיניוס לקבוצה, אולי אוהדים לא יודעים, זה אני. אלי כהן לא רצה אותו. אלי כהן ניסה להכריח אותי להחתים את מרקיניוס לחוזה לחודשיים. לא מעבר לזה. ואני לא הסכמתי והחתמתי אותו לשלוש שנים, שאחר כך בגלל זה הלכנו לבוררות כי הסוכן שלו אמר שזה לא תפס, וש-80 אלף דולר לא נתתי בזמן, לא משנה, אבל כפיתי אותו על אלי כהן. כשהבאנו את מרקיניוס עשינו משחק אימון נגד מכבי פ"ת כדי לבחון אותו. אלי כהן לא שם את מרקיניוס בהרכב ביחד עם מיקי ממן, עם תומר ברזילי, עם זורי ברמכר. הוא שם אותו לבד ומסביבו שמונה שחקני נוער, בכוונה שייכשל. רצה הגורל, ההוא תפס יום שחבל על הזמן. בסוף המשחק מכבי פ"ת רצו אליו להחתים אותו, ושחקנים באותו תפקיד שלו, שידעו שהוא יפגע בהם, כמו תומר ברזילי, ברמכר, ממן, אמרו לי תחתים אותו מהר, חבל על הזמן. הלכתי באותו יום לפגישה והחתמתי אותו. אז אותו מרקיניוס שכולם אוהבים אותו, הלך ואמר על החשמל שניתקו ועשו מזה בלגן, אבל לאף אחד הוא לא סיפר שכשהוא עזב את הדירה, אז כל הסלון היה מחורר מסיגריות, האמבטיה היתה מנופצת ואלי ניר היה צריך לשלם לבעל הבית סדר גודל של 15 אלף שקל בשביל שלא תהיה תביעה משפטית. מישהו יודע את זה?

זו כנראה הבעיה שלך, יחסי ציבור.

יכול להיות, אבל אני בזמן שהייתי בקבוצה, למרות שסבלתי, לא רציתי להגיד מילה רעה על שחקן, ולא ללכלך על אף אחד. כי אני לא רוצה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, זה לא נאה.

האשה מירה: אתה עלית על הדבר הנכון, יחסי ציבור. גם כשכאב לו והבטן היתה מלאה, הוא אף פעם לא דיבר.

הבן ליאור: זה לא רק שהוא לא דיבר, אחרים דיברו נגדו. אחרים ידעו לעשות את העבודה טוב ולדבר עליו. כשהיה צריך לבוא ולדבר את הדברים הפחות נעימים, איפה כולם היו? איפה כל ההנהלה היתה בזמן של השביתה כשהקבוצה היתה מקום ראשון בליגה הלאומית? איפה כולם היו? איפה היו כל השחקנים האלה שלקחו אותם לאילת בעליית ליגה?

אלי ניר: אני אתן לך עוד דוגמה קיצונית. אחד השחקנים הכי מפורסמים במדינה, שהאשימו אותי שהוא לא המשיך בקבוצה, בוקולי, מי הביא את בוקולי להפועל ר"ג?

איוניר.

נא! לא יודע אם אתה זוכר, בוא תיקח את כל ההרכבים של מוטי איוניר ותסתכל כמה משחקים בוקולי לא פתח, כמה הוא פתח וכמה פעמים הוא הוציא אותו באמצע, כמה משחקים הוא אפילו לא התלבש ותגיד לי שהוא הביא את בוקולי. בוקולי הגיע אלינו עם סוכן והתחיל להתאמן, הוא היה על המשבצת של ולדבוים ולא היינו בטוחים שזה הזר שאנחנו רוצים. בשלב מסוים איוניר בא ואמר להחתים אותו. אבל אחרי זה התחילה סאגה מצחיקה של השחרור שלו, ועד שהגיע השחרור הנשמה שלי יצאה. אבל בסוף אני זה שהחתמתי אותו בקבוצה. אתה לא יודע כמה פעמים הוא בא אליי בעונה ההיא ובכה שלא מתייחסים אליו ולא נותנים לו לשחק. איוניר לא נתן לו, ואצל אלי כהן בארבעת המשחקים האחרונים הוא שיחק 90 דקות מלאות, כולל המשחק ההרואי נגד הרצליה שבסיום הוא נפל מהרגליים, פשוט התמוטט שם. ואז הוא הבטיח לאלי כהן והבטיח לי – אני ממשיך אצלכם. רצה הגורל ובאותה שנה היה לי אירוע לב, הייתי צריך לעבור צנתור. תוך כדי זה שאני שוכב בבית חולים, אומרים לי שבוקולי סגר בהכח. הרמתי לו טלפון לברזיל. אז הוא אומר לי למה לא התקשרתי אליו, אמרתי לו למה אתה לא מתקשר אליי? אני בבית חולים, חולה. הוא הבטיח לי בטלפון – אני משחק רק אצלכם. הוא חזר לארץ, ישב איתי ועם קוריס בבית קפה אצל הבן שלי ברמת אביב, ואמר לנו את המשפט הבא: מבחינה מקצועית אני השנה רוצה ללכת לקבוצה אחרת. קוריס אמר לו: אתה בהכח לא תשחק השנה. אז הוא לא שיחק בהכח, הוא שיחק באחי נצרת. אז באים אליי ואומרים שאני שחררתי אותו, אני לא לקחתי אותו. אז הנה לך דוגמה של שני שחקנים שאני הבאתי אותם, לא יעזור שום דבר. כמו שאני הבאתי את דודי סטולפר שהעלה אותנו ליגה, את זורי ברמכר והיו עוד. עוד שחקן שאלי כהן לא רצה אותו וגם הוא העלה אותנו ליגה, זה ננאד מרקיצ'ביץ'. חזי ויטוקבסקי הביא אותו וגם אותו אלי כהן לא רצה לתת לו לשחק. הכל מנקמנות.

איך אתה מסביר את הזכייה בגביע?

באיזשהו מקום זו היתה התעלות של קבוצה בהנהגה של מספר שחקנים, בהנהגה של מאמן, של ההנהלה, ששמו בצד את כל הדברים האחרים. אני לפעמים רואה את המשחקים שלנו נגד מכבי ת"א ובאר שבע, ואני אומר לך שגם היום בליגת העל אין משחקים כאלה. האמנו גם באמונות תפלות. היה לנו מישהו בהתאחדות שסיפר לנו שאשתו קוסמת וניבאה שאנחנו נזכה. ויום לפני גמר הגביע הוא מרים אליי טלפון, באתי להתאחדות, הוא נתן לי להחזיק את הגביע, רצתי עם הגביע, עשיתי איתו סיבוב בחדר… זה היה קבוצה של כולם ביחד, אבל אין ספק ששרון אביטן נתן נאומים חוצבי להבות יום יום, והוא האמין אמונה שלמה מההתחלה שהוא לוקח את זה. היתה קבוצה נורא נורא מגובשת, חברות אמיתית. ככה זה היה בכל השנים, רק בשנה האחרונה היו כמה שחקנים, שאני לא אגיד את השמות שלהם, שהיו סרטנים. יכול להיות שזה פיקשוש שלי שאני החתמתי אותם, אבל לאורך השנים הגדולה של הקבוצה הזאת היתה שהם היו משפחה אחת. וגם זה שהיו 14 שחקני בית, לא יעזור לאף אחד. אני נלחמתי במאמנים עד חורמה שלא ישחררו שחקני בית. וכשהגיע שחקן מבחוץ שהפך לשחקן בית, גם עליו אני נלחמתי. אתה יודע כמה נלחמתי על מיקי ממן? או על אלדר שפלר? אני ראיתי בזה פגיעה אישית שאלי כהן שיחרר אותו. אבל מה אני יכול לעשות? אני לא יכול להחזיק את אלדר שפלר כשהמאמן שולח אותו להקפיץ כדור בצד, זה גם עניין של כבוד.

* * *

בוא נדבר על נושא המכתש. אתה היחיד מבין השלושה, שלא חתם על הסכם הבוררות לפינוי המכתש. למה?

המכתש נמכר כבר בתחילת שנות ה-90. קודם מכרו את המגרש למטה, את החנייה, סווירי, 'עמלנו', מכרו אותו לדולינגר, נתנו לו יפוי כוח לבלעדיות ראשונה על המכתש. ב-1995, עוד לא הייתי בהפועל ר"ג, דולינגר נתן אז לאבירי 270 אלף שקל תמורת אימוץ, והכסף הזה היה מקדמה על חשבון המכתש. וזה כתוב במאזן של הפועל ר"ג לעונת 95-94. גם את ה-270 אלף שקל הורידו לנו כשקיבלנו את הכספים מההסתדרות. יום אחד 'עמלנו' פנו אלינו ואומרים שהוציאו נגדנו צו פינוי.

ב-1999?

משהו כזה. הלכנו לשופטת. בדיון המשפטי היא הציעה לנו שנלך לבוררות. נקבע בורר, נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, חיים הכהן, שהוא מתמחה בבוררויות של מקרקעין. הוא פסק שלהפועל ר"ג אין שום זכות על המגרש, הוא פסק שהמגרש שייך לחברת עמלנו והדבר היחיד שהוא אמר לטובתנו זה שמאחר שאנחנו במשך שנים ישבנו במכתש, מגיע לנו מה שנקרא דמי שמירה, בזה ששמרנו על המקום והוא פסק לנו מיליון וקצת דולר, שאנחנו אמורים לקבל עד הראשון ביולי 2001, ואם לא נקבל את הכסף זה נושא ריבית של 6.5 אחוז. על זה ההסתדרות אמרה לנו – אצבע משולשת, תגישו תביעות. ויכולנו להגיש תביעות עד מחרתיים, לא יעזור. 'עמלנו' זה מקום חסר תוכן. הנכס היחידי שיש לו זה המכתש. אין מה לעשות עם זה, אין שום דבר.

כדורי ו-וישנבסקי חתמו על הבוררות לפינוי המכתש, אלי ניר לא

למה לא חתמת על הבוררות?

לא חתמתי מהסיבה הפשוטה ביותר: עוד לפני שהגענו למצב המשפטי, ניהלנו מו"מ מול ההסתדרות, זה היה עוד בתקופה של אבירי, כשבהסתדרות הבטיחו לנו שלא יתנו לנו כסף, אבל יתנו מגרש חלופי. אחת האופציות היתה איזה מגרש בכפר אז"ר, לא יודע איפה זה. לי היה ברור דבר אחד, שכסף אם יהיה לנו מזה, בסופו של דבר ייעלם. לא יעזור שום דבר, עוד שחקן, פחות שחקן, אם לא יהיה מגרש, לא יהיה הפועל ר"ג. ואני רציתי שבאיזשהו מקום יצוין שאנחנו נקבל מגרש חלופי. ומאחר שלא קיבלו את הדעה שלי, אני לא חתמתי על זה. יכולתי ללכת הצידה כי לא קיבלו את הדעה שלי, אבל אני נשארתי והמשכתי לנהל את הבוררות, והבוררות קבעה מה שקבעה.

למה כדורי ונחום חתמו? למה הם לא קיבלו את דעתך?

את זה תצטרך לשאול אותם.

אבל אתה יודע את דעתם.

הם חשבו שבאיזשהו מקום צריך לגמור את הסאגה הזו כי הם פחדו מפינוי. והדעה המשפטית שקיבלנו היתה שאם נפסיד בבוררות, לא יהיה לנו לא מגרש, לא כסף ולא שום דבר. ככה לפחות אנחנו יוצאים עם משהו. בוא נגיד שזה לא נחום, זה יותר אלי, כי הוא היה באמת במו"מ עם כולם, וכמעט יום יום, בוקר בוקר, ישב בהסתדרות עם אנשים, הוא היה אפילו אצל שמוליק אביטל (מבכירי ההסתדרות) בבית שלו במושב בדרום. הוא לא חסך את כל הפרוטקציות וכל האפשרויות וכל האנשים שהוא מכיר, הכל בשביל לקבל מגרש אחר. כי העצה המשפטית שקיבלנו גם משמאים, היתה שבסופו של דבר המכתש יילך.

הבנתי.

עכשיו אני אגיד לך משהו. אני בניגוד להרבה אנשים חושב שצריך לעזוב את המכתש. נכון שזה סמל, הכל נכון, אבל גם בנאדם שגר בשכונת מוסררה רוצה לעבור לרמת אביב גימל. כשאני בתור יו"ר מסתובב בוינטר או בעילוט, ואני בכוונה לא מדבר איתך על מגרשים יותר מפוארים, אתה אומר לעצמך – למה לי לא יכול להיות משהו דומה? שלא אהיה יותר תחת הצל שמפנים אותך או לא מפנים אותך, שהגדר נופלת, הגדר לא נופלת, כן מאשרים את המגרש או לא מאשרים, הרוחב מתאים או לא מתאים. שמע, בתקופה שלי נפל עמוד חשמל במגרש. אם היו שם ילדים מתאמנים ומישהו היה נהרג, יכול להיות שהיום הייתי יושב בבית סוהר. זה מגרש מסוכן, לא יעזור, חייבים להבין את זה.

זו הסיבה שהחלטתם לעזוב את המכתש, שסיפרתם שאין חניה, שהחומות נופלות?

לא קבענו שום דבר, זו המשטרה קבעה. ממני לא שמעת אף פעם מילה על החומות, אבל בא יבלו ואמר לנו מבחינה תקנית אתם לא יכולים לשחק כאן, כי הרוחב לא מתאים. רוחב המגרש היה הדבר המשמעותי והעיקרי ביותר. החומות זה לא דבר בטיחותי, אבל פסלו לנו את המגרש רק על רוחב. אז איך חזרו למגרש? כי הרחיקו את הקווים והשקיעו כסף, לי לא היה כסף, למפרק היה כסף. אני הבנתי שביום מן הימים המכתש יילך, ואני רציתי שיהיה לנו סוף כל סוף בית. לאותם האוהדים שקיללו אותי אחרי משחקים, אמרתי אתם עושים טעות. במקום לקלל אותי, לכו שבו בעירייה, תפגינו שם כמו שאתם מפגינים מול הבית שלי, רק בשביל דבר אחד – לקבל מגרש. אבל לא שמעו בקולי והיום אין מגרש, ובעוד שנה או שנתיים יקרה מה שיקרה, ואין מגרש חלופי ולמרות ההצלחות אני לא רואה איפה הפועל ר"ג תשב.

כשקוריס אמר שבעסקת המכתש היו שחיתויות וקומבינות, ואנשים צריכים ללכת לבית סוהר, למה הוא מתכוון?

תשאל אותו.

שההסתדרות כאילו גנבה את המכתש מידי מינהל מקרקעי ישראל.

זה עניין משפטי, אני לא יודע. אני הלכתי על סמך מה שאמר לי עו"ד דובי וייסגלס, שאמר לנו מההתחלה – המגרש הזה לא שלכם, אין לכם זכות עליו, הוא שייך למינהל שהעבירו בחכירה לעמלנו.

אין למכתש סיכוי לשרוד?

תשמע, במשפטים הכל יכול להיות. אני עכשיו במשפט על הערבויות שלי להפועל ר"ג, ושופט עשה אחד ועוד אחד שווה חמש. אז במשפטים אין לי מושג. אבל אנחנו ב-2010 עוד מעט, והפועל ר"ג מגיע לה מגרש שיהיה בית, אנחנו צריכים להתקדם, ללכת למשהו יותר טוב. אם חס ושלום לא יסתדר המגרש, אז אני לא יודע מה יהיה. צריך למצוא בית. אפילו לא צריך משרד. אפשר לשכור משרד במגדלי התאומים, לא יודע מה.

בית שרת?

קטן מדי, לא טוב.

הציעו את מגרש האימונים ליד האיצטדיון, שמשחקת עליו בית"ר ר"ג.

מצוין, אבל אני לא מאמין שווקסלר יסכים. דיברנו איתו הרבה, גם על איחוד, והוא לא רוצה. טוב לו לבד.

כשתחזור העונה לראות משחקים, איך אתה רוצה שהאוהדים יקבלו אותך?

שלא ישירו לי שירי אהבה ולא ישירו לי שירי שנאה, ואם צריכים ללחוץ לי את היד, מי שירצה שילחץ לי את היד, שיגיד לי שלום, שישאל אותי מה שלומי. שיתנהגו איתי בצורה הוגנת. אני לא מדבר על אותו גוש שלא מכיר אותי ולא הייתי חבר שלהם. אני מדבר על אותם אוהדים שכן קיבלו ממני תמיכה לאורך כל השנים ושיתפתי אותם בהרבה החלטות שלי, אני חושב שמהם הייתי מצפה להגינות.

אם קוריס יציע לך לחזור באיזשהו תפקיד?

לא בא בחשבון. מי שיוצא מהכדורגל, לא חוזר. אבל אם יבקשו ממני לעזור, להעביר קבוצה בבקרה, לרשום מסמך, אני אשמח לתת ממה שאני יודע.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

31 תגובות על אלי ניר

  1. פופאי הצלת המכתש 2009 הגיב:

    לאלי ניר קודם כל כל הכבוד לך שלא חתמת על ויתור המכתש
    דבר שני המכתש זה הפועל רמת גן וכל ילד קטן יודע
    אסור לוותר על המכתש בשום פנים ואופן
    ולא מעניין אותנו איך נראה וינטר או עילוט
    המכתש הוא הסמל של הפועל רמת גן לעולמי עולמים
    ולא ניתן לאף פלוצר כולל השופטי תחת האלה בבתי משפט להרוס לנו אותו
    ערב טוב או בוקר טוב תאכלו את זה איך שאתם רוצים

  2. וואחד חפירה, אבל קריא ויותר הגיב:

    הערות:
    – בעניין אריה אלטר. גם אם אז הוא לא היה יכול לדבר הרי שעכשיו הוא יכול גם יכול אלא אם יש חשש מלשון הרע.
    – זה לא בדיוק הפחתת חוב של 15 מיליון ל-3 מיליון אלא חוב של 8 מיליון כי הרי היה תמיד ברור שהחובות למס הכנסה מנופחים ורק צריך לעשות שם סדר. כל הכבוד על הפחתת החוב של 8 מיליון אבל באיזה מחיר זה נעשה.
    – הרבה איחלו לניר כשלון במשפט על המיליון שקל עם הבקרה אבל כיום הזמן עשה את שלו ועדיף שיחסוך את הכסף הזה. בטח גם עו"ד עלו לו הון. יותר טוב שלא ישלם לבקרה ויזוכה ואז יתרום איזה סכום למחלקת הנוער.
    – חלק מההדרדרות אחרי הגביע התחילה בזה שיצאו קודם כל לטיול קזינו לורנה במקום לעשות עוד אירוע בעיר גבעתיים ובמקום לעשות נשף מאחד. כשחזרו אז השחקנים כבר החלו להתפזר.
    – פוליטיקאים הם שקרנים. זה היה נכון אז, זה נכון היום וזה יהיה נכון גם בעתיד. צריך למצוא את נקודת הארכימדס כדי ללחוץ להם על הביצים כדי לקבל מהם מה שהבטיחו.
    – רבים רבים קינאו בניר על הגעתו להגרלה במונקו. בצדק זה אחד מההיי לייטס שלו במועדון.
    – היה סכסוך לא קטן בנושא המלון במשחק השני בסופיה עם משפחת כדורי.
    – אני זוכר גם את אלין ופאסיץ אוכלים בלרשום במסעדה מול השופרסל בסירקין. מצד שני, איך שהם שיחקו אז באמת לא היו צריכים לתת להם אוכל. היה ידוע ששני הקמצנים האלה לא מוכנים להוציא גרוש על עצמם. גם הבאתם לקבוצה היתה קומבינה של הסוכן הסלובקי שטרן (שגם "סידר" לנו את סטרדה) ואולי עוד חותכי קופונים.
    – בזמנו אמרו שכדורי שילם את החשמל של מרקיניוס וטוב לשמוע את האמת. (אלא אם מחר נשמע עוד סיפור).
    – מעניין שלמרות הכל ניר נותן לשחר כדורי את הכבוד של האמת.
    – האוהד ביציע שקילל את אלי כהן באיצטדיון היה כנראה אדלר.
    – המבוגר שהם כועסים עליו מההפגנה היה יענקלה ליבמן. לזכותו של ליבמן שהוא העדיף את מה שחשב טובת הקבוצה על פני הידידות עם ניר. זה גם אותו אוהד שהיה במלון בסטרדה. הבן של ניר לא רק התפרץ על המפגינים אלא גם יצא אליהם עם אלת בייסבול ביד ולזה היו עדים גם השוטרים ואם זכרוני אינו מטעה אותי אז יש גם תמונה. גם השיר כלפי הבן בא בגלל זה.
    – מעניין למה ירון בר לב התהפך על ניר.
    – בנושא הגניבה במחלקת הנוער האגודה התבקשה להביא למשטרה מסמכים שיוכיחו את הטענות. למשטרה ממש אין הכרח בתלונה של אדם כדי לחקור אבל ללא מסמכים אי אפשר לעשות את זה. השאלות למה לא הביאו את המסמכים למשטרה ומי עצר את הנושא שוות בדיקה נוספת והכל מסריח מכל הכיוונים. ניר בעצמו אמר את הדברים האלה בפגישת אוהדים במועדון.
    – לא כולם כעסו בסטרדה על מחיר הכרטיס וראו בזה "קטנה" שהוא מחזיר למרות שזה היה מופנה כלפי האנשים הלא נכונים כי כבר במלון ניר התחיל למכור את הכרטיסים. 60 שקל זה באמת לא כזה ביג דיל אבל זו קטנוניות של יו"ר כלפי אוהדים שעשו דרך ארוכה ויקרה וזה לא שהיו שם אלפים. באמת היו כאלה שסחרו בהזמנות והזמנות הרי הוא נתן למקורביו אז שיבוא בטענות בעיקר לעצמו. אגב, עד היום יש לפחות אוהד אחד שלא קיבל עודף של 3 יורו מניר (זה היה תעלול ידוע שלו, אין לי עכשיו עודף. לאוהד אחר הוא חייב כסף עד היום תמורת 2 צעיפי אוהדים עם הגביע שאחד מהם הוא לקח למונקו לצילומים).
    – תמונה למזכרת של המגרש והמלון בסטרדה: http://tinyurl.com/mdmrnm
    – קבוצה לא קטנה הגיעה במשותף דרך בודפסט. עליהם דובר בהקשר של אוטובוס. גם קוריס התנהג כמו שמוק בהקשר כזה.
    – קניית המועדון מהמפרק היתה הגאוניות של קוריס כדי לקבל את הקבוצה בדף חדש וטרי ללא עבר כלכלי מעיק. בזה ניר צודק.
    – אני מקווה שניר השלים את אותה ארוחת צהרים שקוריס רצה להזמיו אותו אליה. גם קוריס לא תמיד מקיים הבטחות. מצד שני, זה שהוא לא השיג את קוריס בטלפון כדי שיודיע שיתנו לו להיכנס מעיד רק על ניר כי מה הפריע לו להגיע ובמידה ואין הזמנה פשוט קונים כרטיס ונכנסים. לא זכור לי משחק השנה שהיה מפוצץ בקהל.
    – בוקולי. מעשית ניר היה יכול להשאיר אותו בר"ג ומי יודע איך היתה נראית אז ההיסטוריה שלנו.
    – הגביע. הכל בזכות המכשפות.
    – מכירת המכתש. גם בלי החתימה של ניר הוא נושא באחריות בדיוק כמו 2 האחרים. גם את סווירי צריכים לחקור, עוד אחד שהתקדם בחיים על חשבון המועדון.
    – ממש קשה לקבל את העובדה שרק בגלל ההשקעה הקטנה שנדרשה להרחבת המגרש לא שיחקנו במכתש. הרי ברור שהשכרת מגרשים במשך הזמן ששיחקנו בוינטר ובאיצטדיון היתה יותר יקרה משדרוג הרוחב אז מוטב לניר לא לספר סיפורים. היו עוד סיבות שמן הסתם קשורות לרצון של אנשים מסויימים לנתק את הקשר בין המועדון למגרש.
    – מעניין כמה עו"ד דובי וייסגלס גזר כקופון על המכתש? מעניין את מי הוא באמת יצג פרט לעצמו?
    – טוב לקרוא מה שניר אומר בנושא וקסלר והמגרש של בית"ר ר"ג שזה בניגוד גמור לסיפורי המעשיות של ירון בר לב ומלחמתו בטחנות הרוח בנושא.

    דבר אחד לעולם אי אפשר יהיה לקחת לאלי ניר. בזמן שהוא היה היו"ר המועדון לקח את גביע המדינה ושיחק באירופה – היסטוריה נצחית.

  3. א הגיב:

    אלי ניר חזק ואמץ
    קראתי אותך ואני חושב בחוכמה שאחרי מעשה שהיית בסדר גמור ביחס למצב הקשה ששרר בקבוצה

  4. ותיק הגיב:

    אלי ניר כניראה היה בחור נאיבי . אפילו נאיבי יותר מידי .במקום למנף את הגביע בארועים וספונסרים העדיף לבזבז את הכסף שאין. בתקופתו קוריס השליח לעניני הזמנות היה מחלק הזמנות לכל חנפן לקקן ופונקציונר.כמות ההזמנות לו היו נימכרות ככרטיסים היתה מאפשרת לאגודה להרויח מאות אלפים במרוצת השנים שניר היה היור והיו קצת מקילות עליו מהעול הכלכלי. אבל הוא לא השכיל להבין שאותם אלו שמקבלים הזמנות כשהולך אלי ניר גדול- ושלא הולך ההם מההזמנות -ראשונים להתהפך .

  5. אורדון הגיב:

    אלי ניר הצטייר אצלי לפני כמה שנים כאיש קטן ושקרן שמתנהג כמו פקיד קטן בביטוח לאומי שגונב כספים קטנים מתחת לשולחן. אבל אחרי שקראתי כאן אני מוכרח לציין שדעתי עליו השתנתה לטובה.

    אני יכול לסכם ולומר שניר האיש שניקה את כל החרא שהשאירו אחריו הנהלות קודמות, איך זה שלא שילמו מס הכנסה ומשכורות בתקופה של ויטקובסקי שאף פעם לא התלכלך בשטויות או אבירי שהוא עצמו אין לו מושג בניהול . שנים שהיה ברדק כספי באגודהנ הזו וזה היה יכול להגיע למצב של פישטת רגל הרבה קודם אם ניר לא היה ניכנס לעובי הקורה

    אלי ניר בא באמת להשתלט על החשבונות ולסגור חובות מכיוון שמדובר ברואה חשבון שכל מה שמענין אותם זה לצמצם גרעונות ולנהל את התקציבים כמו שצריך, לא שום דבר אחר. קראתי את הכתבה פעמיים ואם צריך לספור אני יכול לספור שבכתבה הוא אומר 50 פעם את המילה כסף..

    זה מה שעמד לנגד עיניו ולא שום דבר אחר, הוא דאג להחזיר חובות עבר באובססיה ואפילו על חשבון משכורות לשחקנים בהווה. הוא רצה לנקות השולחן והוא עשה את זה בסוף, הצליח להחזיר מיליונים של חובות שהיו יכולים להיגמר פי 2 או 3 אם היו עוברים לתביעות בבית משפט.

    אני חושב שאחרי שהאמת קצת התגלתה אנשים יכולים לחשוב היום פעם נוספת שבמה שעוללו לו ולא בושה אם צריך להתנצל בפניו על כל הרע שנגרם לו מצד אוהדים. אם קוריס מעריך את אלי ניר והם הרי עבדו יחד אפשר לשקול לתת לו מגן הוקרה לפני משחק הבית הראשון על כל חמש השנים שהיה יו"ר ועשה מעל לכוחותיו ויכולותיו .

    תודה לך אלי ניר .

  6. פטישון הגיב:

    אלי ניר תהיה בריא. נראה שבאת עשית רבות וגדולות בשביל הקבוצה רק שאנשים לא ידעו ותפסו אותך קורבן לעלילות. כשאני אראה אותך במשחקים אבוא ללחוץ לך את היד גם אם אני לא מכיר אותך באופן אישי,

  7. מנש הגיב:

    אלי ניר שותף לעבירה בעיניין המכתש, למרות שלא חתם על הבוררות.
    עצם שתיקתו, כמוה כהסכמה. יתרה מזאת, הוא לא פיצץ הנושא ולא הזעיק את האוהדים והתקשורת מפני חורבן הבית(דבר כל כך מהותי נעשה בשושו), שבסופו של דבר יחסל את הפועל ר"ג.

  8. אדום עתיק הגיב:

    אכן כתבה כבדה ומאלפת (וגם מעלפת).למען ההגינות יש להדגיש שזו "עדות במעמד צד אחד". לא הכרתי את אלי ניר וניזונתי רק מהתקשורת ובכלל זה ,אתרים וטוקבקים. התמונה שהצטיירה שם היתה של מנהל כושל ,חדל אישים ואף הואשם בגניבה.
    מהראיון מצטיירת דמות אחרת ,אכפתית שעשתה ימים ולילות למען הקבוצה תוך תשלום אישי כבד ולמרות זאת אין כאן עוינות,אין סגירת חשבונות,אלא ציון עובדות מוכרות ובעיקר כאלה שלא.
    אבל יותר מכל ,מצטייר כאן העולם של אחרי הקלעים של הכדורגל הישראלי במלוא עליבותו,גסותו ונחיתותו. אם שואלים למה הכדורגל הישראלי לא מתפתח ,תפנו את השואל לכתבה זו .
    הקומבינות המתוארות, של ההתאחדות והבקרה ,גורמות לך בחילה עמוקה והרהורים נוגים על התנהלות מוסדות אלה ועל התייחסותם ל"קטנים".אני לא מאמין שלמכבי חיפה ויענקלה שחר היו נותנים 10 אלפים ש"ח אחרי זכיה בגביע המדינה…גם התנהלות ההנהלה,המאמנים ואף השחקנים ,לא בדיוק מעוררת תאבון.
    בימים אלה עדיין מתגלגלים באוזנינו הבטחות העיריות ונאומי הפוליטיקאים במכתש .כדאי לקרוא מה היו תוצאות ההבטחות בשנים קודמות ,להפנים ,להסיק מסקנות ולהיות ריאליים. כנראה שמהבטחות העיריות לא נוושע.
    לראשונה קראתי כאן איך החלה פרשת מכירת המכתש ואם הבנתי נכון ,הכתובת היתה על הקיר שנים רבות קודם למכירה והלכה למעשה המכתש כבר שועבד הן פיזית ,תמורת חובות, והן תודעתית כאשר מרכז הפועל מקזז החזר הלוואה ממכירה עתידית של המכתש .במוקדם או מאוחר היה המכתש נופל כפרי בשל לידי המינהל /עמלנו/מרכז הפועל או אחרים והיינו נותרים קרחים מכל כיוון. יתכן והתנהלות חכמה ולא תחת לחץ פיננסי היתה מניבה תוצאה טובה יותר,אך זו ,כמובן ,רק ספוקולציה פרטית שלי.
    אך התובנה המרכזית אינה מוזכרת בכתבה ואינה קשורה אליה במישרין. הכוונה להערכתי הגוברת לקוריס (כן כן )על שהוא שורד בג'ונגל כזה ,מתפקד ומביא השגים,גם אם לפעמים אני חולק על התנהגותו,עניין שולי.
    שלמה,זו לטעמי אחת מהכתבות הטובות שפורסמו בבלוג שלך .תמונה מציאותית חשופה וכואבת של התנהלות הכדורגל הישראלי (ואולי תמונת ראי של ההתנהלות הישראלית בכלל).

  9. זה טיבו של ראיון הגיב:

    כל אחד אומר מה שבא לו, בד"כ שלמה לא מציק יותר מדי אלא מקבל דברים כהוויתם ומנסה לנווט מעט את השיחה לכיוונים נוספים. אלי ניר יוצא גדול כביכול גם כי אף אחד לא מתמודד איתו בדיוק כפי שהיה עם מרואיינים אחרים בבלוג.

    הדוגמא הקלאסית היא שהבן שלו כביכול לא התפרץ על המפגינים אבל שלמה, שלא היה שם, לא התעמת איתו בנושא וקיבל דברים כמו שנאמרו. זה לא מחייב שככה באמת היה.

    היתה לאלי ניר הזדמנות לתת שמות ופרצופים אבל ברוב המקרים הוא אומר ההוא או האוהד הזה. ככה לא בונים חומה (חומת הגנה).

    גם עם בוקולי חצי אמת לעיתים גרועה משקר.

    הוא לא זוכר ששחר כדורי אמר לו ככה וככה אבל מוסיף ששחר לא משקר. האם זה הפוך על הפוך?

    וכן הלאה…

    בסוף ליד הפסל של קוריס בכיכר העיר יצטרכו לעשות עוד כמה פסלים נוספים.

  10. נשמע כמו:אוי..אוי..אוי.. הגיב:

    שקרן
    גנב
    רמאי
    נוכל
    ועלוב נפש.
    אין כסף,איבדתי את השיקים,נגמר לי הדיו בעט, הם חלק מהתירוצים העלובים שכבר הספקנו לשכוח מהאיש הזה שעשה חבילות של כסף מהפועל רמת גן.
    מנהל חשבונות בחסד עליון שעשה לביתו בצורה הנפלאה ביותר שיש.
    רואים לו את האצבעות……אמן שיגדלו לו עוד

  11. מ. הגיב:

    אלי ניר,
    תודה לך על כל מה שעשית עבור הפועל רמת גן.
    תודה.

  12. מרחם הגיב:

    צריך להזכיר שאלי ניר היה חתום על הרבה צ'קים שניתנו כמשכורות לשחקנים אבל לא כובדו. הוא חילק צ'קים חסרי כיסוי , אז השאלה היא איך רואה חשבון כל כך מוקפד מחלק ניירות חסרי ערך לשחקנים רק בשביל להרוויח כמה ימים של שקט תעשייתי.

    אך לזכותו של ניר יאמר שהאיש באמת היה לבדו במערכת ולא זכה לעזרה משמעותית מאף אחד. קוריס עזר לו בקצוות אבל בפועל מרגע שכדורי זז הצידה הכל נפל על אלי ניר מאלף ועד תיו. השפן הגדול היה נחום שברח והשאיר את אלי ניר לבדו להיות ערב יחיד מול הבקרה. אלי ניר זה לא גיידמק ,הוא אפילו לא יאמר, אפילו לא ג'קי בן זקן, אפילו לא יואב כץ. תבינו לאיזה צרה האיש הזה נפל ר בגלל שהסכים ברוב טובו לקחת קבוצה ומדובר באיש כספים ומינהל, לא מליונר, לא בןאדם שיש לו כסף, לא איש כריזמתי, לא מנהל דגול.
    קראתי את הראיון ואני פשוט מרחם על עליו. לא רחמנות מתוך כעס אלא רחמנות מתוך הערכה גדולה לאיש שלקח על עצמו תפקיד שגדול עליו בחמש מספרים ועבר גהנום אישי וציבורי מצד אוהדים. אני כן יכול להבין את הכעס שלו כלפי אותם אוהדים שהיו קרובים אליו וידעו מה הוא עובר ובבכול זאת הלכו להפגין מול הבית שלו כאילו הוא הוא מתחמק ובורח מאחריות,
    בושה וחרפה אותם אוהדים שאכלו מכף ידו וכשהוא היה בנפילה חופשית הלכו לקלל אותו במקום לתמוך בו, אף אחד מהם לא הוציא שקל אחד מהכיס אבל לצעוק ולקלל יודעים יפה מאוד, מה שמראה על כפיות הטובה של האוהדים וחבל שאלה אנשים שנמצאים במה שקוראים 'משפחת' הפועל ר"ג,, הרי אלי ניר אדם מהמעמד הבינוני שמצא עצמו בעל כורחו בתור יו"ר , הוא לא רצה בזה, וכל פעם שכנעו אותו שאין מישהו אחר ובאמת לא היה.

    תודה גדולה אלי ניר על תרומתך מעל כוחותיך , מאחל לך שתצא בשלום מהתביעה בבית משפט ותחזור לאהוד את הפועל ר"ג כמו פעם בלב שלם ונקי

  13. Yaron bar lev הגיב:

    Great interview and a Great job of Shlomo.
    i will try to answer on some –

    What that happend in that time is sad and full of amotion.
    Eli nir and i hade a long talks at that time and he was alweys open to talk to me but in some point after the bad way that the team goes and the bad relationship between him and kaduri and nahum i thught that the best way is to stand far from it.
    it was hard to be beetwen them in that time and hear all the ¨shït¨

    like it sayes in the interview evrybody was doing the opozit to the team and some of the people was doing it becaus Eli was in the front of it.

    Eli was in a place that not fitt to his size at that time and i was desapointed.as a fan i wanted more for the team
    and understand that he canot make the different no more in his way.
    Eli hade an answer to anything but no solution.

    i m shure that he want the best for the team but for me it was the and at that point.

    see you all next week

  14. אדום בנשמה הגיב:

    לא מאמין שקבוצה שמנצחת בגמר גביע כשההכנסות 1.9 מיליון מקבלת רק 10,000 שקל… שלמה תעשה בדיקה כמה קיבלה למשל הפועל ת"א שלקחה כמה פעמים גביע בעשור הזה. או בית"ר ירושלים כמה קיבלה. במשחק בין בית"ר לחיפה בגמר הגביע השנה היו 35 אלף, ז"א ששתי הקבוצות אמורות לקבל על פי אותו הגיון 20 אלף שקל כ"א, כי בגמר גביע של ר"ג היו 22 אלף איש. לדעתי קיזזו לר"ג חובות להתאחדות או שלקחו לה כסף מבוררויות כי זה בלתי הגיוני לגמרי. תבדוק בבקשה כי זה מסקרן אותי

  15. ושוב אדיר באתר הגיב:

    השורה התחתונה שהכל רק היסטוריה, מה שחשוב שקוריס כן יצליח לשמור על המכתש ולמנף אותו להיכל קודש ושכן נשחק במכתש בליגת העל. אני לא מאמין במגרשים אחרים כל עוד הם לא המגרש הביתי האמיתי.

    בעבר ההנהלה של נחום כדורי וניר חתומה על מעבר מהמכתש ולכן זוהי הסיבה המרכזית לכשלון וכיום קוריס וארקין מבצעים לדעתי את אותה טעות – קוריס שהחזיר אותנו למכתש ולבית הוא זה שמוציא אותנו – ולדעתי זוהי טעות ענקית. הרעיון של מציאת בית חדש אמיתי בהסכמה כוללת עם האוהדים חייב להיות אם המכתש הופך להיות היסטוריה – כל עוד' לא מקבלים בית חדש " מכתש 2" אסור לעבור מהמגרש המיתולוגי- אין זכות קיום בלי בית בספורט. ויטר לבטח לא בית – וינטר הוא מעוז סגול .

  16. דפי הגיב:

    המון חומר.

    רשימה מעניינת והתגובות עוד יותר.

  17. oscar הגיב:

    קיצור
    לבל מטבע יש שני צדדים
    עוד דבר שהבנתי מזה.
    מנהל חשבונות יכול לנהל חשבונות. אבל לא לנהל משהו אחר.
    שורה תחתונה:
    הגיע הזמן לסולחה.

  18. איתן הגיב:

    את אותו אדם מבוגר שהוא טוען שקילל אותו ,היה ראוי לשאול אם אכן נכון העיניין.
    טעית שלמה,פגעת באדם יקר מבלי לקבל את התיחסותו לפני הפרסום.
    דבר אחד בטוח-אותו אוהד מבוגר שהפגין מול ביתך,עזר לנו לצאת מתקופת החושך של אגודת הקומבינטורים העסקיים מטעם,לניהול שונה ויציב.
    הוא יקיר האוהדים להבדיל מהאדון בעל בית לשעבר.
    עלייק לא קיבל הזמנה-לא מכבודו להוציא 50 שח
    מזכיר לי את פרשת קצב.
    יצאנו מהקומוניזם לקפיטליזים,וטוב שכך.

  19. קלטתם את בר לב? הגיב:

    כמה שגיאות כתיב באנגלית. חחחח. יא דפר!!!!!!!

  20. שלמה מן הגיב:

    לאיתן: אני לא נוהג לאמת מה שנאמר לי בראיון. אמת זה דבר יחסי מאוד. מבחינת אלי ניר אותו אוהד קילל או עמד ליד המקללים או התנהג כלפיו בכפיות טובה, זכותו לחשוב שזה מה שהוא זוכר, זה מה שראה וזה מה שקרה. בטוח שמבחינת האוהד המדובר העניינים קצת אחרים, ואמנם כששוחחתי היום עם אותו אוהד, הוא סיפר לי דברים קצת אחרים. הצעתי לו להגיב, אבל הוא סירב. כל אחד יכול להגיב כאן בטוקבקים, ולא פעם עשו זאת, ובמקרים חריגים מי שירצה אף יועלה לראש הפוסט. בכל מקרה, אם אתחיל לעמת אנשים מה היתה האמת בדיוק, לא נצליח לגמור.

  21. אחלה ראיון שלמה.
    אמרתי כבר פעם שלמרות כל הכישלון וההתרסקות של אלי ניר עם הקבוצה אחרי הזכייה בגביע, עדיין חשוב לזכור לו את זה שהוא הוציא את הקבוצה מהבוץ הגדול של החובות העצומים שהשאירו קודמיו.

    רוב הדברים שנאמרו בראיון אני לא יכול להגיב עליהם כי אני לא יודע מה היה. רק משהו קטן ולא משמעותי יותר מדי שכן אני יכול לציין זה הסיפור עם ההפגנה מחוץ לביתו של אלי ניר כשליאור הבן יצא בזעם מחוץ לבית עם מחבט בייסבול.
    בכל אופן, בנושא הזה, אם כבר היה מדובר על הבן ולא על אלי עצמו. היה עדיף לשאול את הבן את השאלה הזאת כי ראיתי שהוא גם הגיב בכמה מילים בראיון.

  22. שלמה מן הגיב:

    לאבי: לפני שהגעתי לאלי ניר, קראתי את רוב החומר בעניינו כולל ההפגנה, וזכרתי היטב שהבן יצא למפגינים באלת בייסבול. זה נשמע מאיים, אבל טבעי שבחור צעיר מתרגז כשחבורה של אוהדים מגיעים מול הבית, מקללים את אבא שלו, את המשפחה ועוד דברים, ומכיוון שהיה הגבר היחיד בבית חש צורך טבעי לצאת ולהגן על מה שנראה לו באותו רגע לא רק מיטרד אלא גם איום. לא הרגשתי צורך לשאול למה הוא יצא עם אלה, ממילא זה לא התפתח לכלום.

  23. מאויים או מאיים הגיב:

    מזל של המפגינים כנראה שלבן היתה בבית אלת בייסבול ולא רובה ציד קצוץ קנה. שהרי לפי התפיסה של שלמה הוא בסך בכל חש מאויים ורצה להגן על הבית. אחר כך עוד שואלים איך אנחנו נהפכים לכאלה אלימים. ההפגנה הקטנה והצנועה היתה מעבר לרחוב, בנוכחות שוטרים (זכור לטוב השוטר הקצין ממוצא הודי), חברתית הרבה יותר מאלימה ונתמכה ע"י השכנים.

  24. למאוים הטיפש הגיב:

    לכותב מעל ההודעה שלי:
    הפגנה נעימה וחברתית חוץ משירי שואה, סרטן וצעקות מזדיינת ששרו על ילדה שכל חטאה היה שאבא שלה הוא יו"ר הפועל ר"ג.
    בחור בן 18 יצא אליהם עם אלת בייסבול,נשמע כמו אוי אוי אוי טיפוסי!!!הנחנחים האשכנזים נבהלו ודורשים שיוקיעו את זה בבלוג. הקללות שלהם זה בסדר,המשטרה היתה שם ואישרה והשכנים תמכו….
    תגיד לי אתה טיפש או שאתה עושה עצמך ?

  25. לבעל אלת הבייסבול הגיב:

    אף אחד לא נבהל, לא דרש ולא ביקש להוקיע את המעשה. למעשה הקטע היה מעט הזוי ודי מבדח. בסך הכל ביקשו להעמיד דברים על דיוקם למען הצדק ההיסטורי (גם זה חלק מסיפורי המכתש) כי ההכחשה שמאורע כזה אכן היה פשוט לא נכונה ונובעת, כספין תקשורתי, ממחשבה על זכרון לקוי של הקוראים, נסיון שכנוע על מי שלא היה שם ודיסוננס קוגנטיבי סטנדרטי.

    אכן הפגנה נעימה וחברתית וכעובדה רק קראו קריאות (אפשר ורצוי להתווכח על התוכן), שרו שירים (אפשר ורצוי להתווכח על התוכן), הניפו שלטים ודגלים, שוחחו עם שכנים, עוברי אורח כולל נהגים חולפים ושוטרים, הוליכו ארון קבורה (סימלי) של המועדון סביב הערוגות – לא ניסו לפרוץ את שורות המשטרה, לא ניסו לפרוץ הביתה, לא חסמו את התנועה, לא שרפו מכוניות ולא הזיקו לפרחי העירייה.

    לסיום, לא כולם היו נחנחים אשכנזים. היו גם נחנחים ספרדים, נחנחים בני תערובת ואפילו נחנחים לא מזוהים מוצאית.

    אנחנו גם טפשים וגם עושים את עצמנו.

  26. יענקלה ליבמן הגיב:

    בדיעבד עשיתי טעות כשהלכתי להפגין מול הבית של אלי ניר. הייתי בהפגנה, הרמתי שלט, לא צעקתי, לא קיללתי. להיפך, אני מנעתי מאוהדים אחרים להשמיע דברי נאצה וקללה כלפי ניר ובני משפחתו, לא נתתי להם להמשיך לקלל והיסיתי אותם.
    באותה תקופה ולפניה הייתי מקורב מאוד להנהלת הקבוצה (כולם יודעם את התרומה והעזרה שנתתי). שמעון ישראל המנהל ואיגור האפסנאי כל בקשה שביקשו וכל מה שרצו עזרתי להם.

    לגבי זה שהייתי במלון בסטרדה עם הקבוצה, אני וירון בר לב ביקשנו לצאת עם הקבוצה לסלובקיה, ירון בתור מנהל אתר המכתש ואני כעוזר שלו בצילומים וכל מיני סידורים. הוציאו לנו את הנשמה עד שנתנו לנו אישור לנסוע. היינו במלון עם הקבוצה, אבל כשהגענו התברר שהיו שם גם מקורבים וכל מיני חבר'ה ולא רק הקבוצה והעיתונאים כמו שאלי ניר אומר.
    קניתי כרטיס למשחק ב-12 יורו, לא קיבלתי ממנו הזמנה לאותו משחק, לא קיבלתי ממנו גם שום הזמנה לחצי הגמר ולגמר. זה נכון שהייתי מקבל ממנו הזמנות למשחקי חוץ בכמה משחקים ולא יותר. למרות שהייתי מקורב להנהלה קניתי מנוי כל שנה, כך עשיתי וכך אעשה.
    לגבי ספונסרים, ראיתי באיזה מצב כלכלי נמצאת הקבוצה ואלי ניר לבד בחזית וניסיתי לעזור לו להביא כל גרוש, הלכתי איתו לכמה ספונסרים (כולל קאיה) וליוויתי אותו לכמה מקומות.
    אלי ניר הוא אחלה בנאדם, אין לי שום דבר אישי נגדו, ראיתי לנגד עיני רק את טובת המועדון. אלי נכשל בניהול רק כי לא היתה לו עזרה כמו שצריך והוא עמד לבד בחזית. אני מאחל לו רק בריאות.

  27. אורדונס קומנדו הגיב:

    ילדים וסטודנטים חוסכים באמצע שבוע לקנות כרטיס,ולו אין 50 שח מפאת כבודו .
    בושה לאדם בוגר כך להתבטא.'קוריס לא ענה לי'.
    .
    יענקלה ,מי שמכיר אותך יודע שאינך מתבטא בלקסיקון קללות,ניר לא שווה
    התיחסות ,הוא ערום מעורמתו ובדידותו.

  28. מביט מהמצד הגיב:

    מנהל חשבונות תרתי משמע.
    מעניין מה יש לתמירי לומר על אלי ניר.
    לנהל קבוצה צריך מעבר לניהול חשבונות.
    מתוך קריאת הראיון, הבחור בא בהפוך על הפוך- רחמו עליי אני מסכן זה לא באשמתי…. הלכתי לפירוק כי על ידי פירוק לא היו מממשים את הערבויות שלי. נשמע מאוד לא מקצועי.
    לבנו בעל האלה… אנחנו אשכנזים ערסים, תבוא לראות אותו נגד אש"ף ותווכח שגם אלת בייסבול לא תעזור

  29. רק חבל הגיב:

    שליבמן שוכח שיש וידאו ותמונות מאותה הפגנה שמראים אחרת ממה שהוא טוען… אגב זה שיטה אצל ליבמן, קודם להתקרב בשיא הכח למקור הכח ורק אח"כ לגלות שהוא טעה ולקחת אחורה. תחשוב על זה

    עברו 5 שנים ואני עדיין לא מאמין לאף מילה שיוצאת מהפה של אלי ניר. סה,כ הוא באמת בחור חביב, אבל האמת זרה לו

  30. רוני שוחט הגיב:

    שלמה שלום

    שקרים שקרים שקרים

  31. omer cohen הגיב:

    אלי ניר בן זונה מחרת אותנו בשקל וחצי והכי גרוע שנותנים למניאק הזה במה שלמה מן אתה בדיחה אתה וירון בר לב!!!!!!!!!! ❗ ❗ ❗ ❗ ❗

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s