אלונקה

הצעקה המפורסמת הפכה לסמל המסחרי של יורם גוטסמן * תוך זמן קצר הפך האוהד החדש יחסית לאחד המזוהים והצבעוניים ביותר בקהילת האורדונים, ולסיוט של שחקנים רבים

הנמיכו את קול המקלטים ולחצו <

איש לא זוכר איך בדיוק צץ לו יורם גוטסמן ביציעי המכתש, אבל הצעקות שלו באחת השבתות הקפיצו את הכוננות במד"א לרמת פיגוע. את צילום הסרטון השבוע בפארק הירקון (למעלה), ביצענו רחוק ככל האפשר ממקום שבו מסתובבים אנשים, מחשש לבהלה כללית. לא שזה עזר הרבה. מהירות הקול נשברה בלי בעיות ברדיוס של שני ק"מ.

גוטסמן, בן 49, תושב אפקה בת"א, נשוי פלוס שלושה, מהנדס אלקטרוניקה, אוהד את הפועל ר"ג בסך הכל קצת יותר מעשר שנים. הוא לא נולד בגבעתיים, לא למד בר"ג, לא גדל במכתש. אאוטסיידר לגמרי שהגיע בזכות חבר אוהד הקבוצה, ומאז הפך לאחד האוהדים המזוהים ביותר: מהצבעוניים, הקולניים, החריגים, הפסיכים, המתלהמים. מאחורי כל זה יש אידיאולוגיה. החיידק החל אצלו לקראת סוף שנות התשעים, עם הקבוצה של סטולפר, ממן, ברזילי, סייג ושפלר. "מה שמשך אותי לקבוצה זה שהיא שיחקה טוב וחכם ועם צורת חשיבה והגיעה לתוצאות, וכל זה באמצעים קטנים. וכל זה למרות שזו היתה ליגה שלישית או שנייה. אני לא מתלהב כל כך מליגות גבוהות".

למשחקים במכתש הוא מגיע בדרך כלל באופניים, קושר אותם בחצר בניין סמוך ונכנס במהירות לעניינים. במגרש יביע את עצמו בעזרת קולו הדקיק והרועם, שהפך את נוכחותו לגיהנום עבור שכניו בטריבונה. את ההמשך לצעקותיו יכולים האוהדים לקרוא אחרי משחקים בפורום המכתש, שם הוא מנתח את הסיבות לתוצאה. תיאוריות הקונספירציה סביב רצח רבין, מחווירות למקרא דעותיו. דוגמה: "רמת גן מכרה משחק בשביל ההימורים בווינר של כנופיית רמת עמידר. אל תנסו לטייח. הסיבה היחידה שקובי חסן בקבוצה זה בשביל למכור משחקים. כל השקרים שלכם לא יעזרו. יובל נעים מכר משחק. ר"ג קבוצה מושחתת ולא ספורטיבית וכל המטרה היא הימורים בווינר. השבוע אשלח לכל חברי הכנסת מכתבים להגביל את שיתוף הפועל ר"ג בהימורי הווינר. אני רוצה שכל המדינה תדבר על מה קורה בווינר עם הפועל ר"ג. הגיע הזמן שהבעלות של כנופיית עמידר על הקבוצה באמצעות איש הקש קוריס תתפוצץ".

*  *  *

מאיפה הגיע הקטע של 'אלונקה', קריאה שאתה מזוהה איתה?

יש לי יכולת לצעוק חזק מאוד, ככה נולדתי. היה איזה משחק ששחקני יריב התחזו, קרית גת אני חושב. הם נשכבו בכל הזדמנות, אפילו שלא פגעו בהם. בשלב מסוים כל כך התרגזתי שהתחלתי לצעוק לשופט שיזמין להם אלונקה. כי המתחזים לא רוצים לצאת בחוץ, הם רוצים להמשיך לשכב במגרש עוד 5-4 דקות כדי למשוך זמן. הצעקות של האלונקה קצת מפחידות אותם וגורמות להם פחות להתחזות ויותר לחשוב האם זה כדאי להם. אז באותו משחק הצעקות קצת עזרו להם לקום מהר יותר, ונדמה לי שגם הקבוצה ניצחה בסוף. והיות והייתי חדש ולא הכירו אותי, אז הדביקו לי את הכינוי.

הצעקות הפכו לרפרטואר קבוע במשחקים.

כן לפעמים צעקות כאלה, לפעמים אחרות. כמו – משעמם, או כמה זמן? אבל 'כמה זמן' קצת מסובך להם, אלונקה הם מבינים יותר טוב.

הצעקות שלך מעצבנות אנשים. איזה תגובות אתה מקבל?

יש הרבה פעמים שאני מאוד כועס ומאוד כואב לי איך שהקבוצה משחקת, ואני צועק ומוחה. יש אנשים שחושבים שתמיד צריך לעודד את הקבוצה, תמיד לתמוך בה ותמיד להגיד מילים טובות ורק לתת להם מצב רוח טוב. אני יותר ביקורתי בהתייחסות שלי. אז יש אנשים שמאוד מתרגזים עלי.

אני מתכוון לאלה שמתרגזים בגלל עוצמת הצעקות.

היה משחק אחד שאחרי שנגמר ראיתי שלפניי לא יושב אף אחד בזווית 45 מעלות עד המגרש עצמו, הכל היה פנוי.

כמה דציבלים זה יוצא?

היתה פעם ביפן תחרות הקול החזק ביותר בעולם. רוב האנשים הגיעו לעוצמה של 120 דציבלים. היוצאי דופן הגיעו ל-156 דציבלים, שזה כמו מטוס סילון בהמראה.

ואיפה אתה בדירוג?

אני חושב שמעל 100 דציבלים.

מה תקן הרעש המותר?

אם המקום של האנשים סביבי במגרש היה נחשב למקום עבודה, אז בוא נאמר שזה מקום עבודה רועש מאוד. למזלם הם לא עובדים במקום הזה תשע שעות ביום, חמש פעמים בשבוע.

אנשים מגיעים לראות כדורגל, ואתה משבש לחלק מהם את ההנאה.

אני רואה הרבה דברים שגורמים לי להתרגז, והצעקות מגיעות מהבטן.

היו מקרים של אוהדים שניסו לתקוף אותך, לא רק על הרעש, אלא גם בגלל הדברים שאמרת.

תראה, התוכן לפעמים מרגיז, אבל זה די נאמן למה שקורה במגרש. זה לא שאנשים אומרים – טוב, זה משוגע, נעזוב אותו. הדברים שאני צועק די מחוברים למה שקורה במגרש.

אתה כותב בפורום שהפועל ר"ג זו קבוצה של כנופיית רמת עמידר, שכל מטרתה היא למכור משחקים. אתה באמת מאמין בדברים האלה?

בוא נסביר בצורה מסודרת. הפורום הוא מקום לאוהדים, ולא בהכרח נכתבים הדברים האמיתיים. צריך לפעמים לשים זרקור על דברים מסויימים עם צבעים שחור ולבן יותר חזקים, כדי להדגיש את הנקודה. אני זוכר משחקים נגד הכח במכתש עם הפסדים לא מחוייבי המציאות…

נניח שהקבוצה עלתה בהרכב החזק ביותר, כולם בריאים, אבל תפסו יום חלש. לא קורה?

קורה הרבה מאוד בכדורגל הישראלי לצערי, שהמשחקים הם בלי ערך ספורטיבי. יש כל מיני תופעות שבגללן השחקנים לא משחקים כדורגל. בקצה אחד של הקשת תפסו שופטים שמכרו משחקים ועשו כל מיני דברים שלא ייעשו. אבל לא תמיד הפסדים נגרמים מדבר פלילי. יכול להיות שלקבוצה יש תקציב בונוסים שנוצל במלואו, אז גורמים לשחקנים להתמרמרות ושלא ישחקו את המשחק הספורטיבי. זה קורה לפעמים במשחקים שבהם מעורבים הימורים מאוד גבוהים. למשל היה משחק עם נצרת עילית, שהיתה מקום לפני אחרון, שר"ג הפסידו להם בתום שרשרת נצחונות ארוכה. זו היתה תוצאה מאוד תמוהה. אז יכול להיות שזה היה אותו דודי ליברמן, ששיחק במגרש בצורה מאוד תמוהה…

נראה לך שליברמן הוא שתול של הכח, שכל מטרתו היא למכור משחקים?

לא, אני אומר שהיה קיים אילוץ מסוים לגבי המאמן שקשור לזה שדודי ליברמן שיחק, וזה היה שיקול לא מקצועי.

אתה מאמין באמת ובתמים שהחיבור של קוריס לכל מיני גורמים הופך את ר"ג לקבוצה של העולם התחתון, שתפקידה הוא להפסיד לטובת איזה הימור?

בישראל, כמו בכל העולם, מוכרים משחקים וקבוצות קטנות עושות את זה יותר מקבוצות גדולות. ולא תופסים את רוב המקרים האלה. הבעיה שחלק מההימורים חוקיים, כמו הווינר, שהוא דבר גרוע מאוד, כי הוא ממקד זכוכית מגדלת על קבוצה מסוימת, לא כמו הטוטו. אגב, כשהייתי נער עבדתי בבדיקת טופסי טוטו. אז היו 12 ניחושים פרס ראשון, והיו בודקים ידנית. עבדתי שם שנתיים ולא ראיתי אף אחד שזכה ב-12. אחר כך התחילו להגיע כל מיני תוכנות שיודעות למצוא את הפיתרון הזול ביותר להרוויח, אז העלו את מספר הניחושים. היום מספר הניחושים גדול מאוד, מספר המהמרים גבוה מאוד והסכומים מצטברים לסכומים גבוהים מאוד, ואנשים מהמרים מתוך אמונה מסויימת, לא מתוך חישוב מתמטיקה. אבל עם מידע על משחק מסוים שאמור להסתיים בתוצאה לטובת מישהו, שווה הרבה מאוד כסף. לכן, גם בווינר אי אפשר להגיד שלא קיים פיתוי להטות את תוצאת המשחק. נגד התופעה הזו צריך למחות.

אתה באמת מאמין שר"ג שותפה לזה?

ר"ג לא שונה מכל קבוצה אחרת, ואני לא חושב שהיא מעורבת פחות מהכח ר"ג, בית"ר ירושלים או בני יהודה. אולי היא פחות מעורבת מרעננה, אבל היא לא יוצאת דופן.

כשר"ג מפסידה, אתה כמעט תמיד מסביר את זה במכירת משחק.

לא, בפירוש לא, רק כשהדברים לא מתקבלים על הדעת ולא הגיוניים.

אתה כותב דברים שאם מישהו היה תובע אותך עליהם בבית משפט, הוא היה זוכה בלי בעיה. איך היית מוכיח בבית משפט שר"ג באמת מכרה משחקים?

אני לא כותב בפורום בניסוח משפטי. אני לא יכול להגיד שיש לי הוכחה.

אבל כתבת את זה בתור עובדות.

הכתיבה שלי היא לא עובדתית-משפטית, אלא יותר תחושתית. יש דברים מרגיזים וצריך לכתוב את הדברים שיביעו את הרגשות והאמוציות.

פעמים רבות אתה גם טועה בעובדות או בשמות.

כן, אז בסדר, טעיתי. אוהבים לתקן אותי. זו לא הנקודה העיקרית ולא הפואנטה. אבל אל תתייחסו לנאמר בפורום כאל דברים משפטיים, אלא כרעיונות, כתחושות, לא מעבר לזה. צריך לראות את זה מבחינה אנושית. זו הגדולה של האינטרנט. אם תסתכל על אשכולות שכתבתי באינטרנט, כמו סיכום המשחק עם באר שבע, אז היה שם עשרים ומשהו תגובות וקרוב ל-600 כניסות. בסך הכל זה מעניין אנשים, גם אם זה לא תמיד נכון או מדויק, גם אם השפה לא תמיד יפה, או שפוגעים במישהו. בסופו של דבר אנשים יודעים להבין את זה נכון. זה כמו לשבת עם חברים בבית קפה ולשוחח. לא צריך לקחת כל דבר שכתוב באינטרנט כמו תורה מסיני. 

מה יובל רצה ממך לפני שבועיים, כשניגש אליך בווינטר?

שלא אשתמש במילים מסוימות שפוגעות בשחקנים. אמרתי שאקח לתשומת לבי.

איזה ביטויים?

הומואים וקוקסינלים.

אז לכתוב עליו שהוא מוכר משחקים זה בסדר, אבל רק שלא יכתבו הומו וקוקסינל?

כן, מוכר משחקים כנראה לא הפריע לו… אבל תשמע, אנשים שקוראים את הדברים מבינים את התחושות שיש מאחוריהם ורואים את זה בתור ייצוג של הרגשה.

בסך הכל כבר התרגלו לביקורות החריגות שלך, אבל לפעמים זה עדיין צורם לאוהדים. הם לא רוצים לקרוא שהקבוצה שלהם מוכרת משחקים.

כשאתה בא לכדורגל אתה לא בא מתוך מחשבה משפטית. אתה בא לכדורגל במטרה להתפרק ולצעוק מה שאתה רוצה, לומר מילים שבמקומות אחרים לא מקובלים. זה הכדורגל.

קיבלת פניות מצד הקבוצה, הנהלה או שחקנים, בעקבות דברים שאמרת?

היו, דיברתי עם הרבה שחקנים, חלקם מצאתי חן בעיניהם, חלקם לא.

בטח השחקן שהכי לא אוהב אותך זה אלי לוי.

למה? אלי לוי השנה משחק בסדר גמור. פעם באיזה משחק הוא איים עליי, עשה לעברי תנועות עם הידיים של חוסר שביעות רצון.

וקובי חסן?

אני חושב שהוא די מסמפט אותי. כמה פעמים שוחחתי איתו. היו לי איתו במשחקים הרבה דברים. אבל בפעמים ששוחחתי איתו ראיתי שהוא מאוד נחמד וסימפטי, והשיחה לא היתה בקטע שהוא נעלב ממני או משהו. היתה פעם אחת שצעקתי על דודי ליברמן וקוריס העיר לי לא לצעוק עליו, כי הוא שחקן שלנו. זה היה ברמת השרון. לקחתי לתשומת לבי את הבקשה, הסתכלתי על המגרש וראיתי שהצעקות שלי היו די מוצדקות, אז המשכתי לצעוק, אבל יותר רחוק משם.

אבל פעם כן יצאת מפרופורציות – בקללות שלך לעבר צ'קאנה.

היתה איזה תקופה מאוד חלשה שלו והוא לא תיפקד. הוא נעלב, הוא כנראה לא רגיל.

אתה מכיר את הסיפור האישי שלו, אולי הוא שיחק חלש בגלל זה?

לא דיברתי על הקטע האישי, הדבר היחיד שהרגיז אותי זה שהוא שיחק חלש, אז צעקתי.

כי אוהדי הפועל ר"ג אולי קצת יותר מתונים מאוהדים אחרים.

יש אצלנו משוגעים ויש שפויים, כמו בכל קבוצה אחרת. אתה כאילו מושך לכיוון של אנחנו קבוצה יותר מתורבתת. זו התייחסות קצת מתנשאת, אבל זכותך לחשוב כך.

באחד ממשחקי סיום העונה שעברה, היה לך עימות ביציע עם עוזי פרל, מה היה שם?

צעקתי משהו על הקבוצה שלא משחקת, זה מאוד הרגיז אותו. הוא ישב עם עוד שני חברים ושלושתם מאוד התרגזו עליי, ומשום מה הוא ניסה לירוק עליי. הוא היה קצת רחוק, ושורה לפניי ישבו ילדים מקבוצת הילדים והוא פגע בהם. כנראה שהוא לא רגיל לירוק. ובשניה אחת הוא היה בחוץ. השוטרים הוציאו אותו. בסך הכל אני לא שומר טינה, ואחרי שהמשחק נגמר הדברים נמשכים ודיברתי גם איתו. יש מגרש, באים קצת, מתפרקים, כותבים קצת בפורום וזהו, ממשיכים הלאה.

הרבה פעמים אוהדים מבקשים עליך שלא תצעק על ידם, מאיימים עליך, אבל אתה דווקא תצעק. דמוקרטיה עד הסוף.

זה מגרש כדורגל וכל אחד יכול לצעוק. אני אף פעם לא מתנהג באלימות. היו מקרים שתקפו אותי אנשים, ישר הלכתי לשוטר, לא החזרתי, לא התקרבתי, אז צעקתי קצת, מה יש?

היתה תקופה שלא שמעו אותך, כי לא היית בארץ.

הייתי בגרמניה בין השנים 2004 ל-2006. עבדתי בחברת אלקטרוניקה בייצור זכרונות, פלאשים. כשהייתי מגיע לארץ, הייתי מגיע למשחקים, אבל לא להרבה. הסתכלתי על כדורגל גרמני.

איזו קבוצה ראית?

דינמו דרזדן, העיר שגרתי בה. בדיוק הקבוצה עלתה לבונדסליגה השניה, זה היה ב-2005. במשך יומיים סגרו את מרכז העיר, עשו מסיבות, בירה, ריקודים. הכדורגל בגרמניה זה דבר קדוש. כשיש משחק בעיר לא גדולה במיוחד, סוגרים את מרכז העיר. אם יש שלג, האוהדים מגיעים למגרש עם מטאטאים מהבית ומנקים כדי שיוכלו לשחק, שחס וחלילה לא יפגעו להם בהנאה.

איך תשווה את הקומנדו אורדונס לגרעין הקשה של דרזדן?

אי אפשר להשוות בשום אופן. זו קבוצה עם אוהדים מאוד קנאים, מאוד קשים, אלימים. היה משחק נגד אלמניה ממינכן, אז אוהדי מינכן פחדו להגיע. היה צילום של שני אוהדי דרזדן יושבים בלי בגדים על עגלה, וכל שאר העגלה זה מגדלים של ארגזי בירה ריקים. הם תידלקו איזה שמונה ארגזים כל אחד וככה הגיעו למגרש. כל אוהד מגיע עם שישה צעיפים, ומגיעים מאורגנים עם דגלים עם מוטות ארוכים של חמישה מטר אורך. לא הבנתי בהתחלה למה הולך גדוד כזה של אוהדים, עד שראיתי את השוטרים. למשטרה שם יש סוסים בלגים מאוד גבוהים, אז האוהדים מגיעים משני צידי הסוס, אלה מקדימה מבלבלים את הסוס ואת השוטר, ואלה מאחורה דוחפים לו בתחת את המוטות עם השפיצים, עד שהסוס קופץ וכמעט מפיל את השוטר. כשהשוטר מנסה להסתובב לצד השני לראות את האנשים שפגעו בסוס שלו, אז אלה מקדימה דוקרים. הם ממש מאורגנים. זה שונה מאוד מהכדורגל הישראלי. אם מגיעה רכבת אוהדים מעיר אחרת, אז בתחנה יש בריקאדות כאלה של שוטרים שמובילים את אוהדי החוץ עד לאיצטדיון. אם 50 מצליחים לברוח, אז הלכה העיר. מי שבורחים אלה אוהדים קשים שמחפשים אלימות. זה לא שונה ממה שקורה בניוקאסל ובעוד קבוצות באנגליה, שהאוהדים שם יחסית קשים. יש גם הרבה נאצים במגרשים, ויש שירים די אלימים, עם הרבה מאוד קללות.

מה אתה אומר על המכתש?

המכתש זה הדבר הכי הכי הכי כואב והבעיה הכי גדולה של הפועל ר"ג. האוהדים רוצים ללכת רק למשחקים במכתש, הם לא רוצים ללכת לווינטר. זו עובדה מאוד בסיסית. עניין של קירבה גיאוגרפית, היסטוריה, משפחתיות, יריבות עירונית. גם היציע המזרחי ששמו אותנו בווינטר הוא יציע מאוד לא מוצלח, יש גם את מחירי הכרטיסים הגבוהים, או מחירי המנוי. באשדוד מכרו מנוי ב-440 שקל, ברעננה מוכרים ב-400 שקל, ואם אנחנו כקבוצה נמצאים פחות או יותר בין אשדוד לרעננה, אז למה המחיר אצלנו זה 700 שקל? אם אתה קונה מנוי ב'חבר' זה 500 שקל. כלומר, ההפרש של 200 שקל שייך כנראה לעמלה של משרד הכרטיסים הדרן. אז אולי לאוהד שמגיע למשרדי הקבוצה יתאפשר לקנות במחיר יותר מוזל? לא, גם הקבוצה מוכרת ב-700 שקל. היא למעשה מגינה על משרד הכרטיסים, ובעצם עשתה הסכם על הגב של האוהדים.

והמכתש?

דיברנו עם אריק בורוכוביץ', והוא אמר אתם לא יודעים כמה זה מסובך להכשיר את המכתש. אבל עניינית לא קיבלתי ממנו לא עובדות ולא מספרים ולא רשימת דברים לתיקון, כדי לראות את גודל הבעיה. מה שקיבלנו ממנו זה תחושת ייאוש וחוסר אונים. יכול להיות שהבעיה יותר פשוטה ממה שהוא משדר. אני יודע שיש בעיה עם התאורה, אבל כמה באמת זה עולה, כמה באמת זה מסובך? תראה, קוריס בשנה אחת סידר דשא פנטסטי וגם כסאות, וירון בר-לב סידר שמות על הכסאות ומכר לאוהדים. בגלל זה לאנשים היתה התחברות טובה יותר למכתש, כי השם שלהם היה במגרש. אבל המאבק המשפטי די התיש את הקבוצה, וכנראה שבית המשפט בסופו של דבר לא הלך לכיוון הקבוצה, וזה ריפה ידיים. להכשיר את המגרש לליגה הבכירה קשה יותר, ואין לנו את הכוח הפוליטי שיש למשל ללוזון להכשיר את האורווה, שהוא לא יותר טוב מהמכתש. אבל המכתש זה באמת בעיה והקבוצה לא מוכרת מנויים והיא חסרת מוטיבציה בכיוון הזה. אם אנשים מדוכאים ולא מרגישים טוב זה רק בגלל המכתש. כי הקשר בין האוהדים למכתש הוא דבר מאוד חזק. הנה יש השנה צעיף חדש – 'אש במכתש'. על מה הוא מדבר? לא על האורדונס, לא על הקבוצה. על המכתש הוא מדבר.

צעיף שיצא דווקא בעונה שעברנו לווינטר.

זה צעיף שאומר מה כואב לנו, עם מה אנחנו מזדהים, וזה לא דבר טריוויאלי בכלל. יכול להיות שזה פיספוס של קוריס בהבנה כמה ההתייחסות של האוהדים למכתש עמוקה. אני לא הבנתי את זה, כי אני יחסית אוהד חדש, אבל רואים את זה לפי כמות האוהדים שהגיעו לווינטר, או לפי מה שאתה עשית, שהלכת וקנית מנוי וגזרת אותו. למה? מה פתאום? אתה משוגע? אתה מטורף? אתה פסיכי כמוני? והתשובה היא כן.

אם היית יו"ר הקבוצה, איך היית מטפל במצב הנוכחי?

היה בקבוצה את ירון בר-לב, שעיקר תפקידו היה לחבר את האוהדים, העיריות ובתי הספר לקבוצה, והוא עשה את זה היטב. בתחום הזה הוא נתן דבר שחסר כיום בקבוצה, ולא קיים. קוריס לא יודע לקחת את האוהדים ולקשור אותם לקבוצה. הוא עושה דברים טובים, יש לו הרבה צדדים חזקים, אבל באספקט של אוהדים הוא חלש. מיום שעזב בר-לב את התפקיד בקבוצה, יש ירידה דרמטית בקשר שלה עם האוהדים. זה דבר שמאוד הרגיז אותי, והרבה פעמים כתבתי על זה. חשוב שהקבוצה תהיה מחוברת לאוהדים, לבתי הספר, לחינוך, שתיתן תרומה לקהילה. ככל שהקבוצה נותנת יותר לעיר שהיא חיה בה, היא גם מקבלת חזרה. איך אמר לנון? The love you get is the love you give. התועלות שיוצאות לעיר מהקבוצה, זה מה שהקבוצה תקבל חזרה מהעיר. מאוד מצא חן בעיניי שבמשחק העלייה נתנו לאוהדים להיכנס למגרש, ואחרי שגמרו לשמוח נכנסו ילדים והתחילו לשחק בפינות של המכתש. זה המקום שלהם, במקום להסתובב בכל מיני קניונים או לשבת בבית עם מחשבים. זו התרומה לקהילה שנותנת קבוצת כדורגל.

לסיום כמה אסוציאציות. מה זה בשבילך – המכתש: הבית. אלי לוי: הצהוב הגבוה. בן עמי: שחקן הבית שכואב הלב לראות אותו משחק השנה. יובל נעים: יותר מדי רציני. קוריס: יש שניים. אחד שעצבני ואחד שרגוע. לא דומים. וינטר: הדיכאון הסגול. כנופיית רמת עמידר: המשתיק קול של מולנר. ליגת העל: כבדהו וחשדהו. האוהד מס' 1: יענקלה ליבמן, באמת אוהד עם כל הנשמה. עבורי הוא מודל.