המשחקים הגדולים במכתש

העשרה הנבחרים ביותר של הפועל ר"ג באיצטדיון המיתולוגי בגבעתיים

  שמואל נחמיאס עושה וידוא אליפות לשער של משה פרל ב-1964. צילום מתוך אתר המכתש

1

הפועל ר"ג – מכבי חיפה 0:1 (1.5.2007). שנה אחרי שהפועל ר"ג חוזרת למכתש שננטש ורושמת מסע הינצלות דרמטי מירידה לליגה א', היא מטיילת לעונת עלייה מהארצית ללאומית. בדרך היא מנסה לשחזר את עונת הגביע המופלאה מ-2003. אחרי שהיא מעיפה את הפועל רעננה מהלאומית ואת כפ"ס מליגת העל, מזמנת לה ההגרלה את מכבי חיפה השגיבה.

המכתש התמרק, הכרטיסים נחטפו, החיפאים הגיעו עם צבא ירוק ולראשונה אחרי שנים רבות חזר הצבע ללחייו של המגרש עם כ-4,000 צופים ואווירה שלא זכורה שנים רבות. חיפה הלכה לאיבוד במכתשים הקטנים והצחיחים, החבורה של יובל נעים נתנה את הנשמה, גררה להארכה ובדקה ה-115 שלח קרלוס צ'קאנה מסירת זהב לקובי חסן, שגילגל מקרוב, הקפיץ את הר הגעש באדום ורץ להצטלם על רקע הכתובת 'אש במכתש'.

אחת הסנסנציות הגדולות בכדורגל הישראלי – פער של שתי ליגות מול האלופה (היוצאת). למרות שמשחק האליפות היה משמעותי יותר ואין לי ספק שהאווירה בו היתה מחשמלת ומדהימה פי כמה, בחרתי במשחק הזה גם מפני שהוא התרחש בתקופה קריטית לעתידו של המגרש (ר"ג חזרה לשחק בו רק שנה קודם, אחרי כשלוש שנים בווינטר), והיה בכך ביטוי לתחייתו מחדש. ניצחון הרוח של המכתש.

2

הפועל ר"ג – מכבי חיפה 0:1 (משחק האליפות, 11.7.1964). רק אוהדים ותיקים ובודדים שעדיין ממשיכים להגיע כיום, ראו את משחק הזה ונכחו בהצגות הגדולות של אותה עונה מופלאה (0:1 על טבריה מכדור חופשי של חודורוב מ-18 מטר). אמנם היציע מאחורי השער היה עדיין סלעים וכורכר, אבל כל הטריבונה הגדולה היתה מסה אנושית בצפיפות בל תיאמן. בעיתונים נקבו במספר הלא יאומן של עשרת אלפים צופים במשחק הזה, שהוכרע משער של משה פרל לאחר בישול של ראובן כהן.

כל הווייתה של הקבוצה, כל עצם קיומה מאז 1964, מתבססים על אותה אליפות, שהפכה את ר"ג למעין מעצמת כדורגל. גם שנים רבות אחר-כך חיינו תחת אשליית ה"אימפריה", שהתמוססה לאיטה. האליפות הזו היתה שיאן של שתי עונות מטורפות ומטריפות, בהן עלתה הקבוצה מהליגה השניה והפגינה עליונות מול האימפריות של אז – מכבי יפו, הפועל פ"ת ומכבי ת"א, לעיני אלפי נלהבים. רק בית"ר ירושלים ב-1992 שיחזרה את ההישג של אליפות בעונת עלייה. דוביד שוייצר עשה את הסיפתח שלו ככריש, כשהוביל באותה שבת היסטורית, במחזור האחרון של העונה, חבורה של ווינרים חד פעמיים בתולדות הפועל ר"ג.

3

הפועל ר"ג – מכבי הרצליה 2:3 (18.5.2002). המכתש מקרטע מעונה לעונה, ולמרות דרישת ההתאחדות בתחילת העונה להתקין בו כסאות פלסטיק, הוא מצליח להעביר עונה נוספת עם מושבי הבטון המפוארים. ר"ג עוברת עונה איומה בלאומית, עם תבוסות מבישות בבית ועד למחזור אחרון דרמטי כשהיא עם רגל וחצי בליגה השניה. גם ניצחון לא יבטיח לר"ג הישארות. למכתש מגיעה מכבי הרצליה, הזקוקה אף היא לניצחון כדי לעלות ליגה. מולה מתייצב אלי כהן, המאמן שהוחזר לר"ג לארבעת מחזורי הסיום (במקום מוטי איוניר) לאחר שחודש קודם לכן התפטר מהרצליה. טלנובלה במיטבה, ובשידור ישיר בערוץ הספורט.

4,000 איש מגיעים, כשאת הצבע מעניקים כאלף אוהדי בני-יהודה שחייבים הפסד של הרצליה כדי שקבוצתם תעלה. ר"ג זוכה לעידוד שכבר שנים לא נשמע. עם הגב אל הקיר נותנת ר"ג תצוגת לחימה מרשימה, מובילה 0:2 משערים של לירן ולדבוים ואופיר חלוואני (בפנדל), סופגת צמד שיוויון, אבל יוצאת מזה אחרי דקתיים בעזרת שער מופלא של מרקיניוס ועד לסיום מתאבדת ברחבה שלה בדרך לניצחון בלתי נשכח ולהישארות דרמטית. זה גם היה משחק פרידה מהמכתש לשלוש שנים.

4

הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 2:3 (28.3.1964). קרב משולש ועקשני על האליפות – מכבי יפו שחמה על התואר, הפועל פ"ת האימפריה שהיתה אחרי חמש אליפויות רצופות ורצתה את השישי, והעולה החדשה מר"ג. פ"ת מגיעה למכתש עם קופמן, סטלמך, איציק ויסוקר בשער ואפילו המגן הימני דרור קשטן. העיתונים מדווחים על מכתש מפוצץ ב-7,000 ואף יותר. ר"ג הובילה 0:1 משער של משה פרל, פ"ת הפכה את התוצאה בצמד, אבל שלמה לוי בצמד משלו כולל שער ניצחון עשר דקות לסיום סגר עניין בניצחון ענק שהעלה את ר"ג למקום הראשון ונתן לה את הדחיפה אל משחק האליפות כשלושה חודשים לאחר מכן.

5

הפועל ר"ג – הפועל עכו 2:3 (17.1.1976). בעיתון "חדשות הספורט" כתבו ביום חמישי שלפני המשחק: "נורות ושרשראות צבעוניות נמתחו מהמכתש ועד לכופר הישוב". האווירה אמנם היתה מחשמלת, אבל נורות ושרשראות לא ראינו. כל ר"ג וגבעתיים היו על הרגליים בשבוע שקדם למשחק. זו היתה העונה של כמעט עלייה מליגה א' צפון (הליגה השניה). ר"ג התחזקה ברכש מפואר שכלל את רוני קלדרון, יוז'י סורינוב ורוני לוריה, שהצטרפו לקאדר מקומי מבטיח (דנישבסקי, שוחט, בוקסה, קאופמן).

המכתש היה מלא כפי שלא היה מאז משחק האליפות ב-1964. הדיווח בעיתונים היה קצת מוגזם: כ-8,000 צופים. ר"ג נתנה חוויית כדורגל בלתי נשכחת, כשקלדרון, דנישבסקי, חייק, יוסי נעים, קאופמן, לוריה ואדמון עשו 0:3 מהמם ומלהיב. נגמר 2:3, נקמה קטנה על המשחק שפוצץ בסיבוב הקודם בעכו. ניצחון שלא הספיק לעלייה, אבל נחרת בתודעה כסמל אחרון לתקופת זוהר. מכאן בעצם החלה דעיכתו של המועדון, שכללה נטישה הדרגתית של אוהדים.

6

הפועל ר"ג – הפועל ראשל"צ 0:1 (5.4.1980). אחרי 12 שנים של נסיונות לחזור לליגה הראשונה, הנה זה בא. ליאון קונסטנטינובסקי, בעונתו הראשונה בר"ג, הוביל לצמרת חבורה שנשענה על שחקני בית. ראשל"צ הגיעה למכתש במחזור ה-25 לאחר שכבר הבטיחה את עלייתה ביחד עם הפועל ירושלים. 6,500 צופים ראו בדקה ה-84 את טופל'ה בייטנר דוחק פנימה כדור קרן. היינו כחולמים.

הצוות המקומי הזה, עם אותו מאמן, שיחק עונה אח"כ בלאומית וירד ליגה בבושת פנים כבר אחרי פחות מחצי עונה.

7

הפועל ר"ג – מכבי עכו 1:6 (30.11.1991, הופסק בדקה ה-79). כשמתכוונים למשחקים מיתולוגיים ובלתי נשכחים, זהו אחד מהם. סיפור הזוי ומוזר בתולדות הכדורגל הישראלי.

עכו הגיעה למכתש עם ריצה מדהימה בצמרת וללא הפסד. שמיים חצי מעוננים קידמו את פניה, וגם מורדי ועקנין ורונן חרזי, שתוך שעה של משחק הובילו לבליץ מרשים של 1:6. בדקה ה-50 החלו ממטרים שהלכו וגברו, עד לשיטפון מדהים ונדיר. חולות המכתש הפכו לאגם שוצף. דני קורן, אז שופט צעיר, לא עמד בלחץ המים והפסיק את המשחק כשאנשי ר"ג מנסים לשכנעו לחזור. יו"ר עכו, ברוך אופיר, ניצל את המהומה, הורה לשחקניו לרוץ לאוטובוס, הצליח לשכנע את השופט שאין טעם להמשיך, לקח את כרטיסי השחקן ונתן גז. לימים התנצל קורן והודה כי טעה שלא חזר להמשיך עוד מספר דקות. בינינו, זה באמת היה בלתי אפשרי ובלתי אנושי.

במשחק החוזר מזג-האוויר היה מעולה, התוצאה קצת פחות: 0-0.

8

הפועל ר"ג – מכבי יבנה 0:1 (29.4.1989). אחרי עונה מלהיבה עם קאדר מקומי מצוין בתוספת שוקו-שמריה, ר"ג שוב בדרך לעלייה לליגה הראשונה. עם חוויות מהמשחק המופסק בסיבוב הקודם ביבנה (רימון הגז), עלתה ר"ג למשחק העלייה במכתש המאובק לעיני 4,000 צופים. 81 דקות משמימות עברו עד שדני אשכנזי נשלח באגף, התגבר על המשטח הגרוע ומסר לשוקו נומדר כדור מקפץ במרכז הרחבה. טאץ' אופייני של הסקורר הכניע את פרדי לסנר והרטיט לבבות. יעברו עוד 3-2 משחקים עד להכתרה הסופית בחדרה, אבל זה היה המשחק שהכריע את העונה.

9

הפועל ר"ג – הכח ת"א 1:2 (15.4.1961). הדרבים מול הכח (גם בימים שעדיין לא נשאה את שמה של ר"ג) זכורים היטב לוותיקי האוהדים. בשנות ה-60 העליזות המשחקים היו אש, בעיקר במכתש. הכח זכתה באליפות ב-1965, עונה אחרי הפועל, והשנאה בין הקבוצות החלה לצבור ותק וגובה.

המשחק המדובר הסתיים ללא הכרעה, אבל ביציעים שלטו כמה מאות מאוהדי הכח מול אלפי אוהדי הפועל, שהורכבו בין היתר מילדי הנוער העובד והלומד. במהלך המשחק החלו היציעים להתחמם לאחר שקומץ אוהדים סגולים פרצו ליציע שמאחורי השער ושברו תוף על ראשו של המתופף. בסיום פרצה קטטה בין שחקני שתי הקבוצות, היציעים התלקחו וכמה מאוהדי הכח חדרו למגרש. פרשי משטרה דהרו במגרש ואז שלף אחד מאוהדי הכח (אומרים שהיה זה יוסקאי) סכין ודקר סוס בבטנו. דרבי שהפך לאגדה נוספת בתולדות המכתש ומככב מדי פעם בטריוויות ספורט.

10

הפועל ר"ג – הפועל טייבה 0:2 (29.3.1996, הופסק). טייבה הגיעה למכתש על סף הבטחת עלייה לליגה הראשונה. ר"ג היתה שקועה בתחתית, אבל הובילה 0:2 בדקה ה-60 (משני פנדלים של יובל נעים ואילן חכים) ונראתה בדרך לניצחון. אלא שאז הורחק יובל נעים לאחר שהקוון שרביט אותת לשופט שבתאי נחמיאס כי פגע בשחקן יריב. נעים העצבני רץ לקוון, נעמד מולו בפוזה מאיימת ואז נגח קלות במצחו.

לאחר התייעצות קצרה החליט השופט להפסיק את המשחק, ואז התרחש אחד המחזות המוזרים: ראפיק חאג'-יחיא, ראש עיריית טייבה, פרץ למגרש, רץ לעבר יציע אוהדי טייבה, ניפנף "וי" באצבעותיו, הלהיט את הרוחות ולקינוח הוסיף הצגת סטריפטיז לעיני הטלוויזיה והעיתונאים ("מה כבר עשיתי? סימנתי וי. מה, אני מחבל?"). ר"ג ספגה הפסד טכני, נעים הורחק למספר חודשים והמכתש תייק ברקורד שערורייה שהיינו רוצים לשכוח.