ייאוש 77

השפלה ומרורים אינם רק מנת חלקה של העונה הנוכחית * 1978-1977 תיזכר כתקופה קשה לא פחות * זה החל במסע רכש במטרה לעלות ליגה והסתיים בהינצלות של הרגע האחרון בזכות שחקני קבוצת הנוער * מסע שורשים בעקבות הדיכאון


שישה מגיבורי עונת הנפל

העונה הרעה הנוכחית עם רצף ההפסדים החריג וההשלמה עם הירידה, מחזיר אותי אישית לזכרונות מעונה קשה לא פחות, 78-77. היא נפתחה עם תקוות גדולות לחזור לליגה הלאומית (הראשונה) וכמעט שנגמרה בירידה לליגה א' (השלישית). להבדיל מהעונה הנוכחית, שבה יש יציבות כלכלית והמצב בשליטה, העונה ההיא מלפני 33 שנים הידרדרה עד לכמעט קריסת מערכות. בעבודתי באפסנאות של אז ראיתי מקרוב את המפולת. איך שחקנים ועובדי מועדון (בעיקר מאמנים במחלקת הנוער) נוטשים בזה אחר זה אחרי שמרכז הפועל סגר את הברז והכסף הפסיק להגיע. היו ימים שבקבוצת הכדורגל המקצוענית הזו אי אפשר היה למצוא דברים אלמנטרים: לא משחת נעליים, לא סבון, לא תחבושת אלסטית, לא תרכיז למיץ (זוכרים את אבקת הזיפ?). פעמים רבות גם לא שלחו לכביסה, ומצאתי את עצמי שוטף במים חולצות וגרביים ותולה על הגדר. אנשים ברחו מהקבוצה, רק המשוגעים שרדו.

הדמיון בין העונה הנוכחית לאז היא רק אווירת הייאוש. ר"ג חוותה בחייה כמה עונות כאלה, אבל אותה עונה היתה קשה במיוחד גם בגלל הניגודים החדים ברמת הציפיות (להיות אחת מארבע העולות) ועד לכמעט התרסקות שגרמה לאבידות קשות במספר האוהדים בטריבונה.

עונת 78-77 הגיעה אחרי התנפצות חלומות משתי העונות הקודמות, עם קלדרון, לוריה וסורינוב, שהגיעו במסע קניות נוצץ ויומרני. ההנהלה הורכבה מהיו"ר שלמה נחשון ומהמנהל שמואל קופידלובסקי (קופי). כבר בתקופת ההכנות בקיץ התפרסמו ידיעות על אי סדרים ברבבות לירות בחשבון האגודה. בלם העבר, צבי רוזן, שהיה אז בעל חנות ספורט, הטיל עיקול על כספי הקבוצה. למרות הכל, המשיכה הפועל ר"ג במסע רכש נוסף. הטאלנט החדש היה החלוץ יהודה וילנר מהפועל נתניה, שנרכש ב-100 אלף לירות למורת רוחם של בכירי מרכז הפועל.

ביחד עם המאמן שמעון בן יהונתן נבנה קאדר נוצץ. קלדרון החליט להמשיך עונה נוספת לאחר שמו"מ שניהל עם קוסמוס האמריקאית והפועל חיפה לא צלח. מלבד וילנר, הובא להתקפה גם יחיעם שרעבי מהפועל חדרה. וילנר היה עם תלתלים בלונדיניים, שחקן נמוך ושמנמן, שפריצותיו הסוחפות הצמידו לו את הכינוי "טנק". שרעבי היה רזה וזריז ובעל ניתור מרשים. שני אלה הצטרפו לסקורר גבי פרץ, שהגיע שנה קודם לכן מהפועל דימונה (החליף את שאול חייק התותח), לקיצוני הסופה המקומי איציק דגני ולחלוץ העתיד שעלה מהנוער, אברהם חזן בן ה-16 וחצי.

כן הצטרף הבלם המיתולוגי דוד פרימו בן ה-31, שנמצא בשלהי הקריירה. השוער אבי בנימין, שהחליף עונה קודם לכן את סורינוב, המשיך. השלד הורכב מהוותיקים אבי בוקסנבוים, דני קופמן, אודי ברנשטיין, משה זילבר, משה הרמה, יעקב אוסטרי ויוסי נעים. אליהם הצטרפה מאסה גדולה של שחקני קבוצת הנוער, שזכו חודשיים קודם לכן באליפות: השוער אלי ג'רבי, הבלמים רוני זיידמן ואיציק קרפט, צמד הקשרים הנפלא אבי כהן ורפי פלד, הקיצוני הימני המצוין הראל קירשנברג, ואברהם חזן. שימעל'ה שוחט, ליאונל מסי של המכתש, החל את העונה באיחור בגלל ניתוח מניסקוס ובהמשך מחלוקת כספית. עזיבה משמעותית היתה של הכישרון המקומי שוקי דנישבסקי, שחתם בהפועל ירושלים.

במשחקי ההכנה לליגה לא גילתה הקבוצה יכולת משכנעת ונוצחה ברובם. ייזכר במיוחד המשחק מול הכח במכתש (1:2 לסגולים), שהופסק לכמה דקות לאחר תגרה בין קלדרון לצ'יקו פרקש.

את העונה פתחה ר"ג בשני משחקי בית. הראשון היה רדיוס ללא קהל בנתניה, מול הפועל פ"ת (בגלל פיצוץ משחק סיום העונה שעברה בהרצליה). נגמר 1:2 לפ"ת (פרימו כבש) והמכתש נכנס להלם. למרות שזה היה רק מחזור הפתיחה, הבקיעים הראשונים צצו מיד. בראיון יומיים לאחר ההפסד לא התבייש פרימו לספר על ויכוחים בחדר ההלבשה, על אווירה לא טובה, על חוסר תיאום בין קלדרון לבין וילנר ושרעבי. למרות זאת, הדגיש, הוא והקבוצה לא מאמינים באפשרות שר"ג לא תעלה ליגה.

ה-8 באוקטובר 1977 ייזכר בתולדות הפועל ר"ג כאחד הימים המדכאים ביותר. מול 4,000 אוהדים, באווירה מדהימה, יצא לדרך המשחק שחתך באכזריות את חלום העלייה. עד כיום צרובה אצל ותיקי האוהדים התבוסה 5:0 לבני יהודה כציון דרך טראומתי ומביש. "ליקוי חמה במכתש", זעקה כותרת ב"חדשות הספורט" ותבעה את עלבונו של המבצר הביתי שקרס מול התצוגה של אהוד בן טובים וחבריו.


היו"ר שלמה נחשון (משמאל) מפטר את בן יהונתן במכתש (צילום: עודד סטופניצקי, ידיעות אחרונות)

את מחיר המפלה שילם כבר למחרת המאמן שמעון בן יהונתן, שהיה אהוב על כולם. ציטוט מהעיתון: "הידיעה נפלה על שחקני הפועל ר"ג כרעם ביום בהיר. הם תבעו מיד לבטל את ההחלטה, אך ללא תוצאות". במקומו מונה שחקן העבר המהולל חנוך מורדכוביץ'. פיטוריו של בן יהונתן זכו לביקורת קשה במדורי הספורט, במיוחד כשזה קרה שנתיים לאחר שגם בני קונפורטי פוטר מר"ג במחזור השני. העיתונאי יהושע שגיא כתב ב"חדשות הספורט": "גם בעיר הגנים צריכים ללמוד אחת ולתמיד כי המאמן אינו הפקר. לא ייתכן שמזה שנים כל מאמן יסיים את הקריירה שלו בר"ג בצורה מכוערת. האשמה זו מוטחת בפני המועדון, שדומה כי הוא משלם משכורות אגדתיות בקנה מידה של הליגה הארצית".

הזעזוע לא עזר. במשחק הבכורה שלו הפסיד מורדכוביץ' למכבי פ"ת 1:0. ההנהלה המשיכה בשורת החלטות ששידרו פאניקה. שימעלה שוחט, קופמן, זילבר וגבי פרץ הושעו בגלל ענייני משמעת. אלא שהסיבות האמיתיות היו קיצוץ נרחב כדי למזער נזקים. פרסומים בעיתונים עסקו בהתרת חוזהו של קלדרון, שאמור היה להרוויח 100 אלף לירות.

אופטימיות בצבצה בכל זאת במחזור הרביעי והחמישי, בניצחונות הבית 1:2 על מכבי חיפה (דגני וקלדרון) וב-0:1 על הפועל נתניה (קלדרון בפנדל), שהעלו את ר"ג מעל הקו האדום. אבל אז בא הפסד החוץ לרמת עמידר (משער של אלי תגר), שבעקבותיו הבין קלדרון שאת מענק העלייה שלו (עוד 100 אלף לירות) לא יזכה לממש והחליט לחתוך את עצמו מהקבוצה. קלדרון הודיע להנהלה כי הוא נוסע לארה"ב לשנתיים עם משפחתו, כדי לשחק בקבוצת קוסמוס. ההמשך היה עם וילנר שהחליט לפרוש, אבי בנימין שנפצע ובהמשך התאדה מהקבוצה, יוסי נעים שנעלם ושימעל'ה שוחט שבא והלך לסירוגין לפי מצב הרוח.


מורדכוביץ' עם שימעלה שוחט (צילום: אברהם חסון, ידיעות אחרונות)

בלם הנשמה והקפטן רוני לוריא כיבס את הכביסה המלוכלכת בראיון ל"חדשות הספורט". "ר"ג גמרה עם הלאומית", קבע לוריא. ציטוטים נוספים שלו מאותו ראיון: "הקבוצה מפוררת, השחקנים ממורמרים, הראש לא בכדורגל, הקבוצה בנויה על כרעי תרנגולת, דיברו על אליפות בלי שיהיו הכלים להשגתה, החלפתו של בן יהונתן היתה מוטעית מיסודה, מורדכוביץ' אינו מסוגל לשלוט בשחקנים, לא נשאר לי יותר מה לחפש בקבוצה, אני מקווה שבסוף העונה לא נרד". על שחקני הבית הוותיקים אמר: "אין בר"ג תודעה של כדורגל, ואני מתכוון לשחקנים המקומיים. הם באים לאימון לקבל את המשכורת ולהעביר את הזמן. אחוז קטן משחקני הכדורגל בר"ג עובד מחוץ למגרש. כנראה שהליגה הארצית מספיקה להם".

המפולת נמשכה עם הפסדים בתוצאה זהה 3:1 להפועל אשדוד ולשעריים. ר"ג שקעה עמוק בתחתית לצד טירת הכרמל ובית שמש. למשחק הבית מול ראשל"צ הגיעו רק 1,500 צופים. במושגים של אז, זה כמו 300 של היום. ההרכב היה למעשה קבוצת הנוער מחוזקת. שער ניצחון של אברהם חזן בדקה ה-89 לרשת של אפרים ויימן שלח את האוהדים לקפוץ על הגדרות בשמחה ענקית ונתן אוויר בתחתית. ההרכב באותו משחק היה: ג'רבי, זיידמן, פרימו, קרפט, רוני לוי, בוקסנבוים, קאופמן, אבי כהן (דגני), שרעבי (רפי פלד), חזן, קירשנברג.


חזן חוגג מול ראשל"צ. משמאל: מנו אדיב. שימו לב לשמחה ברקע (צילום: א. חסון, ידיעות אחרונות)

המשחק הבא היה הפסד 2:1 בקרב התחתית בבית שמש. 30 אוהדי ר"ג בלבד נסעו למשחק. הם ישבו בשורות ראשונות ביציע העץ, מוקפים באוהדי בית שמש עויינים ולא העזו לדבר כל המשחק לאחר שכמה בריונים מקומיים איימו עליהם שמי שיוציא מילה או יקום ממקומו לא ייצא חי. טרור אמיתי. בשבוע שלאחר מכן ניצחון חוץ 0:1 בטירת הכרמל (אברהם חזן), אבל לאחריו הגיעו שלושה הפסדים. 3:0 להפועל חולון, 1:0 להפועל כפ"ס ו-3:1 להפועל פ"ת. ר"ג נשרה למקום האחרון. ייאוש ודכדוך ירדו על המכתש.

חלוץ עונת האליפות, שלמה לוי, קבע בראיון בעיתון: "הכוכבים הרסו את ר"ג. הקבוצה שגתה לאורך כל הדרך בכך ששאפה לעלות ללאומית בכל מחיר. בתקופה שלי שיחקו למען האידיאל, למען הקבוצה והסמל. היום רוצים רק כסף ולא נותנים שום תמורה".

רוני לוריא, שאחרי הראיון בעיתון הפסיק להגיע, הוזעק להציל את המולדת. המאמן חנוך מורדכוביץ' גילה סימני שבירה ואיים להתפטר לאחר שדרישתו לצאת למחנה אימון בשפיים לא התקבלה. ר"ג יצאה בינתיים למפגש קשה נוסף מול בני יהודה, אחרי הטראומה ההיא במכתש, וחזרה הביתה מושפלת עם ארבעה כדורים ברשתו של השוער הצעיר, אפרים יחזקאל. גם משחק בית מול מכבי פ"ת הסתיים בהפסד 1:0. ר"ג אחרונה, שלוש נקודות מחוף מבטחים (תזכורת: בתקופה ההיא קיבלו 2 נק' על ניצחון).

בתקופה הזו הקבוצה התנהלה באנרכיה מוחלטת. לא היה ברור מי בעל הבית, לא היה כסף, שחקנים לא באו לאימונים, כל אחד עשה מה שהוא רוצה. פרימו הפסיק להגיע, דגני הודיע על פרישה ולפחות עשרה שחקנים שפתחו את העונה נעלמו. שחקנים סיפרו שאפילו החיילים בקבוצה מעדיפים ריתוק לבסיס בסופי שבוע מאשר להגיע למשחקים. בהמשך חזרו כמה שחקנים לאחר שהובטח להם שחרור ללא תמורה בתום העונה.

ר"ג חזרה ממשחק חוץ לא קל עם 2:2 מול מכבי חיפה, אבל שבוע לאחר מכן נוצחה 1:0 להפועל נתניה. אחד העיתונאים כתב כי ר"ג שיחקה כאילו השלימה עם ירידתה. שבוע אחר כך תיקו 0:0 במכתש מול רמת עמידר לעיני אלף צופים בלבד. שאול אייזנברג, שהיה אז עיתונאי ב"חדשות הספורט", כתב: "היו ימים שבהם היתה חוויה של ממש לבוא למכתש בגבעתיים. לא רק הכדורגלנים המצטיינים של הפועל ר"ג סיקרנו את ההמונים. גם הקהל המשוגע של הקבוצה היה יוצא דופן בכדורגל הישראלי, משהו כמו אוהדי ירושלים של היום. שלשום באתי למכתש לראות מה נותר מהפועל ר"ג של אותם ימים. התמונה היתה עגומה – לא קבוצה ראויה לשמה ולא אוהדים. תארו לעצמכם את המכתש כמעט שומם בשבת של פגרה בלאומית, ותארו לעצמכם שקומץ אוהדים מרמת עמידר נתן את האות ביציעים".

בעיתונות המשיכו במסע הספדים לאימפריה השוקעת. הדובר הפעם היה איצ'ה קירשנברג, מכוכבי שנות הזוהר, שבן אחיו הראל קירשנברג בן ה-19 הפך לשחקן הרכב משמעותי בעונת הנפל הזו. איצ'ה אמר: "באמצע העונה כשראו שהשוקת שבורה והמים בורחים, נזכרו בנוער הכשרוני שזכה באליפות. התחילו לשלב אותם במשחקים וציפו שהם יצילו את הפועל ר"ג. אבל לא זו הדרך. שחקן נוער צריך לשלב לאט, עם סבלנות ועדינות. הליגה הארצית זו לא הליגה לנוער. אי אפשר להטיל שחקן נוער לקלחת ולהגיד לו – לך תציל את המולדת. הבעיה היא שרוב חברי ההנהלה היו בזמנו סדרנים (הכוונה לאיתן קרוק ולמנו אדיב), הם אינם מבינים בכדורגל ורוצים להגיע להישגים מיידיים במקום לחשוב על העתיד".   

רגע לפני שהליגה נכנסה לישורת האחרונה, התפטר מורדכוביץ' ובמקומו מונה ברוך שמואל (שמוקי), המאמן המצוין והמוערך של קבוצת הנוער, שהתחנך על האסכולה הגרמנית של עמנואל שפר. במשחקו הראשון בבוגרים רשם ברוך 1:1 במכתש מול הפועל אשדוד. במשחק הבא מול מכבי שעריים מהתחתית, שוב במכתש, ר"ג ניצחה 0:2 מצמד של פרץ וחזן. ר"ג טיפסה מהמקום האחרון, אבל נותרה במקום שממנו יורדים ליגה.

משחק חוץ מול קבוצת הצמרת של ראשל"צ הסתיים בהפסד 1:0. בחזרה למכתש, לקרב על 4 נקודות מול בית שמש, עם שער ניצחון של יוסי נעים בפנדל, 0:1. מהמשחק יזכרו אוהדי ר"ג השרופים את התקרית עם חלוץ בית שמש, אלי מחלוף, שהתעמת עם האוהדים ביציע הקטן. הקנטות, קללות ויריקות. זכורה התמונה בה נראה השחקן זורק חול על אבי שפנצר מעבר לגדר, ובועט בגדר מול חמישה אוהדים שקפצו עליה.


אלי מחלוף מול אבי שפנצר. היו זמנים במערב הפרוע (צילום: רמי נבון, מעריב)

ההתאוששות הדרמטית עם ברוך שמואל נמשכה: 0:3 על טירת הכרמל במכתש (נעים, דגני וחזן), ואחרי תקופה ארוכה ר"ג טיפסה סוף סוף מעל הקו האדום. מחזור אחד לסיום הגיע משחק החוץ מול הפועל חולון והניצחון 0:2 בצמד שערים תוך שתי דקות (77, 79). חזן כבש את הראשון ודני קאופמן את השני היישר מהקרן. "אוהדי ר"ג התעלפו כשקבוצתם הבקיעה", נכתב בידיעות אחרונות. שני אחרים נפצעו קל כשנפלו במהלך השמחה מיציע העץ. המשחק במחזור האחרון הסתיים בהפסד 2:0 לכפ"ס, שחגגה עלייה, אבל שעריים ובית שמש כבר ירדו.

אין מה להשוות בין העונה ההיא לזו של היום. גם אז היתה בריחה גדולה של הקהל, אבל התחושה היתה שלמרות שהעסק התנהל ללא דין וללא דיין, מהיד אל הפה, היו מספיק כוחות מקומיים וטובים שעשו כל מאמץ להציל את המועדון מירידה לליגה השלישית. זה קרה בעיקר הודות לשחקני נוער מוכשרים, שמצאו את עצמם בקבוצה הראשונה כשהיא נאבקת על חייה, אבל נלחמו ככל יכולתם מול המציאות הקשה. הקבוצה היתה עם רגל ורבע בליגה א', האוהדים הפסיקו להאמין, אבל הסיפור נגמר בנס.

מוקדש לכל המיואשים והספקנים שהחליטו להרים ידיים. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, גם אם מדובר בקבוצה חלשה ולא אכפתית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

29 תגובות על ייאוש 77

  1. לא הייתי אז הגיב:

    כתבת סיפור מרתק.לצערי לא הייתי אוהד בשנת 1977 אבל לצערי העוד יותר גדול אין לנו היום בקבוצה שחקני נוןער שיהיה להם אכפת מהקבוצה וילחמו עבור הסמל, מה שיש הוא אוסף שכירי חרב שאחרי העונה הזו כשיגמרו לקחת את הכסף יילכו לקבוצה אחרת ובמלים אחרות שלמה אם אתה מחפש אנשים שיעתיקו את הלחימה והנאמנות מלפני 40 שנה לא תמצא את זה כיום. בגלל זה אנחנו חשים מ ושפלים ומבוזים.

    • החגיגה נגמרה הגיב:

      זו לא בושה לרדת ליגה,כל שכירי החרב יברחו ,יבנו קבוצה בריאה ,חבל רק שהמכתש יהפוך למגדלים,וחבל על הכסף של ארקין ,בכסף הזה היה קונה את המכתש

  2. מיקי ר. הגיב:

    אחלה.

  3. פופאי הצלת המכתש בגבעתיים 2011 !!! הגיב:

    ברור שהכדורגל אז היה יותר טוב מהיום
    ראו שימו לב קבוצות כמו מכבי חיפה הפועל ומכבי פתח תקוה ובני יהודה בליגה שניה
    השחקנים של אז היו סוסים ונולדו להורים סוסים שבאו מצפון אפריקה ומאירופה
    היום השחקנים שנולדים פה הם חלשים ומתאימים אולי להייטק

  4. הערה קטנה הגיב:

    שים לב שמתחת לתמונה של שימעלה כתוב שמעון שוחד…. מצחיק.

  5. ארץ אוכלת יושביה הגיב:

    לקחו 10 שחקני נוער כשרוניים זרקו אותם למים הרותחים וחיסלו אותם אחד אחרי השני. חוץ מטופלה אף אחד לא גמר הקריירה כמו שצריך. כולם פרשו בהתחלה או לקראת האמצע.גם טטי עזב בגלל שבר ברגל.

  6. אדום ממוכתש הגיב:

    לראות את התמונות של שפנצר על הגדר. צמרמורת…….
    תעלה עוד כתבות כאלה מעניינות כולל זכרונות מהאוהדים של ר"ג . זה לפעמים נשמע דמיוני
    אבל כנראה שהיו דברים מעולם.

  7. אורדון ותיק מאוד הגיב:

    אך כמה היתי מת לחזור לתקופה הזאת ימים שלא יחזרו עוד עם מכתש מפוצץ ואוהדים משולהבים אפילו לכישלונות היה טעם מתוק כי האוירה היתה שונה בימים ההם כמות צופים קטנה היתה 2000אז תארו לכם מישחקים רבים עם כמות של 7000צופים בתוך המגרש ועוד 1000מחוץ למגרש מטפסים על כל עץ רענן ומקיפים את המכתש עם זוגות אופניים מוצמדים לחומה ועליהם ילדים עומדים וצופים

  8. אוהד הפועל ק. אונו הגיב:

    ההבדל הוא אחד: אז היה מכתש. היום לא.

  9. אוהד לשעבר הגיב:

    זה לא רק המכתש זה גם אהבה שהיתה למועדון
    החיבור שהיה לאוהדים עים השחקנים ומחלקת הנוער
    שהיתה דוגמא למחלקות אחרות
    עכשו אין למי להתחבר הכל מבוסס מאינטרסים אישיים
    ומתנהל מבית קפה בגבעתייםן

  10. פופאי הצלת המכתש בגבעתיים 2011 !!! הגיב:

    בקרוב מאוד !!!
    המכתש בגבעתיים יוחזר להפועל רמת גן !!!
    וזו לא קלישאה !!!!

  11. אורדון לא מופתע הגיב:

    מרגש… מזכיר נשכחות. מזכיר ילדות. גבעתיים עיר הפועלים שכל שבת תססה… נחילי אוהדי מגיעים למכתש מרחוב פרוג מרחוב בורוכוב מרחוב גורדון ומרחוב בלוך.
    לשמחתי יצא לי להיות חלק מזה.
    השנה, האבסורד בהתגלמותו. מבחינה כלכלית יש גב, אבל היכולת… אוי היכולת. שחקנים כפויי טובה שרק כסף מעניין אותם. החשיבה המוגבלת שלהם לא תניב רווח עתידי , הבנת את זה שינה?

  12. ותיק . הגיב:

    שלמה אחלה כתבה. חזרתי ל10 דקות לימים ההם לנחילי האדם לרעש הצפצפות מכל כיוון והדוחק המועך בכניסות. המישחק מול בני יהודה היה באמת טראומה . אוהדי בני יהודה השתלטו על החניות הפרטיות על יד המכתש. כל הטריבונה הדרומית וחצי טריבונה מאחורי השער היתה שלהם ובן טובים השחיל לנו רביעיה . צעקו לנו אש אש במכתש רמת גן קיבלה 5. 30 שנה אחרי זה ראש העיר בן שחר הטמבל עמד על המירפסת בפאתוס וצעק אותו דבר רק הפוך. גם פאתטי וגם שקרן. שחקני הנוער של הדור הזה היו תופרים את הקבוצה העכשוית כבר אחרי מחצית אחת. אמנם היתה זאת עונה קשה אך מעז יצא מתוק והנוער הזה היווה את התשתית לעליה לליגה הראשונה שנתיים מאוחר יותר וזאת לאחר 11 שנים.

  13. מבין הגיב:

    כתבה מצוינת. נותן סוג של אופטימיות זהירה.
    הצלחתי למצוא המון דברים זהים שקרו אז וקורים גם בימים אלה.
    הבעיה הכי גדולה שאין מכתש. במכתש האופטימיות הייתה עצומה. לא היינו מפסידים ובטח שלא מובסים בבית!
    וינטר זה לא הבית.
    מכל הייאוש הזה יש אולי קמצוץ של אופטימיות שנישאר.

  14. עדכון מיוחד - מהנדס העיר התפטר מתפקידו הגיב:

    שלום רב,

    כרגיל אצלנו, אין רגע דל.
    החדשה החמה מגיעה מכוונו של
    אדריכל רפי גרציאני מהנדס העיר גבעתיים
    שמכנס בצהרי היום את עובדיו באגף הנדסה
    ומודיע להם על עזיבתו את התפקיד, חודשיים מהיום.

    להלן התייחסותנו להודעתו של מהנדס העיר:
    "אדרכ' גרציאני, איש ישר, הגון, מקצועי ולבבי,
    תכונות שיתכן שעמדו לו לרועץ, אין לדעת,
    במציאות השלטונית העכשווית של גבעתיים
    החליט שמאס באווירת העכורה, שדאגו כל העת ליצור,
    אלו שתכונותיו הטובות היו לצנינים בעיניהם.
    העיר צפת, אליה מועדות פניו, כמהנדס העיר, הרוויחה ובגדול.
    ומנגד, כמו תמיד בעת האחרונה, העיר גבעתיים מפסידה".

    על מקצת "מחוויותיו" של אדרכ' גראציני, כאן במדמנת עיריית גבעתיים
    ניתן ללמוד מכתבה,הפיסקה הרביעית, שפורסמה לפני שנתיים בדיוק,
    באתר "אופוזיציה", הנה הקישור":
    http://www.opposition.co.il/index.php?mode=product&lang=he&id=530.

    שלום רפי
    וברכת דרך צלחה מאיתנו


    גבעתיים הירוקה
    רשימה עצמאית לאיכות חיים חינוך וסביבה

  15. וזו ההודעה "המכובסת" של העירייה הגיב:

    עיריית גבעתיים נפרדת משני מנהלים בכירים

    מהנדס העיר אדר' רפי גרציאני מסיים את תפקידו בהסכמה עם העירייה ומונה לאחרונה למהנדס עיריית צפת הקרובה יותר למקום מגוריו – העיר קצרין שברמת הגולן. במקביל לכך, עוזי שחורי, מ"מ הגזבר ומנהל הכנסות העירייה יוצא לפנסיה לאחר שירות של עשרות שנים בעירייה.

    עיריית גבעתיים תפרסם בימים הקרובים מכרז לתפקיד מהנדס העיר (תפקיד סטטוטורי, המחייב אישור מועצת העיר) ולאחר מכן תביאו לאישור במועצת העיר בהתאם לנהלים. במקביל, את מר שחורי יחליף בתפקידו סגן גזבר העירייה יאיר אונפסונג אשר נבחר במכרז פנימי אשר פורסם לפני מספר שבועות.

    גרציאני שימש במשך 7 שנים כמהנדס המועצה המקומית קצרין וב-6 השנים האחרונות שימש כמהנדס העיר גבעתיים, וישמש כעת בתפקיד דומה באזור הצפון. בארבע השנים האחרונות היה גרציאני מופקד על מימוש מדיניות ההתחדשות העירונית אותה יזם ראש העיר ראובן בן שחר עם היכנסו לתפקיד. במסגרת מדיניות זו האיצה העירייה את הטיפול בנושאי פינוי בינוי, וקודמו מספר פרויקטים גדולים בתחום התשתית והבינוי. גרציאני יישאר בפועל בתפקידו עוד מספר חודשים, במהלכם תפנה העירייה לאיתור מחליף ולהעברה מסודרת של התפקיד.

    עוזי שחורי, אשר הגיע לגיל הפנסיה ויוצא לגמלאות לאחר שירות בתפקיד מנהל הכנסות העירייה, נחשב לעובד מוערך מהמובילים בתחומו, ולראייה אחוז גביית הארנונה בגבעתיים שהנו מהיעילים ביותר בארץ (מעל ל-95%).

    נוסף על כך, יישם שחורי בשלוש השנים האחרונות את מדיניות ראש העיר לגביית חובות ארנונה ישנים מחברות וגופים גדולים הפועלים בגבעתיים, במסגרתה פעל שחורי לגביית סכומי ארנונה נכבדים (כמעט 10 מליון ש"ח) מגופים ומעסקים גדולים אשר מזה תקופה ארוכה לא שולמו ובמקום להגדירם כחובות אבודים כפי שנעשה במקומות אחרים פעלה העירייה לגבייתם. בין השאר נגבו חובות ארנונה ושילוט בסך כ-1.4 מליון ₪ ממפלגת העבודה ומרשת בתי האבות משען, כמיליון ש"ח מההסתדרות וסכומים גדולים נוספים מחברות גדולות נוספות, כאשר במקביל התאימה העירייה את סיווגי הארנונה לגופים אלו למצב הקיים בפועל מה שהגדיל אף הוא את הכנסות העירייה.

  16. עוד קצת על מר עוזי שחורי "העובד המוערך מהמובלים בתחומו" הגיב:

    כך דיווח האתר המוביל "אופוזיציה"
    לפני למעלה משלוש שנים:

    אלימות במחלקת הגזברות והארנונה

    מאת: יקי ברוש 4.1.08

    לאור מה שמתרחש לאחרונה בגזברות ובארנונה, הגיע הזמן "לנקות את האורוות".
    הכישלון הוא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר.

    1. לאחרונה דשה התקשורת בסוגיה האם מנהל הארנונה בעיריית ת"א סטר לאחת העובדות במחלקה, או שזו עלילה הבאה "לסגור חשבון" עם אותו מנהל.

    2. עוד לא יבשה הדיו מעל דפי העיתונים ופרשה דומה פרצה לה במחלקת הארנונה בעיריית גבעתיים, גיבורנו הפעם הוא סגן הגזבר, עוזי שחורי, ואזרחית בשם אסרף שרית, שבאה לבקש אישור לטאבו.

    3. העניינים התחילו להתחמם כשנאמר לשרית שחובה לעירייה הוא כ – 1,400 ₪. שרית עמדה בתוקף על כך שאינה חייבת כסף לעירייה, ואכן לאחר בדיקה נוספת התברר כי החוב שייך לדייר הקודם שמשום מה קיבל אישור לטאבו ללא תשלום החוב.

    4. סגן הגזבר החליט שאותו לא מעניין כלום, עד ששרית לא תשלם את החוב (שלא שלה), היא לא תקבל אישור לטאבו.

    5. פה כבר הטמפרטורה עלתה ל – 100 מעלות, ההתלהמות הייתה בשיאה ועוזי שחורי, הפגין מקוריות ראויה לציון כשנתן הוראה לסגור את כל הדלתות באומרו לשרית אסרף "מפה תצאי רק לאחר שתשלמי את החוב". שרית לא איבדה את העשתונות, צלצלה לבעלה לשעבר ולמשטרה וביקשה שיבואו לחלץ אותה מהמאסר. רק לאחר כחצי שעה הגיעה המשטרה וכשנפתחו הדלתות יכלה שרית אסרף ללכת לביתה מבלי שקיבלה את האישור לטאבו.

    6. יש לי הרגשה שמתרחש איזה תהליך של איבוד עשתונות גם אצל נבחרי הציבור (הדבר בא לידי ביטוי באלימות הפיזית והמילולית, במיוחד בישיבות המועצה) וגם אצל הפקידות הבכירה ברשויות. בכל אופן אי אפשר לעבור לסדר היום על מקרה כה חריג ועיריית גבעתיים צריכה להיפרד בשלום ממר עוזי שחורי.

  17. פישתון הגיב:

    עכשיו סוף סוף ישוחרר לציבור הרחב,
    תא בית שימוש נוסף במחלקת הההכנסות.

  18. יחי ההבדל הקטן הגיב:

    הנוער באותו זמן זכה באלוף האלופים. היום הנוער בקרב השרדות.
    שנתיים לאחר מכן אותם שחקני נוער העלו את הקבוצה מחוזקת בריי נסביט לליגה הראשונה. טיול קצר ירידה ושוב עלייה. לסטר לסטר לסטר

  19. yuda הגיב:

    שלמה, אחלה כתבה. נוסטלגיה. ואנחנו כל כך רוצים לחיות גם את העתיד ובעתיד שיהיה כל כך שונה מההווה.
    ואין במה לכתוב ולנהל דיון ענייני בלי נאצות, קללות ומביני עניין שמעיפים שחקנים ומאמנים לפני ואחרי כל משחק.
    אז רק רציתי להגיד שוב כמה דברים ובתקווה שמי שצריך לקרוא יקרא ומי שרוצה להסכים-יסכים ומי שלא גם כן טוב. זה מה יש.
    א. העמותה פנתה למבר המדינה בעניין המכתש בבקשה לבדוק נוכח העניין הציבורי.
    ב. העמותה פנתה לאגף חקירות וההונאה במחוז תל אביב בבקשה לקבל תלונה כללית ולנהל חקירה בעניין המכתש. לאחר דין ודברים קולני סירבו לקבל את תלונתנו.
    ג. אני חושב שכולנו ממורמרים כי הכל מתנהל הפוף. שמחתי לקרוא שלפחות רכבת השחקנים ששוחררו לא עלתה בהיפרדות מסודרת יותר מ 400 אלף ש"ח.
    ד. הכי חשוב ויותר מכל דבר אחר להמשכיות ושרידות המועדון זה ויתור על העונה, החתמת חלק מהשחקנים לחוזה לטווח ארוך, מתן הזדמנות לצעירים וכו'..
    ה. והעיקר, לפני הכל לחבר את מי שישנו למועדון. את כולם. ומי שלא מתחבר לו יוזמן לחפש קבוצה אחרת. "לחבר" …כן, מפגש אוהדים, הנהלה ושחקנים על האש עכשיו. לא אחרי ניצחון שלא בא, לארגן טיול יומי לקבוצה לחמי עין גדי או איפה שרוצים. 10 מקומות לאוהדים, לשחק רק באדום, להיות רק ביציע המערבי, לחבר להנהלה שתקום שחקני עבר , לתת לאיציק ולאריק גילרוביץ להוביל עד לסוף העונה ואח"כ להשאירם במועדון… להחזיר את דלמוני וברזילי ואחרים לסגל לעונה הבאה, לסגור עם וינטר אדום ל-10 שנים…או ללכת חזק על סיפור מגרש בית"ר……כן, הכל הכל סביב בניית מועדון גאה ומחובר מחדש.

  20. אורדון יודע הגיב:

    ההבדל בין ההישארות הזו לזו של מינוס 9 עם צור שלום היתה שב1977 היו שחקני בית שנלחמו על כבוד המועדון ובתקופת צור שלום לא היה כל כך עם מי להילחם וקוריס ויובל הושיבו את בן כהן בספסל ויאיים על שופטים לשרוק לטובת ר"ג. רק שתדעו שזה הסיפור

  21. פופאי הצלת המכתש בגבעתיים 2011 !!! הגיב:

    בקרוב מאוד המכתש חוזר !!!
    וזה לא קלישאה !!!!
    תזכרו מה אמרתי !!!
    פופאי הצלת המכתש 2011 !!!

  22. פופאי הצלת המכתש בגבעתיים 2011 !!! הגיב:

    המכתש שיתחדש לא רק ב 1990

  23. לאורדון יודע הגיב:

    זו לא הסיבה להשארות ההירואית

  24. קובי ח. הגיב:

    שלמה, כתבה מרגשת ביותר.
    העונה ההיא זכורה כעונה מורטת עצבים במיוחד אבל עם סוף מדהים.
    כן, היה קשה לקבל את ההפסדים , את הבריחה הסיטונית של הכוכבים אבל אהבנו את ההזדמנות הגדולה שקיבלו הצעירים של אז שעם הלב והנשמה השאירו אותנו בליגה.
    הייתי בין אותם 30 אוהדים שסבלו טרור בבית שמש (אבנים חופשי אחרי המשחק, אילן ברק ואבישי גרצובסקי עדיין בהתאוששות מהטראומה…..). זוכר את הגול של אברהם חזן בדקה ה-90 כשהמכתש רעד משהו כמו 8.5 בסולם ריכטר, במשחק נגד ראשון והשיא במשחק ההשארות על ספסלי העץ הרעועים ביציע שמאחורי השער במגרש של הפועל חולון.
    אילו היתה לשחקנים של היום חצי מהמחוייבות של השחקנים ששיחקו אז לא היינו נראים השנה כקבוצה פאטתית, מכניסת אורחים המשפילה כל שבת את אוהדיה.
    אולי אם השחקנים של היום היו טורחים לקרוא את הכתבה הזו, היו מבינים עד כמה הסמל הפועל ר"ג הוא לא סתם ציור על החולצה שלהם. יש פה מועדון עם מסורת,עבר מפואר והמון נשמה.
    אז כבר בשבת הקרובה תעלו כמו גברים (אני מקווה עם תשלבושת אדומה ,נכון קיטלמן?) ותתנו את הנשמה בשביל המועדון הזה והמעט אוהדים שעוד מלווים אותו.

  25. צחי ר. הגיב:

    לא יעלו עם חולצה אדומה כי קיטלמן בטח אמר שבאר שבע אוהבים ללבוש אדום אז למה להרגיז אותם .
    צריך לתת להם להרגיש טוב ולא לעצבן אותם שלא יתפוצצו עלינו רחמנא ליצנא .
    חוץ מזה קיטלמן אמר שהוא יפסיק להיות נחמד לאוהדים האנוכיים של הקבוצה ולא יבוא לחלק סוכריות גומי במחצית .

  26. חבל על הדמעות הגיב:

    לבורוכוביץ,צאפי,אהרלה,איתן,צוצו,ליס,עוז,בן ברוך,עינב,רימונד,ווא ווא,ברזילי, והרשימה ארוכה
    היו ימים גדולים,יהיו ימים גדולים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s