קומנדו ראפרים

את העצב החליפה הציניות, במקום דיכאון הגיע צחוק ואת שתיקת האכזבה מילאה שירה * הקבוצה על הפנים, אבל הקומץ ביציע מתעלה במפגן אלטרנטיבי

מאת צחי בן יוסף 

המקום: צומת אבא הלל סמוך לאיצטדיון ר"ג. הרקע: הפועל ר"ג מסיימת משחק בעל חשיבות עליונה בהפסד להפועל פ"ת 2-0. המלח על הפצעים: יובל נעים. מה שאמור היה לקרות: התפזרות צנועה של אורדונים לבתיהם בראש חפוי וזנב בין הרגליים.

בפועל: הרמזור האדום נותן את האות לפתיחת חגיגות הירידה של האורדונים. בלב צומת רכבים עם צעיפים כחולים, פוצחים חמישה אורדונים בשירה אדירה: "אוי אוי אוי שלום ללאומית", "מה זה ליגת העל? לאומית!". האירוע הביזארי מכניס ללחץ את אוהדי הפועל פ"ת שמתקשרים לאלו שעוד נותרו במגרש על מנת לוודא כי התוצאה המופיעה על לוח התוצאות היא אכן לטובתם.

Always look on the bright side of life גרסו המונטי פייטון, ובמידה רבה מאוד מה שקורה השנה ביציע הוא מילוי משאלת ליבם. יכולנו לתת לעונת שיא שיאי השפל לחלחל לוורידים ולרמוס את מעט הגאווה שיש לנו, אבל האמת שזה משעמם ונדוש. הומור וציניות מתחברים לנו טוב יותר. ראוי  שנקדיש לזה כמה מילים.

"הוא אמר אצלי, תבוא יהיה נחמד/ רק תחתום על זה, אני כבר אמלא לבד / מכרתי את המכתש. מכרתי את המכתש / מובילים אותי כבול באזיקים, אני חייב מלא כספים (השיר במקור: אחכה לך בשדות/משינה. חידוש למילים: Urduns' Commando).

בכל הנוגע לכתיבת השירים, הדבר מזכיר מאוד את זירות אלתורי הראפרים בארה"ב. הקומנדו תוקע יתד  ביציע, ומרגע שרואים שהמשחק מתפתח לכיוון המדכדך, מתחילים להתגבש להם השירים ברוח הכלל: "לא לגזענות, כן לציניות". אחד זורק שורה, השני מתקן, הטיוטה הראשונית מתגבשת תוך דקות והשיר יוצא לאוזני החברים. נשמע טוב? קדימה, מסתדרים בשורה ופוצחים בשירה. נכון, אנחנו בפיגור, אמת שיורדים ליגה, אבל החיוכים ביציע שווים הכל. אם מתמזל מזלנו, שחקני הקו עומדים מספיק קרוב כדי לשמוע. הבעת הלם כובשת את פניהם, אבל מה לעשות שהשיר פשוט מצחיק ואפילו הם מצליחים להגניב חיוך רגע לפני עוד גליץ'.

"גל כהן בוא לפה" (שחקן הפועל פ"ת זוכה לשיר אישי לאחר שכבש את שער השיוויון שלנו במשחק שלא קובע כלום לאימפריה האדומה שכבר ירדה).

בזכות ההומור והציניות השנה, האורדונים מצליחים לבדל את עצמם וליצור ייחודיות עוד יותר מבעבר. זו גם דרכנו להתמודד עם עונה שחונה ועם כאב שרק אוהד חולה בראש שהולך אחרי קבוצה שעל הצד האחורי של דגלה נחרטה המילה א-כ-ז-ב-ה, יכול להבין ולהזדהות. אם לא נתנחם בניצחונות, נעשה זאת בהומור משובח שמובן רק לחברי המשפחה.

"כל הליגה מעלינו, כל הליגה מעלינו!" (5 דקות לפני המשחק מול בית"ר  באיצטדיון טדי, מחזור ראשון פלייאוף תחתון. 7 חברי הקומנדו שרים בטופלס לאוזני 7,000 אוהדי בית"ר שמאזינים בשקט מופתי).

נותרו עוד שני משחקים לתום העונה. למרות הקול הקטן שתמיד נמצא שם ומתחנן שהפעם לוותר ולא להגיע כי כבר יש גבול לכמה אפשר לסבול, אגיע ליציעים. התחושה היא כאילו עלינו הוטלה המלאכה לשמור על הגחלת ליום שבו תגיע הגאולה והאימפריה שוב תזהר במלוא תפארתה. אבל לא רק בשליחות מדובר. היציע הוא המשפחה השנייה שלי והמקום הראשון אצלי בכל הנוגע להומור משובח. לשירים ולציניות יש חלק גדול בכך.

אתם לא יודעים לקרוא, אתם לא יודעים לכתוב! (אין לנו קהל, הקבוצה חרא, אנחנו חבורה של אשכנזים. הכל נכון, אבל את הטופס בלשכת האבטלה מילאתם לבד או שאיזה אשכנזי עזר לכם? שיר התגובה של הUrduns' Commando לקהלי קבוצות עיירות הפיתוח).