הכסא של אידל'ה

עמיר פרידמן הלך למכתש לאסוף את כסאו ומצא מוטל על האדמה את בן תושב בורוכוב ששיחק בהפועל ר"ג ונהרג במלחמת השחרור

מאת עמיר פרידמן

אחרי שירון בר לב הודיע לי השבוע כי מצא את הכסא שלי ואסף אותו, עברתי במכתש לאסוף את הכיסאות של אחותי ואחי שנותצו מהיציע הדרומי בצהרי הפלסטיק של ה-24 באוגוסט 2011. לצערי, לא מצאתי. אבל שם בשולי הערימה של כסאות הפלסטיק, מתבוססים בדמם ונצלים מחום סוף הקיץ, מצאתי את כסאו של אידל'ה מוטל חלל בשנית.

בדמעות אספתי את הכסא לביתי. בשמי ובשם כל האוהדים שאולי לא עשו מספיק לבטל את הגזירה – אבקש סליחה מאידל'ה.

מי היה אידל'ה? חיפשתי והגעתי לדף ההנצחה באתר "יזכור":

חיים (חיימק'ה, אידלה) לוינשטיין ז"ל: בן חינה ושמואל, נולד ביום ג' בניסן תרפ"ה (28.3.1925), גדל ולמד בשכונת בורוכוב (גבעתיים). מילדותו היה מטובי הספורטאים. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי נתקבל לעבודה בבתי- המלאכה של הרכבת בלוד, עלה לדרגת מסיק ובגיל 17 כבר נהג בקטר. חיים נתחבב על חבריו ומנהליו בעבודה. בשעות הפנאי שימש כמדריך בסניף "הנוער העובד" בשכונת בורוכוב וב"הפועל", והיה מטובי הכדורגלנים בקבוצת "הפועל" רמת גן. היה חביב על חבריו וחניכיו ומסור למשפחתו. מגיל 15 היה בשירות הביטחון, ביום המשיך לעבוד ובלילות שירת בפלוגה המגויסת בגבעת רמב"ם. משהפסיקו שלטונות המנדט את העבודה ברכבות, התמסר כולו לשירות הביטחון ושירת בחטיבת אלכסנדרוני. הוא הועלה לתפקיד מ"כ והשתתף בשמירה, בהגנה ובהתקפות על האויב בסביבה. בהתקפה על כפר סלמה נפצע כמה פצעים מרסיסי רימון. בשוכבו בבית- החולים לא התלונן על מכאוביו, אלא על הבטלה מאונס. ולחבריו שביקרו אצלו אמר: "הלוואי שאבריא במהרה ואוכל לצאת אתכם לפעולות חדשות". ואכן, הבריא ויצא.

לדרישת הנהלת הרכבות הישראלית עמד להשתחרר מהצבא ולעבור לחיפה להדריך נהגי קטרים, אך יום לפני-כן, ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948) השתתף בראש כיתתו בכיבוש טנטורה, ושם תוך הסתערות על עמדת האויב פגע כדור בראשו שעה קלה לפני השלמת כיבוש המקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה".

נ.ב. אולי מכיר מישהו ממשפחתו כדי שאוכל להעביר להם את הכסא?