יומן ניצחון

השמש האכזרית, המחווה של האפסנאי, העצבים של האוהדים, התפנית במגרש, הקמע המסתורי, האורדון החתיך, החלוץ שחזר, התגלית שבדרך והמפגש המשפחתי * הסיפורים הקטנים מאחורי הניצחון באום אל פחם

יום שני, 15:30, מגיעים לאום אל פחם. הצוות הקבוע לנסיעות החוץ הארוכות – אדיר, יענקלה ליבמן והבלוגר כותב שורות אלו, רושם עונה שלישית ברציפות: קילומטראז' שכולל משחקים בקרית שמונה, נהריה, סכנין, נצרת עילית, עילוט, חיפה, ירושלים, אשקלון, באר שבע ועוד. הפעם היעד הוא אחת הערים הגדולות במגזר – עיר של דת וכדורגל, מעוז התנועה האיסלמית בישראל, איזור שמכונה "פלסטין הקטנה". חם מאוד באום אל פחם, האוויר לוהט, אבל האווירה רגועה. האוהדים המקומיים נחמדים ומסבירי פנים, עושים הכל לארח יפה (לצילום מוגדל – לחצו על התמונה).

איצטדיון השלום הוא בונבוניירה מקומית: כר דשא מטופח, יציעים מסודרים, המון שילוט בעברית ובערבית, חלק ממנו עם שגיאות משעשעות, כמו זה שבצילום. הכדורגל באום אל פחם מפולג בין חמש קבוצות, אחת מהן בית"ר. מכבי אום אל פחם, הנציגה הבכירה והנוצצת של העיר, היא דווקא הקבוצה השלישית האהודה בעיר בת כ-50 אלף התושבים. אגב, את השיטור במשחק עשו סדרנים מקומיים עם סמכויות משטרתיות. לא ראינו שום שוטר או איש מג"ב ליד האיצטדיון או בתוכו. לא הרגשנו שום איום לפני המשחק ובסיומו. ואנחנו שבוע בלבד מההכרזה על מדינה פלסטינית ומהמהומות הצפויות שאולי יתפשטו גם לערי המגזר.

אוהדי ר"ג מוקמו ביציע מול השמש הקופחת, החזקה, האכזרית. גלי החום היכו ללא רחם, מזל שהלחות היתה סבירה. במהלך המשחק החלה בריזה שהלכה והתגברה, ובהמשך הקלה מעט. שתי דקות לפני תחילת המשחק נענה סדרן מקומי לתחינות האוהדים והחליט להעביר אותם לצד שממול- זה של אוהדי אום אל פחם – בניגוד לתקנות הקובעות הפרדה מוחלטת. האורדונים ירדו בשמחה מהיציע הלוהט והחלו ללכת בעקבותיו, אבל ממש לפני שיצאו מהאיצטדיון כדי לעשות את הסיבוב לצד השני, הודיע מנהל האירוע לסדרן שזה בלתי אפשרי. האורדונים חזרו על עקבותיהם מאוכזבים. ככל שהשמש ירדה היה קשה לראות את המשחק. הם סבלו בשקט.

מי שנחלץ לעזרת האוהדים המיובשים היה איש המשק המסור מנשה נחומי, שהעביר לעוזי פרל שבעה בקבוקי מים דרך הגדר לאוהדים הצמאים. בצילום אפשר לראות את רגליו של מנש הכורע בתלבושת הכל-כחולה מהצד של המגרש כדי להעביר את המים דרך הסורגים. לא היסס לעזוב את הקבוצה לטובת האוהדים. אין אנשים כאלה. האספקה הטרייה שהגיעה מיד לטריבונה עוררה את האורדונים לשירה נלהבת – "מנש מנש בוא לפה". האליל אכן דפק קידה בפני הקהל, ולא שכח לחזור ולקבל את המגיע לו גם בסיום המשחק, בשעה שהגיע לגדר ביחד עם קרלוס וזכה לתשואות סוערות גדולות אפילו יותר מהכובש עצמו. מלך.

הקהל המיוסר של ר"ג סבל מאוד במחצית הראשונה. אום אל פחם עלתה ליתרון 0:1, ר"ג שיחקה רע, סתמי, בלי כיוון ובלי דרך, השמש יקדה על היציע, אנשים נשמעו מיואשים. לא היה בכלל עידוד כי רוב הקומנדו לא היו שם. אלה שהגיעו לקחו יום חופש או קיצרו מהעבודה, נסעו שעה ארוכה כדי לראות את הקבוצה שלהם מתחילה להפציץ את הליגה – ובינתיים שום דבר לא הולך. דיכאון. מרחוק נראו דמויות באדום רצות בעצלתיים והכדור מתרחק מהן במהירות לכל מיני כיוונים – רק לא לאן שצריך. שום שער לא נראה באופק, ולא היה לאן להוליך את הבושה.

ההפסקה הגיעה, האוהדים ירדו לשירותים כדי לשתות מהברזים הדלוחים שבשירותים, בינתיים הגיעה תגבורת של הקיוסק המקומי, המחצית השנייה נפתחה – והנה יש לנו שער! קרלוס צ'קאנה מניף רגל ושולח כדור נפלא לפינה הגבוהה, השוער הוותיק מאיר כהן עומד המום, מלווה את הכדור במבטו. השחקנים רצים לגדר הקרובה לאוהדים כדי להתחבק ולחגוג. סוף סוף שער ראשון העונה. אני מעביר מיד דיווח לבלוג – 1:1. מאות אורדונים מיואשים בעבודה, בבית, בבתי הקפה, מזדקפים בתקווה ובגאווה. זהו רגע של נחת לבלוג, שמקדים את אתרי ה-LIVE בכעשר דקות (כך על פי בדיקת אחד הקוראים שנותרו בעורף) ובעיקר מביא בשורה משמחת למדוכאים עלי אדמות שנותרו הרחק מאחור.

לא חולפות ארבע דקות וכבר 1:2 לר"ג. מי היה מאמין? אחרי העונה שעברה, בה הפכה ר"ג לקבוצה מוכה ומושפלת – הנה היא עולה על הסוס והופכת לקבוצת צמרת לגיטימית ומפחידה. ובזכות מי? בזכות האוהד עינב חזנולד. זה הגיע למשחק באום אל פחם רק במחצית, אחרי יום עבודה בעכו (עינב? עכו?), ולא התבייש לקחת לעצמו את כל הקרדיט למהפך. חזנולד, לשעבר קשר דפנסיבי חרוץ בהפועל ר"ג של סוף שנות ה-80, הרגיש כאילו הוא זה שכבש את שני השערים וזקף את האגודל. בהמשך הוא יצהיר שהוא מוכן לנסוע לעכו בכל משחק של ר"ג ולהגיע היישר משם אל המחצית השנייה – העיקר שינצחו. גבירותיי ורבותיי, קמע נולד.

ויש אוהדים צנועים יותר, כמו אריק בורוכוביץ', שלפחות שיזף את הפיגורה המעוצבת למרות ששעה קודם חיסל ארוחת ענק במסעדה מול מחנה 80. בכל אחת משלוש הפעמים שהכדור נחת ברשת של מאיר כהן, הוא הציג את הסחורה המפוארת שלו, וזכה למבטים מעריצים של האוהדים, ובראשם צ'אפי, שבצילום נראה מתעניין יותר בתנועותיו המהוקצהות של אריק מאשר בנעשה במגרש. אחרי הסבל של העונה שעברה, כולל התחלת הריסת המכתש, אין כמו קצת שמחה לאורדון הממוצע, הפשוט, שנולד וגדל במכתש, ממשיך שושלת משפחתית מפוארת – אחד שסובל, כואב ואוכל את הלב. העונה הזו חייבת להחזיר קצת את השמחה והתקווה לאנשים כאלה.

כוכב חדש נולד בהפועל ר"ג –  ליאור אסולין. החלוץ היה כל השנים שם מושמץ בין האוהדים. זה התחיל מאותו משחק הישארות מול מכבי הרצליה במחזור האחרון של עונת 2002. כאן בצילום, אסולין סוגר מעגל. זה קרה כשהוחלף אחרי שכבש צמד שערים, אחד מהם מרהיב בבעיטה מ-25 מטר לפינה הרחוקה, וזכה לתשואות ולשירת "ליאור ליאור ליאור אסולין"… החלוץ נראה מעט אדיש אל האוהדים מהם סבל, אבל שנייה לפני שחצה את הקו בדרכו החוצה מחא כפיים לעברם למשך שניה אחת. בכך חוסלו סופית כל המשקעים בין הצדדים. אסולין של שלהי הקריירה, כבר בן 31, נראה עדיין לא כל כך מפוקס, אם כי היה מעורב בכל המצבים המסוכנים של ר"ג במשחק. בליגה השנייה הוא חייב להיות שווה לפחות 12 שערים בעונה. שניים כבר יש לו. קטן עליו עוד עשרה.

והיה לר"ג גם כוכב אחר – צ'יאם, או בשמו הרשמי צ'ים ממדו טורה, בסך הכל בחור בן 19, שנתן יופי של משחק. נראה שקצת חסרים לו יסודות, אבל הוא מחפה על כך בתנועה נהדרת וברגליים ארוכות וזריזות. צ'יאם מהיר מאוד, חזק, נותן ערך מוסף למשחק ההתקפה וגם עוזר בהגנה. באום אל פחם הוא תרם בישול יפה לאסולין שקבע 1:2 לר"ג. הכל החל בחטיפת כדור של צ'יאם, שעשה במשחק צרות צרורות למגן שלו ועבר אותו כמה וכמה פעמים. במהלך המשחק הוא ספג מכה חזקה בפניו ועוד הכשלה גסה, אבל בכל פעם התאושש מיד וחזר לשחק. בהחלט סוס צעיר ומבטיח, שעשוי להיות תגלית העונה ולהפוך ליקיר האוהדים. ואם עוד לא חיברו לכבודו שיר – זה הרגע שצוות המוחות היצירתי של האורדונס-קומנדו יתכנס לדיון מעמיק בנושא ויארגן משהו קליט וקצבי, כמו זה שחיברו בזמנו לטנק הסורי דאטורו. מכיוון שהכרטיס של צ'יאם שייך לר"ג, יכול מאוד להיות שהרווח הולך להיות כולו של הקבוצה.

תם המשחק, ר"ג רושמת ניצחון ראשון העונה, המומנטום עכשיו כולו שלה וההמשך הטוב צריך להיות מול רעננה ביום שישי. בצילום נראה אופיר חמו מודה לקומץ האוהדים. לצידו בחולצת הפסים המאמן המקומי אבי סבג, ומאחור בחולצה הלבנה נראה קובי חסן מאוכזב מאוד וקצת נסער. אין כמו לנצח את הקבוצה בה שיחקת כל כך הרבה שנים, ובטח שחסן ניסה להתאמץ במשחק הזה יותר מאשר במשחקים אחרים. אבל הפעם זה לא הלך: חסן שיחק חלש עד בינוני ולא תרם הרבה, וכמוהו גם אופיר חלוואני שנכנס במחצית השנייה ולא הזכיר בכלום את הקיצוני השמאלי הנהדר של ר"ג, שכבש שער בלתי נשכח בגמר הגביע מול באר שבע.


זה נגמר בהפי אנד, כשעומר בוקסה מיהר לגדר להחליף לחיצת יד עם האמא לילי, שלא מחמיצה אף משחק. לילי ישבה ביציע הלוהט כבר שעה ארוכה לפני המשחק, נצלתה כהוגן כמעט שלוש שעות רק כדי להגיע לרגע הזה של שמחת ניצחון עם הבן. במשפחת בוקסנבוים מחכים עכשיו לשער הראשון של הילד.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על יומן ניצחון

  1. מיקי ר. הגיב:

    אחלה פוסט.
    אמץ לך מנהג קבוע, כזה פוסט (אחרי נצחון) כל שבוע.

  2. אנחנו זן נדיר הגיב:

    בלוג של אורדונים במלוא המובן של המילה
    שלמה: גם אני ממליץ על כזה פוסט בסיום כל משחק

  3. ירון בר לב הגיב:

    כל הכבוד. ככה מתחילים את הבוקר!

  4. אדום עתיק הגיב:

    קורא ואוכל את הלב….

  5. לא באתי הגיב:

    לא נסעתי לפאחם גם כי הייתי בעבודה עד 3 ולא האמנתי שאגיע בזמן,אבל מסיפורים של אנשים שהיו שם היתה חוויה גדולה +נצחון ענק. בדיעבד אני מצטער שנעדרתי . מילא.

    • טוריסט הגיב:

      יצאנו מר"ג (אזור אלוף שדה/הירדן) אחרי 3 והגענו בזמן. הכל בזכות האמונה (וכביש 6). מישהו אחר יצא מאזור הבורסה באותו זמן וגם הגיע בזמן.

  6. חובה להגיע בשישי הגיב:

    כולם להגיע ביום שישי נגד רעננה לעודד לניצחון. 3 נקודות יעלו את רמת גן עד למקום שני.

  7. איתן הגיב:

    הלו,זה שלמה מן?תענוג חדשני

  8. שלמה,כך אנו רוצים אותך הגיב:

    משמח,מגבש,עושה מצב רוח טוב,וגורם לאווירה טובה!בימים שהמכתש נעלם אנו האוהדים חייבים להיות יחד,אחרת גם הקבוצה היקרה לנו תעלם!שיש ביקורת תכתוב ותן בראש,אבל גם לא צריך מכל פיפס לעשות כותרת שתגרום לאווירה עכורה,בשבועיים האחרונים כיף לקרוא את הבלוג!

  9. ו...יש לך את הכח הגיב:

    לכך עם הבלוג הזה,אמנם הוא פרטי שלך,אבל בתור אוהד אתה צריך גם עם הכח הזה לגרום להעלות את המורל ולא להוריד אותו.זה הרי מה שעשו מליניאק וקופמן שבתור אוהדים עם כח תקשורתי,עשו את ההיפך וגם אתה ורבים התלוננו על כך ובצדק!בשבועיים האחרונים אתה מוכיח אחרת לטובה!

  10. אני חושב ש... הגיב:

    כמו שטענו כאן שלמה ואוהדים רבים שכל אוהדי ר״ג בתקשורת לא עזרו באובדן המכתש אלא להיפך רק פגעו,כך אני חושב שהבלוג הזה צריך לחפש את הטוב שבהנהלה,באוהדים,בשחקני העבר,בשחקנים ולא חסר סיפורים מעניינים,בסופו של דבר אנשים מושפעים פה מהבלוג וזה מחלחל גם ליציעים.

  11. אולם הפודים הגיב:

    http://ww​w.youtube​.com/watc​h?v=UydQN​qIXjVU
    כנסו כולם לסרט הכדורסל מאתמול … היה גדול!

  12. אולם הפודים הגיב:

  13. מתי הליגה בכדורסל מתחילה? הגיב:

    מישהו יכול לענות?ובאיזה ימים משחקים כדי שנערך להגעה למשחקים!

  14. הנוקמים מהמכתש הגיב:

    אלוביץ יבן שארמוטה סרטן לכל המשפחה שלך תמותו ביסורים
    גבעתיים: בית המשפט אישר להרוס את "המכתש"
    http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/286/190.html?hp=16&cat=1901

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s