עוד יום עגום במסכת ייסורי גסיסת המכתש. המוות המוחי כבר נקבע מזמן, אבל הגוף ממאן להיכנע. מעטפת הגדר נרקמת סביב, עוטפת וחונקת, האוויר מתחיל להיגמר. הקיוסק השיב את נשמתו והתאדה. כמוהו מחצית מהבניין הראשי, שנותר חצי מצולק וממתין למכת החסד האחרונה. נהג שהביא חומר למקום אומר: "אני לא מאמין, כאן שיחקתי בילדים של אור יהודה פור מץ' למשחק בוגרים, פעם אחת בחיים מול קהל. חבל, חבל".
צילם וכתב: יוסי עוז
מודעות פרסומת
לא נשכח ולא נסלח!
ארור היום בו נולדת שאול אלוביץ. דורות של אורדונים ואנשים שגדלו בבורוכוב וגבעתיים יזכרו את הרגע שבו דחפוריך עלו למכתש וחיסלו אותו. פשע בל יכופר. ארור תהיה אתה וכל ראשי העיר גבעתיים וההסתדרות שנתנו יד לפשע
נבלות ופושעים
תחזור לפולניה
כל הפולנים זבל של אנשים
אלוביץ הסירחון
מליניאק המסריח
וקופמן שבא להקיא עליו
ככל שאני יודע אלוביץ רומני ,אם זה בכלל משנה משהו…
מי שהרס את המכתש יבוא על עונשו במוקדם או מאוחר.
תודה לך מכתש יקר שהיית.
שלמה בבקשה תפסיק להביא את התמונות האלה הם שוברות לי את הלב. האמת שאני מנסה להדחיק את הסיפור
אבל כל פעם הוא עולה מחדש גנבו אותנו עשקו אותנו ודפקו אותנו, אני מבין את הכאב שלנו יותר מהכל ככל שעובר הזמן.
למרות שמעולם לא נאנסתי ואני לא יודע מה ההרגשה של אונס, אני מרגיש שאוהדי הפועל רמת גן נאנסו ע"י ראש עירייה עלוב וטייקון מסריח הלוואי והנקמה תבוא עליהם.
לפחות אתמול קרה דבר נפלא נבחרה מנהיגה חברתית אמיתית למפלגת העבודה שהולכת לצאת למלחמת חורמה נגד הטייקונים והדיכוי שלנו.
הייידה שלי היידה שלי
אני לא אוהד הפועל ר"ג
אני תושב חדש בשכונה
מהיום הראשון בו עלו הדחפורים על המכתש התעצבתי כמו אחרון האוהדים על סוף עידן קהילתי, שכונתי וספורטיבי שכזה.
מיום ההריסה הראשון יש ענן אבק וחול מעל השכונה שפשוט נראית כמו גראונד זירו.