אין סליחה, אין כפרה

בעיר מתוקנת במדינה מתוקנת, שום עירייה לא מוותרת על מקום כמו המכתש

המכתש נושם ברגעים אלה את נשימותיו האחרונות, ואיתו חלק גדול מהרוח של גבעתיים. שכונת בורוכוב הוותיקה נפרדת מבשר מבשרה ומתכופפת בפני גבעתיים החדשה – הנדל"נית, תאבת הבצע. עיר שנפטרת בזה אחר זה מנכסים ערכיים, שהפכה סופית לחדר השינה של תל-אביב.

גבעתיים בלי המכתש היא עיר שלא מכבדת את עברה, שלא מכירה בחזונם ובצוואתם של ראשוניה. ואם בעירייה לא מכירים, שיילכו למכון לבון בתל-אביב, שם ימצאו מסמך מ-1945 המעיד כי מייסדי שכונת בורוכוב ציוו את המכתש אך ורק לצרכי ציבור. אבל לעיריית גבעתיים חשוב יותר להתחנף לבעלי ההון.

במקביל למכתש נהרסו בשבועות האחרונים גם אולפני גבע. שני מותגים המזוהים מאוד עם העיר. פעם גבעתיים התגאתה במוסדות כאלה, היום היא גאה בכך שהיא היקרה ביותר בארץ למגורים. ככה זה בעיירה שהפכה את הנדל"ן לחזות הכל, שראשיה פוחדים להתעמת עם טייקונים ומפקירים את הציבור לחסדי הבטון. על הדרך הם גם הפכו את הארנונה שלהם ליקרה ביותר בארץ. אם כבר להשתין מהמקפצה, אז עד הסוף.

פשע המכתש החל בתקופתו של ראש העיר יצחק ירון, התעצם בקדנציה של אפי שטנצלר ונמשך אצל ראובן בן שחר. זהו פשע ציבורי, אורבני, היסטורי, ארכיטקטוני. פשעים אחרים לא הצליחו להוכיח. הכתובות "המכתש הולילנד" זועקות מחומות המגרש ומרמזות מה היה כאן. כמו בפרשת הולילנד ירושלים, האמת המרה תתגלה אולי רק אחרי שפרויקט המגורים המגלומני יצוץ על חורבות המגרש המיתולוגי – והחוטא כבר ייצא נשכר.

גבעתיים סימלה פעם את היפה והטוב. עיר פועלים שלווה ותרבותית. יצחק ירון היה מורה ומחנך, שטנצלר איש נחמד ומסביר פנים. היום מתברר שמאחורי החיוכים והנימוסים היפים הסתתרו כוחות שמכרו את העיר ואת תושביה בכסף, בעבור בצע כסף. בניין העירייה הישן והיפה, שהתייחסו אליו ביראת כבוד, מצטייר כמצודת אופל שבו נרקחו מזימות נגד הציבור. בעיר מתוקנת, במדינה מתוקנת, שום עירייה לא היתה מסכימה לוותר על מקום כמו המכתש. אמנם מגרש כדורגל בלב שכונת מגורים הוא מטרד, אבל המכתש היה שם לפני כולם. אפשר היה לשפץ אותו, להפוך אותו לידידותי לסביבה, לקיים בו בנוסף לכדורגל גם אירועים, עצרות, קונצרטים תחת כיפת השמיים. אין עוד מקום כזה בגוש דן – חינני, מרגש, ייחודי. אבל פוליטיקאים ציניקנים השתלטו על גבעתיים. כל פיסת אדמה נמדדת בדולרים והליבות התרבותיות וההיסטוריות מושלכות אל פח האשפה של ההיסטוריה. עיר בלי אופי ובלי נשמה.

תושבי בורוכוב מתעוררים כעת למציאות חדשה, כואבת. מנסים לפתות אותם בסיפורים על פארק גדול שיקום על השטח, עם מזרקות ופינת משחקים לילדים. אבל מעל הדשאים והפרחים תתנוסס מפלצת בגובה 100 מטר עם כ-200 משפחות. התשתיות מצומצמות וגרועות, הפתרונות שמציעים המומחים נשמעים עלובים. רחובות בלוך, השניים, בורוכוב, גולדשטיין ופרוג, יהפכו בעוד מספר שנים לפקק אחד גדול. מאות תלמידים נוספים יציפו את בתי הספר בורוכוב וקלעי, שכבר כיום נאנקים תחת העומס. ועוד לא דיברנו על זיהום האוויר. לא רק באוויר השכונה – זיהום שפשה גם במסדרונות העירייה האטומים לקולות מהשטח. כמו אותה ישיבת התנגדויות בוועדת התכנון והבנייה, אליה הגיעו לפני חודש עשרות מתושבי השכונה כדי למחות על קטסטרופת המכתש, ונשלחו הביתה בבושת פנים.

אוהדי הפועל ר"ג נלחמו בשנתיים האחרונות ברוע הגזירה ואף הצליחו להביא כאלף איש להפגנה סביב המכתש. זו היתה המחאה האורבנית של גבעתיים. אנשים רוצים לראות קצת ירוק בעיניים, לא רק מרפסות שמש מעוצבות. גם הנסיונות של בן שחר להגיש לבעלי הקרקע הצעות חלופיות, נעשו כמס שפתיים לתושבים. ראש העירייה היה חייב לצאת למאבק נחוש להצלת המגרש. אם רק היה רוצה – הוא היה מנצח. הטיפול הרופס שלו בבעיה, אותה ירש מקודמיו, לימדה כמה הוא חסר אומץ לב ציבורי. גבעתיים והמכתש נזקקו למנהיגות לוחמת עם חזון, וקיבלו עירייה שמפחדת מהצל של שאול אלוביץ'.

תושבי בורוכוב גררו את המאבק לזירת בית המשפט. כמה משוגעים אף הוציאו מכיסם עשרות אלפי שקלים כדי לבלום את עבודות ההריסה. העירייה שלחה עורכת דין, אבל במקום שתילחם לצד התושבים היא עוד דרשה להשית עליהם הוצאות משפט. השופט נענה – התושבים חוייבו בעשרת אלפים שקלים. החשבון הסופי ייסגר בבחירות.

השלטון בגבעתיים נאטם בפני אזרחיו, אדיש לרחשי השטח, מתכחש להיסטוריה, שותף מלא להרס של תרבות. המכתש נפרד מגבעתיים, גבעתיים נפרדת מסמל. על זה לעולם אי אפשר יהיה לסלוח.

פורסם ב"זמן מעריב" בחודש שעבר (ומתפרסם כאן בשינויים קלים)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על אין סליחה, אין כפרה

  1. אדום עתיק הגיב:

    סליחה וכפרה שייכים להיום בערב ומחר. מחוות אלה אינן אוטומטיות והנסלחים צריכים אף הם להיות שותפים. אף אחד מבני העוולה מעולם לא צייץ ציוץ של חרטה או הרהור נוסף אפילו זמן רב לאחר מעשה .
    כל זה מאחורינו. המאמצים עכשיו צריכים להיות בשלושה כיוונים: הקבוצה, הנצחת המכתש בפארק לרגלי המגדלים ופתיחת מאבק ארוך לבניית מגרש חדש .
    גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.

  2. צחי ר . הגיב:

    לא יום כיפור ולא כלום .
    רק אלוהים יסלח להם בבוא יומם אם ירצה בזאת .
    אין סליחה ואין מחילה לאף אחד מהמעורבים בדבר מהקטן ועד הגדול
    האש שתבער תשרוף את כולם .

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אכן אין כפרה ואין סליחה
    מי שהביא לאסון הזה על קבוצת הנוער והבוגרים ישלם ובגדול. מי שיתגורר על חורבות המכתש יסבול מקללה
    ולא יהנה לרגע . תודה לתושבי בורוכוב שתמכו במכתש

  4. ושוב אדיר באתר הגיב:

    לא יהיה לנו מגרש כמו המכתש שנתן לנו נקודות שסימל אותנו כמשפחה שחקוק בו זכרונות ענקיים של ימים אחרים יפים יותר שנתן לנו כל שבת סיבה להגיד שיש כדורגל בישראל – שגידל כמה ילדים והפך אותם לשחקנים מהטופ – ובכלל שגרם לנו להתגאות במסורת היותנו אוהדים!! והיום יש לנו קבוצה בזכות הארקינים אבל חזון לא ידוע ובית לא ידוע ומשחקים במגרש מנוכר מגעיל סגול ולא המקום שיגרום לך לרצון לזכור משהו – והתקווה שיבוא הארקינים ויעניקו לנו מסורת מכתשית חדשה כי רק בדרך מכתשית נרצה לזכור ותצמח האהבה מחדש

  5. לזכור ולא לשכוח הגיב:

    עיריית גבעתיים פושעת ומושחתת. אל תשכחו את זה בנובמבר 2013!!

  6. המכתש הקדוש הגיב:

    אין מכתש אין חיים,אין מכתש אין תקוה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s