לנצח אחי

בית הספר בורוכוב מספיד את אחיו הגדול, המדמם מתחתיו למוות


צולם ביום ראשון 23.10.2011 ע"י יוסי עוז

היינו הכי קרובים שאפשר. רק כביש צר הפריד בינינו. כשנוסדתי ב-1932 אתה כבר היית בן 5. היינו חלק בלתי נפרד מגבעתיים הישנה. לפעמים הייתי שולח אליך את התלמידים שלי כדי שירוצו וישחקו בימי ספורט. זה היה ביוזמת המורה להתעמלות יצחק נשר המיתולוגי. זוכר אותו? ראיתי כל מה שקורה אצלך – את השחקנים, את המשחקים, את האוהדים. הכרתי את כולם. פעם על העצים בחצר שלי בשבתות היו יותר אוהדים מאשר ענפים. אתה ואני היינו מיוחדים בנוף של שכונת בורוכוב. אני משקיף מלמעלה, אתה פרוש לך שם למטה. אני מביט על ת"א ועל הים, ואתה מופנם בין החומות. היו לנו ימים נפלאים ביחד, היינו חלק בלתי נפרד. ועכשיו מדי יום עוד חלק ממך נעלם. מבין שתוך כמה ימים לא תהיה יותר. צר לי שלא יכולתי לעזור לך. ניסיתי לצעוק ולא שמעו אותי. הגיעה השעה להיפרד. עוד מעט יצוצו מולי שני מגדלי ענק. הים לא יהיה יותר אותו ים, גבעתיים כבר לא תהיה אותו הדבר בלעדיך. הייה שלום מכתש יקר. לא אשכח אותך אחי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על לנצח אחי

  1. אורדון בוגר בורוכוב הגיב:

    מרגש מאוד, תודה שלמה

  2. אדום עתיק הגיב:

    23 אוק 2011
    0630 אני מצלצל אל אודי , מנהל העבודה באתר (הריסת ) המכתש , "תגיע " אומר לי אודי " היום מתחילים להרוס את החומות." במצבו הנוכחי של המכתש ,המוכה והמובס , מדובר במטרים ספורים של החומות צפונית ודרומית אך בעיקר מדובר בכתר המזרחי המעטר עדיין לתפארת את פאתי המתחם (אין לי שם אחר לתאר את המקום ) ועליו הכתובת המתריסה המכתש הולילנד- שיוצרה נותר עדיין עלום וזהותו שמורה בידי ירון בר לב.
    תוך דקות הייתי במקום . בדרך הרהרתי לעצמי שבעצם אני כבר לא מתרגש מההרס ויש בי השלמה עם המציאות. עם כניסתי בשערי המכתש התפוגגו הרהורי ותחושה של כעס ותסכול תקפו אותי ויותר מכל כאב ועצב .
    כשנגס הדינוזאור בפינת כתר המזרח חשתי את כאבה של החומה הנכנעת ומשלימה עם גורלה . עוד נגיעה והגבהת הלבנים שמעל החומה המקורית מתפוררת ואחריה קורס שער יציאת החרום הראשון ופתאום נעצרת העבודה . בשארית כוחותיו נאבק המכתש בהורסיו. היסודות איתנים והריסתם עלולה לגרום למדרכת רחוב יפה נוף לקרוס. העבודה נעצרת, ממתינים למהנדס. עוד נשימה קטנה טרם מכת החסד והפרידה לעולמים .

  3. ירון בר לב הגיב:

    היעדר התגובות מעיד על יאוש טוטאלי מהעניין. לאנשים קשה לראות את תמונות ההרס והם מעדיפים להתנתק ולא להתעסק בכאב.
    אתמול ביקרתי במכתש בפעם האחרונה השביעית או השמינית מאז החלו ההריסות.אין שבוע שאני לא עובר שם ומצהיר שזו הפעם האחרונה. כנראה שאני לא לבד בעניין כי השומרים רגילים לתופעה של אוהדים שנכנסים למקום מסתובבים ומצלמים.
    עשיתי סיבוב (אחרון) ברגל,מעכתי ביד אבן כורכר כדי שכף היד תהיה מרוחה מהמכתש, נהנתי מהבריזה שהגיעה מהים והזכירה ימים יפים וזהו… הביתה.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בהזדמנות זאת האם הינכם זוכרים את הפיזמון הנצחי של המורה האגדי להתעמלות מר נשר ????? כשהיה מריץ כיתה מסביב למכתש ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s