פרידה מהמכתש

עם נפילת החומה המזרחית מת היום המכתש באופן רשמי * יוסי עוז שתיעד בשבועות האחרונים את הריסת המגרש נפרד מהמקום שבלעדיו שכונת בורוכוב כבר לא תהיה מה שהיתה * שלום בלי להתראות

מאת אדום עתיק

היום בו נפלו החומות: לכל אדם יש זכרונות כספר / יומן חרוט על לוח לב שותק / הזמן זורה את הרעות כאפר / ורק הטוב לעד לא יימחק (יחיאל מוהר)

בגבעתיים של שנות ה-60-50 התרכזו באורח מופלא רוב מוסדות התרבות, החינוך והבידור, במלבן תחום הרחובות כצנלסון-בלוך-בורוכוב וקק"ל.

מסענו במנהרת הזמן מתחיל בכיכר נגה ("קפה ברזילי" המקורי, או סתם "הברזלים"). כאן בפינת וייצמן התנשא המבצר האפור – קולנוע נגה. מתנשפים קצת היינו עולים במעלה וייצמן, פונים ימינה והנה לצידנו קולנוע סטודיו שכינויו "האורווה". מבנה קטן וצר הזכור לנו בעיקר מההצגות היומיות של המערבונים. עוד מספר פסיעות – בית יד לבנים והתותח בחזיתו. כאן נערכו טקסי יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ובצידו המדרגות לגן גורדון והספריה העירונית.

וגם קופת חולים "המעורר", מוסד בפני עצמו, ובסמוך תיכון "קלעי", נזר החינוך התיכוני בגבעתיים (טוב, גם לא היה אחר) ובחצרו מגרש הכדורסל הפתוח, שהיה מגרשה הביתי של הפועל ר"ג בתחילת שנות ה-60, עם כוכביה "פתק" אלוני, קמינר ומושליין אליל ילדותנו. עוד כמה צעדים ובסוף הסמטה על רחוב בורוכוב נמצא מבנה מוזר – קולנוע אורלי, וסרטים כמו פלאש גורדון וזורו, שכבר אז היו ישנים. קפיצה קטנה והנה עוד מוסד – הנוער העובד קן בורוכוב, מעוז החולצה הכחולה עם השרוך האדום. משם אל בית הספר בורוכוב, ראש וראשון לבתי הספר בגבעתיים. לנו הוא זכור בעיקר בזכות צמרות עציו, אליהם טיפסנו כדי להציץ באלילינו הרצים אחר הכדור, שם למטה במכתש.

ובמורד שכונת בורוכוב על בתיה הקטנים, שבעצם קיומה ההיסטורי היתה אייקון תרבותי ואחד משיאי עשייתה היה הקמת המכתש. פיסת עולם שעמדה מלכת בלב שכונה ששינתה פניה, עד שאילצה אותה להיכחד אף היא. דרכו של עולם.

כתרים רבים נקשרו לאותה פנינה אפורה שחינה בעליבותה. הגדיל לעשות השחקן נתן דטנר, שהעניק לה את התואר "בית כנסת", וכידוע בית כנסת לא הורסים. אך בליבנו גדול היה המקום עשרות מונים מקיומו הפיזי, "ירושלים של זהב" בגרסת מגרש כדורגל. זר לא יבין זאת, אלא אם הוא אורדון.

ידענו, חששנו, קיווינו, האמנו, ציפינו, הדחקנו והכחשנו, אך הפור נפל. היום המר והנמהר הגיע, ניצחו בני חושך את בני האור. לא בנקל שמטנו מידינו את המכתש. מה לא עשינו ובראשנו אנשי חסד ואוהבי המקום והחלוץ לפני המחנה, שלמה מן, איש הבלוג.

כתבנו, הפגנו,  רצנו לכל מי שאוזנו חפצה ורצתה להאזין, או שלא. אך לשווא. כלו כל הקצים ועלה הכורת על שכיית חמדתנו, זדים חסרי לב טרחו על אובדנו ויירשמו לדראון עולם בספר דברי ימי המכתש: "עמלנו", שטנצלר, בן שחר, דולינגר, אלוביץ' ועוד רבים ורעים, שנתנו יד לקנוניה, שענני ריח רע ורדיפת בצע נודפים ממנה למרחוק ונדבק בהם.

גם בימיו האחרונים המשכתי ללוות את המכתש. בעל כורחי נמשכתי, כבחבלי קסם. לא סערה התחוללה על המכתש ובסופה נעלם, אלא מסכת ייסורים ארוכה ומייגעת. החומות הבלות מזוקן הוקפו בגדר בוהקת, עוטפת וחונקת. השערים נעקרו והדינוזאורים פרצו פנימה וריטשו את הקרביים – המזרחי והצפוני תחילה. כסאות בר לב נעקרו והושלכו בערימה בלב המגרש. שמות מפוארים בעליבות של פסולת. גם תורו של היציע הדרומי הגיע ולאחריו הקיוסק המיתולוגי, ואחריהם עלה הכורת על גג חדרי ההלבשה ומחצית הבניין הראשי שהמתינו למכת החסד האחרונה. נגיסה ראשונה בחומה ואז מולאו הקרביים בערימות עפר.

הביקורים היומיים זימנו לי מפגשים מרגשים עם אנשים שזכרו איך שיחקו כאן בשנות ה-70 וה-90 במדי הפועל אור יהודה (ילדים), מכבי הרצליה ואפילו הכח. גם שיחות עם השכנים על העבר והעתיד, ואפילו עוברי אורח אקראיים שתהו למעשיי חמוש במצלמה. סוג של ריטואל פרידה אנושי.

למרות החורבן, כל עוד עמדו החומות, המכתש חי וקיים. ידעתי כי ביום בו יקרסו החומות יוכרז המוות הרשמי. יום מר ונמהר זה אכן הגיע.

הנסיבות עקרו אותנו מהמכתש  וכתשו את מאבקנו, אך לא ניתן לעקור את המכתש מליבנו. בנו האורדונים מתקיים הפסוק מספר משלי: "אם תכתוש את האוויל במכתש בעלי, לא תסור מעליו אוולתו".

מה היה בו במכתש הזה? מדובר באנומליה גיאוגרפית, מין סטיית תקן תכנונית החצובה בסלע בין שני מורדות ונוגסת בבטן הגבעה, מוקפת חומה אפורה שמזה 50 שנה נדמה שהינה מטה לנפול. כיכר דשא צרוב משמש ועקמומי, שראה ימים טובים, שרוב ימיו היה בבחינת ארגז חול. חניה, שירותים, קופות, תאורה, שעון, יציעים – הצחקתם אותנו.

אז מה בכל זאת היה בו?

הסאונד המדהים, הקרבה הבלתי אמצעית לשחקנים, הנוף לכיוון מערב, החומר האנושי ואחוות היציע, המשפחתיות, הגאווה וההזדהות. כמובן, משק כנפי ההיסטוריה. י"א באדר, בו התקיימה אליפות בתי הספר היסודיים בגבעתיים, ואני הקטן והרזה רץ 60 מטר מהחומה המערבית לאורך יציע הקיוסק עד קו האמצע. אופניים, התגנבות לתוכו, ומנו אדיב ופינקלה, חנוך מורדכוביץ', נציגנו הראשון בנבחרת ישראל, איצ'ה קירשנברג שלא מחטיא פנדלים, חודורוב שמכניע את גולדפרב הטברייני, הכריש, קובינה, שלמה לוי, נחמיאס, ששון והיימן, בנבנישתי ויניאק, פרל שעוצם עיניים, הכדור ברשת מכבי חיפה ור"ג אלופה באפריל 64. ואחר כך קלדרון ודנישבסקי, שמריה ושוקו, יובל נעים נוגח בקוון מול טייבה, מרקיניוס אומר תודה לשוער הרצליה במשחק נגד הירידה ובני יהודה אומרת תודה לר"ג ועולה.

והיו גם אחרים, כמו טקס חלוקת" אות ההגנה" ב-1958, סוסיאדה, טקסי שבועות ויום העצמאות ועוד אלפי הבזקי היסטוריה הנצורים בלב כל אוהד, איש איש ותקופתו, איש איש וזכרונותיו. כל אחד והמכתש שלו.

עבורי, יותר מכל, המכתש היה תבנית נוף ילדותי. הרגשה של מקום מוכר, נינוח, ידידותי, שרוצים לחזור אליו שוב ושוב. הבית!

כמו לחזור לבית ההורים הקשישים עם חדר המדרגות האפלולי, תיבות הדואר המעוקמות, ריח כבד של בישולים שנספג בקירות משנים רבות, השעוונית הדביקה על השולחן במטבח, אבק פה ושם, אבל מעל הכל ההרגשה שכל פינה מלאה בפרטים קטנים וזכרונות. בעיניים סגורות אתה יודע היכן מונח כל דבר בבית, ודבר לא משתנה. מרקם של חיים, תחושת הביתיות הנינוחה מהולה באוקיינוס של נוסטלגיה, זכרונות וגעגועים לימים אחרים שלא יחזרו.

במעלה דרך החיים והגיל נמוגים מאחור סימני הדרך ותחנות החיים.

המסך יורד על גבעתיים של פעם, הישנה והטובה של נעורינו. החומות קורסות ועימן קורס עברנו. נותרה  מציאות עגומה מלווה בכאב גדול שאולי הזמן יקהה אותו, אבל העצב על מה שהיה ולא יחזור יישאר לעד.

כל מבט על שכונת בורוכוב ישגר ללב זיק של כאב. המכתש הוא הבית והנשמה. אלה ניטלו מאיתנו, והמאמין בגלגול נשמות ובביאת המשיח – ינוחם.

שלום לך גבעתיים הקטנה שלי, שלום לך ילדות רחוקה, שלום לך מכתש שלי. אין להתראות.

יוסי עוז ליווה בשבועות האחרונים את הריסת המכתש ותיעד זאת בצילומים שהובאו בבלוג. צילום: רפי מן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על פרידה מהמכתש

  1. אורדון גבעתיים הגיב:

    המכתש ז"ל.
    יום עצוב.

  2. מיקי ר. הגיב:

    הכאב לא נפסק…

  3. צחי ר . הגיב:

    חורבן בית שלישי .

  4. תנצב"ה הגיב:

    צילומים מזעזעים. העצב אין לו סוף.

  5. ותיק. הגיב:

    כתבה על הכדורסל היום בone .סוג קטן של נחמה ותיקוה שמחורבן המכתש תצמח בחזרה האימפריה של הכדורסל.

  6. אורדון לא מופתע הגיב:

    באותו יום ארור באוגוסט… שראיתי את הקונגו דופק ביציע…. לא יכולתי שלא לבכות… מאז עברתי מדי יום במכתש… ניסיתי לעזור לועד ההצלה…. לא יכולתי עוד להגיע ולראות את החומות נופלות…
    עצוב כל כך…
    מה נשאר בשכונה הזו מהילדות שלי? בינתיים רק בית ספר בורוכוב בית ספר קלעי והנוער העובד קן בורוכוב…. לפי הקצב הזה לא רחוק היום והמבנים האלה יהרסו כי הם לא יתאימו לגוון השכונה(בניינים מפוארים)

  7. פושעי גבעתיים לדין! הגיב:

    הקלות הבלתי נסבלת שבה מוחקים מקום הסטורי היא לא תאמן. יבוא יום ואנשים יבינו הרבה יותר את הפשע המחריד שבוצע בגבעתיים

  8. שמואל מרגאי הגיב:

    ערב טוב יוסי .
    התפילות והחלומות , לא נענו וריבונו של עולם " אמר את דברו " .
    לשוני יבשה בעת הקריאה , והלב החסיר פעימות .
    בכל משפט , אחזתי בזרועך וזיכרונות של ילדות ליוו אותי .
    הדמעות הקדימו ונפשו של אורדון פגועה וכואבת .
    כתב כאן מישהו " חורבן בית שלישי . אמת נכון ומדויק .

    בעתיד כאשר אסע עם נכדיי ברחוב פרוג אומר להם ,
    כאן היה ביתי , כאן היה גן עדן ילדותי .
    שמוליק

  9. אורדון לשעבר גבעתיים הגיב:

    פיסת עולם שעמדה מלכת בלב שכונה ששינתה פניה…

    כל כל מדויק! כל הכבוד על הכתבה המרגשת והעצובה

  10. המכתש הקדוש הגיב:

    העצב אין לו סוף.אי אפשר לחיות עם התמונות האלו.

  11. אב ובנו הגיב:

    יוסי, אמנם אני צעיר ממך במספר שנים אבל כילד ונער המקומות אותם הזכרת היו,כמו עבורך, תבנית נופי עירי.בשנת האליפות היתי ילד בן 7 שהתלוותי לאבי ז"ל לכל המשחקים. במיזם הכסאות הנפלא של ירון רכשתי 4 כסאות לאבי לאחי לבני -דור שלישי לאוהדי הקבוצה וכמובן עבורי.ניתן להצטער שלא איפשרו לכולנו לקחת את הכיסאות אם כי אין להתפלא לאור אטימות הלב שגילו כל המעורבים ברצח המכתש היקר לנו מכל.יוסי, ריגשת אותי עד דמעות, כושר ההבעה שלך הוא מתת אל. במשחק הבית הקרוב אבוא להודות לך באופן אישי.

  12. יושב שבעה הגיב:

    יוסי תודה על עבודת הקודש שעשית. משתתף בצערך העמוק על מות המכתש ומותם של זכרונות הילדות שלך, של כולנו ושלי.

  13. מיבזקון יום ד' 26.10.2011 - יהי זכרו ברוך הגיב:

    פעם זה
    ללא מילים:

    https://maktesh.wordpress.com/2011/10/25/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%A9/


    גבעתיים הירוקה
    רשימה עצמאית לאיכות חיים חינוך וסביבה

  14. כן זזים מהמכתש הגיב:

    25 באוקטובר זה יום הירצאייט.
    תודה לך מכתש על כל מה שנתת לנו.

  15. ועכשיו הנקמה ! הגיב:

    ועכשיו הנקמה !
    להתחיל להחרים את מוצרי אלוביץ
    לבדוק טוב טוב את מוצריו ולהחרימם
    וכמובן בקמפיין הבחירות הבאות לראשות חיריית גבעתיים
    לעשות הכל ולהעיף לקיבינימט את ראש חיריית גבעתיים הכושל הזה
    החסר עמוד שדרה לאלף עזעזל

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    יוסי,
    כל הכבוד.כתבה מרגשת .
    רן קוניק

  17. תודה על כל מה שנתת הגיב:

    עצוב על הלב ושחור בעיניים.

  18. Emilya הגיב:

    עצוב וחבל ומותיר חור, חבל מאד, גם למי שאינו מקומי..

  19. Karin Israel הגיב:

    עצוב וחבל שזה נגמר כך

  20. חיים גרינפלד הגיב:

    הכל נגמר.
    הכל נגמר.

  21. לשלמה שאלה עקרונית הגיב:

    מה גורלו של הבלוג כעת?
    לצערי לצערך ולצער כולנו נכשלנו במאבק
    ראינו מול עינינו איך גוזלים מרטשים והורסים את מושא אהבתינו, זה פשוט נגמר. ומה הלאה שלמה?

    שתף אותנו המכורים שנכנסים לבלוג שלך מספר פעמים ביום, מה התוכניות לעתיד הבלוג?
    האם הוא יהיה בלוג הפועל רמת גן כללי? האם תתחיל להכנס לעניני הכדורסל? האם תמשיך לעקוב אחרי הכדורגל? האם תפרוש כאן כי המכתש הוא ז״ל?
    אני אשמח לדעת שמבחינתך זאת רק התחלה ולא באמת סוף.

    קובי

    • maktesh הגיב:

      לקובי: לא אסתיר שהיתה לי כוונה לסגור את הבלוג ביום שהמכתש ייהרס. הבלוג הוקם בזמנו גם כדי לפעול בנושא המכתש. בחלוף 3.5 שנים מהקמת הבלוג הגרוע מכל מבחינתנו קרה, המאבק נכשל, ולמרות הכל נכון לעכשיו הבלוג ממשיך. המכתש יירד לאט מסדר היום כאן, הבלוג יתמקד יותר בקבוצה, אולי פה ושם גם בכדורסל, ובבוא היום – אם עד אז יהיה קיים – ייתן כתף להוריד מהשלטון בגבעתיים את מי שהיה יכול למנוע את הרס המגרש, אבל העדיף את האינטרסים של בעלי ההון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s