זה קרה במאי 1980

שתי תמונות ישנות מהאלבום מספרות את עונת העלייה אחרי 12 שנים בליגה השנייה * איך הצליחו אופטומטריסט, מדביק טפטים וחבורת חיילים לעשות את מה שלא הצליחו לפניהם חבורה נוצצת של כוכבים

וזה אני – בצילום מזכרת בחימום שלפני משחק ההכתרה הרשמי של הפועל ר"ג כעולה לליגה הלאומית (הראשונה). שבת, 2 במאי, 1980. כאן אני האפסנאי של הקבוצה, חייל שנה וקצת לפני השחרור, פחות איזה כמה קילו טובים. את שני הצילומים שמתפרסמים בפוסט הזה מצאתי באלבום ישן – הזדמנות לחזור לעונה שסיימה מסע תלאות בן 12 שנים לחזור לליגה הראשונה.

שימו לב ליציע ברקע (להגדלה – לחצו על הצילום. להגדיל עוד יותר – לחצו קונטרול עם +). זו הפועל ר"ג הישנה: מכתש חולי ויציע צפוני שמפוצץ ב-400 שרופים. על הגשר מעל היציע, המוביל לקופת הכרטיסים ולשירותים, מצטופפים 20 איש. חלק מהגדרות קצת עקומות בגלל אוהדים שהיו נתלים עליהן אחרי כיבוש שערים, או מנענעים בזעם בגלל החלטות שיפוט. הגדר קצת חלודה, אבל מחזיקה. רואים הרבה אוהדים, אבל אפס תפאורה: בלי שלטים, בלי קונפטי, בלי חולצות אדומות. העידוד נתון לחסדי כמה אוהדים מובילים ובראשם אבי שפנצר. אין מקהלה קבועה, כולם שרים ומוחאים כפיים. מבחר השירים דל ובסיסי.

אם אני לא טועה, בתחילת אותה עונה אורי קרני היו"ר סגר את השליש השמאלי של היציע (הקטע הקרוב לחדרי ההלבשה הישנים) לטובת עיתונאים ואח"מים, זאת בנוסף ל"יציע קרני" שנבנה במתחם חדרי ההלבשה של הנוער ונועד למלחכי פנכה קרובים במיוחד. עוד בצילום נראה המאמן ליאון קונסטנטינובסקי פוסע במגרש (עם משקפי שמש) בין הראל קירשנברג (מימין) לעודד שולר.

ר"ג הגיעה לעונת 1979-1980 אחרי שתי הינצלויות מירידה לליגה השלישית. הקבוצה מתפכחת מחלום העלייה בכל מחיר, והיא עדיין בשנה כלכלית אחרי הבור התקציבי שנפער מהרפתקת סורינוב-קלדרון-לוריה. מבין השלושה, רק לוריה נשאר. הוא הפך למנהיג, שחקן נשמה ולקפטן. מס' 15, אישיות נדירה. הסגל התבסס על שחקני האליפות של קבוצת הנוער ב-1977. הנערים הפכו לשחקנים בבוגרים, אחרי שתי עונות חישול בתחתית. ואלה שמותיהם: אלי ג'רבי, איציק קרפט, רוני מילר (טטי), אשכול שמסי, אבי כהן, רפי פלד, הראל קירשנברג, אברהם חזן, רוני לוי ומרדכי בייטנר. אליהם הצטרפו במהלך העונה מהנוער השוער אבי עסיס והחלוצים גדי צווינגל ואלי קלימי. גם אריק גילרוביץ', שהגיע שנה קודם מהפועל גבעתיים, נכלל בסגל. שחקני הבית הוותיקים היו דני קאופמן, אבי בוקסנבוים, איציק דגני ואודי בורנשטיין. השוער היה יהודה פילוסוף. ממכבי יפו הובא הבלם שלמה ניניו. היה את בוריס נורמן שאורי קרני הביא מהפועל פ"ת, את יגאל כוכבי שהובא מרמת השרון, את המפציץ מדימונה גבי פרץ, שרשם עונה רביעית בר"ג, את עודד שולר שאם אינני טועה הגיע מקיבוץ גבעת חיים, ואת החלוץ ריי נסביט, יהודי שעלה מאנגליה, ונחשב באותה תקופה לאחד "הזרים" הראשונים בכדורגל הישראלי.

המשכורות היו בסיסיות, וכל אחד נאלץ לעבוד לפרנסתו. ניניו היה אופטומטריסט, גבי פרץ מדביק טפטים, פילוסוף עבד במפעל לייצור פרוטזות, נורמן מורה לחינוך גופני, כוכבי שימש נהג (הרבה לפני תחנת הטוטו שלו), וכל הצעירים היו חיילים ששירתו קל"ב וחלקם עסקו בקומבינות להוצאת גימלים.

ליאון קונסטנטינובסקי החל בעונה זו פרק א' בסיפור העלייה שלו בהפועל ר"ג. את פרק ב' ישלים תשע שנים מאוחר יותר בעונת שוקו-שמריה. במשחקי ההכנה הקבוצה נראתה טוב: 1:3 על מכבי ת"א במכתש ו-3:3 מול הכח ר"ג שעלתה לליגה הראשונה. מחצית העונה הראשונה בליגה היתה נדנדה של אי יציבות: תיקו, ניצחון, הפסד, וחוסר יכולת לחבר שני נצחונות רצופים. למרות זאת, הקבוצה נצמדה בתום הסיבוב לחלק העליון בליגה של שלוש עולות, ובמחצית השנייה של העונה נתנה גז והבטיחה את עלייתה מהמקום השני – ביחד עם הפועל ירושלים וראשל"צ. בטבלה אפשר לראות מי הקבוצות ששיחקו בליגה. שימו לב למכבי חיפה, הרבה לפני עידן יעקב שחר, שאיכלסה את החלק התחתון. כל זאת 4 שנים לפני שזכתה לראשונה באליפות המדינה עם ברוך ממן, אלי כהן, סלקטר, ארמלי ורוני רוזנטל.

שלושה משחקים ייזכרו במיוחד מהעונה הזו: 1) משחק העלייה במכתש מול ראשל"צ, ארבעה מחזורים לסיום, עם שער ניצחון של טופלה בדקה ה-81 אחרי כדור קרן וערבוביה ברחבה, והשמחה הגדולה שסיימה מסע מפרך ומתסכל של נסיונות עלייה. בערב שלפני המשחק נשארתי לישון במכתש גם בגלל המתח וגם בגלל שלמחרת חיכה ים של עבודה – מרתון משחקי קבוצות מחלקת הנוער והתכוננות למשחק העונה. 2) 1:1 במכתש מול הפועל לוד עם שלישיית האחים בנודיס, לאחר שער עצמי משונה של רוני לוי שלנו. זה קרה כשר"ג הובילה 0:1 משער של גבי פרץ. בדקה ה-44 נעשתה עבירה קשה על נסביט, הרוחות התלהטו, העסיין של ר"ג נכנס לטפל בפצוע, היתה התגודדות ורוני לוי ניצל את הברדק כדי לבזבז זמן ובעט מחצי מגרש את הכדור הרחק משם. מילא אם היה בועט לכיוון היציע או לשער לוד, אבל הוא בחר לבעוט דווקא לעבר שער ר"ג. ישבתי אז מאחורי השער וראיתי בתדהמה איך הכדור טס לרשת הגבוהה, את פילוסוף המזנק בווירטואוזיות לשווא, את 500 אוהדי לוד (ביציע הקיוסק) שואגים בשמחה ואת השופט נח רבינוביץ' מאשר באופן תמוה את השער. ר"ג דרשה משחק חוזר, אבל לא קיבלה. איזה תיקו מוזר. 3) הניצחון 0:1 במכתש על המוליכה הפועל ירושלים במחזור ה-15 משער היישר מהקרן שכבש רפי פלד, ניצחון שפתח מומנטום לקראת הסיבוב השני.

הגענו לצילום השני שנמצא באלבום – לחיצות הידיים במשחק ההכתרה מול הפועל חולון, שהיה יותר טקס מאשר משחק. את התמונה הזו צילמתי אני. רואים בו את השחקנים בתלבושת כחולה-לבנה (כנראה שהיו"ר אורי קרני שבא מהפועל פ"ת רצה להפוך אותנו לסניף של מלאבס), עומדים חמישה מטר מיציע הקיוסק עם הגב לקהל ולפניהם, עם הפנים לצופים, עוברת שורה של אח"מים. מה שמלמד על סדרי העדיפויות של אז: העסקנים בפרונט, השחקנים רק סטטיסטים. ראשון במצעד העסקנים הוא יצחק אופק, מזכ"ל הפועל, המוסד ששלט ללא עוררין בספורט הישראלי. מאחוריו, מוסתר מעט, מיקה אלמוג, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, איש הפועל כמובן. הממושקף בחולצה הלבנה שלוחץ יד לשחקנים הוא ישראל פלד, ראש עיריית ר"ג, ולצידו עומד אורי קרני, יו"ר הפועל ר"ג. השחקנים שאפשר לראות בטקס: מימין אברהם חזן,  ולצידו איציק קרפט ודני קאופמן. ליד ראש העיר ישראל פלד רואים את טופלה, ולצידו איציק דגני (רואים רק את התסרוקת). על הכתף של אורי קרני נראה אבי כהן ולידו גבי פרץ (עם השפם) ושלמה ניניו.

3,000 צופים הגיעו למשחק הזה. כאמור, המשחק שקבע את העלייה היה שבועיים קודם, לעיני כ-4,000 איש. האווירה במשחק העלייה לא היתה מיוחדת ומרגשת למרות שבירת הקרח. זה היה יום קצת שרבי, טריבונות המכתש להטו, הקבוצה שיחקה בעצלתיים וסיימה ב-0:0 משעמם כולל החמצת פנדל של אבי כהן. אגב, ארבעה ימים אחר כך נערך במכתש משחק הכתרה נוסף של ר"ג – מול האלופה מכבי נתניה, ששיחקה ללא עודד מכנס וחיים בר, והופתעה על-ידי האורדונים שניצחו 2:3 (נסביט 2 וחזן) לעיני 1,500 צופים.

עבור אוהדים רבים, ילידי שנות ה-50 וה-60, העלייה הזו היתה רגע גדול אחרי כל עונות האכזבה. ילדים ונערים שגדלו על הטרשים של ליגה א' צפון ואחר כך הליגה הארצית (השנייה) מגיעים מחושלים וחדורי גאווה אל הליגה הגדולה כדי לתקוע יתד בצמרת ולחדש את ימי האליפות. ברקע: קבוצת הכדורסל המפוארת שמזנבת במכבי ועושה קולות של אליפות.

אף אחד לא האמין שעד שהגענו הלום, הנפילה תהיה כל כך מהירה וכואבת. אולי בגלל הנצחונות על אלופת המדינה מנתניה, ועל מכבי ת"א בתחילת העונה, לצד התחושה שיש לר"ג סגל צעיר שזכה באליפות המדינה לנוער והוא כבר בשל להתמודד עם אריות הליגה, העריכו ליאון ק' והיו"ר קרני שאין צורך בחיזוק מאסיבי לליגה הראשונה. הם סמכו על הסגל, שסחב בקושי בצמרת הליגה השנייה, שיצליח לתקוע יתד. הקבוצה הזו הוטלה אל המים העמוקים, שם פירפרה מחזור או שניים לפני ששקעה עמוק למצולות בעונת 81-80. עוד לפני תום הסיבוב הראשון נקבעה הירידה המעשית בבושת פנים. חזרנו בגדול אל הליגה השנייה. אבל זה כבר סיפור אחר.

**** (למי שיש צילומים ישנים באלבום ומעוניין לספר כאן בבלוג סיפור של תקופה – מוזמן לשלוח למייל maktesh@gmail.com) ****

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

28 תגובות על זה קרה במאי 1980

  1. ירון בר לב הגיב:

    הייתי אז בכיתה ה או ו והמשחק הזה היה הראשון שלי והסתיים ב 0-0 משעמם.
    לא ידעתי לאן אני נכנס אבל מאז לא הפסקתי להגיע ולהגיע.

  2. אילן ברק הגיב:

    עונה קסומה ,זוכר את האוהד אלפי צועק לנסביט GOריי GO ואחרי שנסביט היה מאבד היה מקלל יופטיומט הכל במבטא עירקי ,הגול העצמי של רוני לוי היה הזוי ,בוריס נורמן ודני קופמן היו רבים על הפן במחצית והגול של טופל'ה נגד ראשון ובסיום אבי שפנצר סוחב אותו על הכתפיים …היו ימים ….

  3. יהורם איתן הגיב:

    אורדון בטריבונה התוכנית הבאה-המשחקים הגדולים במכתש בסיפורים אישיים של אוהדים.
    לכל מי שמעונין לחלוק את החוויה מוזמן לאולפני רימונד בתיאום איתי.
    .

  4. חיים גרינפלד. הגיב:

    העונה המדהימה בתולדות הפועל ר"ג-גבעתיים.
    המשחק נגד רישון היה הראשון מבין שניים באותה שבת. שמשון שיחקו אחרינו. החגיגות לא פסקו לרגע ואבי שפנצר נשא את מבקיע השער היקר על כתפיו, כשעל הדשא מתנהל משחק ליגה לאומית (ראשונה) שלא עניין איש.
    ה"תיקו" נגד לוד (שפט: נח רבינוביץ') היה המשחק ההזוי ביותר שראיתי מימיי.

  5. אורדון מודל 1984 הגיב:

    כתבה נהדרת. לקרוא ולהתחבר מחדש לרוח של הפועל רמת גן. בוינטר לצערי האוירה זרה והאדום לא מורגש.

  6. הנוקמים מהמכתש הגיב:

    המשחק הכי גדול שהיה במכתש הוא ללא ספק מול הפועל עכו 1976
    אני זוכר 8000 צופים מחרישים אוזניים
    היתה זו עונה של 2 נקודות לניצחון
    היו 3 קבוצות במאבק העליה הפועל עכו הפועל רמת גן וביתר נתניה המיטולוגית
    באותה עונה היו רק 15 קבוצות וכל שבוע היתה קבוצה שנחה ולא שיחקה
    עכו הובילה את הטבלה ב 7 נקודות הפרש ואז הגיעה ביתר נתניה וניצחה אותה
    והפער מהפועל רמת גן ירד ל 5 נקודות שבוע אחכ עכו לא שיחקה ונחה והפער ירד ל 3 נקודות
    ואז עכו הגיע למכתש וקיבלה 3 חתיכות בראש הפער צומק לנקודה
    אבל כרגיל במשחקים הנותרים רמת גן פישלה ולא עלתה ליגה
    המשחק הכי מטורף היה כמובן מול מכבי עכו 1991-2 בשנה מטורפת וגשומה שלא היתה כדוגמתה
    כביש איילון הוצף ורכבים טבעו ושקעו שם גם סדאם חוסיין שלח טילים לעבר ישראל
    ואפילו ביתר ירושלים שיחקה בליגה השניה יחד עם הפועל רמת גן של רונן חרזי ומורדי ועקנין
    בעל הבעיטות פצצה . מכבי עכו הגיע למכתש הובילה 0-1 ואז חרזי וועקנין נכנסו לפעולה
    ודפקו למכבי עכו האומללה 6 חתיכות בראש. מי שהיה במשחק זוכר את הפסקת המשחק בדקה 78
    וגשם הזלעפות שירד במכתש שנהפך לאגם ענק של בריכה בגובה מטר
    במשחק החוזר נגמר רק 0-0 חרזי החמית בהתחלה ממש מתוך הרחבה ומי שזוכר עכו
    לא יצאה מרחבת ה 16 במשך חצי שעה ראשונה

  7. m הגיב:

    שבת חתן על יובל נעים והקשר לשלמה שרף שבא לידי ביטוי בתוכנית סיכום המחזור

  8. m הגיב:

    וזה הערוץ שגובה מאיתנו כסף על תוכנית סיכום המחזור וזה הערוץ שמעסיק את רון קופמן ואיציק זוהר שחייבים לפי הפרסומים מאות אלפים לנושים. מדינת החייבים והקומבינות

  9. ותיק. הגיב:

    העונה הכי גדולה בהסטוריה אחרי האליפות והגביע. ישבנו ביציע הצפוני הקטן אם תקפנו לשער המערבי ובדרך כלל בחצי השני תקפנו לשער המיזרחי וכולם עברו למאחורי השער לשגע את השוער האורח. במישחק נגד יבנה עפו אבנים בכינון ישיר מידי אוהדי יבנה שישבו ביציע המיזנון וחצו את המיגרש ופגעו בין היתר הישר במיצחו של האוהד א.ב.שישב לידי. בגול של טופלה נגד ראשון הגדר התמוטטה מהעומס של האוהדים שניתלו על הגדר…במישחק נגד לוד בפאול שעשינו ניראתה בעיטת פצצה שטרם ניראתה כזאת במכתש הרוניטיל של לוי שהוציא את כל העצבים בבעיטה בסמוך לעיגול האמצע והזינוק הפנתרי של פילוסוף [שלדעתי גם חשב שיש מישחק] לא עזר והכדור חדר לחיבורים של השער המערבי… השופט הדביל בסיוע השאגה של אוהדי לוד אישר את השער. מה שייחד את הקבוצה בעונה הזאת -רוב השחקנים היו בוגרי מחלקת הנוער ולאוהדים היה עם מה להזדהות וזה מה שכל כך חסר כיום.

  10. ירון בר לב הגיב:

    ותיק, האבנים עם יבנה היו בעונת 1981-2, שנתיים אחרי זה שגם עלינו ליגה, אבל כיף לכם על החוויות מאותה עונה אחרי מפחי הנפש של השנים שקדמו לה

  11. אורדון הגיב:

    סחתיין על התמונה שלמה

  12. נולדתי מאוחר מדי הגיב:

    כתבה נפלאה,הייתי רוצה לקרוא עוד על תקופת קלדרון וסורינוב..
    תודה על ההשקעה

  13. גדי הגיב:

    זקוק לעזרה !!!
    אני מנסה להיזכר מה היה המשחק הראשון שלי במכתש כילד , נדמה לי שזה היה 2 -0 על בית שאן
    עם גול ממבעיטה מרחוק , האם מישהו זוכר אם זה היה בעונת העלייה של 1980 ?

  14. ל-21.44 מעלי הגיב:

    לא זוכר אם המשחק הזה היה בעונת העלייה,אבל משחק כזה היה במכתש נגד בית שאן ,וגם ניצחון 2-0 ,והיה גם שער מרחוק מכמעט חצי מגרש שח בנצי דלרינגס(שם המשפחה משהו כזה…).
    השער אם אני זוכר נכון היה מהפינה של מחצית המגרש הקרובה ליציע הצפוני,לכיוון השער המזרחי.

  15. אוהד שרוף הגיב:

    אין מכתש אין חיים
    אין מכתש אין כלום

  16. צחי ר . הגיב:

    אם אני לא טועה הנצחון על בית שאן 2 – 0 היה שנה לפני העלייה עם שמואל ברוך על הקווים .

  17. ותיק. הגיב:

    תודה ירון כניראה שרימון הגז ביבנה כמה שנים מאוחר יותר גרם לי לבילבול מסוים כאשר מדובר במישחקים נגד יבנה.

  18. צחי ר . הגיב:

    לשלמה תיקון קל . הניצחון על ראשון היה תחילת פיניש העלייה שבוע אחרי יצאנו ללוד וריי נסביט בדקה 5 ניצח את המשחק אני זוכר שבגול קפצנו בטירוף ביציע ואז אוהדי לוד התחילו לזרוק עלינו אבנים קטנות . ללוד הגענו בהסעה באוטובוס . המגרש הישן היה ליד פסי הרכבת אני זוכר שנכנסנו לשם דרך סמטאות צרות וממש ליד המגרש אני זוכר ילדה לודאית הראתה לנו עם היד מה היא חושבת עלינו אכן סמטאות לוד האקזוטיות .
    שבוע אחרי במכתש הקבוצה כבר הייתה בטירוף עם 3 – 1 על טבריה . ומשחק העלייה במחזור ה28 בהרצליה במגרש הישן במרכז העיר מול הפועל הרצליה התפוצצנו 4 – 0 עלינו והורדנו אותם לליגה א . אלפי צעק ביציע לונטורה ההרצלייני ב 76 השארנו אותכם היום סגרנו חשבון . באותה עונה לחלק ממשחקי החוץ הייתי נוסע באוטובוס השחקנים ולנער צעיר בן 15 זו חוייה לכל החיים . אני זוכר שבדרך חזרה מהרצליה נסענו נסענו ונסענו ולא הגענו לקח לנו שעה וחצי מהרצליה למכתש . במכתש היה טירוף ואנשים רקדו במעגלים במרכז המגרש .

  19. "גבעתיים הירוקה" הגיב:

    מיבזקון יום ה' 22.12.2011 – יורם פומרנץ בראיון עיתונאי ו"מעות חנוכה" בנוסח עיריית גבעתיים

    שלום רב,

    לכבוד נר שלישי של חג החנוכה, החל היום,

    שלושה קטעי עיתונות ממקומוני סוף השבוע הקרוב.

    נר ראשון – "ידיעות רמת גן" מראיין את יו"ר הרשימה יורם פומרנץ.

    נר שני – "המקומון רמת גן גבעתיים" מספר על הנדיבות העירונית,
    יוצאת הדופן, בעבור חברת "יורוקום נדל"ן".

    נר שלישי – "המקומון רמת גן גבעתיים" מדווח על תקציב העירייה,
    ממנו עולה תמונת מצב, של קצת פחות נדיבות עירונית, בעבור תושבי העיר.

    מה נוסיף ומה נאמר,
    למרות ועל אף הכל חג חנוכה שמח


    גבעתיים הירוקה
    רשימה עצמאית לאיכות חיים חינוך וסביבה

  20. ותיק. הגיב:

    שלמה משמאל לטופלה ומצולם רק עם התיספורת זה איציק דגני שגם לו היה פן כמעט כמו דני קופמן.. ומוסתר מימין לאבי כהן זה רוני לוי . בוריס נורמן הרי עומד בתמונה הקודמת ראשון מימין.

  21. יד ביד הגיב:

    דפדפו עד לעמוד 26:

    http://www.dmag.co.il/pub/hamekomon/ramatgan.html

    לקרוא ולהתפלץ.

    ניפגש בקלפי

  22. הנוקמים מהמכתש הגיב:

    תשמעו לא סתם חיריית גבעתיים והנוד שעומד בראשה סייעו לאלוביץ הטינופת להרוס את המכתש
    הקומבינה של ראש העיר המושחת וגיסו תתגלה עוד מעט
    רק חבל שאין מכתש
    אבל הגיהנום יחכה בסופו של דבר לכל המושחתים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s