פוסט העלייה

העתק משודרג לפוסט הניצחון מרעננה * התמונות שלא תרצו לשכוח

לקט נבחר מתוך כ-150 צילומים שתוקתקו אתמול במצלמה שלי במשחק העלייה. נתפסו כמה תמונות מעניינות עם סיפור קטן מאחוריהן. לפני שתצפו – תזכורת: לחצו על הצילום כדי לקבל אותו בהגדלה שתאפשר לכם התבוננות טובה יותר. התמונה בבלוג קטנה אוטומטית לכ-70 אחוז. כדי לחזור לפוסט לחצו על החץ למעלה – "חזור".


שעה לפני המשחק. חבורת אורדונים מהגרעין הנוקשה מקיפה את אדריאן פרננדס הכל כך אהוד עליהם. עד כדי כך הוא השתלב בנוף של הפועל ר"ג, עד שהוא מעמיד בסכנה את הג'וב של אלמוג: פרננדס היה זה שבחגיגות השמחה בסיום עלה על כסא והוביל סולו את שירת ליידי גאגא בגרסת ר"ג – 'תרימו את הידיים ותנו בכפיים, זה עכשיו או לעולם'. שימו לב לוובי מימין, שהואיל סוף סוף לשוב מחופשתו ממדינות מרכז ודרום אמריקה ולא הצטער לרגע.

מאות אוהדי ר"ג שלא נראו זמן רב במגרשים ניצלו את משחק העלייה המכריע כדי לחזור לכור מחצבתם. ביניהם גילינו את משה שטרן (כאן עם בנו אמיר), שהיה בעברו הקרוב אחד הספונסרים הקבועים של המועדון, ובעברו היותר רחוק חבר הנהלת הקבוצה, מוציא ומביא, מסדר ומפשר, ובין היתר היה זה שייצג את הקבוצה בבית הדין של ההתאחדות בפיצוץ המשחק במכתש מול טייבה ב-1996.

וכאן חיים גרינפלד (עם בתו ירדן). היה שנים רבות כתב הפועל ר"ג במעריב של שנות השמונים, סיקר את עונת העלייה 1989 של שמריה-שוקו וגם לאחר מכן. לקח קשה את הריסת המכתש ומאז נעדר כמעט קבוע ממשחקי הפועל ר"ג למעט יוצאים מהכלל. מהאנשים שסובלים קשות בווינטר. אפשר להבין אותו.


שני אוהדי לוד, אחד מהם עם בתו בתוספת גלימה וכאפיה אדומה (מסמלת את שושלת המלוכה הירדנית), חולפים במהירות על פני התגודדות של אוהדי ר"ג שמחכים מחוץ לאיצטדיון כדי להיכנס.


עוד מבט על הלפני שבחוץ. התאהבנו באיצטדיון בפ"ת וכבר יש כאלה שקוראים לשחק בו. יש רק בעיה אחת, או בעצם שלוש: שתי הפתח תקוואיות שדווקא העונה הזו ירדו שתיהן לליגה השנייה, ומכבי ת"א שקרובה לחתום על חוזה משחקים במושבה לעונה הבאה. ניאלץ לצערנו לשוב לאיצטדיון וינטר המנוכר לרבים מאיתנו ושפשוט מוציא את החשק להגיע למשחקים.


כוח התיפוף בהיכון. אחראים ל-90 דקות של עבודה נון-סטופ. כשהם מפסיקים לתת את הקצב, ניכר רפיון אצל חבורת המעודדים והמוראל יורד. מכאן חשיבותם. מול לוד עשו יופי של עבודה.


בחימום שלפני. 40 דקות לפני פתיחת המשחק שתי הקבוצות כבר היו על כר הדשא והאיצטדיון התמלא בקצב מזורז. רגעי התכונה הזו שמטפסת לשיאה הם הכי יפים.


המשחק מול לוד סיפק הזדמנות לכל מיני לאומנים למיניהם להתריס כלפי המגזר הערבי תמורת 30 שקל. כאן איש מבוגר, אין לי מושג אם הוא בכלל אוהד הפועל ר"ג, מניף דגל כחול לבן מול היציע שממול.


בלוד הבטיחו 6,000 איש, חשבנו שהם מתלוצצים והם פחות או יותר עמדו בהבטחה. כבוד למגזר הערבי שהצליח לגייס אנשים מכל קצוות הארץ כדי לתמוך בקבוצה הקטנה של אבו סובחי. 90 דקות מול השמש הלוהטת, לא פשוט ולא נעים. בסיום מחאו כפיים למפסידה. יופי של קהל.


יהודה עירוני מתרכז במשחק, הבן ליאור עסוק בטילון. מאחוריהם מימין נראים ביגי (בחולצת פסים תכלת), לשעבר יד ימינו של מנו אדיב בפלוגת הסדרן, ועל ידו ראובן כהן ומשה פרל מכוכבי האליפות 1964. אגב, כאן כבר 0:1 לר"ג.


מאות אוהדים של קבוצות שונות הגיעו לתמוך בהפועל ר"ג, כמה מהם היו מבית"ר ירושלים שהגיעו דווקא משנאת המן – השמחה לאידו של אבו סובחי שחגג על חשבונם בגביע המדינה. היה אפילו אוהד בית"ר אחד שלא הבין למה הקומנדו לא שרים קצת "מוות לערבים".


יש! אופיר חמו מבטיח את העלייה לר"ג בריצה לנקודת הקרן, וביציע נרשמות סצנות של התרגשות, חיבוקים ואפילו דמעות. רגע נפלא באמת במאני טיים.


לא רק ליקיר שינה – גם לאופיר חמו יש אלוהים משלו, והיום הזה הוא היה איתו.


לוח התוצאות המשוכלל (כולל סמלי הקבוצות!) אינו משקר. הפועל ר"ג בדרך לעשות את זה.


לא הסדרן וגם לא דגל הקרן הצליחו למנוע מאבו סובחי לעשות את כל הדרך מיציע לוד אל יציע ר"ג ומשם לעבר תא הכבוד, שם קילל את מנכ"ל ההתאחדות. ההמשך היה באיזור חדרי ההלבשה בקללות קשות לעבר פרדי דוד. רגע אומלל של איש קטן.


סיום המשחק. יש ערימה של חבר'ה באדום על הדשא, ויש ערימה של חבר'ה בלבן שמודה לאוהדים שלה ותתכונן לעונה נוספת בליגה הלאומית.


בעוד לירן ליאני מקבל קהל שמודה לו על תצוגת שיפוט טובה, האנשים של ר"ג כבר עסוקים בקפיצות שמחה ראשונות על הדשא.


פרדי דוד ובנו חוגגים על הכתפיים, טל חן מביא את בתו (מימין) ועומר בוקסה (משמאל) בוחן מאיזו שנת הבציר השמפניה הזו.


על הצילום הזה אתם חייבים ללחוץ כדי להגדיל, כי הוא אחד המעניינים מחגיגות השמחה. עזבו אתכם מהפרצופים המחייכים, תתמקדו בשני האנשים המרוחקים משמאל: פרננדס ויקיר שינה לוחצים יד ומתפייסים. כזכור, היה זה פרננדס שתקף את שינה במהלומה חזקה. שינה אמר בסיום המשחק בפ"ת שהוא מפרגן לר"ג על הניצחון ועל העלייה ואינו כועס יותר. יצא גבר. הגיע הזמן שהאורדונים ששונאים אותו יסלחו לו. בעיקר בזכותו הם בליגת העל.


כמה אושר על הפנים של אוהדי הפועל ר"ג, קבועים כטרמפיסטים, בסיומה של עונה הפכפכה.


יקיר ברוכיאן, בן לשבט הברוכיאנים מבית"ר ירושלים, קפץ על עגלת ההזדמנויות שנוצרה בעקבות מהומת וינטר והפך לאחד המצטיינים בחודש האחרון. כאן עם יורם איתן שמן הסתם לוחש לו כמה הוא גדול.


תגלית העונה: עומר חזום, בלם בן 19 וחצי. נכנס לנעליים הגדולות מאוד של עוז יפרח המורחק ועשה עבודה יוצאת מהכלל. פתאום התברר שכן יש לנו שחקני נוער ראויים.


חגיגות שמחה בחסות משמר הגבול. המשטרה שהגיעה בכוחות גדולים מאוד עשתה את עבודתה, אבל נזכור לה לרעה את האיסור להכניס ציוד תפאורה ואת ההחלטה המטומטמת לא פחות לאסור את פתיחת הקופות ביום המשחק. פשוט מוציאים את כל הכיף מהכדורגל.


מנציחים את הרגע. חנוך שיק (מימין) משתדל להגיע לרוב המשחקים מביתו שבקיבוץ אפיק ברמת הגולן. ירון בר לב (משמאל) עשה את הדרך הארוכה לא פחות מרעננה לאיצטדיון המושבה.


פרדי דוד (מימין) מתחבק עם צוקר, אבנר עיני מאמן הכושר מודה לאבו ענזה (משמאל למעלה) על ההחמצה שלו, עוז יפרח מבזבז שמפניה וכל היתר סתם משתוללים משמחה.


השלט המיותר והמכוער על יקיר שינה כבר פאסה, הצעיף של יעל הראל הרבה יותר רלוונטי. הקהל באדום מאושר עד הגג.


כמו כל הקבוצה בתקופת המשבר איתי ארקין גילה חולשה, וכמו כל הקבוצה בהתעוררות הגדולה של החודש האחרון היה יציב וטוב. ההסטה שלו לכדור החופשי של קובי חסן במחצית הראשונה מנעה שער ודאי. כאן הוא עם שני מעריצים צעירים.


דור העתיד כבר כאן. מי ייתן וירבו כמותם בישראל ובחוצות ר"ג.


רגע לפני שעזבנו – המצלמה האוטו ואני – בדרכנו לליגת העל, קלטנו את השמחה שהתפרצה מהאיצטדיון החוצה לרחוב. היה כיף.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

25 תגובות על פוסט העלייה

  1. אורדון בשבת הגיב:

    ואוו איזה כיף להתעורר בשבת הזו שהכל מאחורינו

  2. אדום עתיק הגיב:

    לעתונאי יש גם עין טובה

  3. חייל בצבא האדום הגיב:

    תמונה חזקה של פרננדנס עם שינה , חבל שזה מרחוק ואי אפשר להקריב יותר.
    תפרסמו אם יש נשף עליה שחובה בו שארקין יעלה לבמה לנאום ויודיע שהוא חוזר, ניר מספיק עם השטויות .כולם רוצים שתחזור אסור לך לאכזב .

  4. עוג מלך הבשן הגיב:

    אבו סובחי הדרעק, הבנו עוד פעם למה ההתאחדות לא רוצה אותו בליגת העל. המכתב שרשמו לקבוצות לפני המשחק היה תעודת ביטוח שאם לוד מנצחת ימצאו עליה משהו ויבטלו את הנצחון שלה. עכשיו לא צריך להשתמש בזה, תם פרק לוד
    דבר אחר : אם ארקין לא יחזור לתמוך בנו רמת גן תרד שוב פעם בשנה הבאה. וכל העליה הזו תימחק

  5. אורדון לא מופתע הגיב:

    כמו העיתונאי גם לי אין ראיה מושלמת אבל בעזרת האופטיקאי הצלחתי להבחין בכמה אוהדים מוכרים …
    בתמונה של מנו וביגי ניתן לראות את בעלי הקבוצה בעבר מסתתר מעדשת מצלמתו של שלמה.
    בתמונה עם הבאנר על הבן יקיר לי שינה בתחתית התמונה ניתן להבחין במוטי דיכנה (אולי בכפיל שלו) הבסיסט של להקת גזוז. אורי מרק מאחורייך!

  6. אבו סובחי קאפוט הגיב:

    אפשר לעלות ליגה דרך המגרש ,אי אפשר לעלות ליגה בכוח הקללות או בכוח הזרוע ובכוח קניית משחקים. אבו סובחי הבייתה, טוב שעלינו על חשבונו במחזור האחרון. אין נקמה מתוקה מזו

  7. הארות הגיב:

    פרננדז – הבן אדם הפך לאורדון במהירות מדהימה. הבנתי שיש גם הסבר להשתוללות שלו בוינטר. בדרום אמריקה שחקן שלא נוטל חלק פעיל באירועים אלימים נחשב לפחדן ועשוי להיות מנודה ע"י האוהדים ואפילו ע"י שחקנים אחרים. למרות העונש שקיבל מהקבוצה המשיך להגיע למשחקים (עם המשפחה) ונטל חלק פעיל בעידוד כשהשיא כמובן הוא ההשתלטות (החלקית) על התפקיד של אלמוג. לטעמי מהר להחתים אותו לעונה הבאה. עם קישור מוצלח נקבל ממנו עוד המון. כאילו דה, פרננדז כנגד אסולין.
    משה שטרן/חיים גרינפלד – עוד הוכחה, למי שהיה זקוק לה, שאובדן המכתש פגע בנו קשות במרקם האוהדים הותיקים (זה לא רק פופאי). אנו צריכים את כולם כולם במאבקי ליגת על. אגב שטרן, כולנו מחכים לפריחה/פריצה הכלכלית של עסקיו.
    הכאפיה האדומה – קשה שלא לשים לב לאחיזה החזקה של בעל הגלימה והכאפיה בילדה. כאילו שלא תתחיל, חס וחלילה, לפזול לכיוון האורדונים.
    כוח התיפוף – ללא ספק השנה הקומץ ממשיך במעשיו הברוכים לטובת כולנו. שאפו גדול על ההצגה הגדולה אתמול שכמובן נסמכת (ומשפיעה) על המתרחש על הדשא. שמעתי מכמה אורחים על ההפתעה המאוד נעימה שלהם מהקומץ.
    לאומנות – בניגוד לך אני רואה ברכה גדולה בהנפת דגלי המדינה במשחקי כדורגל של קבוצות ישראליות. זכור לי שגם במשחקי ר"ג באירופה ראו ביציע דגלי ישראל. אנחנו לא הפועל ת"א שמתנערים מהמדינה. ראיתי אתמול עוד דגלי מדינה כולל שרשרת דגלים מיום העצמאות. גם צעיף הגביע שלנו כולל את הדגל הכחול לבן.
    אוהדי לוד – ברור שרוב רובו של יציע לוד היה מאנשים שאין להם כלום עם לוד (וללא ספק חלק גדול שאין לו כלום עם כדורגל בכלל) ועבור רבים זו פשוט עוד הזדמנות למחאה, ספורטיבית באופייה, של המגזר כנגד עוולות שונות. נעשה עמנו גם חסד שלא מכרו כרטיסים במושבה עצמה שכן אז יציע לוד היה מפוצץ לחלוטין.
    ראובן כהן/פרל – קיוויתי לראות במשחק גם שחקני עבר נוספים שחלקם הגיעו לא פעם למשחקים בשנים האחרונות. היימן, בנבן מירושלים ועוד. הרבה בריאות לותיקים.
    אוהדי בית"ר – כל מי שבא לשמוח איתנו יבורך. יהיה מספיק זמן לשנוא אותם כשנשחק מולם.
    יש – אין ספק שהשער של חמו שיחרר את בלוטות הדמעות אצל רבים. אפילו האווירון אמר בשידור שהמשחק גמור.
    הלוח האלקטרוני – באירופה אפילו ההרכב שלנו היה על הלוח לפני המשחק. לא שמתי לב אם גם במושבה זכינו לזה.
    אבו סובחי – למחשבתי כל הפעולות של אבו סובחי הן מכוונות מטרה ונעשות בתכנון מראש. האיש לא טיפש והוא מצליח למנף מצויין את ההצלחה הגדולה שלו בלוד. נא לא לזלזל ביכולותיו. הוא מצליח להציג את עצמו כמייצג המגזר כנגד כל העולם הישראלי/יהודי, מצליח למשוך כבוד גדול לעצמו במגזר בשביל העתיד, מצליח להשיג כספי ציבור לשיפור הכדורגל בלוד/בקבוצתו ועבור שיפור המגרש שלהם ועוד. אולי יש לו גם שאיפות פוליטיות בסגנון של מאזן גנאים מסכנין שאומנם היה הרבה יותר מנומס אבל בתוכו נשאר נציג המגזר עם התבטאויות פוליטיות לא קלות כנגד הישראלים/יהודים כולל הנפת דגל חיזבאללה ותמונותיהם של נסראללה ומורנייה בעצרת יום האדמה בעירו (הוא כמובן טען שזה היה מעשה ספורדי של מעטים).
    יש ערימה של חבר'ה (באדום) על הדשא – כן תרבנה השמחות.
    פרדי – על פרדי ניתן לכתוב מיליון מילים בהקשר של ר"ג. זה לא המקום והזמן. ברמז קל ניתן להגיד שיש בקרב האורדונים כאלה שכבר קיבלו החלטה בעניינו ובחודש האחרון נוטים לחשוב עליו בסגנון אחר. בהקשר לתמונה נשאלת השאלה למה הילד שלו מתהדר בחולצה של קבוצת כדורגל אחרת במשחק (האולי) הכי חשוב (בינתיים, עד שיקח תואר גבוה יותר עם ר"ג) של אבא שלו.
    טל חן – כמו במקרה פרדי בהקשר של מחשבות שניות למרות שרבים עדיין לא סולחים לו על השטות שאמר בהקשר לאהדתו להפועל ת"א.
    פרננדז/יקיר שינה – טענתי לא פעם שאפשר היה להבין את שינה בהקשר של התגרותו בנו בוינטר. כעובדה אנחנו בליגת על גם בזכותו ומגיע לשלוח לו זר פרחים ואולי גם פרמייה קטנה. הוא אולי ילד קקה אבל הוא גם שחקן כדורגל. מעניין ששחקנים שלא כל כך הצליחו אצלנו מצאו מקומות אחרים שבהם פרחו יותר. באופן כללי זה רק מוכיח שיש השפעה רבה של הסביבה על התפוקה של הבן אדם.
    חזום/ברוכיאן – חלק מהדברים הטובים (בנוסף לעלייה) שקרו לאחר (ובגלל) המהומה בוינטר. נון קטן של פרדי כמו גם עם פרץ ואולי אחרים שעדיין מחכים להזדמנויות נוספות.
    איתי ארקין – אין לי בכלל ספק שאם ארקין לא היה מצליח להדוף למשקוף את הבעיטה של קובי חסן והיינו סופגים לוד היו מקבלים משנה מרץ ומצליחים במזימה לגנוב לנו את העלייה. שאפו גדול לארקין שהוכיח, כמו אחרים, שבמאני טיים הוא במקום הנכון.
    דור העתיד – היו המון אורדונים עם ילדים. אם נצליח להחזיר את האבות (והאמהות) ליציע הרי שנעשה צעד ענק להגדלת המאגר העתידי.

    למרות אלפי האורדונים שהגיעו עדיין היו חסרים לי רבים רבים וטובים.

    עד פה.

    תודה גדולה לשלמה על העבודה המבורכת שלו בבלוג ועכשיו מחכים גם לאח של שלמה.

  8. על דגל ישראל הגיב:

    קודם כל מי שמניף את הדגל זה אוהד רג שקרוב ל20 שנה לא הגיע למשחקים ושמו ישראל משהו
    ולהניף את דגל המדינה שלך זה כבוד וזה חובה…

    לגבי הקהל שלנו 6000 הגיעו ומתוכם 5000 אוהדי רג.
    עוד 1000 ואף פחות הם אוהדי קבוצות אחרות או טרמפיסטים.
    אוהדי ביתר היו אולי 30 כאשר ציפינו ל500
    לוד לא הביאו 6000 הם הביאו 4000 , כך גם נאמר בטלויזיה וגם באתרים השונים.
    פשוט היציע שלהם גבוה יותר אבל שים לב שהם ישבו מלמטה למעלה ובצדדים פשוט ריק.
    היו המון כסאות פנויים גם היכן שהם ישבו
    רוב האוהדים שהיו במשחק ביציע שלנו הם אוהדי רג האחד שרוף האחד רדום והשני מחכה למשחקים כאלו
    אבל כולם פותחים ביום ראשון בבוקר לפני הקפה עיתון כדי לראות מה עשתה רג
    כמו שקלטת את ביגי ועוד כאלה שלא הגיעו שנים כך ישנם אלפים שאתה לא תזהה אבל אחרים מזהים.
    לא היו

    • אריק הגיב:

      אני אריק יליד גבעתיים לפני 57 שנים
      לידי מניף את דגל ישראל אחי קובי
      לידיעתך בצעירותח שחקתי בילדים ובנוער
      מאמן פולבר ואמנון רז
      אני לאומני ויש בי גאווה מאד גדולה להניף את דגל ישראל

  9. יהודה עירוני הגיב:

    שלמה , אני תובע לתקן את ההסבר לתמונה. יהודה- רואה את המשחק…עד עכשיו…הבן ליאור חושב שהטילון יסיח את ההתרגשות והמתח…הנכד…משחק ראשון העונה..אוהד שרוף וחסר סבלנות ( שנתיים וקצת)…אחות של ליאור …מנסה להרגיע את האוהד הקטן…ואמא של אחות של ליאור…כבר ראתה כמה משחקים ומכירה את רוב השירים
    בשנה הבאה יהודה מבטיח להביא גם את האח הקטן של ליאור ( לא מתעניין בכדורגל) ואת האבא של הנכד ( עדיין לא מבין כדורגל).

  10. מיקי ר. הגיב:

    שלוימה, נהדר.

  11. דני מ. הגיב:

    התמונה עם עומר והשמפניה – רגע מצחיק 🙂 בטלוויזיה רואים את פרדי שותה בלי הפסקה, מעביר לעומר שרוצה לשפוך לעצמו על הראש אבל שום טיפה לא יוצאת ואז עומר בוחן את הבקבוק (בתמונה שלך) וממלמל משהו כמו…פרדי שתה הכל… 🙂
    שלוימה, איך פספסת את המסיבה שאחר כך? משהו בחיבור המדהים (בין השחקנים, והצוות, והבעלים – עם האוהדים) קם לתחיה אחרי שנות הנתק של י.ק. ו – י.נ.

  12. חיים גרינפלד הגיב:

    ״את הכסף סופרים במדרגות״. אני לא מת על המשפט הנובורישי הזה. אני מעדיף מעליות (לא במכתש) ושונא קלפים.
    אבל פרדי דוד, מאמן כדורגל, עמד בהבטחתו ועמד במבחן התוצאה, שזה הדבר היחיד שקובע.
    גם השחקנים היו גדולים אתמול. שיחקו בביטחון, נלחמו כאילו אין מחר (מה שנכון), והציגו אפילו כדורגל יפה בחלק מהמשחק, להנאת כולנו וצופי הטלוויזיה. אושר גדול. תודה לך הפועל, תודה לקרלוס, תודה להנהלה ולקהל ולכל מי שהוא חלק מהמועדון הייחודי הזה.
    אבל אי אפשר בלי מילה על הבלוג הזה.
    לכל מועדון יש אוהדים, חלקם מטורפים. אוהד כמו שלמה מן אין על הגלובוס. באחריות. האיש דואג לתיעודים יומיומיים מצולמים, לא מחסיר משחקי אימון, משחקי חוץ, משקיע את הנשמה בראיונות עם כל הדמויות הקשורות זה עשרות שנים למועדון הזה, האיש שמאחורי המאבק על המכתש וארגון ההפגנות, והכל על חשבון זמנו הפרטי היקר. זה האיש שמאחורי האקט המטורף של גזירת המנוי לאחר ששולם (אקט מפגר עם קבלה מהדרן) שבוצע כמחאה שתרומה למועדון בצידה. אין דברים כאלה.
    הלוואי שיימשך.
    תודה גם לבר לב שבלעדיו, ובלעדי האתר המופלא שלו שאחראי בלעדי על 5000 אוהדי רמת גן בגמר הגביע ב-2003. אני בטוח שבלעדיו אין דור צעיר, אין אורדונס קומנדו ואין כזו גאוות יחידה של הדור הצעיר שכאן על מנת להישאר לתמיד.
    תחושת הבטן אומרת שאנחנו בליגת העל לשנים. הלוואי.

    • maktesh הגיב:

      תודה חיים, אבל משחקי אימון? משחק האימון האחרון שהייתי בו היה לפני 3 שנים במכתש מול בית"ר ירושלים (0:1 – דאטורו).

  13. מזהה אורדונים הגיב:

    בתמונה חמישית מלמעלה מצד שמאל זה אבא של לירן דורף

  14. א שטיק דרעק הגיב:

    להחתים את מוראד אבו ענזה אתמול. מעבר להיותו שחקן ענק,התפעלתי מהתנהגותו הספורטיבית אתמול ואגב גם בחינה של ארועי וינטר מלמדת שהיה בין היחידים שהתאמץ בכל מאודו להפריד ולסיים את המהומה. מעבר לכך,בתור אוהד שכבר עבר לא מעט,אני חייב לציין שזו אחת הקשות והמטלטלות שידענו ואני זקוק לפגרה כמעט כמו שחקן אחרי עונה מפרכת,זו היתה עונה מרגשת שבא קמנו לתחייה פעם אחרי פעם,חווינו שמחות בצד טרגדיות אנושיות וסוף אחד מתוק מתוק. אני מודה לבורא עולם (ולאבא שלי)שלי) שבזכותם אני אוהד את הקבוצה המרגשת ביותר בארץ. מילה אחרונה למשפחת ארקין היקרה,תשארו יא אורדונים.

  15. לאומני ? אלמוני גאה הגיב:

    אני אלמוני ממש לא מתלהם או לאומני
    גאה במדינתי ובקבוצתי , מזדהה עם הצבעים , סמלים ודגלים שקרובים לליבי.
    אני לא כמותם שהפכו את המשחק למגזרי, שבטי ואפילו אתני.(מה שאתה רומז או מנסה לאמר)
    אני בן גבעתיים 49 שנים בוגר גורדון ,טכניקום והמכתש, ימים ביליתי במכתש עם אבי ואחי ואחר כך באופן עצמאי.
    אז איש המיקלדת שיורה בלי לחשוב פעמיים תחזור לסמן (בסיד) את הקווים כי שם פגעת לפני עשור או שניים.

    • maktesh הגיב:

      אין מה להיפגע ממה שכתבתי. בסך הכל זה טקסט שיש בו תמיהה למה מניפים דגלי ישראל דווקא במשחק מול בני לוד והאם יש קשר לכך שהפכה לקבוצת המגזר והביאה את האלפים מישובים ערבים. לא ראיתי אף אוהד ר"ג מניף דגלי ישראל כל העונה, גם לא בפלייאוף, לא מול הרצליה, לא מול רעננה ואפילו לא מול אחי נצרת. רק נגד לוד. מעניין.

      • מיקי ר. הגיב:

        ככתוב למעלה, היו דגלי ישראל במשחק הבית של ר"ג בסטרדה ובמשחק החוץ בסופיה.
        לא רק נגד לוד.

  16. למעלי הגיב:

    אל תפגע זה קורה הרבה אצל שליימה מן
    הוא קובע עובדות לשווא
    הוא קובע שהנפת את הדגל מתוך התרסה או לאומניות והוא לא בטוח שאתה בכלל אוהד ר״ג…

    שלמה לא מבין שיש אוהדים שהוא לא מכיר
    ולא את כולם הוא מכיר
    זה שהוא לא מכיר אותם לא עושה את זה שהיו ״המון״ טרמפסטים אתמול ביציע
    90% מקהל האוהדים שישב ביציע של ר״ג הוא אוהדי הפועל ר״ג חלקם שרופים חלקם עם זיקה וחלקם אוהבים רק משחקים גדולים וחשובים.
    אני מעוד תמונה לעוד תמונה רואה ומזהה עד ועוד אוהדים שלא היו כבר שנים אם לא עשרות שנים במשחקי הקבוצה.

  17. פופאי הנוקמים מהמכתש הגיב:

    כתבה על המשחק מדף התאחדות לכדורגל
    http://football.org.il/Pages/default.aspx

  18. יגאל מגבעתיים, אוהד 40 שנה הגיב:

    ביציע שלנו היו אולי 20 אוהדי קבוצות אחרות, כולל 5 אוהדי בית"ר ירושלים שמשום מה דווקא הם קיבלו היום תמונה בידיעות אחרונות.
    השאר היו אוהדי הפועל רמת גן או אחרים שלא ממש אוהדים שרופים אבל בעלי זיקה לשחקנים או מהמשפחה של אוהדים אחרים.
    מישהוא סופר במשחקים של מכבי בנוקיה כמה מתוך ה-11 אלף הם באמת מכביסטים בלב ובנפש וכמה טרמפיסטים ?
    דווקא המשחק שלנו נגד בני לוד הוא לא משחק של טרמפיסטים, סה"כ משחק עלייה מהליגה השנייה, כל מי שישב ביציע באמת בעל זיקה חזקה להפועל רמת גן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s