למען העבר המפואר

פעם היה לנו מגרש בלי דשא, חדרי הלבשה מיושנים ושירי עידוד פרימיטיביים – ואהבנו את הקבוצה אהבת אמת * שמחת העלייה במושבה לא דומה לשמחת העלייה של 1980 במכתש

מאת חיים גרינפלד

בואו תשמעו, חבר'ה, בואו תשמעו אורדונס קומנדו יקרים סיפור קטן, אחד מני מאות, שאולי יסייע לכם להבין קצת יותר לעומק את הצער העמוק והאבל הכבד על אובדן ביתנו הכל כך מיוחד – המכתש בגבעתיים.

הטירוף הרי התחיל כבר אז, ב-1964. קבוצה צנועה מרמת גן של קריניצי ומגבעתיים של שמעון בן צבי וקובא קרייזמן, זינקה מליגה א' היישר לאליפות היסטורית מדהימה ומתוקה בליגה הראשונה, ואנחנו כילדים לא ידענו את נפשנו. הפכנו לאוהדים לנצח. המכתש הפך לבית ביומיום ולמקדש בשבתות. שיחקנו בו ובסביבתו, הסתכלנו בעיניים מעריצות על חודורוב, יואל שוהם, עוזי זנדר, על פרל, ראובן כהן, יניאק וצביקה היימן, על בנבנישתי, למברקיס, מוסלי וכתב ששון, ועל רבים רבים אחרים.

אבל רציתי לספר לכם על משחק אחר.

ב-5.4.80 אירחה הפועל ר"ג את הפועל ראשל"צ למשחק העונה, קרב ישיר על העלייה. המכתש לבש חג, 7,000 צופים מתוחים מילאו כל פינה במכתש. ראשון לציון עם אלי מדואל הנפלא ואפרים ויימן הענק בשער הגיעה לגבעתיים אחרי 17 משחקים ללא הפסד. זה היה המשחק המוקדם במכתש. המשחק "המרכזי", בו אירחה שמשון ת"א את אחת מקבוצות הליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה), לא עניין איש. כולם, כולל אוהדי שמשון, ציפו לתחילת ההצגה הגדולה של שתי הטוענות לכתר אלופת הליגה הארצית והעולה ללאומית.

המשחק כצפוי היה קשה ומורט עצבים. האורדונים לא הפסיקו לעודד. הנדידה המסורתית במחצית השנייה אל הטריבונה הגדולה וההתמקמות מאחורי שערו של ויימן מילאה לחלוטין את היציע. איש לא ישב, כולם חיכו לגול.

והוא בא.

דקה 85, קרן, עירבוביה ליד שער ראשל"צ, הכדור הגיע לטופ'לה שממטר וחצי השחיל את הכדור, הרים אל על את הטריבונה והעלה את הפועל ר"ג ליגה אחרי 11 שנים מתסכלות בליגה השנייה.

היינו בשמיים. המשחק של שמשון החל. איש לא הביט בדשא. אבי שפנצר הדגול ערך סיבוב ניצחון ביציע כשמוטי בייטנר (טופל'ה) על כתפיו. לא הפסקנו לשיר ולהתחבק. היו (לא מעטים) שהזילו דמעות של אושר.

זוכרים את השמחה במושבה לפני קצת יותר מחודשיים? לא דומה. האמינו לי.

היה לנו בית, היתה לנו קבוצה. היו לנו שחקני בית נהדרים, היה לנו קהל גדול, נפלא וקנאי. היתה לנו מחיאת כף ייחודית, היו לנו שירי עידוד פרימיטיביים, אך מלכדים ומשובבי נפש. אהבנו את האין-דשא, את חדרי ההלבשה הישנים, את האפסנאים ואת מסמני המגרש בסיד.

אהבנו אהבת אמת. הגענו לאימונים. התרגשנו כשפגשנו שחקנים ברחוב. נרעדנו כשראינו 10 שניות על הקבוצה בטלוויזיה. "אורדון" עדיין לא היתה מילה שכל כתב ספורט מקליד היום בלי להבין כלום.

אורדונס קומנדו יקרים. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. אנחנו, האוהדים הוותיקים, הם "האחרים" לצורך העניין. המשיכו בעבודתכם המבורכת, בעידוד הקבוצה ובבניית הקהילה, וזכרו שאתם עושים עבודת קודש לא רק לטובת ההווה והעתיד, אלא גם למען עברה המפואר של הקבוצה המיוחדת הזאת, שרודפי בצע מושחתים פירקו אותה מהנכס העיקרי והייחודי שלה, שלא יישכח לעולם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על למען העבר המפואר

  1. אדום עתיק הגיב:

    כל עוד בלבב פנימה נפש אורדון הומיה,יש תקווה. פיסת מורשת מאוהד שבדמו זורם הכורכר של היציע המזרחי.
    דרישת שלום מאורדון בוורשה הסגרירית מעט ממתין בכליון עינים לחצי הגמר אבל ליבי ומעייני במה מתרחש אצלנו וכנראה זה לא הרבה

  2. maktesh הגיב:

    באותו משחק הייתי האפסנאי ומסמן המגרש בסיד שגרינפלד כותב עליו. למיטב זכרוני זה היה אחד מאותם משחקים שבהם הייתי ישן בשישי בלילה באפסנאות הישנה עם גג האסבסט והעכברים. זו לא היתה אפסנאות, אלא מחסן גרוטאות משומשות, הכל היה צפוף ומחניק, אבל ריח הכביסה הנקייה של חולצות המשחק הפך את המקום המעופש הזה לארמון שטומן בחובו אוצר יקר.
    את בוקר אותה שבת פתחתי ב-7 וחצי עם סימון המגרש לקראת סדרה ארוכה של משחקי ילדים ונערים. מכיוון שהמגרש היה חולי והסיד היה מיטשטש, סומנו הקווים שוב ושוב לאורך כל היום הארוך והחגיגי הזה.
    את הגול של טופלה ראיתי דרך הגדר של מתחם האפסנאות. זה קרה שתי דקות בערך אחרי שעזבתי את מקום מושבי בתחומי המגרש מאחורי השער ללא יציע, שם היה ספסל הקבוצה. כבר הייתי מיואש שאנחנו מפספסים עוד עלייה. זוכר שנכנסתי לאפסנאות להכין משהו ואז שמעתי שיש קרן. איך שמעתי? הקהל נאנח בסיפוק "קרן". יצאתי מהר החוצה עם מגבות בידיים, ראיתי כדור עולה לרחבה, המון שחקנים מתקוטטים עליו ואז את טופלה בועט והכדור הולך לרשת הגבוהה.
    הצילום של שפנצר מרים את טופלה על הכתפיים בסיום זה הפועל ר"ג הישנה והטובה, בעידן שאחרי תקופת האליפות. הוא מסמן לכאורה כניסה לעידן חדש, אבל זו היתה רק נקודת שמחה רגעית. השנה שבאה בעקבותיה היתה האיומה ביותר בהיסטוריה של הקבוצה, יותר אפילו מזו שלפני שנתיים. כי ב-1981 לא היה עוגן הצלה אפשרי בדמות הקיזוז, אנחנו הבטחנו את הירידה כבר במחזור ה-15. בכל אופן הצילום הזה של שפנצר וטופלה צריך להיות פוסטר בביתו של כל אורדון מצוי שהיה באותו משחק בן 15 ומעלה.

  3. אורדון1 הגיב:

    פוסט נפלא. כאלה אנחנו צריכים להסניף לוריד

  4. פופאי הנוקמים 2012 !!! הגיב:

    זכור לי השער הזה רפי פלד הרים קרן מהיציע הדרומי איפה שהיה כתוב "אש במכתש"
    הקרן הגיע אחרי לחץ אדיר על שוער רשלצ ויימן הענק
    הכדור נתקע בעירבוביה שם הגיע במרוצה טופלה שנעץ את הכדור ברשת הגבוהה בחיבור הימני (דרומי)
    המכתש געש אני ישבתי בשער הצפוני הקטן
    איזה שער אדיר ששיחרר המון לחץ
    השער הזה מזכיר גם את השער שספגנו בדקה 90 מרמת עמידר מראשו של אריק גילרוביץ
    רק שכדור הקרן של רחמים שלום הוגבה מהקרן של היציע הצפוני
    דקה 90 קרן אחרונה לרמת עמידר רחמים שלום מתקשה להגביה את הקרן כי חוטף מאיתנו מטר של יריקות
    כולל הקון שחטף כל המשחק מוחטות
    הכדור הוגבה לרחבת ה 16 לשם הגיח גילרוביץ שנגח בעוצמה הכדור פגע בקורה ונכנס ביש מזל 4-4 שחיסל את סיכויי העליה שלנו

  5. צחי ר . הגיב:

    אתה חייב לדחוף משחק חסר חשיבות נגד עמידר אהה פופאי…… מה יהיה איתך?
    אולי תספר גם על איזה משחק עם ביתר נתניה מ1986

    • פופאי הנוקמים 2012 !!! הגיב:

      ואתה חייב לדחוף את האף שלך כמו זקנה בכל מה שאנשים כותבים ???
      לא מעניין אותך תדלג

  6. א שטיק דרעק הגיב:

    תמיד יש נטייה להתרפק על ההיסטוריה בערגה.אני אוהד פעיל כשלושים שנה,חוויתי עלייה ראשונה ב 89 עם חרזי,גילארדי ושאר החברים ומאז אין ספור עליות מרגשות ומפחי נפש מדכאים ואני אומר בביטחון מלא,העלייה של השנה היתה מדהימה,מרגשת וכל מילה שאבחר רק תגמד אותה,המשחק ברעננה היה היחידי בחיי שבו יבבתי כמו ילדה קטנה עם קוקיות.לסיכום רוצה לומר,העבר כבודו במקומו מונח אך אין צורך לגמד את ההווה הנהדר ע״מ להעצימו.שלושים שנה מהיום יספרו ילדי הקומנדו לדור הצעיר על עלילות בוקסה ובן חמו ומלחמתם באבו ענזה הגדול ויקיר שינה הרשע.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מרגש – ממש מיוחד !! היו ימים !! נקווה שייבנו לנו את ״ המכתש״ החדש

  8. אין על העלייה של השנה הגיב:

    נכון שעליית ליגה במכתש מפוצץ באוהדים זה חוויה שונה ומרגשת בפני עצמה והייתי גם שם,
    אבל העלייה של העונה שברה שיאים מכל עונות העלייה האחרות והעונה העלייה היא המרגשת ביותר.
    היינו למעלה היינו למטה, עזיבת בעלים, הפחתת נקודות, הרחקת 7 שחקנים מרכזיים כאשר כולם כבר מאבדים אמונה ואז נעשה הבלתי יאמן שאף אחד לא חלם.

    מר גרינפלד היקר, כבודו של המכתש במקומו מונח
    ולא צריך להמעיט מהעלייה של העונה ולהעצים את עליית 80 כדי להחדיר עוד יותר את גודלו של אובדן המכתש.

    ללא ספק העונה היא עלייה מרגשת הרבה יותר בטח מבעונת 80.
    גם שחקני עבר ותיקים מסכימים ,

    • מסכים עם דרעק ועם 0:22 הגיב:

      גדודו של המכתש במקומו מונח.
      הייתי בשנת 80 גם 89
      אבל מה שעברנו ב-2011/12 הוא משהו שלא היה וכנראה גם לא יהיה.

      העליה האחרונה היא ללא ספק הגדולה מכולן

      נקווה שתהיה המשכיות.

  9. zaguri הגיב:

    שלמה, מתי ולמה הרסו את ספסל הבטון שמאחורי השער , ששימש כספסל הקבוצה (ומסתבר שגם כספסלך שלך)?
    בשנותיו האחרונות של המכתש הוא לא היה.

  10. maktesh הגיב:

    לא יודע את התשובה. אולי זה קרה בתקופת קוריס כשהרחיבו את משטח המגרש ושתלו דשא חדש.
    אגב, ספסל הבטון שימש המון שנים גם כ"יציע העיתונות".

  11. תמיד שחקני הפועל רמת גן שיחקו בשביל הסמל ולא עבור תמורה אחרת,
    מרגש להקשיב לשחקני העבר :ראובן (קובינה)כהן,פרל,בנבנישתי,אריק גילרוביץ,שחר כדורי,טופל'ה,שוקי דנישבסקי,ועוד שחקנים שבזכותם אנחנו רצים אחרי הקבוצה לכל מקום ופינה בארץ
    חייבים לשמור על המומנטום הזה בכל מצב ולהנחיל לדור הצעיר והמצוין הזה את ההתרגשות שלנו מכל משחק ענק ומכל ספור עליה מהעבר ושימשיכו אחרינו לשמור על הסמל ולשאוף תמיד להיות מובילים בכדורגל,בכדורסל,בכדוריד ובכל שאר הענפים .

  12. פופאי הנוקמים מהמכתש 2012 !!! הגיב:

    חדשות טובות הייצור כלאיים מהספארי החסר זהות בסכנת פירוק
    http://www.one.co.il/Article/201912.html#

    • אילן ברק הגיב:

      חיים היקר,
      שנים אני נוצר את המשחק ההוא בליבי ואת הרגעים הקסומים ההם.
      מלבד רגעי האושר העילאי אני זוכר שראשון עלו עלינו באותו משחק ב-2 דרגות תקפו ללא הפסקה ואף הבקיעו במחצית הראשונה שער (חוקי!) מדואל ?,השופט היה חד צדדי לטובתנו (צביקה שריר?) יאללה רוצו לארכיון לתקן אותי ,שיהיה לנו בריא אבי שפנצר על רגעי החיוך והצחוק שהעניק לנו.

      • אורדון לא מופתע הגיב:

        אילן
        נכון מדואל כבש שער חוקי בדקה ה23 שאותו אישר משה אשכנזי …. בטענת נבדל. אם שריר היה השופט אולי הנבדל הפאסיבי היה מקדים את זמנו.
        עצם העובדה שאנחנו זוכרים את את המשחק הזה אחרי למעלה מ30 שנה ונרגשים מלראות את טופל'ה על הכתפיים של אבי שפנצר ולראות את היציע מלא… מסבירה עד כמה הקבוצה והמגרש הזה עושים לנו… עד כמה אנחנו פגועים בראש…מה נשאר? להזכר בשאגות ה"אימפריה" אחרי הגול.

        לאנשי הקומנדו- פעילות מבורכת. השירים ששרנו היו פשוטים (שני אקורדים ;-)) היום צריך שירון.

        רמת גן לא תרד!

  13. מצ הגיב:

    מי הם האחרים לצורך הענין בעיני ילדי מקהלת הקומנדוס?

  14. ארקין תתבייש הגיב:

    בושה שאין שום כתבה על הקבוצה בשום אתר אינטרנט
    כאילו לא עלינו ליגה שום שחקן לא מועמד
    בזמן שבכל הקבוצות מתחזקים הקבוצה תשחק עם השחקנים
    של שנה שעברה שאפילו לליגה לאומית לא מתאימים
    ועוד רוצים שאנשים יקנו מנויים פשוט בושה

  15. המכתש במבט עכשווי מהאויר הגיב:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s