צבע אדום

גם פגרת "עמוד ענן" לא החזירה את ר"ג טובה ותכליתית יותר * הייאוש מתגבר משבוע לשבוע, והצלילה נמשכה גם היום בהפסד הביתי 1:0 לאשדוד

יכול להיות שבעוד חמישה-שישה מחזורים, אחרי שנסיים להספיד את הירידה מס' 256 מהליגה העליונה לתחתונה, פתאום תגיע התאוששות מופלאה וזינוק מרשים כלפי מעלה. יכול להיות שאנחנו לא מספיק סבלנים בליגה שמתמשכת 36 מחזורים ושעוד לא הגענו לשליש הראשון שלה. יכול להיות שהקבוצה שפתחה את העונה עם מספר משחקים לא רעים עוד תחזור לעצמה ואפילו תנצח. כרגע הדבר היחיד שבטוח זו השקיעה הנוגה שמספקת הפועל ר"ג לעצמה ולאוהדיה. כדורגל חלש במגרש, אווירה דכאונית ביציע. תחושת מחנק – מה לך ולקבוצה הזו? אתה כאילו לא שייך לכל זה.

כל פעם שיש שמחת עלייה אני נזכר במה שצפוי עונה אחר כך. כל התלאות, העצבים והדכאונות שבאים בליגה שתמיד נראית גדולה עלינו, ליגה שלעולם לא תהיה לנו בה קבוצה שמחה, כזו שתנצח משחקים לא צפויים ותחלץ תיקו משום-מקום, קבוצה שתשקיף מרחוק מאוד על התחתית ותיתן לאוהדים קצת נחת. את כל זה לא יהיה לנו. אנחנו תמיד נהיה אי שם למטה, פעם חצי נקודה מעל הקו האדום, פעם שתי נקודות מתחת, ונעסוק בחישובים מה הסיכוי בשבוע הבא נגד זאת וזאת, תלויים כמובן בתוצאות של אחרים.

וכשאתה מחבר אחד ועוד אחד ועוד שתיים יוצאת מסקנה שבשנה הבאה, אחרי עוד עונת ירידה, ארקין כבר לא יהיה פה, לא בפרונט ולא מאחורי הקלעים, והפועל ר"ג תמצא את עצמה מתחילה מחדש בליגה ג' כקבוצה של אוהדים, כמו בכדורסל. היא תשחק עם הנוער שלה פלוס כמה קשישים שיגיעו מפה ומשם לעונת פרישה. תהיה פה קבוצה מקומית מפוארת שתיתן את התחת נגד אורתודוכסים יפו ותביא ניצחון הרואי מבית דגן, ואנחנו נשיר לה "אימפריה" ונהיה מאושרים עד הגג. נראה לי שזה הכי טוב בשבילנו.