גביע המזל

על הבחירה בקרלוס כקפטן בהגרלת חצי הגמר היוקרתית ועל הדרך המהירה אל התואר – שלא מזכירה במאום את זו של 2003

שולף ראשון את הפתק הנכון. קרלוס צ'קאנה

הבחירה בקרלוס צ'קאנה לייצג את הקבוצה בהגרלת חצי גמר הגביע היתה נוגעת ללב. דוברת ההתאחדות הציגה את הקפטנים של ארבע הקבוצות, ומה יותר טבעי מלשלוח לאירוע את הקפטן האמיתי והטבעי של הפועל ר"ג, תמיר בן עמי, שגם עשה היסטוריה בגביע לפני עשר שנים, או אפילו את עומר בוקסה? כי קרלוס אינו באמת הקפטן. הוא מילא את התפקיד במספר הזדמנויות והיה על תקן מ"מ. בכלל, בשנה האחרונה הסרט החליף זרועות כמו גרביים. עוז יפרח היה קפטן, טל חן, איתי ארקין ובוקסה וקרלוס ובן עמי. בקצב הזה הסרט ינדוד גם אל זרועו של שחקן עם נעליים צהובות רחמנא ליצלן.

קרלוס הוא סמל, אבל קודמים לו לתפקיד הקפטן בן עמי ובוקסה, שחקני בית שגדלו בקבוצה. זה הסדר הנכון, פחות או יותר, ולכן אין להימנע מהמסקנה שהבחירה בו נועדה לעודד את רוחו לאחר שמעמדו המקצועי התרופף בחודשים האחרונים. גילויי האהדה להם זכה בעקבות הפוסט שפירסם עינב חזנולד לא נעלמו מעיני הנהלת הקבוצה, שכיבדה אותו בג'סטה הזו ועל כך היא ראויה לשבחים.

צ'קאנה עמד בהגרלה ליד יניב קטן, קפטן מכבי חיפה. החוט המחבר ביניהם עובר דרך שלושה משחקי גביע טעונים ודרמטיים. בשיאם, כמובן, המשחק במכתש ברבע הגמר ב-2007, שבו תנאי המגרש כפו הארכה מפתיעה. ואז קרלוס מקבל כדור בצד שמאל, עומד מול דקל קינן, מרים ראש, מזהה את קובי חסן דוהר לרחבה ומשחרר מהמקום הגבהה כירורגית שעוברת סנטימטר מעל הפדחת של אדורם קייסי ומשם לכובש ופנימה. שער וניצחון שנצרבו עמוק בבשרה של ההיסטוריה בהפועל ר"ג.

ב-14 בפברואר 2009 ר"ג לא הצליחה לשחזר במכתש את הסנסציה שנתיים קודם, ונכנעה בהארכה ליניב קטן. שנה אחר כך, ב-24 במרס 2010 בשמינית הגמר, יניב קטן ראה שוב את הגב של הפועל ר"ג אחרי הפסד 2:1 בווינטר (משחק שבו קרלוס לא שותף).

קרלוס קיבל את הכבוד לייצג את הקבוצה ועשה זאת ללא דופי כששלף את הפתק הנכון, עם השם ראשל"צ. שניות אחר כך ראה את הקולגה שלצידו מחמיץ פנים עם הפתק של הפועל ר"ג. ההגרלה הנוחה בתוספת הניצחון בטדי בלילה הקודם חתמו 14 שעות מצוינות לתועלת הציבור האורדוני.

גביע 2003 מול 2013: הבדל של שמיים וארץ

יותר ויותר מדברים על שחזור הזכייה בגביע 2003. גם אם זה יקרה בעוד כחודשיים, אי אפשר יהיה להשוות זאת למסע הקסם המפרך מלפני עשור. מלבד הניצחון על מ.ס. אשדוד בתחילת המפעל הנוכחי, ר"ג נהנתה מהגרלה נדירה ביופיה. נכון ששלושת המשחקים עד כה לא היו קלים, אבל מי לא חותם לקבל קבוצות שרחוקות ממך שתי ליגות וכמה שנות אור מבחינה תקציבית וסגל שחקנים.

המון קבוצות בליגת העל והלאומית התפללו לקבל את עפולה בשמינית הגמר. ומי שעבר את שמינית הגמר חלם בלילות על אסי גלבוע, ומי שהגיע להתאחדות ביום שני בצהריים התחנן לאלוהי הגורל שייתן לו בחצי הגמר מתנה בדמות ראשל"צ מהליגה השנייה. ר"ג נהנתה ממזל מטורף, שפרש בפניה שטיח אדום, כל הדרך עד לגמר באיצטדיון הביתי.

אין שום דמיון בין הניצחונות ההרואיים בגביע 2013 על עפולה וגלבוע, לבין דרך החתחתים של 2003 מול הפועל ירושלים, סכנין ומכבי פ"ת, ולאחריהן מכבי ת"א ובאר שבע. לפני עשור כל שלב שעברנו בגביע היה יותר גדול מהשני, כל משחק דרמטי מקודמו. הקבוצה של שחר כדורי, גבע ברקאי ושרון אביטן בנתה את המתח שהתפתח לעלילה ספורטיבית בינלאומית. בסיומה המפתיע גנב את ההצגה מהשחקנים הראשיים סטטיסט בן 19 שעלה מהספסל. האם-אמא של הסינדרלות בישראל.

ומה עכשיו? יש לנו קבוצת ליגת על מבוססת ומנוהלת היטב, שאומנם מסובכת בתחתית, אבל משחקת כדורגל מודרני ומתוקתק ויש לה כלים לגיטימיים לנצח (כמעט) כל קבוצה בישראל. לא מזכירה בכלום את קבוצת התחתית המוגבלת ההיא מהליגה השנייה, שגם היתה בבעיות כלכליות קשות.

גביע זה גביע, ולא משנה הדרך ומול מי שיחקת. זה חלק מהקסם של המפעל הזה שמעניק הזדמנות שווה גם לקטנות. אבל בשום אופן אין להשוות את הדרך המופלאה מלפני עשר שנים לעומת היום. הפעם הזאת, סינדרלה אנחנו לא. הקלישאה מתעקשת לציין שאף אחד לא יזכור איך זכית, רק יזכרו שבשנה זו וזו הגביע היה שלך. טוב ויפה – עד לזכייה של הפועל ר"ג ב-2003. את הדרך לתואר ההוא קשה מאוד לשכוח.