חדל אישים

המאבק נגד הריסת המכתש חשף את אוהדי הפועל ר"ג לדמותו הקלושה של ראש עיריית גבעתיים * סתימת פיות, מס שפתיים וגניבת דעת מאפיינים את סגנונו ואישיותו * חמישה חודשים לבחירות: למה ראובן בן שחר אינו ראוי

הטרמפיסט. שמע שיש גביע והגיע להצטלם. ראובן בן שחר (משמאל) עם נתן דטנר, שבהפגנה למען המכתש ב-2009 אמר בנאומו: "בן שחר, מה יש בגבעתיים? כלום!" (צילום: רפי מן. להגדלה – לחצו)

אני לא תושב גבעתיים, אבל מרגיש צורך לפנות לאלה שמתגוררים בה ולנסות לשכנע אותם לא להצביע בבחירות לראובן בן שחר. כאוהד הפועל ר"ג, נקודת הבסיס שלי היא תרומתו להריסת המכתש. משם היא מתגלגלת למקומות אחרים, שבהם התגלה ראש עירייה קלוש והססן.

כלל אוהדי הפועל ר"ג נחשפו לבן שחר בנאום בחירות מתלהם שנשא ב-2008 מגג המכתש. בקול רווי חשיבות עצמית הוא יצר רושם כי יעשה את הכל כדי להציל את המכתש. רק בדיעבד למדנו שזה היה מופת של גניבת דעת וזריית חול בעיניים. בן שחר השמיע סיסמאות וקלישאות במטרה לשכנע את האוהדים תושבי עירו להצביע עבורו. אחרי שנבחר היפנה עורף לבוחריו מהכדורגל ומרח אותם בתירוצים ברמה של גן ילדים מלא עכברים.

כשבן שחר יבקש את אמון התושבים לקדנציה נוספת, הוא יציג בפניהם רשימת הישגים. עשיתי כיכר, שיפצתי כמה רחובות, החלפתי ניקוז, אישרתי כמה פרויקטים חדשים. יופי נחמה. בשביל זה לא צריך ראש עיר מוקף במלחכי פנכה, דוברים ויחסי ציבור. בן שחר הוא ראש עירייה נטול יכולות מנהיגותיות, חסר כריזמה, לא דמות ייצוגית ולא אדם יצירתי. סוג של פקיד שעלה לגדולה, פוליטיקאי אפור, שהפך איכשהו לסגנו של ראש העירייה הקודם שטנצלר (האיש שבהזדמנות הראשונה ברח מהעיר ששקעה בגרעון ענק וקפץ אל כס יו"ר קק"ל – תפקיד פוליטי, נוח, לא הכי מחייב ומאוד משתלם).

ייתכן שניצחונו הגורף של בן שחר בבחירות 2008, המזכיר תוצאות הצבעה בדמוקרטיות מפותחות כמו צפון קוריאה וסוריה, גרם לו להתאים את חופש הדיבור בממלכתו למדינות חשוכות. על אוהדי הפועל ר"ג נאסר להיכנס לישיבות מועצת העיר מחשש שיתפרעו. שוטרים ומאבטחים ניצבו כחומה בצורה בפתח בית ראשונים כדי לסכל בגופם פיגועי אורדונים.

בהמשך התברר שאוהדי הפועל ר"ג אינם לבד. סתימת פיות הפכה לדרך ולסגנון של עיריית גבעתיים. בדיונים שעסקו בהעלאת הארנונה (שהפכה ליקרה ביותר בארץ) ובבעיות אחרות, דאגה דיקטטורת בן שחר לא פעם להפוך את מועצת העיר לאיזור בלתי ידידותי למשלמי המיסים. מספר דיונים הועתקו מהאולם המרווח בקומת הקרקע אל הקומה השלישית בבניין נטול המעלית, מן הסתם במטרה להקשות על קשישים ונכים. את החדר הצר בקומה השלישית דאגו לאכלס מבעוד מועד בעובדי עירייה, ומשהתמלא תוך זמן קצר נסגרה הדלת בפני תושבים שטרחו להגיע כדי להשמיע את קולם. לדיונים הוזעקו לא פעם שוטרי תחנת גבעתיים שמצאו את עצמם נבוכים מול אנשים מבוגרים, שנדרשו לצאת – וסירבו – רק כי העזו להביע את דעתם ולמחות על יוקר הארנונה או בעיות אחרות.

את התושב אלי כהן, הסובל מבעיה בירוקרטית מתמשכת עוד מימי שטנצלר, והחל בהפגנות יחיד נגד בן שחר, דאגו לצ'פר בדוחות תנועה והפרעה לציבור. כשברק טל, אוהד הקבוצה ותושב העיר בזמנו, העז למחות נגד בן שחר בעניין המכתש, קיבלה מנהלת הקונסרבטוריון העירוני, בו הוא עובד, טלפונים נוזפים מהעירייה. כשנהג מונית הביע את דעתו נגד ראש העירייה בפני כמה נוסעות צעירות, שאחת מהן היתה בתו של הגיס רמי דרזיה, הוא נזרק מהתחנה אחרי טלפון תקיף מבכיר ברחוב שינקין 6.

אצל בן שחר עבד בזמנו הדובר אביטל סהר, שנלחם עד כלות באופוזיציה. כל פנייה מצד עיתונאים לקבלת תגובה על מפגע או מחדל, נענתה בתגובה ברוח: צר לנו ששוב אנשי האופוזיציה נטפלים לקטנות, או צר לנו ששוב האופוזיציה עושה בכם שימוש וכו'. כן, צר היה כל כך. קודם מכפישים את האופוזיציה ורק אח"כ עונים לגופו של עניין. כך מתנהגת עירייה חסרת ביטחון, שחוששת מביקורת ומתנהגת כרדופה. בצלמו ובדמותו של העומד בראשה.

לפני אחת מישיבות מועצת העיר הוזהרו אוהדי הפועל ר"ג המעטים שהגיעו, שמי שיעז להשמיע את קולו  ייזרק החוצה. האוהדים שמרו על פה סגור וחתום, אלא שאז התברר שעבור הדובר אביטל סהר יש חוקים אחרים. סהר ניהל באותו דיון קרב מילולי צעקני ממושך מול יורם פומרנץ, מבלי שהיו"ר הורה לו לצאת. אותו יו"ר הוא כמובן ראש העירייה.

בהפגנות שערכנו ברחבי העיר שמענו תלונות רבות מתושבים על לכלוך, זוהמה, מפגעים שונים, על הגיס רמי דרזיה שעושה בעירייה כבשלו, ובעיקר אחת שחזרה שוב ושוב: ראש עירייה שבלתי אפשרי להגיע אליו, לא בטלפון ולא בפגישה, ושבאופן כללי אין כל-כך עם מי לדבר. בימים אלה, כשמשק כנפי הקלפיות נישא ברוח, אפשר להניח שבן שחר נזכר שבאופן מוזר כהונתו תלויה בקולות התושבים. מומחים לגניבת דעת קהל מעריכים שכבר בקרוב יש סיכוי לראותו מתחכך עם פשוטי העם וממלמל כמה הבטחות רפות.

ואם מדברים על סגנון ניהול, אי אפשר שלא להזכיר את הראיון איתו לפני כשנה ב"ידיעות תל-אביב", בו הקריא את תשובותיו למראיין מתוך דף שהוכן מראש. ככה נראה ראש עירייה? או שזו בובה על חוט שמדקלמת מהכתוב?

וכמובן, חלקו בפרשת המכתש. בן שחר זרק סיסמאות בנאומו מהגג, אבל בהמשך כשנשאל ע"י אוהדים מה הוא עושה כדי למנוע את חיסול המגרש (עליו אמר שהוא יישאר לעוד שנים רבות), החל למרוח בשלל תירוצים. אסור לי להתערב בהליך שכבר עבר שינוי תב"ע, הסביר השפן שהסתתר מאחורי גלימות של יועצים משפטיים. חיסול המכתש רשום על שמם של יצחק ירון ועל ממשיך דרכו שטנצלר, שעשה זאת בחריצות ראויה לציון, אבל זה לא אומר שידיו של בן שחר היו כבולות. ראש עירייה שבאמת ובתמים היה רוצה להציל נכס שהפך לחלק מההיסטוריה של העיר וששימש מועדון כדורגל ותיק, היה נלחם בחירוף מול היזם, שולף פתרונות יצירתיים ומוכיח שפיו ולבו שווים.

הכי רחוק שעשה, היתה פגישה עם אלוביץ', וגם היא רק כדי לפייס את תושבי בורוכוב שהתעוררו לפעולה נגד מפלצות הנדל"ן שעומדות לנחות עליהם. לא אתפלא אם הפגישה היתה מבויימת ומתואמת עם הטייקון, במטרה להראות לתושבים שהוא את שלו עשה. מיסטר מס שפתיים.

ומה עם הרעיון שהציע בזמנו חבר המועצה והאוהד יורם פומרנץ – להגדיל את בניין הסיטי בעוד עשר קומות תמורת החזרת המכתש? הוא נדחה על-ידי בן שחר ואנשיו בטענה שהמגדל כבר בשמיים ואי אפשר להוסיף לו יותר. מספר שבועות לאחר שהמכתש נהרס, אושר לפתע למגדל להתרומם לעוד כמה עשרות מטרים. העירייה, כך פורסם, תזכה לכמה קומות יפות בפרויקט. מקודם כתבתי שבן שחר לא יצירתי? כאן הוא דווקא גילה יצירתיות לא אופיינית. כמה חבל שזה קרה על חשבון הפועל ר"ג ואוהדיה, ובניגוד להבטחות ולתירוצים. קומבינה לתפארת, ושחלילה לא תעזו לפתוח את הפה, אחרת מישהו בעירייה ידאג לתבוע או לפטר אתכם.

בקדנציה של בן שחר חוסל המכתש והסתלקה מהעיר הקבוצה שאהדו אלפים מתושביה. זה לא מקרי. גבעתיים מתנכרת לספורט, ראשיה לא עושים כמעט דבר בתחום. יש לעיר קבוצת טניס שולחן אלופה (אותה הקים רן קוניק המתמודד בבחירות), קבוצת כדורסל בליגה השלישית המתוקצבת בגרושים (כ-30 אלף שקל לשנה) ועוד כמה חוגים עירוניים. רשויות מקומיות נוהגות להקצות מתקציבן כחמישה אחוזים למען הספורט. ממה שידוע, עיריית גבעתיים לא משקיעה בספורט אפילו אחוז אחד. ככה זה כשראש העירייה רואה בספורט מטרד ובאוהדים מפגע.

לגבעתיים מגיע הרבה יותר מאשר ראש חסר עמוד שדרה.

דיקטטורת עיריית גבעתיים. שוטרים ופקחים על מדרגות בית ראשונים מונעים מאוהדי הפועל ר"ג את הכניסה לישיבת מועצת העיר