חומר של אלופים

נועם כהן ומייקל סיטון נכנסו לנעליים של משה פרל וצביקה היימן * 2:3 דרמטי על ראשל"צ באיצטדיון ר"ג, 75:77 גדול על עירוני ר"ג בזיסמן * בלוג המכתש בגבעתיים ז"ל חזר בגיחה נדירה למשחק חוויה, בערב שבו האורדונים רקדו על שתי חתונות 

זכו באליפות ב-1964 במכתש, וקיבלו את הכבוד לעלות ביחד עם הקבוצה הנוכחית למשחק ליגה. מימין: פרל, זנדר והיימן (דאגנו להעלים את שם הקבוצה בצהוב-שחור שצצה בצורה לא לעניין משמאל למעלה)

שלום רב, חזרתי אלייך הפועל רמת-גן-גבעתיים אחרי קרוב לשלוש שנים של התנתקות מוחלטת, כולל סגירת הבלוג הזה. היה שווה. 0:2 לראשון-לציון במחצית, 2:3 לר"ג בסיום – ואפילו ללא הקומנדו שנטשו במחצית ונסעו לעודד את הכדורסל בדרבי מול עירוני, מה שגרר ויכוחים רבים – אם נהגו בסדר או שערקו בצורה לא מכובדת. ניגע בזה בהמשך..

בשנתיים וחצי האחרונות דמם הבלוג, והפעמיים היחידות שבהן עלה היו רק במקרי מוות – בנבנישתי התותח מדור האליפות ומיקי האוהד.

ישבו לי על הווריד וביקשו שאחזור. סירבתי שוב ושוב. לא יכולתי. אובדן המכתש היה נקודת שבר. יש אוהדים שהולכים אחרי הקבוצה באש ובמים, יש אוהדי הצלחות ויש אוהדי מגרשים. אחרי שהמכתש נהרס עוד הצלחתי לאסוף את עצמי ולהגיע למשחקים בווינטר ובאיצטדיון, אבל זה לא היה זה. עלבון מחיקת המגרש המיתולוגי על-ידי קומבינת ההון-שלטון של עיריית גבעתיים, ההסתדרות ועוד מאכערים שבחשו בצלחת הכסף, היה קשה מדי. עד שיום אחד האוהד השרוף קרס לתוך עצמו וחדל.

שקעתי בחקר קרבות ממלחמת ששת הימים, ופתחתי בלוג בנושא הזה. את מבצר המכתש החליף מבצר תל פאחר. פרטים נוספים אצל אדום עתיק. יחד צעדנו בשנים האחרונות בכמה מוצבים סורים נטושים ברמת הגולן, שהכניסה אליהם היא דרך שדות מוקשים [דוגמה – ראו כאן]. זה היה תחליף מנחם.

עינב. דבר אחד העיק עליי בהתנתקות מהקבוצה: שזה קרה דווקא במשמרת של עינב חזנוולד כיו"ר המועדון.

כבר היו כאן יו"רים שהיו אוהדים שרופים של הקבוצה, אבל עינב שונה מהם. רומנטיקן של כדורגל, לא מחפש תהילה, בעל להט פנימי עמוק. למדתי להכירו בתקופת ההפגנות למען המכתש, כמה טרח ועמל בארגון העניינים וכמה שנתן מעצמו. אין הרבה כמוהו שדם המכתש זורם בעורקיו ועדיין חי את העניין.

עינב הוא יו"ר שהפועל ר"ג רק יכלה לאחל לעצמה, וזכתה בו. הקשר הדפנסיבי המסור מסוף שנות ה-80 ייתן מעצמו בכל רגע שהוא מנהל את המועדון. אם זה בקשיים תקציביים, אם זה במשבר מקצועי, ואם זה כשעבריינים התדפקו על ביתו כשניסה להשתחרר מכבלי וינטר-עמידר המעיקים. בסופו של דבר, הנחישות שלו ניצחה.

שנת 2011, המכתש בימיו האחרונים. עינב (מאחור באדום) עם כמה אורדונים

המכתשיקמה. בקיץ האחרון הגיע אליי יום אחד יורם איתן ובאיומי אקדח מפלסטיק הכריח אותי לנסוע איתו לבית החדש של הקבוצה במגרש השיקמה. הגעתי למגרש שחומותיו צבועים אדום-לבן ובכניסה הראשית הכתובת "אצטדיון הפועל ר"ג". הקירות היו עמוסים בצילומי משחקים ורגעים, ששידרו אווירה של מכתש.

עינב ערך לי סיור בין חדרים ומסדרונות והציג את החזון שלו. בדרך חלפנו על פני עומר בוקסה ואלדר שפלר. בחדרו של היו"ר התקבצו אריק בורוכוביץ', צביקה שחר ויענקל'ה ורד. לרגע היה אפשר לחשוב שאנחנו במגרש ברחוב בורוכוב בגבעתיים. כמעט שעלינו לקומה השנייה, משם יכולנו להשקיף על כר הדשא המטופח ועל היציע שמאחורי השער ומעליו בי"ס בורוכוב. כמה יתושים שהסתננו מהחלון הזכירו שאנחנו 50 מטר מהספארי.

לסיום ביקור המוטיבציה הזה ביקש יורם איתן שנשחזר את הכתובת "אש במכתש" שצוירה ב-2007 באמנות אורדונית עקומה על קיר הבטון האימתני שמתחת לבית שימוש. אותה כתובת שהעניקה לקובי חסן את ההשראה לשער הניצחון הבלתי נשכח ברבע גמר הגביע מול מכבי חיפה. יענקל'ה ורד ואני ציירנו אותה בזמנו כשאופק לסקי בן ה-11 (בערך) משקיף מאחור. ניסיון לשחזר את כתובת הגראפיטי הזו בהשיקמה נכשל בעודו באיבו. הידיים היו חלודה, והספריי כחול.

אש במכתש – מצא את ההבדלים. גרסת 2007 מול 2016

עזבתי את המכתשיקמה עם הבטחות לנסות לחזור עם תחילת העונה, אבל הניצוץ לא חזר.

בחזרה לאיצטדיון. בערב שמחת תורה, יום לפני משחק הליגה מול ראשון לציון [24.10.2016], עינב שלח הודעה: "דור האליפות 1964 מגיע ויעלה עם הקבוצה הנוכחית. ערב מרגש ונוסטלגי. אתה מוזמן אישית, אפילו איעלב אם לא תבוא".

הדבר האחרון שאתה רוצה זה להעליב את יו"ר הפועל ר"ג, שירק דם במלחמה על חומות המכתש.

שעתיים לפני המשחק הגיע ירון בר-לב ואסף אותי. גם הוא מאלה שהתרחקו מהקבוצה, על אף קרבתו הגדולה לעינב. אבל את קבוצת הוותיקים, השיגעון האישי שלו, הוא ממשיך לנהל. וכשמזמינים את שחקני דור האליפות, אין כמוהו בלארגן את החבר'ה. חבל שראובן כהן בן ה-79 הבריז ברגע האחרון בגלל מחלת אשתו, אבל היו שם היימן, זנדר, פרל, יניאק, קרוביהם של נחמיאס ובנבנישתי ועוד. הרוח מפעם שרתה מעל איצטדיון ר"ג.

סיכמתי עם ירון בר-לב שהולכים בדקה ה-89, אבל רק אידיוט היה יכול לעזוב כשר"ג היתה במומנטום חזק ומנשה משיח האדיב הוסיף שש דקות. ר"ג היתה בפיגור 2:1 וכל מה שקיווינו היה לחלץ נקודה. אלא שבשש הדקות האלה היא כבשה פעמיים וניצחה 2:3. אצל שחקני דור האליפות גלגלי הזיכרון עבדו שעות נוספות כדי להיזכר מתי זה קרה אצלם. ובכן, בעונת האליפות הם הפכו במכתש פיגור 2:0 מול הפועל חיפה לניצחון 2:3 משלושער של נחמיאס. ההתחככות באלופים היתה מדבקת.

כרטיס למזכרת. גזור ושמור

כמה הערות:

1 עמדתי 12 דקות בתור לקנות כרטיס (היו אחרים שעמדו יותר) רק בגלל שקופה אחת בלבד היתה פתוחה. בשער 3 היתה רק כניסה אחת לכל האוהדים – השתהות של עוד כמה דקות. תנאי פתיחה שאינם מכבדים את אלה שטרחו והגיעו. מספיק להתייחס לאוהדים כאל עדר בקר.

2 העובדה שדרבי הכדורסל של ר"ג נקבע לשעה 21:00, גרמה לקומנדו לעזוב במחצית את איצטדיון ר"ג, דבר שגרר ביקורות של יתר האוהדים. שני הצדדים צודקים. אני נוטה יותר לעמדת הקומנדו, שלא רצו להשאיר את הכדורסל לבד בדקות הפתיחה. זו היתה הפגנת נוכחות שלהם נגד המימסד העירוני, שמקפח בשנים האחרונות בצורה שערורייתית את הפועל ר"ג-גבעתיים, לעומת התמיכה בעירוני ר"ג. את מקום הקומנדו מילא בהצלחה אמיר זליכה. בדקות שבהן האורדונים החלו לנמנם הוא דאג לעורר אותם למפגן של עידוד.

שמחת תורה בזיסמן. יום שני הגדול

3 הפועל ר"ג של העונה נראית עם אנרגיות טובות, עם כמה כשרונות ועם משחק יפה וסבלני. גם כשפיגרה בשני שערים התחושה היתה שזה לא נגמר. ר"ג שלטה בכ-70 אחוז מהזמן והגיעה למצבים. ברשצקי הלך קצת לאיבוד באגף, אבל כל נגיעה בכדור, כל דריבל, זה קלאסה. בקרוב הוא יעקוף את אבא שלו בסיבוב. מייקל סיטון הוא גולר בחסד, המשך לשושלת מפוארת שתחילתה בדאטורו והמשכה במנגה. אבל המצטיין שלי במשחק הוא נועם כהן.

4 יפה היה לראות שהמאמן ליאור זאדה לא איבד עשתונות בפיגור 2:0, לא צעק, לא השתולל, לא השתגע. ביצע חילוף מוקדם, ייצב והרגיע את המערכת, והיא החזירה לו בריבית. הוא חתום על ניצחון שיזכרו כאן שנים רבות.

הפועל ר"ג חוגגת ניצחון בדקה ה-95. רגעים ששווה לזכור

5 חימם את הלב לפגוש באוהדים שהם חברים ותיקים, מהם שותפים לנסיעות חוץ במגרשים נידחים (אדום עתיק, גיורא אבן טוב, אדיר ברונשטיין, יענקל'ה ליבמן ועוד).

בלוג המכתש בגבעתיים ז"ל התעורר לרגע מקברו, אבל לא בטוח שתחיית המתים תימשך. צריך לתת לזמן לעשות את שלו, או שלא.

——————————————————————————