5 לב אדום

בגיל 68 אברהם לב האגדי חוזר * בתוכנית "אורדון בטריבונה" הוא נזכר בימיו במכתש, ומפרט על ההפסד הצורב ההוא למכבי יפו

5-%d7%9c%d7%91

תמונה 1: השנה 1970. אחי רפי ואני, בני 7 ו-9, מגיחים מרחוב פרוג לרחוב בורוכוב וגומאים את הירידה התלולה בריצה לאורך חומה אפורה ומסתורית. הצצנו מחור של איזה שער, ראינו מגרש כדורגל רחב ידיים. המשכנו הלאה. היעד היה קולנוע אורלי (כיום "גן יפה" הצמוד לתיכון קלעי), הצגה יומית בשעה 4. אורלי נראה כמו אורווה, אבל היה הקולנוע הכי טוב במדינה. הציגו בו בדרך כלל את "השמן והרזה" (לורל והארדי) או צ'רלי צ'אפלין. לפני הסרט ובהפסקה היו משמיעים שירים של החיפושיות.

תמונה 2: אנחנו מעיזים וחוצים בחשש קל את מפתן שער ברזל. אנשים גדולים משחקים שם כדורגל. אנחנו ילדים דתיים מבית ספר חורב. כדורגל זה חילול שבת. לא בשבילנו.

תמונה 3: חוזרים בכל זאת. השחקנים התאמנו בחצי המגרש המערבי. שיפרנו עמדות. עשינו מסע ארוך מהיציע הקטן, עברנו דרך יציע גבוה שבקצהו ביצבץ ראשו של בית ספר בורוכוב, עברנו אל יציע רחב ידיים, הגענו אל הקצה שלו מול חדרי ההלבשה הישנים. השחקנים התאמנו ב"חמור לבן". כל פעם מישהו אחר קופץ על גבו על השני. על גבו של שחקן שמנמן קיפץ בחור עם רעמת שיער אדירה ושפם מפחיד. קיפץ ונותר לשבת על גבו של השמנמן (בדיעבד היה זה רוני לוי – "בלוטו") ותוך כדי כך הביט לעברנו וקרץ במשובה. באותו רגע כוכב נולד אצלנו בלב: אברהם לב.

"דבר", מרץ 1971

ספורט "דבר", מרץ 1971

תמונה 4: מתחילים להגיע יותר ויותר לאימונים, החיידק מתייצב בגוף. כל יום ראשון בבוקר רצים שתי קומות לתיבת הדואר, מוציאים את עיתון "דבר" ומסתכלים במדור הספורט מה עשתה בשבת הפועל ר"ג.

תמונה 5. שומעים בחדשות שהפועל ר"ג הפסידה למכבי יפו ולא עולה. אני מאשים בהפסד את אחי רפי ומרביץ לו.

תמונה 6: שנת 1972, דקה 90 מול מכבי פ"ת, אברהם לב וחיים צ'יריק עולים לכדור גובה עם שוער פ"ת, ו-2:2. איזו אקסטזה. למחרת בעיתון תמונה הרואית של צ'יריק עם ראש חבוש מחובק עם אשתו. צ'יריק נתן את הנגיעה האחרונה, אבל לב דחף אותו לשפיץ של הגול.

תמונה 7: אברהם לב עוזב את ר"ג, תיכף תגיע עונת סורינוב-לוריא-קלדרון.

תמונה 8: שנת 1982 אברהם לב חוזר למכתש בגיל 34 ומצעיד אותה ביחד עם שייע פייגנבוים לליגה הראשונה.

אורדון בטריבונה מארח. אברהם לב (שלישי משמאל) חוזר לשעה קלה לחיקם של האורדונים

אורדון בטריבונה מארח. אברהם לב (שלישי משמאל) חוזר לשעה קלה לחיקם של האורדונים

תמונה 9: פברואר 2017, אורדון בטריבונה מארח את אליל ילדותנו. מגיע בחור מבוגר, לא גבוה כמו פעם. לב מודה: התנמכתי קצת בגלל כל מיני עניינים בריאותיים. מרעמת האפרו האדירה נותרה צמה דקה. משפם הרס"ר המרשים נשארה דוגמית. הוא פורש לפנסיה מלאה. מהוד השרון בה הוא מתגורר, הוא מחליף אווירה לגמרי: עובר בקרוב למושב חד-נס בדרום רמת הגולן. בן 68, אבל נשאר אריה.

%d7%9c%d7%911

בהנחייתו של יורם איתן ובהשתתפות אבישי "היפה", מהאוהדים המזוהים של פעם וחבר קרוב של אבי שפנצר ז"ל, וביחד עם יענקל'ה ורד ושמואל "אריות" (צילם אבי ריימונד, קהל בטריבונה – אייל פוזנר) החזרנו את לב לימיו הגדולים במכתש. הוא היה בן 16 וחצי שמשום-מקום הובא להפועל ר"ג ותוך זמן קצר תפס מקום בהרכב והפך למנהיג הקבוצה.

5 לב אדום בצילומי אורדון בטריבונה בהנחיית יורם איתן

5 לב אדום בצילומי אורדון בטריבונה בהנחיית יורם איתן

לב החל לשחק בבוגרים של ר"ג ב-1965 (היה אז בן 16 וחצי) עד 1973 לערך. אחר-כך עבר לשחק בליגה הלאומית (הליגה הראשונה אז) והגיע לנבחרת. כמה שהיה שחקן גדול, שחקן נשמה, מנהיג ומושא להערצה, היו שנותיו בהפועל ר"ג תחילתה של שקיעת האלופה מ-1964. בשיאה של אותה תקופה בא ההפסד הצורב ביותר בתולדות הפועל ר"ג – ה-1:0 למכבי יפו בבלומפילד במחזור הסיום של ליגה א' צפון. ר"ג נשארה בליגה השנייה לעוד עשור שלם.

היו דיבורים רבים על משחק לא כשר, הלעיזו שהשוער ציון דגמי ואברהם לב מכרו אותנו. הדיבורים גברו כשתמונה בעיתון אחרי חודש הראתה את לב בנשף העלייה של מכבי יפו. אוהדי ר"ג סירבו לקבל כפשוטו מצב של אי הבנה בין בלם לשוער. הקונספירציות סביב לב פרחו לאורך שנות דור בבתי הקפה של גבעתיים ור"ג. תחושות ההחמצה והתסכול מלוות עד היום את אלה שחיו את הקבוצה מקרוב.

אחרי כמעט 50 שנה חובה לנקות את לב מכל חשד ואשמה. בכל פעם שמדברים על המשחק מול יפו, עולה שמו בהקשרים לא חיוביים. זה בפירוש לעשות עוול לשחקן הזה. לב, ואת זה הוא גם אמר לנו, היה מחוייב לקבוצה במאה אחוז, הרגיש על כתפיו את כובד האחריות ולחלוטין לא מכר את הקבוצה שבה גדל. את ההפסד הזה הוא נושא מאז על עצמו, כסוג של טראומה שצצה בו מדי פעם ומכה בו.

ב-1981 כשהיו"ר אורי קרני פנה אליו והציע לו לחזור לקבוצה כדי לעזור לה לעלות ליגה, לב אמר שהוא ישמח לחזור, אבל הקבוצה מהמכתש לא תוכל לעמוד בעלויות שכרו. קרני אמר לו רק דבר אחד: יש לך חוב לקבוצה. לב ידע שהוא צודק, חזר לר"ג והנהיג אותה לעליית ליגה.

מס' 5 האגדי החזיר את החוב.

בשבילי הוא היה ויהיה השחקן מס' 1.

לחלק א' של התוכנית לחצו כאן

לחלק ב' לחצו כאן

——————————

cam01498

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על 5 לב אדום

  1. אדום לעד הגיב:

    הבלם מספר אחד בכל התקופות של רמת גן,מ גם אישיות נדירה

  2. על הבעיה האמיתית הגיב:

    לב מחדד הבעיה שיש היום לדור המבוגר שהפסיקו לבוא. גם אין מכתש וגם אין שחקן להזדהות איתו. אלדר עדיין צעיר וכל היתר לגיון זרים . אם יש כישרון מקומי חוטפים אותו ( ברשצקי)
    עד שמתרגלים לשמות ולהרכב נגמרת עונה ומחליפים חצי קבוצה.
    תשתית האוהדים נחלשת משנה לשנה. אין כמעט המשכיות מהנוער לבוגרים.
    משחקי בית באצטדיון זה לבוא לבית קברות, אין אווירה של כדורגל

  3. חיים גרינפלד הגיב:

    אחד מגיבורי ילדותי.

  4. יהורם איתן הגיב:

    סגרנו מעגל פתוח 46 שנים,כמוך כמונו הוא ריגש אותנו ,אני הרגשתי שהוא מתיפח ,רעד קולו ודמעות במשך 7 דקות היו לו כשתיאר בפרוטרוט מול מצלמה

  5. יוסי עוז הגיב:

    נהדר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s