להתאהב מחדש

כשהיציע התחתון בשער 3 רעד

דור דור, וחצי הגמר שלו

נישא על אדי הדלק של המפגש עם אברהם לב שישה ימים קודם, הגעתי לאיצטדיון ר"ג בפעם השנייה תוך חמישה ימים – רבע הגמר מול הפועל חיפה. אחרי ה-1:1 המדכא מול מכבי שעריים בליגה, מה כבר ביקשנו? כולה 0:0 קטן שיקפיץ אותנו שוב למעמד שאליו התרגלנו.

כ-900 אורדונים מילאו את היציע התחתון בשער 3. ראית שם מראות שלקוחים מרגעים שהזמן עצר מלכת. ראית אנשים שנקטפו מצמרות העצים של בית ספר בורוכוב, ראית אנשים שמקבלים התקף לב בכל פעם שפשכצקי היתל בחלוצי חיפה ברחבה כמו היה שלמה נורדמן מ-1972, ראית שני בלמים (תירם, ראש) במשחק הקרבה ובשקט נפשי שלקוחים מעידן הקרח של המכתש, ראית אוהדים קומנדו שעוזרים לסחוב את הקבוצה לחצי הגמר, ראית בני 60 ומעלה מתרגשים וצועקים כמו לא עברו 40 שנה בחייהם, ראית מוכר צעיפים בן 80 ביציאה מהאיצטדיון מוכר סחורה כמו שלא מכר עשר שנים, ראית את "אני הולך" מוכר קסטות במחירי הפסד, ראית את עינב עם דמעות כמו שלא נראה מאז שנתן יד לשרשרת האנושית שהקיפה את המכתש בהפגנה, ראית את אלמוג שנגמר לו הקול והותיר את העדר ללא רועה בשיר המשוגע.

נגמרו לו מיתרי הקול

14 שנה של מסורת גביע נמשכה גם הפעם, באופן מופלא ובלתי מוסבר. זה החל עם 0:1 משום מקום (חלאיילה), אחרי זה ר"ג נשארה בעשרה שחקנים, אבל לירן כהן בגול שכל כולו ניסיון וקור רוח עשה 0:2 לא ייאמן. חיפה צימקה והותירה לעצמה תקווה קטנה בארבע דקות של תוספת, אבל פשכצקי בעבודת שוערות מצוינת ומשחק הגנה אחראי של כולם שלחו את הפועל חיפה האומללה לעונה של כלום, ורשמו ערב גביע משוגע נוסף בתולדות הפועל ר"ג.

ההנהלה של כדורי-אלי ניר עשתה את זה ב-2003 בזכייה בגביע, הקבוצה בראשותו של קוריס הביאה 0:1 בלתי נשכח ברבע הגמר מול מכבי חיפה במכתש, הארקינים הביאו גביע משלהם, והקבוצה של עינב-דולינר תקעה אף היא יתד מברזל בהיסטוריה הקטנה והפנטסטית הזו של סינדרלה מהליגה השנייה. ההישג הפעם גדול יותר בהתחשב בכך שזו לא היתה עקיצה חד פעמית בערב נתון עם הרבה מזל, אלא שני משחקים, שבהם הפועל חיפה העדיפה מליגת העל יכלה לתקן מעידה של 1:1 בבית ולהתייצב לחצי הגמר באיצטדיון המפואר בחיפה.

כאורדון אתה תמיד גאה בהיותך אוהד של הפועל ר"ג. יש משחקים שאתה גאה הרבה יותר.

ראיון עם נשמה

הופעתו של אברהם לב ב"אורדון בטריבונה" האחרון הזכירה את ימיו הגדולים במכתש. שקט, בטוח בעצמו ועם כל הנשמה סיפק רגעים נוסטלגיים מרגשים מהשנים בהן שיחק ברמת-גן. ניחן בזיכרון מצוין וביכולת לתאר באופן מרתק אירועים משמעותיים. במיוחד היה זה סיפורו על שער ההפסד למכבי יפו בבלומפילד בשנת 1970 והשיעור לכל החיים שקיבל מאותו משחק אכזרי.

מאז התוכנית אני צופה בשני הפרקים (לינק לחלק א', לינק לחלק ב') שוב ושוב בניסיון ללכוד את הרגעים ולהבין יותר איך זה היה, איפה טעינו וכיצד הדברים מתחברים למה שהיה ידוע לנו. צפייה חובה לכל אורדון באשר הוא.

בלי קומבינות ברקע

שלח לי ירון בר לב את הצילום הזה של הקבוצה מעונת 1968. רואים בו את אברהם לב (עומד שישי משמאל) בלי הפריזורה המוכרת שלו, ועוד כמה כוכבים מאז, אבל מה שצד את עיניי הוא קו הרקיע הכמעט נקי מאחורי החומות של רחוב השניים, בימים שהעצים שלטו בו והנדל"ן המשמעותי היחיד היה הבניין החדש עם שלוש הקומות, עוד לפני הפנטהאוז. כל היתר היו בתים פרטיים בני קומה אחת שהחומה הנמוכה דאז הסתירה בקושי.

לראות ולהתגעגע.

———————————————————————