טבלה מתוך וואלה
משחקי יום שישי: אשקלון – עפולה, ראשל"צ – יבנה, אום אל פאחם – הפועל ירושלים, מכבי נתניה – הכח עמידר, מכבי הרצליה – לוד, הפועל ר"ג – בית"ר ת"א-רמלה, קטמון – אחי נצרת, נצרת עילית – הפועל פ"ת.
…בטח כשהיא מצליחה להשוות סמוך לסיום מול קבוצת התחתית הפועל ירושלים. אלא שהליגה מתכווצת לה באיטיות כלפי מעלה וכמה קבוצות מצמצמות פערים (הרצליה וראשל"צ). מי שיציץ בטבלה עוד עלול לחטוף במבט ראשון רושם שהפועל ר"ג חזק מאוד במאבק העלייה. אלא שהסיפור הוא עם מבט אחר לגמרי: חמש נקודות מהמקום שמוביל למבחנים, או בעצם נקודה בלבד מהמקום שמוביל לפלייאוף התחתון.
מתוך וואלה
ניצחון "הבית" 0:2 על מכבי יבנה מריח כמו אנחת רווחה של הקבוצה יומיים לאחר שגיא לוי פוטר. הסיפור שבו שני מאמנים הולכים הביתה והקבוצה תסיים את העונה כשבמאזנה שלושה מאמנים (גם זה כבר לא בטוח) היא עוד עדות לברדק הניהולי השורר בעונה הראשונה של דולינר.
חזי ויטקובסקי היה האיש הכל-יכול בעונה של דרור קשטן 1990-1989 בליגה הראשונה. בשלב הפלייאוף התחתון דרשו האוהדים לפטר את קשטן, אבל חזי עמד בעקשנות לימין חברו, שמצידו סירב לקחת אחריות לתוצאות שדירדרו את הקבוצה למקום שממנו יורדים ליגה. את מחיר העקשנות הזו שילמה הקבוצה במשך קרוב ל-20 שנה שבהן נתקעה בליגות הנמוכות. אולי הלקח נלמד מאז על-ידי חזי, והוא מיושם בפיטוריו של גיא לוי, על אף שהוא הבן של החבר שלו גברי לוי. הטענות על התנהלותו של גיא חלחלו החוצה כבר מתחילת תפקודו. הוא לא הצליח להביא תוצאות מדהימות, לא שיפר את משחק הקבוצה ויותר מדי שחקנים לא חיבבו אותו.
שלא כמו לפני 24 שנים, בהן היה יו"ר כל-יכול, הפעם ניצב חזי מול קיר התנגדות למאמן מצד דולינר-פשכצקי-דיאמנט. התיקו מול עפולה הספיק להם ולחזי לא נותרה ברירה. מצד שני, אם לא היה שלם עם ההחלטה – הוא היה הולך הביתה.
אם יש בנמצא מאמן שאפשר לחתום איתו לעוד שנתיים, זה הזמן והמקום. יהיה חבל אם המאמן הבא יגיע לשלושה חודשים בלבד ומיד אחריו יוחתם לעונה הבאה מאמן חדש – שיהיה הרביעי בעידן דולינר. הניצחון מהיום חשוב לבריחה מתחתית משוגעת שהופכת צמודה לכל אורך הטבלה. צריך לדאוג להישאר כמה שיותר קרובים למקום הרביעי, שהופך לחוף המבטחים הרשמי.
החשבון על העונה המטומטמת הזו יוגש בסיום העונה, ובעצם הוא מוגש על-ידי האוהדים מדי שבוע בריבית דריבית. רובם באינטרנט ומיעוטם ביציע התחתון והמתרוקן של וינטר.
אילן ברק: "פתחנו יחסית סביר את המשחק, חצי ראשון היה בסדר, כבשנו שער, הובלנו, הכרוז היה שיכור כי הודיע ברמקול שהשער נכבש מנבדל. כשירדנו למחצית הייתי בטוח שאנחנו מנצחים שתיים-שלוש חתיכות. בהפסקה הנקניקיה שקניתי לא היתה מבושלת עד הסוף. לחצי השני עלינו קבוצה אחרת. הקבוצה הלכה אחורה, היו חילופים מאוחרים, קיבלנו את השיוויון, הם שכבו עלינו, אבל בתוספת הזמן יצאנו למתפרצת, רן בן שמעון פרץ אחד על אחד מול השוער, והקפיץ מעליו החוצה".
אהרל'ה קורן: "הבעיה הגדולה שהקבוצה משחקת יותר טוב בחוץ. בגלל זה אני מאוד חושש מיבנה ביום שישי. אני גם חושש מזה שבסוף יוציאו לדולינר את הנשמה והוא יילך. אם לא יהיה לקבוצה תומך, היא תמות".
מתוך וואלה
מאת אריק גילרוביץ'
ביום חמישי התפרסמה כאן ביקורת ארסית מלאת מירמור ועל רקע אישי שמלווה בשקרים שכתב ציפציף. כדאי שאנשים ידעו שציפציף ואני לא החלפנו מילה מאז שעזבתי את הפועל ר"ג לפני 25 שנה. בזמן הזה הוא היה יושב בתחנת הטוטו שלו בכופר הישוב ומקלל אותי במיטב הקללות ומאחל לי מחלות ואסונות, שלא מכובד אפילו לכתוב עליהם.
לא חוכמה לנבל ולהשתלח ולהאשים. בלשון אין עצם, ולכתוב זה הכי קל. חצי מהכתבה הוא מספר על הגול שלי מלפני 25 שנה. נו באמת. ושוב השקר שהוא מספר מאז, שרצתי לחגוג מול אוהדי הפועל. האמת היחידה היא שהבקעתי שער וחגגתי בדיוק כמו שחגגתי את כל השערים שלי במדי הפועל ר"ג, על הגדר והאצבע למעלה, ובטח ובטח שום התרסה מול אוהדי הפועל ר"ג, ממש לא היתה לי גם סיבה לעשות זאת. כאילו למה? אין אוהד אחד של הפועל ר"ג חוץ מציפציף שמאז שעזבתי אותה רבתי איתו. נהפוך הוא. אני בקשר טוב מאד עם כל האוהדים.
גילרוביץ' ב-0:0 מול אשטוריל בפורטוגל
נכשלתי בתפקיד כמאמן? לא מתאים מקצועית? למה? על סמך מה? אפילו לא ניסיון לנימוק אחד. את הבדיחה והקומבינה על פיטוריי יודעים כולם, ויידעו עוד פרטים בזמן הקרוב. אני לא אתן לאף אחד להפיץ שקרים וללכלך בלי תגובה נאותה. בטח שלא היה שום עניין מקצועי בפיטורין. קראו לי אחרי מחזור חמישי ופיטרו בשישי, נו באמת, כתבתי על זה כבר מספיק. הופעה מכובדת באירופה, בניית קבוצה מאפס תחת לחץ של זמן, שילוב שחקני בית בהרכב הראשון, שילוב שחקני נוער באימוני הבוגרים בצורה סדירה, אווירה מצויינת, משחקים סבירים ברמתם יחסית לתחילת עונה. מה עוד הייתי צריך? עמדתי בכל המטרות של הקבוצה בצורה מכובדת ואף למעלה מזה.
לגבי קרלוס, יפרח וחמו: שוב שקר גס. ישבתי בארבע עיניים עם יפרח וקרלוס ורציתי שהם יגיעו לקבוצה. הסכומים לא היו מתאימים ודברים לא הסתדרו מבחינה כספית. אז למה לשקר? גם לגבי חמו, מאוד רציתי אותו, הוא התאמן אצלי בזמנו בהפועל ראשל"צ. לגביו נאמר לי שהיתה לו משכורת אסטרונומית במושגים של ליגה לאומית והעדיפו לתת לו פיצוי כספי ולבטל את החוזה.
ביקורת זה בסדר. כל אחד הוא מיני מאמן וכל אחד רואה את הכדורגל מנקודת מבטו. מי שלא עושה לא טועה. אני פתוח לביקורת, זה לגיטימי, אני לא המצאתי את הכדורגל ותמיד מוכן להקשיב לאחרים. אבל בטח ובטח לא נכשלתי. ההיפך הוא נכון. ללכלך על רקע אישי זה מעיד רק על הבנאדם עצמו, ואני גם לא חושב שהיה ראוי לתת לו להשתלח ולכתוב שקרים, זה לא הוגן ודברים כאלה צריכים להיבדק לפני.
לסיכומו של עניין, כולם לא בסדר ורק הוא בסדר.
מאת רוני שוחט (ציפציף)
הקבוצה במצב קשה, ואם תפסיד ביום שני לעפולה היא בסכנת ירידה ממשית. אני מפרסם כאן את דעתי על המצב במטרה שמישהו למעלה יתעורר. לא הייתי השנה באף משחק של הבוגרים, אבל אני מגיע כמעט לכל משחק של הנוער ושומע אוהדים שכואבים על המצב.
נקודתית, לזמן הקרוב, חייבים לשלוח את גיא לוי הביתה. נוצר לאחרונה מצב שגיא לוי רב כל יום עם מישהו אחר. הוא רב עם בוקסה, עם אסייג, הוא רב עם דיאמנט ועם מעבי, ואם הצליח לריב גם עם שמעון מועלם, שאני אישית יודע שהוא בנאדם שאי אפשר לריב איתו, אז המקום של מאמן כזה לא כאן. צריך להביא מאמן שקודם כל ייתן שקט לקבוצה. אם האווירה לא תשתנה זה יכול להביא לירידת ליגה. זה השינוי היחיד שאפשר לעשות ויכול לעזו,ר מפני שהם פספסו את חלון ההעברות ולא הצליחו להתחזק.
הטעות הראשונה היתה במינוי של אריק גילרוביץ' למאמן. גילרוביץ' אומר שהפיטורים שלו היו כמו תקיעת סכין בגב, אבל הוא שכח שהקבוצה היתה בידיים שלו והוא יכל לעשות דברים. הוא זה שוויתר על קרלוס, הוא זה שוויתר על חמו ועל יפרח, והוא זה שהביא כל מיני שחקנים מכל מיני מקומות, ושלושה זרים ששניים מהם זרים לכדורגל. יכול להיות שהמשחק נגד הפורטוגלים, כשהקבוצה התגוננה והשיגה תוצאות מכובדות, יצרו רושם שיש פה קבוצה טובה. אבל היא לא טובה.
גילרוביץ' אמר שעשו לו כיפה אדומה, ואני קראתי את עינב שטען שההנהלה נתנה לאריק את כל הכלים. בשורה התחתונה אריק היה כישלון. מההתחלה לא היו צריכים לתת לו את התפקיד רק בגלל שחגג מולנו ב-4:4 מול רמת עמידר לפני 25 שנים. גם אם הוא רץ לגדר בספונטניות ובלי לחשוב, איך זה שאחר כך הוא אמר לעיתון שהשער שכבש מול הפועל ר"ג היה אחד הרגעים המאושרים בקריירה שלו? בכל אירופה וגם בארץ ידוע ששחקנים שגדלו במועדון ושיחקו שם הרבה שנים ואחרי זה עברו לקבוצה אחרת וכבשו מול קבוצת נעוריהם, לא חוגגים את השער. הם נותנים כבוד לאוהדים שליוו אותם ותמכו בהם כל הדרך.
גילרוביץ' תקע לנו סכין בלב, ורק בגלל זה אסור היה לתת לו לאמן כאן. הוא מתפאר שהוא סמל בהפועל ר"ג, אבל ככה לא מתנהג סמל. אם היו היום אוהדים כמו מאיר כהן ושפנצר הם לא היו נותנים להנהלה למנות את גילרוביץ'. גם אחרי שגילרוביץ' קיבל את התפקיד, מבחינה מקצועית הוא לא התאים לר"ג והתקופה שלו היתה כישלון.
גיא לוי שקיבל קבוצה לא טובה הצליח קצת לשפר אותה, אבל יש לו בעיות התנהגות, הוא מכניס חוסר שקט ורב עם כולם. כמו שאמרתי, אם רוצים להישאר בליגה צריכים לשלוח אותו הביתה.
חייבים לתת לשחקני בית לשחק. היו שנים שהיה פה לגיון זרים, אבל ברוב המקרים הם הביאו תוצאות. היום יש שחקנים שהקהל לא מכיר ולא מחובר, והקבוצה נראית על הפנים. בלי שלד של שחקנים מהנוער, להפועל ר"ג אין זכות קיום.
הניהול בראשותו של חזי ויטקובסקי הוא כישלון, הניהול של דולינר בשלט רחוק מאמריקה הוא כישלון גדול. גילוי נאות, אני חבר של זאביק פשכצקי, שעד לפני חודש וחצי היה האיש של דולינר במערכת ורץ בשבילו לעיריות או לסדר כל מיני עניינים לקבוצה. פשכצקי ראה שגיא לוי לא מתאים, הוא דיבר עם דולינר ושניהם החליטו לפטר את גיא לפני חודש וחצי. פשכצקי כבר סיפר לאנשים בהנהלה שגיא לוי לא ימשיך, אבל אז בא הניצחון באשקלון ודולינר החליט לא לפטר את המאמן. פשכצקי נפגע מאוד, עזב את המערכת ומאז לא מדבר עם דולינר. וזה בנאדם שהיה כמו אח עם דולינר.
לא יכול להיות שמועדון כמו הפועל ר"ג, שבקדנציה הקודמת של חזי בקבוצה, כשגם אחי קובי היה שם, היה מועדון חברתי ומשפחתי, יהפוך פתאום למועדון שאנשים רבים ביניהם, הולכים מכות ולא מדברים. בחיים לא היו אצלנו דברים כאלה.
הקבוצה התחילה את העונה בפלוס של בערך שני מיליון שקל. אני לא יודע כמה מהכסף הזה יישאר בסיום העונה, אבל ברור שאנחנו בשנה מבוזבזת. צריך קודם כל להציל את העונה וחס וחלילה לא לרדת לליגה שלישית.
לגבי השנה הבאה אני קורא לדולינר לשחרר את עצמו מהקבוצה. אין לו מקום כבעלים של הפועל ר"ג. נעשו פה טעויות קשות, הוא צריך להכיר באחריות שלו וללכת לדרכו.
מתוך וואלה
טענות יש כמעט תמיד, אפילו כשמנצחים, קל וחומר את הקבוצה המושפלת של הלאומית, שירדה לליגה א' בערך ברגע שפתחה את העונה. קשה לקרוא לאום אל פאחם קבוצת כדורגל מקצוענית, היא בקושי חובבנית. היא טרף קל גם לשיניה של סקציה מעלות, הסינדרלה הנוכחית בגביע המדינה. אום אל פאחם הנוכחית היא נבחרת המלצרים של המלון במחנה האימונים בחו"ל, מחוזקת בנער המעלית. אתה חוגג מול קבוצה כזו 0:7 והאוהדים בארץ רצים לרכוש מנויים.
ואם נבחרת בית מלון כזו נותרת בעשרה שחקנים החל מהדקה השלישית, וכ-20 דקות לסיום עם תשעה אחרי הרחקה שנייה, אז על אחת כמה וכמה. ובכל זאת, הפועל ר"ג לא הצליחה הערב לדרוס את הפיקציה שניצבה מולה. לא הייתי במשחק הזה, אבל אני מעריך שתשעה עד עשרה שחקנים הצטופפו 20 מטר משערם וגוננו בגופם מפני תבוסה. לא יודע לכמה מצבים הגיעה ר"ג, אבל לא לחזור ממשחק כזה עם שיפור רציני בהפרש השערים זה פיספוס מכל הבחינות. בעיקר מבחינת העלאת המוראל והביטחון.
ר"ג אומרת שלום לתחתית ומתקרבת לכיוון הצמרת. אם המשבר של הפועל פ"ת, ניהולית ומקצועית, רק החל, הפועל ר"ג נמצאת בעמדת זינוק להצטרף למאבק על הכרטיס השני, כנגד הצהרת הכוונות של ראשי הקבוצה. אבל 0:2 על אום אל פאחם? דחיל רבאק, מה נהייה מכם?
מתוך וואלה
אלישע עם ספרו "המספרים של הפועל ר"ג" בערב "אורדון בטריבונה" שנערך לפני כשנה
אלישע שוחט היה איש הפרטים הקטנים, האותיות והמספרים. איש של עבודת איסוף שקדנית של תוצאות ופרטים, מבעלי המחברות הדהויות האלה עם התוצאות, המבקיעים, ההחמצות, הציונים, השקלול, והמבט ההיסטורי שבסיומו תבוא לעולם הבשורה – "הפועל ר"ג לא הצליחה ב-12 השנים האחרונות לנצח בשעריים", או "השער שכבש שאול חייק מול נחליאל הכניס אותו לרשימת עשרת הכובשים הגדולים בתולדות המועדון", וגם "היתה זו ההופעה ה-250 של תמיר בן עמי במדים האדומים". את הפרטים הקטנים והפיקנטיים האלה יודעים רק קומץ יודעי ח"ן, משוגעי כדורגל וחולי הנצחה, שמתייגעים בעבודת נמלים, התרים ללא הרף אחר סטטיסטיקות מאלפות ומשמעויות, ולא משאירים אבן על אבן בארכיונים ציבוריים ופרטיים. האנשים שהופכים שער קטן לאירוע גדול.
זה היה אלישע שוחט שלנו, איש שגדל על הפועל ר"ג משנות השישים והפך לאחד ההיסטוריונים הבולטים של הכדורגל הישראלי עם ספרו "100 שנות כדורגל" (מ-1906) בהוצאה עצמית. באותה הזדמנות קיבץ בשקט ספר דומה על הפועל ר"ג מיום היווסדה ב-1927 (את מסמך ההקמה הרשמי הוא גילה במכון לבון), וכרך בספר ייחודי.
היה איש צנוע ונעים הליכות. בשנים האחרונות של המכתש, כשעוד אפשר היה לשבת מאחורי השער לפני שהופקע מאוהדי הפועל ר"ג והפך ליציע האורחים, הוא היה יושב שורה מתחת לשחקני דור האליפות שהיו מגיעים – היימן, זנדר, דוד נתן, פרל, ראובן כהן, כמו חש יראת כבוד מדור הנפילים שתיעד בחריצות. ובהמשך תצוץ לה תובנה חדשה: הפועל ר"ג של אותם אלה, מ-1965 ועד 1969, ניצחה בכל עונה את הקבוצה שזכתה באליפות.
הפעם האחרונה שראיתיו היה במפגש הנוסטלגי שנערך בביתו של אבי ריימונד במרץ 2013 לרגל הקלטה של "אורדון בטריבונה". לדירה הקטנה נאספו ובאו כ-30 אוהדים ושחקני עבר כולל הסדרנים המיתולוגיים מנו וביגי. אלישע הגיע עם ספר אדום, גדול וכבד – אין לי מושג אם מישהו ידע על הדבר הזה – שעל כריכתו נכתב באותיות זהב "המספרים של הפועל ר"ג 2006-1927". כשראיתי את זה חשבתי לעצמי שאני לא חוזר הביתה בלי הספר, וכבר באתי להגיד זאת לאלישע באופן נחרץ וברור שאינו משתמע, אלא שהוא כמו קרא אותי והקדים ואמר שזהו העותק היחיד עלי אדמות, כלומר אין בכלל על מה לדבר.
הוא רצה להוציא את הספר בכמה מאות עותקים ולמכור לאוהדים, אבל הנהלות הקבוצה השונות שאליהן פנה לא התלהבו לסייע במימון. כך זה נותר עותק אישי, שיגעון פרטי, חלום שלא הצליח להגשים.
אולי משפחתו וילדיו עוד יתלבשו על הפרויקט ויוציאו את הספר הזה לזכרו. אם כך יקרה, תהיה זו הנצחה של מפעל חיים שהחל במחברת קטנה עם תוצאות וכובשים. שיגעון פרטי של אלישע.
המספרים של הפועל ר"ג – 2006-1927, מאת אלישע שוחט – 2014-1954
אלישע שוחט באורדון בטריבונה – לחצו לצפייה
שוחט וספרו עם יורם פומרנץ וערן ברנשטיין
אפי הנמר בראש הקומנדו, במשחק מול נתניה (צילומי מסך מהאינטרנט)
מחצית ראשונה חלשה, מחצית שנייה הולכת ומתעוררת. ר"ג הופכת פיגור להובלה 1:2 בשער יפה של אביאל גבאי. הסטטיסטיקאים יציינו שהעולה הוודאית לליגת העל, מכבי נתניה, לא הצליחה בשלושת משחקיה מול ר"ג העונה לנצח בתום 90 דקות. ר"ג המוגבלת יודעת לשחק מול הגדולות של הליגה – מצופפת מאחור, מניעה כדור לרוחב, מחכה להזדמנויות שלה ועושה מהן ניצול מקסימלי. כך היה בניצחון מול הפועל פ"ת, כך היה היום, ככה משחקים מול קבוצות עדיפות. אלא שאז יגיעו משחקים מול קטמון, ירושלים, יבנה, עפולה – קבוצות מהליגה שלך שיציבו אותך במקומך הראוי. קבוצת מרכז טבלה, קבוצת אמצע, עם עבר מפואר מהטווח הקצר של גביע המדינה ועם עתיד שעדיין מעורפל-משהו. מועדון בבנייה, קבוצה בתהייה, לא בטוחים מה הם רוצים להיות בעוד שנה ושנתיים, ממשיכים לחפש את השורשים של עצמם בערבות וינטר והשיקמה.
שער החצי מספרת קדימה של אביאל גבאי – 1:2 לר"ג
חזי ויטקובסקי ועומר בוקסנבוים ש"חזר" מעכו נפרדים בטקס מתמיר בן עמי
מתוך וואלה
 | דן קירו על המשחקים הגדולים במכתש |
 | kq6lkcesdmc על אבי שפנצר ז"ל |
 | דז'יגן על אבי שפנצר ז"ל |
| ארי וידרצ'י על אלונקה |
 | הפועל על מרדכי בנבנישתי ז"ל |
| משתמש אנונימי (לא מז… על ובדקה ה-125 |
| איתן על זה קרה במאי 1980 |
 | ורד יעקב על פרידה מהמכתש |
 | ilana pa על כשבגרוש היה חור |
| שוקי דנישבסקי על להתאהב מחדש |
המכתש בגבעתיים ז"ל 