כבוד היו"ר, נתן דטנר

 

דטנר לפני כשנה במכתש. אחד משלנו

הבשורה הגדולה של היום: שחקן התיאטרון יעמוד בראש הקבוצה החדשה, משפחת ארקין תהיה הספונסר מאחורי הקלעים – יש קבוצה, אין איחוד * יום של חג

גולת הכותרת של מסיבת העיתונאים היום כבר לא היתה משפחת ארקין שלוקחת את הפועל ר"ג. השמועה הזו הסתובבה חזק בשבוע האחרון, ופרסומה הרשמי כבר לא הפתיעה אף אחד. אבל נתן דטנר בראשות ההנהלה החדשה? איזה שיחוק אדיר. שאפו לדטנר שהסכים לקחת את התפקיד כפוי הטובה. הפועל ר"ג זקוקה כמו חמצן ומים לאדם בדמותו. הוא לא רק אחד משלנו, ולא רק אורדון גאה שהיה חלק מהמכתש עוד כילד בעונת האליפות, אלא דמות מוכרת, ידועה ואהודה, שתעזור לשיקום תדמיתה של הפועל ר"ג, שנפגעה קשות בחודשים האחרונים.

למרות שלדטנר, 54, אין מושג בניהול קבוצת כדורגל, הוא מביא איתו ניסיון ניהולי מוכח כמנכ"ל תיאטרון באר שבע. בשני הגופים הללו יש שחקנים, יש מאבקי כוח ואגו. דטנר כבר למד להתמודד עם אגו של שחקני תיאטרון, הוא יעשה את זה בהצלחה גם בקבוצת הכדורגל האהודה שלו. הוא יביא אנרגיות חיוביות, כריזמה ויכולת להלהיב את הקבוצה. הוא כמובן יביא איתו מטען ענק של הזדהות. עם דטנר בראש צפויה חזרה הביתה של אוהדים רבים שהפסיקו לבוא בגלל המעבר לווינטר ובגלל שהקבוצה היתה מזוהה עם העולם התחתון.

וכמובן, איך אפשר בלי זה: לדטנר יש עכשיו גישה ישירה למורי ארקין כדי לנסות לקדם את נושא הצלת המכתש. מדובר בשני אנשים שלא צריך לשכנע אותם בנחיצות העניין.

דטנר הוא הסוכריה המתוקה שחותמת יום שבו הפועל ר"ג נחלצת מתקופה קשה וארורה של חוסר ודאות. משפחת ארקין לוקחת על עצמה את האחריות, את הניהול ואת המימון, גם אם לא בתור הבעלים של המועדון. דיה צרה. אלמלא הארקינים, היינו עכשיו בעיצומו של מסע הלוויה כפול – לקבוצה ולמגרש. ארקין זה הפועל ר"ג נטו: האב מורי אוהד מגיל צעיר הוריש את החיידק לניר שנמצא בעניינים עוד מתקופת אלי ניר, והם צירפו את הבן הצעיר, איתי, שיהיה כנראה העונה השוער הראשון. כל זה ביחד עם המטריה המשפטית והאדמיניסטרטיבית שיספק עו"ד שחר בן עמי, מקימים לתחייה את הגוויה המקרטעת.

מעבר אפשרי לשחק באיצטדיון ר"ג, הרחק מהאנרגיות השליליות שמספק וינטר, עם בנייה מהירה של סגל קבוצה כמעט מאל"ף, יהפכו את הפועל ר"ג לקבוצת תחתית לגיטימית בליגת העל, בלי מינוס 9 נקודות, בלי פירוק ובלי חיסול.

כמה מילים על דמויות העבר שנפרדות מהמערכת: ירון קוריס נחלץ בעור שיניו ממצב מסובך שלעולם לא היה מצליח לצאת בכוחות עצמו. למזלו הגדול, משפחת ארקין היתה שם כדי לסייע לו. ההשקעה של קוריס בניר ארקין השתלמה. קוריס הפך את ארקין הצעיר ליד ימינו, קירב אותו, התייעץ איתו ונתן לו להרגיש כשותף שווה. משפחת ארקין לא היתה מסוגלת ולא יכולה, מוסרית ומעשית, להפקיר את קוריס לגורלו כשעשרות נושים ובעלי חוב, חלקם לא סימפטיים, התדפקו על הסלולרי שלו מדי יום. היא היתה חייבת לערוב לו, יהיה המחיר אשר יהיה. בזכות הארקינים נחלץ קוריס מהבור שחפר לעצמו, ובזכותם לא ייזכר כמי שהותיר אחריו קבוצה הרוסה ואדמה חרוכה. הכעס הגדול כלפי קוריס מצד האוהדים מתחלף בהקלה עצומה, ואפילו במעט סימפטיה למצב הבלתי אנושי בו היה לאחרונה.

ארבע שנותיו של קוריס בקבוצה נתפסות כמצויינות בכל קנה מידה, אבל רק בשבעת החודשים האחרונים התברר שמדובר באשליה מתקתקה שכמעט חיסלה את הפועל ר"ג. קשה לסלוח לניהול הבזבזני-הרפתקני וחסר האחריות שלו. מצד שני, לא הרבה פרטים ידועים. צריך לחכות בסבלנות לגרסה המפורטת של קוריס. כשכל עלילותיו יצוצו באיזה עיתון, נוכל ללמוד לעומק מה באמת קרה. בכל אופן, רק בפרספקטיבה של כמה שנים לאחור נוכל להעריך במדויק את משמעות הקדנציה שלו.

כמובן שבקונסטלציה הנוכחית יובל נעים לא יכול היה להמשיך, למרות ההבטחות שקיבל מקוריס לאמן עוד שנתיים. אין ויכוח על תרומתו המקצועית של יובל ועל הקבלות שהביא. אבל במסגרת ניקוי האורוות, הארקינים היו חייבים להראות לו את הדלת. דרכו החוצה רופדה במצנח של כסף, והוא עוזב בתחושת הקלה: לפחות הוא יקבל את כל מה שמגיע לו פלוס פיצוי, ויוכל לנסות להתפתח כמאמן במועדון אחר.

הבשורה בסיום היום האחרון של חודש יוני 2010: הכסף של משפחת ארקין סידר את כולם מרוצים. עכשיו נשאר לחבר את הקבוצה ולהמשיך להילחם על המכתש.