הלך לעולמו: מרדכי בנבנישתי, מהכוכבים הגדולים של הפועל ר"ג בעונת האליפות ובכל הזמנים
בחודשים האחרונים הייתי נפגש עם "בן-בן" לפחות פעם בשבוע. הוא היה יושב על ספסל קבוע ליד עיריית רעננה, בכובע מצחייה מעט דהוי, בוהה בחיים שחולפים על פניו.
לפעמים הייתי רואה אותו הולך מהבית ברחוב ברנר לספסל שלו, או מהספסל חזרה הביתה. זו היתה הליכה כבדה, מאומצת, קשה, מכמירת לב. ניכר שהזיקנה קפצה עליו בפתאומיות. חשבתי שכבר הגיע לגיל 80. לפני חודש שאלתי אותו – בן-בן, בן כמה אתה? והוא אמר בן כמה אני נראה? אמרתי לו 78. הוא אמר: מה פתאום, אני בן 73. ואיך הבריאות? ככה ככה. היה משפיל מבט בעצב מסויים, אבל מיד היה משחרר חיוך קטן. שלא נדאג.
בן-בן, אתה עוד עוקב אחרי הקבוצה? לא, לא עוקב, מה איתם? הם חזק בתחתית, רק בזמן האחרון התחילו קצת לנצח. בן-בן: טוב, זה מה יש. אבל בן-בן, גם בגיל שלך ובמצבך, לא היית יכול לתת פס כמו בן-אדם ולשים חלוץ מול שוער? בטח, בטח, הוא חייך פתאום, למה לא?
שלשום שמתי לב שכבר שלושה ימים אני לא רואה אותו על הספסל. היום בצהריים (13.1.2015) הכרחתי את עצמי ללכת לשם בשביל לראות שהוא שם והכל בסדר, ולהגיד לו שניצחנו אתמול בטבריה, והפועל טבריה – הוא יזכור – יש לה את הסיפור שלה באליפות של הפועל ר"ג ב-1964. חודורוב והפצצה שדפק בבעיטה חופשית מ-18 מטר – שער ניצחון. בן-בן בטח היה זוכר את הרגע הזה, שחודורוב הזיז אותו הצידה ובעט בעצמו. בכלל, לבן בן בסרט האליפות ההוא היה תפקיד של מהנדס בונה ושל קבלן הריסות.
ספסל המתכת האפור שוב היה ריק. בן-בן לא ישב עליו. ריקנות מסויימת הורגשה ברחוב אחוזה. התנחמתי שמחר הוא בטח יהיה במקום שלו, עם הכובע, בוהה בחיים שחולפים שממול. הלכתי לדרכי בלי לדעת שממש באותה שעה בן-בן היה בעולם הבא, מובא למנוחת עולמים. המסך ירד, לוקח איתו עוד אגדה מבית המכתש.
בנבנישתי (משמאל) עם השרופים במכתש (להגדלה – לחצו על הצילום)
המכתש בגבעתיים ז"ל 
שחקן גדול ואיש סימפטי מאד
מנוחתו עדן
בנבינישתי ז"ל
מיקי ז"ל
המכתש גבעתיים ז"ל
כ"בוגר" דור האליפות יש לי הרבה זכרונות מבןבן. הרבה כוכבים היו לקבוצה המופלאה ההיא אבל כל המכונה הדורסנית עמדה על בורג אחד ,בןבן . הצופה בו לראשונה היה אולי מגחך כי במראה החיצוני היה מטעה, רזה , אפילו דחלילי, מגושם לכאורה , מקריח ושפמפם , האיש מירושלים. אבל משריקת הפתיחה היה ברור מי בעל הבית בשדה , האיש שעובד ללא הפסקה, מתקל, מחלץ ומיד מוציא קדימה וכך 90 דקות ללא הפסקה. ההרכב לכאורה היה חמישה בקו הקדמי , שני רצים(כך קראו לקשר האחורי) ו3 בהגנה . בפועל ,הרץ השני , משה פרל ,בדרך כלל היה מצטרף להתקפה ואף הבקיע מספר שערים לא מבוטל . כל הנטל של ההריסה והבניה היה על בן בן . קשה היה לעבור אותו עם הרגלים הארוכות שלו , הנחישות וחוכמת המשחק. שחקן (סטלמך?) אמר עליו שאחרי שעברת אותו הוא היה שולח רגל ומחלץ כאילו היה לו מאריך לרגל. מספר שנים היינו פוגשים אותו ביציעי המכתש ונותנים כבוד, הרבה כבוד לאיש והאגדה. האליפות, המכתש, שחקני הדור ההוא מזמן הפכו לאגדה . יבדלו לחיים ארוכים אלה שאיתנו, חבל על דאבדין על אלה שמשחקים במגרשי הנצח , כדרך העולם האנשים חולפים האגדה מתעצמת. יהי זכרו ברוך.
מרדכי בנבנישתי היה דווקא רץ התקפי שהבקיע שערים. משה פרל היה יותר רץ הגנתי – שבעט את הפנדלים ונפלה אצלו הזכות הגדולה להבקיע את שער האליפות. בנבנישתי היה בכל מקום במגרש. גם מגן גם רץ גם חלוץ. גם מכדרר מאין כמוהו ווגם מוסר מאין כמוהו וגם בעל משחק ראש מצויין. בקיצור- נכס. בטוח שבלעדיו הפועל רמת גן לא היתה זוכה באליפות.
שחקן גדול ואיש יקר. תנחומים למשפחה.
מתגעגע לתמונה התחתונה , בנבנישתי עם האוהדים בפינה של היציע,שם היו יושבים כל המי ומי באוירה של אחרי צהריים רגועה כל החברה הטובים שגדלו בשבתות האורודניה, יושבים במקומות קבועים במכתש שעתיים כל שבועיים. געגועים לימים שלא יחזרו.
המשטרה פשטה על מנהל מקרקעי ישראל ועיכבה לחקירה בכיר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4615279,00.html
חבל שפטירת אחד משחקני הנבחרת האגדית של גיולה מנדי עברה ללא מילה כמעט. למעט אתר זה ואתר הפועל קטמון , שם כתב גם חיים ברעם דברי זכרון לשחקן שהיה קודם כל הפועל ירושלים..לא ראיתי מילה. בנבנישתי ומוייססקו ז"ל היו שחקנים שמנדי ז"ל הקפיץ לנבחרת שזכתה להצלחות מדהימות, כמו נצחון בבלגרד על יוגוסלביה , 4-0 על אנגליה הצעירה ועוד. יהי זכרו ברוך
ב 17 לחודש נאמר לי שהשם מרדכי בנבנישתי מופיע באתר הספורט. רציתי להיות בטוח כי כבר כמה ימים לא נפגשנו בספסלים ליד בית הכנסת הגדול. ניגשתי לבדוק בביתו ונוכחתי, לצערי, שהוא נפטר. אני כבר מתגעגע אליו. היינו מספרים סיפורים מהעבר והוא תמיד היה מרוצה. היה אדם טוב. חבל שזוהי דרכו של עולם.
אני יעקב גרינבויים מרעננה. ידיד של מרדכי
גם היה סמל בהפועל ירושלים
בגרְבַּיִם מֻפשׁלים לזכרו של מרדכי בנבנישטי *
לִהְיוֹת בֶּן בֶּן–
לַהֲטֵי כַּדּוּר, פַּעֲלוּלֵי דֶּשֶׁא
כְּעוֹמָאר סִיבוֹרִי.
לִהְיוֹת בֶּן
אָדָם –
לְעִתִּים בְּדִידוּת.
לְעִתִּים לִגְדֹּל בְּמוֹלֶדֶת שֶׁהִיא
גָּלוּת.
נפטר בגיל 77 (12/1/2015). מכוכבי הכדורגל בנבחרת ישראל בתקופת גיולה מאנדי(שאימן בעברו את נבחרת הונגריה בגדולתה) . גדל בהפועל ירושלים, שיחק גם בהפועל רמת גן (שתי אליפויות בתקופת דוביד שוויצר).
בן בן אתה חסר,חבר ,גיבור ילדות,סוכן ביטוח,כוכב נבחרת ישראל,סמל
מרדכי בנבנישתי היה "all around player" . שיחק בכל תפקיד חוץ משוער והיה – למעשה- השחקן ה-12 של הפועל רמת גן. הוא היה תמיד ליד הכדור, וגרם לכך שמשחק הקבוצה יהיה וירטואוזי- כמו הולנד של שנת 1974. בעל מניית בכורה באליפות של 1964.אדם צנוע .כדורגלן מוכשר מאין כמוהו. יהי זכרו ברוך.