גם במהלך הריסת המכתש לא ויתרו האוהדים על פיסות שנותרו מההיסטוריה * כך נולד הסיפור המרגש הבא: הכסא של אידלה ז"ל סגר מעגל
לחצו לצפייה בסרטון
חיים לוינשטיין ז"ל, שחקן עבר של הפועל ר"ג, שנהרג במלחמת השחרור, "חזר" בשבת האחרונה אל משפחתו.
תקציר האירועים: לפני כשבועיים נסע האוהד עמיר פרידמן למכתש, כדי לחלץ מההריסות את הכסאות של אחותו ואחיו. הוא לא מצא אותם, אבל נתקל בכסא של שחקן העבר לוינשטיין. פרידמן לא הכיר את השם, אבל הכתובת חלל צה"ל עשתה לו משהו. הוא לקח איתו את הכסא וניסה לאתר את משפחתו של אידלה. אחרי קצת חיפושים וכמה טלפונים – הוא הצליח. התברר שחיה שמואלי, אחותו של החלל, מתגוררת בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. פרידמן יצר קשר עם המשפחה, ובשבת האחרונה הגענו לישוב נווה מונוסון ליד אור יהודה כדי לתת את הכסא.
חיה, 82, קטנה בכארבע שנים מאחיה שנהרג. שניהם גדלו בגבעתיים הקטנה של לפני הקמת המדינה. היא זוכרת היטב שמות, משפחות ואת המראה הכללי. היא ומשפחתה התגוררה במעלה רחוב פועלי הרכבת, משם יכלו להשקיף על המכתש. אידלה היה מדריך בקן הנוער העובד והלומד בבורוכוב והיה שחקן מצטיין בהפועל ר"ג. ב-23 במאי 1948 הוא השתתף בכיבוש הכפר הערבי טנטורה (חוף דור), שתושביו נהגו לתקוף כלי רכב שעברו בכביש הישן בין תל-אביב לחיפה (כביש 4), שם נהרג והוא בן 23.
בפרויקט הכסאות במכתש ב-2007 רכש אוהד הקבוצה המתגורר בארה"ב כ-20 כסאות. על כמה מהם ביקש לשים את שמות בני משפחתו, אבל 13 כסאות נותרו ללא שם. ירון בר-לב, שהיה אחראי על המיזם המוצלח, החליט להנציח עליהם את שמות שחקני הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל. כך הונצח גם זכרו של אידלה. האוהד פרידמן, שנתקל בכסא במקרה וחילץ אותו מעיי החורבות, החליט לעשות כבוד למשפחתו. המפגש היה מרגש: מתברר שבדיוק מספר ימים קודם לכן קיבלו בני המשפחה תעודת הוקרה ממשרד הפנים: אזרחות כבוד הוענקה לחללי צה"ל, ובהם אידלה. כעת שוקלים בני המשפחה איך להנציח את הכסא מהמכתש. האם להעביר אותו ליד לבנים בגבעתיים, שם ישתלב עם שמות חללי העיר שנפלו במערכות ישראל, או לעשות זאת באמצעות מיזם אמנותי בקיבוץ אשדות יעקב שבעמק הירדן, שם כאמור מתגוררת האחות חיה.
בעיצומה של הריסת המכתש – רגע לפני שגם הכסא של אידלה נקבר ביחד עם מאות כסאות נוספים, הוא חולץ בשלום והגיע אל מקומו הטבעי. רגע של כבוד להיסטוריה של המדינה, של העיר ושל המגרש המיתולוגי. מעגל נסגר.
המכתש בגבעתיים ז"ל 
כל הכבוד לכם. לפחות לאוהדים יש כבוד לעבר
מה שאי אפשר להגיד על העיריה הנבזית ויורוקום החולרות
פרויקט הכסאות הנהדר וזו הזדמנות להודות לירון בר לב על עבודה גדולה שעשה . הכסאות הוסיפו נופך מיוחד למכתש גם במראה הצבעוני וגם באוירה וברוח. עשרות אנשים הנציחו את שמות יקירהם ומשפחותיהם. זה חיבר אותם למגרש בקשר של עבותות שנותק רק תחת שרשראות המרצחים של יורוקום.
מרגש
זה מהשעושה אותנו לאוהדים כל כך מיוחדים.
מסתבר שכן הורסים בתי כנסת בישראל… המתפללים לא התנגדו פיזית…
נעשתה מצווה וזה הדבר החשוב
חכם סיני 'עתיק' אמר פעם שמה הם החיים אם לא אוסף של חוויות.
עוד ריגוש מבית היוצר של אורדוניה.
עמיר היקר- רגע המפגש שלך עם אחותו הוא המפץ הגדול והמהות של כל פרויקט הכסאות.
אחד הדברים הכי מרגשים שראיתי לאחרונה. עשית מצווה ענקית.
חבל על שאר הכסאות שנותרו שם, אולי יש מצב לעבור שםיא משהו מהערימה לטובת שאר המשפחות לפני…
אני מקווה שאת הסירטון הקצר הזה יראו שאול אלוביץ ומשפחתו וכן ראש עיריית גבעתיים ראובן בן שחר.
צריך להמשיך הלאה, עד לכניסתה של משפחת ארקין היינו בטוחים שאין עתיד להפועל ר"ג ללא המכתש, היום אני מאמין שיש עתיד גם ללא המכתש.
בכל מקרה, נשאר לכל אוהדי הפועל ר"ג חוב אחד לסגור- להפיל את ראובן בן שחר בבחירות הבאות לעיריית גבעתיים. גם מי שלא גר בגבעתיים צריך לתרום להפלת המוג לב זה, שאולי לא אשם ישיר כמו שטנצלר, אבל גילה פחדנות, חוסר עמוד שידרה, התפרסות בפני הטייקון אלוביץ וזילזול באוהדי הפועל ר"ג ובתושבי גבעתיים.
את החוב המוסרי עם אלוביץ ידעו לסגור כבר מלמעלה.
מרגש, צמרמורות בכל הגוף
כאוהד הכח, מצמרר לראות את הקליפ. הקבלנים של אלוביץ היו צריכים להראות אנושיות ולשמור על הכסאות במקום מוגן ולחלק אותם בצורה מסודרת לאוהדים. לא חשוב איזה קבוצה אתה אוהד, הכי חשוב להיות בן-אדם.
מרגש ביותר !
אחד הסיפורים המרגשים שקשורים להריסת המכתש ובכלל.
כתב ראשון המגיבים: כל הכבוד לכם. לפחות לאוהדים יש כבוד לעבר
קבוצה שלא מכבדת את העבר שלה אין לה זכות וקיום בעתיד !
ושוב מילה טוב לירון בר לב על מיזם הכסאות. רק מדגיש כמה חשוב שיש איש שיווק מקצועי באגודה.
קשה להאמין שהמכתש שם ביליתי כל כך הרבה שנים פתאום ייעלם תוך זמן קצר, אי אפשר להכיל את העובדה הזו.
מי שנתן יד למכירת המכתש פשוט שיהיה לו על המצפון עד נשימתו האחרונה, למרות שלדעתי יש הרבה מעורבים בזה קטן כגדול שזה הדבר האחרון שמטריד אותם. אם היה להם טיפת מצפון הם לא היו נותנים לזה יד גם במחיר חבילת מרשרשים לא קטנה מתחת לשולחן. וזו למעשה הסיבה היחידה שהמכתש נמכר ! תקנו אותי אם אני טועה…
לדעתי צריך לבקש ממנהל האתר במכתש אם יש לו לב אנושי שישמור על הכסאות האלו מכל מישמר ולא יפנה אותם. . היות ויש הרבה אוהדים אשר רוצים לבוא מכל רחבי הארץ ואפילו מחול כדי לקחת את הכסאות שלהם או של אנשים שהם מכירים מההיסטוריה שלהם במכתש. אנחנו נכנסים לתקופת החגים ורבים ימצאו זמן להגיע לקחת מזכרת משמעותית מביתנו השני שהיה ולא יהיה עוד. הסיפור המרגש לעיל רק מדגיש את חשיבות העינין.
כל הכבוד על היוזמה, פשוט מבורכים תהיו על מה שעשיתם לכבוד המשפחה שלו.
הלוואי שלאנשים אחרים היה כבוד לעבר כמו שלנו יש.
הלוואי והייתי יכול להבטיח או אנחנו ההינו יכולים להבטיח למשפחתו ולמשפחות של עוד אנשים שהונצחו על הכסאות האלה שבמגרש החדש שלנו שלא מקימים הכסאות של המונצחים יהיו הראשונים שיותקנו וימשיכו להנציח את זכרם.
ארור תיהיה אלוביץ וכל עושה דברך ארור תיהיה ראובן בן שחר.
שלום רב,
שלמה מן בפוסט מדהים, אפרופו מותו של המכתש,
על עולם שהיה ואיננו עוד תרתי משמע:
הרבה עצב שאין לו סוף,
שבת שלום,
—
גבעתיים הירוקה
רשימה עצמאית לאיכות חיים חינוך וסביבה
מדהים ומרגש. אלוביץ' ובן-שחר – צפו בסרטון הזה. כמה אטימות ואכזריות צריך כדי לקבור את הכסאות עם השמות הגדולים האלה של שחקני העבר וחללי צה"ל. עצוב מאוד
לעמיר תודה גדולה. עשית דבר גדול ומרגש, הבלחה מרגשת בעצם ימי החושך שכולנו עוברים בימים האלה.
חבל שיש צורך בזה אבל אולי כדאי כדאי להראות את הסרטון הזה לכמה אנשים שתמכו בהריסת המכתש ונתחיל באנשים שלנו מליניק קופמן אחר כך בן שחר סגן כהן ובסוף אלוביץ ,אם הם ימשיכו אחר כך ויתמכו בהריסה אז לפחות נדע שהפסדנו לרעים באמת ולא לכמה שהממון קצת עיוור
כאחד מבני משפחתו של חיים לוינשטיין ("אידלה") ז"ל , חלל צה"ל במלחמת השחרור, אני רוצה להודות לאלו שהנציחו את זכרו , להפועל ר"ג ולמר ירון בר לב, למר עמיר פרידמן שבמעשהו האצילי הצליח להציל את ה"כיסא של אידלה" מכיליון ולהשיב אותו לחיק משפחתו , ולמר שלמה מן שברגש רב הוציא לאור את הסיפור בפוסט זה.
אין ספק שסיפור "הכסא של אידלה" סימלי ומאפיין את החוויות שאנו עוברים במדינת ישראל. שתהיה לכולנו שנה טובה
מרגש מאוד. חמש דקות של חסד בגהנום שאנחנו עוברים מסביב.
מרגש עד דמעות.
גאה להיות שייך למשפחת אוהדי הפועל רמת גן.
שלא נתעורר שוב בעוד 20 שנה,שכבר יבנו בשטח בכפר אז״ר איפה שצבי בר רצה לתת להפועל ר״ג!המכתש הלך לעולמו,מעכשיו צריך לעבוד על מגרש חלופי,דרך מכתש לחצים על צבי בר,הרי הוא הבטיח מגרש בגישור בין הקבוצה לעיריה בבית משפט!!!מכתש הלך צריך להביט קדימה למטרה הבאה!
תבורכו ותחוננו כל הלוחמים והמאמינים בצדקת המכתש שנרצח על ידי בני עוולה ואין כפרה ואין מחילה על פשע נתעב זה.
עברו שנים רבות מאז העסקה השערורייתית על המכתש. מכירת מגרש ציבורי היא עוד שלב בתהליך ארוך ומתמשך של מסירת מגרשי ציבור לידי בעלי הון. זה למעשה גזילת רכושו הפרטי של כל אחד מאיתנו. במקום שקרקעות ציבוריות יישארו באמת שלנו, הן מופקעות לטובת יוזמות נדל"ניות במחירי סוף עונה. כך שהם לא עוד רכוש הציבור, אלא רכושו של הציבור שיש לו יכולת כלכלית לרכוש אותו. מתישהו בדרך מישהו שכח שבמדינה כה קטנה וצפופה כמו ישראל, גם המעט שיש צריך להיות שייך לכולם. משתתף בצערכם אוהדי הפועל רמת גן.
קראתי והתרגשתי מאוד. היכן ימצאו עוד אוהדים כאלה ומורשת כזו. גם אני נברתי בכסאות שעה ארוכה בשמש קופחת וסדרה ארוכה של שמות עברה לנגד עיני בהם שחקני עבר מהם מפוארים כמו בנבנישתי , חללי צה"ל ועוד רבים וטובים. הלב נחמץ שהסטוריה כזו תזרק לאשפה. נותרו ימים ספורים להצלת הכסאות לפחות אלה של חללי צה"ל ושחקני עבר ,אם יהיה מי שירים את הכפפה . ארקין ? .
הקרב על טנטורה ,בו נפל אידלה ,זכה לכותרות בשנת 2000 וזה סיפור המעשה ,בקצרה:
הקרב על טנטורה (היא דור של היום ) נערך בלילה שבין 22-23 מאי 1948 ע"י גדוד 33 מחטיבת אלכסנדרוני. בקרב נפלו 14 לוחמים והם גם חיים לוינשטיין "אידלה ".
בינואר 2000 פורסמה ב"מעריב " כתבה המבוססת על מחקר שערך תדי כץ ,סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה. המחקר עסק בין השאר גם בקרב על טנטורה ובין השאר נכתב …"סה"כ חללי הקרב היהודים – 14 במספר, כולל איש הפלי"ם (פלי"ם – פלוגות ימיות – הזרוע הימית של הפלמ"ח), שנפל מאש כוחותינו. מבין אנשי טנטורה נפלו בקרב עצמו לא יותר מאשר 10 או 20 בלבד, אלא שבסופו של אותו היום היו בכפר לא פחות מ – 200 עד 250 גברים הרוגים, בנסיבות בהן היו אנשי הכפר נטולי נשק ונטולי מגן לחלוטין. אלו הן העובדות היבשות העולות מתוך העדויות,
וכך למעשה ייחס מר כץ ללוחמים ומפקדים בגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני אשר נטלו חלק פעיל בקרבות בהם לחמה החטיבה במלחמת השחרור, ובכלל זאת בקרב לכיבוש הכפר "טנטורה", פשע מלחמה נתעב של טבח המוני של מאות אנשים, בנסיבות בהן היו אלה חסרי נשק וחסרי מגן …"
לוחמי החטיבה יצאו למאבק לטיהור שמם והגישו תביעת דיבה נגד עורך המחקר. התובעים הוכיחו כי החוקר סילף את העדויות עליהן התבסס מחקרו ובית המשפט קבע שהחוקר יחזור בו ממחקרו ויפרסם בעתונות מכתב התנצלות וכך נעשה.
אוניברסיטת חיפה פסלה את עבודת המחקר וקבעה כי תדי כץ לא יוכל לקבל m.a
שמם של לוחמי החטיבה וחלליה (ובהם אידלה) טוהר.
כושלראבאק. ככה יפה לשבור את הלב בערב שבת? כמו שהאחות שלו אמרה, "זה כלום, ובכל זאת יפה שזוכרים אותו". זה קטע בלתי נתפס לפעמים, שהיה בנאדם שהיה עולם ומלואו לעצמו ולאוהביו, ובסוף מה, כיסא פליט מאיזה מגרש. כיסא ריק ממגרש שהיה עולם ומלואו עבור אוהביו, ועכשיו כלום. יותר סימבולי מזה אין. כל הכבוד.
איזה סרט מרגש יוצא דופן. תעבירו לתוכנית טלוויזיה שתתעד את הגניבה, העוול, שברון הלב והחסדים הקטנים שנוצרים בכאוס היומיומי של מדינת עולם שלישי, מדינה שלא נותנת כבוד לעבר ורומסת את הפרט.
ערב טוב. תודה לבעל האתר על מאמר מרתק וסרט מרגש .
עוד קצת על חטיבת אלכסנדרוני שאחי לחם בה : חטיבת אלכסנדרוני היתה אחת מחמש חטיבות שהוקמו בתחילת מלחמת העצמאות. היא קרויה על שם נחל אלכסנדר שבתחום פעולתה. תחום הפעולה של החטיבה היה במרחב התיכון מרמת-גן עד זכרון יעקב ומכאן השתתפותו של חיים לוי לוינסון ז"ל שהגיע מרמת גן גבעתיים.. החטיבה לחמה בשורה של קרבות עקובים מדם והשתתפה בכמה מהמבצעים הגדולים של צה"ל במלחמת השחרור: מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים; קרבות משמר העמק, קרבות לטרון (בהם סבלה אבידות כבדות), כיבוש ראש העין והשתלטות על מקורות המים שסיפקו מים לירושלים ועוד.
ביום בו כבשה היחידה את טנטורה הגיע כוח עיראקי לשכם, פתח בהתקפה לעבר מישור החוף במטרה לבתר את המדינה. חיילי אלכסנדרוני יצאו לקראת העיראקים והצליחו להדוף אותם.
כבוד ועוז ללוחמים , נזכור את הנופלים. גם כסא קטן מפלסטיק הוא כבוד להולכים. חזקו ואמצו.
קבל תיקון למ"ס טעויות
1. מלחמת השחרור לחמו בצה"ל 12 חטיבות סדירות ולא 5 כפי שציינת:
גולני/גבעתי/קרייתי/אלכסנדרוני/עודד/חטיבה 8 שריון/הראל/עציוני/יפתח-פלמ"ח/הנגב
2. במבצע נחשון השתתפה חטיבת גבעתי בפיקודו של המח"ט שמעון אבידן (ללא השתתפות חטיבת אלכסנדרוני)
3. בקרבות העמק חטיבת אלכסנדרוני לא נטלה חלק בפעילות מלאה,אחא הקצתה פלוגה אחת מתחלפת כעתודה
גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני ובמיוחד פלוגה ג של הגדודהורכבה רובה ככולה מאנשי בני-ברק
רמת-גן וגבעתיים ונקראה בשם הפלוגה הדתית שבראה עמד בנצי הלמן ז"ל(שהיה שחקן בכיר בהפועל ר"ג
ונפל מאוחר יותר בקרב עיראק אלמנשייה יחד עם עוד מספר שחקני הפועל) חיים לוינשטיין נפל מוקדם יותר
בטנטורה – זו הייתה אחת הפלוגות המקצועיות והמסורות בחטיבת אלכסנדרוני ובכלל צה"ל
נ.ב: רק לידיעה כללית: מתוך 89 חיילי הפלוגה הדתית (בני גבעתיים/ר"ג/בני ברק שחלקם היו שחקני הפועל וחלקם אוהדי הקבוצה) נשארו בחיים רק 2 שאר 87 הלוחמים נהרגו בפרק זמן של כ-10 שעות קרב תוך כדי קרב גבורה לאחר שסרבו להכנע ונקברו ע"י הצבא המצרי בקבר אחים בפאתי הכפר עירק אלמנשיה (כיום קריית גת) ורק בתום המלחמה הובאו למנוחות עולם רובם בבית העלמין של נחלת יצחק על הגבול גבעתיים/ת"א אנדרטה מפוארת לזכרם נמצאת בסמוך למקום נפילתם בתל שבו נמצא כיום מגרש הכדורגל של קריית גת ומי שמזדמן לאזור יכול לגשת ממש בצמוד למגרש ולראות את האנדרטה היפה בצורת 2 נרות לציון יום נפילתם בנר שני של חנוכה כ"ו בכסלו תש"ט,עם ציון כל שמות הנופלים.
הסרט חייב לעבור לתחנות הטלוויזיה,ערוצים 1,2,10,ולכל אתרי האינטרנט!
זאת הזדמנות למסור להם חומר מרגש,שהם יחטפו ויחד גם נרוויח את ההד התקשורתי על הרס המכתש,שכל האשמים ישבו ויביטו במסך,וישב להם עד סוף חייהם המצפון!!!
שבו כתוב ״צבי בר מה עם ההבטחה שלך למגרש חלופי???״חייבים להתחיל להפעיל לחצים כבדים בכדי שלא נבכה בעוד 10 שנים,כמו שאנו בוכים היום.הדרבי בו יש סיכוי שראש העיר יגיע או מי מטעמו,הוא הזדמנות להגיד זאת!במיוחד שיהיה שידור.
מחווה אנושית, יפה, רבת חסד.
הלואי וירבו כמותכם, ויתמעטו קבלני נדל"ן ואישי ציבור וראשי עיריה מושחתים שגוזלים את כל היפה והטוב.
בשבת בבוקר אני הולך לחפש הכסא שלי. המקום הראוי לו הוא אצלי בבית. אמצא לו פינה יפה, זכרון אחרון מהמכתש. כואב הלב לראות אותו שוכב בערימה המדובללת.תבואו גם אתם.
עמיר שלמה וירון , תודה וכל הכבוד על הכתבה והסרט המרגשים שהעלתם .
מעבר לערך ההיסטורי וההנצחה בסיפור הכסא של אידלה במכתש,הוספתם לי , כאוהד ותיק – עוד משנות השישים
ידע , נוסטאלגיה ומורשת על "הפועל רמת גן" "והמכתש" אשר מילאו חלק ניכר בזמני בשבתות לאורך השנים.
אנחנו משפחה.
משפחת אוהדי הפועל רמת גן.
ויש לנו עכשיו גם ראשי משפחה
ארקינים. אנחנו אחריכם באש ובמים
אני לא יכול נפשית לעבור כבר ליד המכתש,
אבל מי שיכול שיאסוף את הכיסאות של אליפות 64,
כיסאות של חודורוב , היימן, בן בן, וכו.. חייבים לשמור
הכסא שלי נעלם יחד עם המכתש.
לא חיפשתי אותו. אני מביט יום יום על מכתש ורואה אותו הופך לאתר בניה כמו כל אתרי הבניה בארץ. כאן מדובר בפרוייקט נדלני ענק.
זה עצוב
הזכרונות שלי שישארו אצלי.
שבועות יום עצמאות יובל לבית ספר בורוכוב יובל לבית ספר קלעי (אהוד בנאי הופיע! בראשית דרכו) וכמובן קלדרון שימל'ה שוקי דנישבסקי שוקו טופל'ה ועוד רבים וטובים
שקוריס יחזיר את הכסף על המכתש לבניית מוזיאון למה מגרש חליפי כבר לא נראה
מישהו שגר ליד המכתש אמר שמהיום בבוקר ספר 10 אוהדים מחטטים בערימת הכסאות ולוקחים.
ארורים תהיו לעד:
משפחת אלוביץ' המורחבת כולל מי שהתגרש והתחתן בשנית
חברת יורוקום הדוחה והמגעילה
עירית גבעתיים הפושעת העלובה
הוועד הפועל של ההסתדרות הלאומית לעובדים בא"י המסואב והעצל
אלוהים, כמה כיסא דומם אחד יכול להכיל? מסתבר שהרבה.זה כיסא עם נשמה, עם זיכרון, עם איש שלעולם יישב בתוכו
ומסביבו מלחמה, מכתש, ואוהדים שלא שוכחים.
לעמיר,שלמה,ירון – ביצעתם מעשה אנושי מכובד ביותר שיצא מלבכם ונכנס ללב של כל אחד מאיתנו,
גם אני אתמול בשבת בדיוק בשעה 5 זחלתי מתחת לשער במטרה לחפש את הכסאות שלי של בני ואחי. שניים מצאתי ואת שלי דווקא לא. בתום שעתיים של נבירה מצאתי את הכסאות של פרל נחמיאס ויניאק מדור האליפות של 64 של זוהר ושוקו שקוסח ושוטח … וצרפתי אותם להרכב הכסאות של שחקני עבר שקודמי הרכיבו במין טריבונה סימלית קטנה. כמו כן עברו לנגד עיני מישפחות מוכרות של שחקני עבר אוהדים ואנשי הנהלה שהעלו בי זכרונות של עשרות שנים כמו בסרט דוקומנטרי. הכסא של לילי בוקסנבוים אישתו של אבי ואמא של עומר ממחיש בדיוק מה היה המכתש עבור דורות של אנשים שגדלו הכירו נישאו ילדו ילדים והמכתש היה חלק מרכזי בחייהם.
היום הייתי שם, כמנהגי כל יום, ואכן מצאתי את הריכוז , צילמתי ולקחתי את הכסאות של נחמיאס ודוד נתן . את השאר לא מצאתי , אם מישהו מוצא מדור האליפות (יניאק , ראובן כהן,פרל, בנבנישתי, היימן, ששון, חודורוב שוויצר ועוד ) אני מוכן לקחת .
לאדום עתיק -אתמול בשבת לפנות ערב איתרתי את הכסאות של יניאק נחמיאס ופרל .בודדתי אותם מהערימה הגדולה והינחתי אותם ביחד אחד ליד השני ליד יתר שחקני העבר. מדרום לערימה הגדולה עם החזית לכיוון קלעי.
תיקון -ממערב לערימה הגדולה מצאתי גם זוהר שוקו חינקיס הגיזבר לילי בוקסא דובקובסקי סייג פטרושקה כולם ביציע קטן סימבולי ממערב לערימה הגדולה.
בשם אבי, צביקה ברוך, מביעה את התרגשותי הרבה וכל הכבוד לעמיר, אין עליך, תמשיך כך.
אין שום קבוצה בעולם שיש לה אוהדים שכאלו!!!
סיפור מאוד מרגש.
המכתש היה מגרש וסמל והוא כבר לא ישוב אבל מי שעשה אותו כזה זה האוהדים המדהימים של ר"ג.
ורק קבוצה קטנה וצנועה כמו הפועל ר"ג התברכה בזן נדיר כזה של אוהדים.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.
עמיר היקר האם ידעת כי לחיים לוי "אידלה" ז"ל היתה עוד אחות אהובה בשם מרים ז"ל ולאחות הזאת 4 בנות שתיבדנה לחיים ארוכים ואחת מבנות אלה שמה בישראל "לויה" על שמו של חיים לוי לוינשטיין ז"ל????
והאם ידעת כי הבית בו גדל חיים ז"ל הבית בפועלי הרכבת 17 גבעתיים דיין עומד וקיים ומשפחתו עדיין גרה בו ?????
לצערי מר פרידמן היקר העבודה שעשית למציאת משפחתו של חיים ז"ל לא היתה מושלמת
התרגשתי ולא כתבתי את שמי סליחה אני לא אנונימית
שלום לויה, עמיר אולי יגיב לך בשמו, אבל עד כמה שאני יודע שרלוק הולמס הוא לא. הוא עשה את המקסימום לאתר מי מבני המשפחה וברגע שהצליח לעלות על עקבות האחות ועל בני משפחתה, אני חושב שזה היה מתפקידם שלהם להודיע לכן ולהזמין גם אתכן לאירוע הצנוע של מסירת הכסא שעשינו בנווה מונוסון.
שלום לויה, אין לי להוסיף על תגובתו של שלמה. לגבי שאלתך – במפגש מרים הוזכרה ואכן נאמר לנו כי בני המשפחה גרים בבית עד עצם היום הזה. מבחינתנו, משפחת הפועל ר"ג, מסירת הכסא היתה אקט של סגירת מעגל וסוג של בקשת סליחה משחקני העבר היקרים שלנו על המעשה הנפשע של הריסת מורשת המכתש.
אני לא יודעת מי אתה אדוני היקר אבל כדי להגיע אלי לא צריך להיות שרלוק הולמס, וזה שהם לא בסדר לא פותר אותו, בינתיים אני עשיין לויה ע"ש חיים לוי "אידלה" ונושאת שמי בגאון.
תודה
אדוני היקר לא צריך להיות שרלוק הולמס ואמיר לא צריך סנגורים, האמת באמת כואבת וחבל,
רוזן לויה
לויה זה באמת שם יפה ומיוחד. בינתיים כבר עלה פוסט חדש – על טקס הכסא בנחשולים.
הכסא של "אידלה" הגיע למנוחת עולמים…
מידי שנה מתייצבים ליד האנדרטה לחללי חטיבת אלכסנדרוני בכיבוש טנטורה במלחמת העצמאות (נחשולים/דור של היום). לוחמי אלכסנדרוני וותיקים ובני המשפחות השכולות, לטקס זיכרון שמאורגן במסירות ע"י קיבוץ נחשולים והמועצה האזורית כרמל. בין באי הטקס בלט השנה מפקד החטיבה ממלחמת העצמאות, אל"מ בנץ פרידן בן ה-95.
בטקס המרגש השנה, שהתקיים היום, 7 במאי 2012, נחשפו הנוכחים לראשונה לסיפור "הכסא של אידלה".
בהמשך הטקס נחנך ליד אנדרטת הנופלים , פסל זיכרון שעיצב הפסל אברהמיק חזן מקיבוץ אשדות יעקב ובמרכזו הכסא של אידלה שניצל מכיליון בעקבות הריסת אצטדיון המכתש בגבעתיים.
כסא ההנצחה לחלל צה"ל חיים לוינשטיין אידלה ז"ל (שחקן עבר בהפועל רמת גן), שזכה למספר שנות "חיים" במכתש בגבעתיים, ברגעים המאושרים והעצובים של הפועל רמת גן ואוהדיה בשנים האחרונות, מצא מנוחת עולם ליד האנדרטה לחללי הקרב בו נפל הוא נפל במלחמת העצמאות..
בעקבות הסיפור, עלה במפתיע לבמה מר משה גרשוני (שהיה אחד הלוחמים מהקרב בטנטורה), וחשף בהתרגשות את העובדה שגם הוא שיחק בהפועל רמת גן (יחד עם חיים לוינשטיין ז"ל) בתפקיד שוער.
הכסא של "אידלה" הגיע למנוחת עולמים במקום של כבוד.
זה המקום להודות להפועל רמת גן למנהלה מר ירון בר-לב שיזמו את הנצחת חללי צה"ל ששחקו בהפועל רמת גן כחלק ממיזם הכיסאות, לאמיר פרידמן שהציל את הכסא מכיליון ולשלמה מן שפרסם את הסיפור.
אין לי ספר שקבוצה ואוהדים שמתנהלים באופן שכזה , ראויים למגרש כדורגל איכותי ולמקום של כבוד בליגת העל. בהצלחה!
פינגבאק: מנוחת עולמים לכסא | המכתש בגבעתיים ז"ל