הנהלה יקרה, מר ארקין הנכבד

  דורה ובן עמי. יש להם המון מה לעשות עם הקבוצה ועם האוהדים

איך לשפר את סיכויי ההישרדות, להחזיר את הנשמה ולנסות להפוך באמת לאימפריה? * לאדיר ברונשטיין יש כמה עצות 

מאת אדיר ברונשטיין

כמו שניתן להבין, כנראה נתמודד נגד הירידה ואולי אפילו נרד בסיום העונה לליגה הלאומית. אז כדאי כבר עכשיו לעשות צעדים ומעשים שישפרו את הסיכויים להינצלות.

צעד ראשון הוא דווקא מכיוון ההנהלה. אחרי שהוחלפו החולצות מלבן לאדום, הגיע הזמן שנוכחותם של דטנר ושחר בן עמי תורגש יותר בפרונט, ולא בשלט רחוק. צעד שני: לעבור למגרש אחר כי וינטר מסמל לרבים את היריבה הכח עמידר ר"ג, וחוזקה של קבוצה מתחיל בבסיס. אם אין כרגע מכתש, אז חייבים משהו אחר שהוא לא וינטר.

צעד נוסף הוא קריאה לצעירים, וקריאה מההנהלה לאוהדים, לחזור ולתמוך בקבוצה. צעד רביעי מתחיל אצל בעל הבית מורי ארקין, שאומנם הציל את הפועל ר"ג בזכות האהבה לקבוצה של בנו הבכור, ניר, ורצונו של האב לראות את בנו הצעיר, איתי, מככב בשער. אבל אם לא יהיה חיזוק משמעותי בינואר, אז שלומי דורה יישאר מסכן ויצטער שהגיע כי לא יהיה מנוס מירידה. יש לנו סגל נאיבי וחסר.

בעל הבית שלנו נחשב לאחד מ-20 המובילים בכלכלה הישראלית, ויש לו יכולות כספיות גדולות יותר אפילו מיענקלה שחר. אם הוא היה רוצה ופותח את הארנק, הפועל ר"ג עם המינוס 4 שלה היתה מתמודדת בצמרת. השאלה היא האם המטרה של ארקין היא להנחיל התקדמות והצלחה לשנים רבות, או שכבר בשנה הבאה להתאחד עם הכח. הוא הציל את הקבוצה מפירוק, אבל רצונו להיות מאחורי הקלעים לא אומר שקולו וחזונו לא צריכים להישמע.

בכל מקרה, הגיע הזמן לעשות מעשי הנהלה אמיתיים, כי עוד ועוד אוהדים בורחים או מיואשים מהנאיביות, מחוסר האכפתיות ומהאין חזון. בית אין, יו"ר אין, שיווק נורמלי אין, הזדהות אין, ומה שיש זה בקושי סמל. אבל איפה קולה של ההנהלה? איפה החזון? האם החייאתה של הקבוצה הוא רק לשנה אחת, שלאחריה האפיזודה תיעלם? כי זה מה שבמציאות קורה. נדם קולן של שמשון ת"א, של בית"ר ת"א ובית"ר נתניה. האם גם קולה של הפועל ר"ג בדרך להיות כמוהן? מה שנשאר זה כמה פלסטרים ותחבושות ותקווה קטנה שיבוא היום ובאמת הקבוצה הזו תהיה אימפריה כמו בשיר, וכמו שהקהל של ר"ג עשה באלפיו לשעריים וליבנה, או לכל משחק שלאדמת היה חזון ולסמל היה סימן.

בינתיים אני מציע לשלומי דורה לבוא בדרישה להנהלה לתת לו יותר תקציבים ואפשרות להביא כמה שחקנים, כדי שלא ימצא את עצמו רודף 70 אחוז מהזמן אחרי קרית שמונה, ולדאוג שהפלסטר לא ייפול לפני הזמן. בינואר אפשר להביא את שי אבוטבול, שי חדד, אולי את עומר רפס, ובמקומם לשלוח הביתה את אלה שלא פוגעים. צריך לבקש מההנהלה לקרוא לאוהדים לצאת מהבוידם ולמלא את האצטדיון כי המאבק להישארות יהיה מאוד קשה.

דורה, על הכתפיים שלך מונחת מטלה גדולה. הפועל ר"ג זה סמל של דורות. תבוא בדרישות ולא תבוטל בעצמך, והכתם של הירידה ומחיקתה של הקבוצה לא ירבצו על צווארך. תדאג לבטל את הנאיביות ותדאג לניצחונות. אני מקווה שאתה וההנהלה קוראים את הבלוג הזה, כדי שתדעו שאוהדי הקבוצה מבקשים להחזיר עטרה ליושנה ולקדם את המושג 'אימפריה', ולא להיות זנב לאריות. גם לנו מגיע נחת בליגת העל, נחת עם בית, נחת עם חזון, נחת עם הצלחה.

מורי ארקין, תעשה למען הדורות הבאים

אתה נכנס לווינטר, ונזכר שבגיל 6 אבא שלך לקח אותך שבת אחרי שבת למגרש ההוא עם החומות המופלאות, עם הדשא שבינואר נראה כמו עיסת בוץ, עם ריח הגרעינים, עם הקהל שישב מאחורי השער, עם שולי ״יש שוער בשער״ גילארדי, עם שמריה השמן ואריק הפטיש שנתן גול בנגיחה מ-12 מטר אחרי קרן של אברשה, עם טופלה שרץ ורץ על הקו ועושה גליץ׳ חזק, עם טורק, פייגנבוים וקירשנברג, או בכלל חרזי. ואתה זוכר את החזרה הביתה והעלייה במדרגות שלוש קומות והצהלה "אימפריה", וכל השבוע ממתין דרוך לסמלים ולאהבה הכי גדולה. כמה אהבה יש בנשמה, גם כשאת בוכה, את תמיד יפה, זה כמו אש – אש של המכתש!

אז למה למה למה למה וינטר? מה זה וינטר? מי הגאון שקבר את הנשמה שלנו בווינטר מול הכתובת "הך הך הכח"? איחס גדול לנשמה. לא הכל בעולם זה כסף. לאהבה הזו יש בית וכיום נעלם הבית, אין בסיס, אין נשמה, כי מישהו חתם על הטופס ושלח את האהבה לעזאזל.

מורי ארקין, אם יש משהו שרק אתה יכול לעזור לדורות, זה לעשות ולפעול לבית אמיתי כי קבוצת כדורגל מתחילה מהבית, והסגול של וינטר לעולם לא יהיה בית.

ולך מר שאול אלוביץ', דע שמי שיבנה על המכתש, הקללה תלך איתו גם בעולם הבא. למכתש יש 100 נשמות, ומי שיחזיר אותו לבעליו האמיתי – אוהדי הקבוצה, אלוהים יברך אותו בכל מעשי ידיו.

בכל מקרה, וינטר רק מרחיק קהל ומאבד את הצביון, וכל עוד אין דרך ובסיס אז גם אם תנצח את עכו, אתה מפסיד את המורשת והנשמה כואבת, והרוח של פעם קרירה ועצובה. עם זכרונות ריח הגרעינים של המכתש הזקן והטוב, המכתש האהוב והזכרונות שהנחיל בי אבא, ש-57 שנים שבת אחר שבת הלך למכתש, גם הוא מגיל 6.

*) הכותב הוא בן 38, מהן 32 שנים אוהד הפועל ר"ג, אבא של אור, 9, ופז, 6, הבעלים של "אורפז", חברה למימוש זכויות רפואיות, וחלומו הוא לראות את הפועל ר"ג לוקחת אליפות כמו שאביו זכה לראות ב-1964 וכמובן לראות את המכתש חוזר לימיו הגדולים.