זה קרה במאי 1980

שתי תמונות ישנות מהאלבום מספרות את עונת העלייה אחרי 12 שנים בליגה השנייה * איך הצליחו אופטומטריסט, מדביק טפטים וחבורת חיילים לעשות את מה שלא הצליחו לפניהם חבורה נוצצת של כוכבים

וזה אני – בצילום מזכרת בחימום שלפני משחק ההכתרה הרשמי של הפועל ר"ג כעולה לליגה הלאומית (הראשונה). שבת, 2 במאי, 1980. כאן אני האפסנאי של הקבוצה, חייל שנה וקצת לפני השחרור, פחות איזה כמה קילו טובים. את שני הצילומים שמתפרסמים בפוסט הזה מצאתי באלבום ישן – הזדמנות לחזור לעונה שסיימה מסע תלאות בן 12 שנים לחזור לליגה הראשונה.

שימו לב ליציע ברקע (להגדלה – לחצו על הצילום. להגדיל עוד יותר – לחצו קונטרול עם +). זו הפועל ר"ג הישנה: מכתש חולי ויציע צפוני שמפוצץ ב-400 שרופים. על הגשר מעל היציע, המוביל לקופת הכרטיסים ולשירותים, מצטופפים 20 איש. חלק מהגדרות קצת עקומות בגלל אוהדים שהיו נתלים עליהן אחרי כיבוש שערים, או מנענעים בזעם בגלל החלטות שיפוט. הגדר קצת חלודה, אבל מחזיקה. רואים הרבה אוהדים, אבל אפס תפאורה: בלי שלטים, בלי קונפטי, בלי חולצות אדומות. העידוד נתון לחסדי כמה אוהדים מובילים ובראשם אבי שפנצר. אין מקהלה קבועה, כולם שרים ומוחאים כפיים. מבחר השירים דל ובסיסי.

אם אני לא טועה, בתחילת אותה עונה אורי קרני היו"ר סגר את השליש השמאלי של היציע (הקטע הקרוב לחדרי ההלבשה הישנים) לטובת עיתונאים ואח"מים, זאת בנוסף ל"יציע קרני" שנבנה במתחם חדרי ההלבשה של הנוער ונועד למלחכי פנכה קרובים במיוחד. עוד בצילום נראה המאמן ליאון קונסטנטינובסקי פוסע במגרש (עם משקפי שמש) בין הראל קירשנברג (מימין) לעודד שולר.

ר"ג הגיעה לעונת 1979-1980 אחרי שתי הינצלויות מירידה לליגה השלישית. הקבוצה מתפכחת מחלום העלייה בכל מחיר, והיא עדיין בשנה כלכלית אחרי הבור התקציבי שנפער מהרפתקת סורינוב-קלדרון-לוריה. מבין השלושה, רק לוריה נשאר. הוא הפך למנהיג, שחקן נשמה ולקפטן. מס' 15, אישיות נדירה. הסגל התבסס על שחקני האליפות של קבוצת הנוער ב-1977. הנערים הפכו לשחקנים בבוגרים, אחרי שתי עונות חישול בתחתית. ואלה שמותיהם: אלי ג'רבי, איציק קרפט, רוני מילר (טטי), אשכול שמסי, אבי כהן, רפי פלד, הראל קירשנברג, אברהם חזן, רוני לוי ומרדכי בייטנר. אליהם הצטרפו במהלך העונה מהנוער השוער אבי עסיס והחלוצים גדי צווינגל ואלי קלימי. גם אריק גילרוביץ', שהגיע שנה קודם מהפועל גבעתיים, נכלל בסגל. שחקני הבית הוותיקים היו דני קאופמן, אבי בוקסנבוים, איציק דגני ואודי בורנשטיין. השוער היה יהודה פילוסוף. ממכבי יפו הובא הבלם שלמה ניניו. היה את בוריס נורמן שאורי קרני הביא מהפועל פ"ת, את יגאל כוכבי שהובא מרמת השרון, את המפציץ מדימונה גבי פרץ, שרשם עונה רביעית בר"ג, את עודד שולר שאם אינני טועה הגיע מקיבוץ גבעת חיים, ואת החלוץ ריי נסביט, יהודי שעלה מאנגליה, ונחשב באותה תקופה לאחד "הזרים" הראשונים בכדורגל הישראלי.

המשכורות היו בסיסיות, וכל אחד נאלץ לעבוד לפרנסתו. ניניו היה אופטומטריסט, גבי פרץ מדביק טפטים, פילוסוף עבד במפעל לייצור פרוטזות, נורמן מורה לחינוך גופני, כוכבי שימש נהג (הרבה לפני תחנת הטוטו שלו), וכל הצעירים היו חיילים ששירתו קל"ב וחלקם עסקו בקומבינות להוצאת גימלים.

ליאון קונסטנטינובסקי החל בעונה זו פרק א' בסיפור העלייה שלו בהפועל ר"ג. את פרק ב' ישלים תשע שנים מאוחר יותר בעונת שוקו-שמריה. במשחקי ההכנה הקבוצה נראתה טוב: 1:3 על מכבי ת"א במכתש ו-3:3 מול הכח ר"ג שעלתה לליגה הראשונה. מחצית העונה הראשונה בליגה היתה נדנדה של אי יציבות: תיקו, ניצחון, הפסד, וחוסר יכולת לחבר שני נצחונות רצופים. למרות זאת, הקבוצה נצמדה בתום הסיבוב לחלק העליון בליגה של שלוש עולות, ובמחצית השנייה של העונה נתנה גז והבטיחה את עלייתה מהמקום השני – ביחד עם הפועל ירושלים וראשל"צ. בטבלה אפשר לראות מי הקבוצות ששיחקו בליגה. שימו לב למכבי חיפה, הרבה לפני עידן יעקב שחר, שאיכלסה את החלק התחתון. כל זאת 4 שנים לפני שזכתה לראשונה באליפות המדינה עם ברוך ממן, אלי כהן, סלקטר, ארמלי ורוני רוזנטל.

שלושה משחקים ייזכרו במיוחד מהעונה הזו: 1) משחק העלייה במכתש מול ראשל"צ, ארבעה מחזורים לסיום, עם שער ניצחון של טופלה בדקה ה-81 אחרי כדור קרן וערבוביה ברחבה, והשמחה הגדולה שסיימה מסע מפרך ומתסכל של נסיונות עלייה. בערב שלפני המשחק נשארתי לישון במכתש גם בגלל המתח וגם בגלל שלמחרת חיכה ים של עבודה – מרתון משחקי קבוצות מחלקת הנוער והתכוננות למשחק העונה. 2) 1:1 במכתש מול הפועל לוד עם שלישיית האחים בנודיס, לאחר שער עצמי משונה של רוני לוי שלנו. זה קרה כשר"ג הובילה 0:1 משער של גבי פרץ. בדקה ה-44 נעשתה עבירה קשה על נסביט, הרוחות התלהטו, העסיין של ר"ג נכנס לטפל בפצוע, היתה התגודדות ורוני לוי ניצל את הברדק כדי לבזבז זמן ובעט מחצי מגרש את הכדור הרחק משם. מילא אם היה בועט לכיוון היציע או לשער לוד, אבל הוא בחר לבעוט דווקא לעבר שער ר"ג. ישבתי אז מאחורי השער וראיתי בתדהמה איך הכדור טס לרשת הגבוהה, את פילוסוף המזנק בווירטואוזיות לשווא, את 500 אוהדי לוד (ביציע הקיוסק) שואגים בשמחה ואת השופט נח רבינוביץ' מאשר באופן תמוה את השער. ר"ג דרשה משחק חוזר, אבל לא קיבלה. איזה תיקו מוזר. 3) הניצחון 0:1 במכתש על המוליכה הפועל ירושלים במחזור ה-15 משער היישר מהקרן שכבש רפי פלד, ניצחון שפתח מומנטום לקראת הסיבוב השני.

הגענו לצילום השני שנמצא באלבום – לחיצות הידיים במשחק ההכתרה מול הפועל חולון, שהיה יותר טקס מאשר משחק. את התמונה הזו צילמתי אני. רואים בו את השחקנים בתלבושת כחולה-לבנה (כנראה שהיו"ר אורי קרני שבא מהפועל פ"ת רצה להפוך אותנו לסניף של מלאבס), עומדים חמישה מטר מיציע הקיוסק עם הגב לקהל ולפניהם, עם הפנים לצופים, עוברת שורה של אח"מים. מה שמלמד על סדרי העדיפויות של אז: העסקנים בפרונט, השחקנים רק סטטיסטים. ראשון במצעד העסקנים הוא יצחק אופק, מזכ"ל הפועל, המוסד ששלט ללא עוררין בספורט הישראלי. מאחוריו, מוסתר מעט, מיקה אלמוג, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, איש הפועל כמובן. הממושקף בחולצה הלבנה שלוחץ יד לשחקנים הוא ישראל פלד, ראש עיריית ר"ג, ולצידו עומד אורי קרני, יו"ר הפועל ר"ג. השחקנים שאפשר לראות בטקס: מימין אברהם חזן,  ולצידו איציק קרפט ודני קאופמן. ליד ראש העיר ישראל פלד רואים את טופלה, ולצידו איציק דגני (רואים רק את התסרוקת). על הכתף של אורי קרני נראה אבי כהן ולידו גבי פרץ (עם השפם) ושלמה ניניו.

3,000 צופים הגיעו למשחק הזה. כאמור, המשחק שקבע את העלייה היה שבועיים קודם, לעיני כ-4,000 איש. האווירה במשחק העלייה לא היתה מיוחדת ומרגשת למרות שבירת הקרח. זה היה יום קצת שרבי, טריבונות המכתש להטו, הקבוצה שיחקה בעצלתיים וסיימה ב-0:0 משעמם כולל החמצת פנדל של אבי כהן. אגב, ארבעה ימים אחר כך נערך במכתש משחק הכתרה נוסף של ר"ג – מול האלופה מכבי נתניה, ששיחקה ללא עודד מכנס וחיים בר, והופתעה על-ידי האורדונים שניצחו 2:3 (נסביט 2 וחזן) לעיני 1,500 צופים.

עבור אוהדים רבים, ילידי שנות ה-50 וה-60, העלייה הזו היתה רגע גדול אחרי כל עונות האכזבה. ילדים ונערים שגדלו על הטרשים של ליגה א' צפון ואחר כך הליגה הארצית (השנייה) מגיעים מחושלים וחדורי גאווה אל הליגה הגדולה כדי לתקוע יתד בצמרת ולחדש את ימי האליפות. ברקע: קבוצת הכדורסל המפוארת שמזנבת במכבי ועושה קולות של אליפות.

אף אחד לא האמין שעד שהגענו הלום, הנפילה תהיה כל כך מהירה וכואבת. אולי בגלל הנצחונות על אלופת המדינה מנתניה, ועל מכבי ת"א בתחילת העונה, לצד התחושה שיש לר"ג סגל צעיר שזכה באליפות המדינה לנוער והוא כבר בשל להתמודד עם אריות הליגה, העריכו ליאון ק' והיו"ר קרני שאין צורך בחיזוק מאסיבי לליגה הראשונה. הם סמכו על הסגל, שסחב בקושי בצמרת הליגה השנייה, שיצליח לתקוע יתד. הקבוצה הזו הוטלה אל המים העמוקים, שם פירפרה מחזור או שניים לפני ששקעה עמוק למצולות בעונת 81-80. עוד לפני תום הסיבוב הראשון נקבעה הירידה המעשית בבושת פנים. חזרנו בגדול אל הליגה השנייה. אבל זה כבר סיפור אחר.

**** (למי שיש צילומים ישנים באלבום ומעוניין לספר כאן בבלוג סיפור של תקופה – מוזמן לשלוח למייל maktesh@gmail.com) ****