מאוהב במכתש

במלאת שנה להפגנת המכתש הגדולה, כותב עינב חזנולד, אחד הפעילים הבולטים להצלת המגרש, על המקום שמלווה אותו במשך 35 שנה ושגם כיום זוכה ממנו לביקור מדי שבת

מאת עינב חזנולד

את השורות הבאות יוכלו להבין רק אוהדי הקבוצה. אחרים יחשבו שאני מטורף והזוי. אני אוהב את המכתש. לא מצליח להשתחרר מתחושות אהבתי והקשר הרגשי שאותו אני חש כלפיו. אני מקפיד להגיע לאיזור כמעט מדי יום. מדי שבת בבוקר אני חודר למגרש, פוסע על "כר הדשא", עולה ליציעים, יושב ומביט סביב. אני חילוני מוחלט ואתאיסט מושלם. נושא המכתש עבורי הוא הדבר הכי קרוב לדת אליו הגעתי. אני מתחבר לאדמה, לאבנים, ומצליח להבין לגמרי את נהירת הדתיים והחיבור שלהם לסמלים – הכותל המערבי או קבר יוסף.

חיי סובבים סביב המכתש כבר 35 שנה. זכיתי להתאמן בו, לשחק בו ולצפות במאות משחקים. למדתי בבי"ס קלעי ובמכתש במקביל. את מה שלמדתי בקלעי שכחתי כבר מזמן. מה שרכשתי במכתש יישאר עימי לעד. לעולם לא אתרגל לבית אחר כי אין בית אחר.

בדיוק היום לפני שנה התקיימה הפגנת המכתש הגדולה. עוצמתית ומרגשת מאין כמותה, זיכרון לדורות. הביטו שוב בפניהם של מאות האנשים המקיפים את המכתש, שרים ודופקים בחוזקה על הדלתות, ותוכלו להבין את הקשר המיוחד, הקסום והמיסטי שבינו לבין אוהדי הקבוצה. אין עוד מגרש שמזוהה כל כך עם קבוצה, ואין עוד קבוצה שמזוהה כל כך עם מגרש.

ההפגנה סביב המכתש, 1 ביוני 2010. לצפייה בסרטון מהאירוע לחצו כאן

המכתש הוא המכנה המשותף של כולנו, הוא הדבר שמאחד אותנו, הוא הסמל. הוא הפך לביתם השני של אלפי אוהדים שהגיעו לחזות באליליהם והורישו לילדיהם ולנכדיהם את האהבה למגרש המיתולוגי ולקבוצה האדומה. הוא מעלה בנו זכרונות ילדות מתוקים, חוויות מרגשות וגעגועים לתקופה טובה ותמימה הרבה יותר. נפתחו בו שמפניות של אליפות והוזלו בו דמעות של ירידות ואכזבות. שבתות של התרגשות, מתח, שמחה ועצב. המכתש הוא הלב הפועם של הקבוצה.

צריך להסתכל לאמת בעיניים. עזיבת המכתש הותירה מאחור אוהדים רבים. אני מביט סביבי בווינטר ומרגיש שנעלמו לי מאות זוגות עיניים מוכרות. אוהדים שרופים שנטשו. ותתפלאו, לא מדובר באנשים שגרים בסביבת המכתש, מדובר באנשים שאהבו להגיע למכתש, לתחושת הבית המוכרת. כמו כולנו, לאותם אנשים גרמה נטישת המכתש לטראומה ולתחושת שבר, שהרחיקו אותם מהקבוצה.

אני וקומץ אנשים טובים עשינו הכל בשנה האחרונה על מנת למנוע את רוע הגזירה. במעט פעולות מתוקשרות ובהרבה פעולות עלומות. באמת שעשינו, בכוחותינו הדלים, את הכל. כעת אנחנו ממתינים רק לנס, או כמוצא אחרון לפעולה מהירה של קברניטי המועדון. כל פעולה שיראו לנכון: פגישה עם ראש העירייה, פגישה עם אלוביץ', השכרה, החכרה, ניוד שטחים. כל דבר שישאיר לנו את הבית בחיים.

לאחר שנמכר אינספור פעמים, לאחר בגידות, שחיתויות, קומבינות ומעשים אפלים רבים, עדיין עומד המכתש היקר על תלו. יש יציעים, יש מגרש ויש חדרי הלבשה. יתרה מכך, בעשרה ימים ניתן להכשיר אותו שוב לפעילות. החזרה למכתש תעניק זריקת מרץ וכוחות עצומים למועדון היקר הזה. אפקט החזרה למכתש יעיף את המועדון למרומים, ירפא את כל בעיותיו, יכשיר שוב דורות של שחקני בית ויחזיר אותו לימיה הגדולים. לו יהי.

   

הבהרה חשובה 1. אהדתי להפועל רמת גן אינה תלויה בדבר. נכחתי העונה ב-34 מתוך 35 משחקי הקבוצה. אני מקנא לה ואלך איתה באש ובמים ללא תנאים. אובדן המכתש לא יהווה תירוץ ולא יהווה סיבה. ארדוף אחרי הפועל ר"ג גם אם מגרשה הביתי יהיה במאדים.

הבהרה חשובה 2. אין בכתבה זו כל דרישה, טענה או ביקורת כלפי משפחת ארקין היקרה! כמו כל אוהדי הקבוצה, גם אני מוקיר ומעריך את פעולותיה והתנהלותה ומודע לעובדה כי נחלצו לעזרתנו והצילו את המועדון באחת מתקופותיו הקשות ביותר רגע לפני התהום. בעולם של לוזונים, תומר סיניים ופרוספרים, אני גאה שהתברכנו בבעלים מסוג אחר לגמרי. תודה ויישר כוח.